מאגר הכתר אסתר פרק ח עם פירוש ראב"ע פירוש א

פרק ח
(א) מה הוא לה - שהוא דודה (ראה אס' ב , ז). (ב) העביר - מלה יוצאה , בעבור שהוסר מאחד ונִתַן לאחר; וכמוהו "ואת העם העביר אתו" (בר' מז , כא). ומרדכי מושל על בית המן , כי עושר רב היה לו , גם עבדים ושפחות; כי אין אַחַר המלך גדול ממנו. (ג) וטעם ותוסף אסתר - בעבור כי כל שאילתה היתה להשמיד המן (ראה אס' ז , ו). (ה) וכשר - כטעם 'טוב'; וכמוהו "אי זה יכשר" (קה' יא , ו); "בכושרות" (תה' סח , ז). (ו) כ"ף איככה אוכל - כפול. ויש אומרים שהם שתי מלות , כמו 'איכה'; כי מצאנו "איכה תרעה" (שה"ש א , ז) , שטעמו כטעם "אַיֶכּה" (בר' ג , ט). איככה אוכל - לחיות. נו"ן באבדן - במקום מ"ם , או הוא לשון נקבות; והטעם: באבדן נפשות מולדתי. ויותר טוב היות באבדן - שם הפועל , כמו "מכת חרב והרג ואבדן" (אס' ט , ה); והנו"ן נוסף , כי משקלי שמות הפעלים משתנים. (ח) ונחתום - שם הפועל; והטעם ונחתום: ונחתם , במשקל "כי נכסֹף נכספת" (בר' לא , ל). יש לשאול: למה כתב מרדכי להרוג שונאי היהודים? ורב לו ולהם שימלטו!? דע , כי חכם גדול היה , והנה אחשורוש אמר לו: עשה כל מה שתוכל כדי למלט עמך; כי הספרים הראשונים שכתב המן ונכתבו בשמי ונחתמו בטבעתי - לא אוכל להשיבם , כי כן דת מדי ופרס. וְהָעֵד - בדברי דניאל , שלא יכול דריוש להצילו (ראה דנ' ו , ז ואי'). והנה הוצרך מרדכי לכתוב כן: דעו שהמלך צוה להמן , שהיה מִשנה למלך , שיכתוב כתב בשם המלך , ונתן לו המלך טבעתו; וחתמו בה שיהרגו היהודים את אויביהם ביום שלשה עשר לחודש אדר; והנה המן הָפַך הדבר , שיֵהָרגו היהודים ביום הנזכר. וכאשר ידע המלך מחשבתו הרעה - תלהו על העץ , על אשר שלח ידו ביהודים (לעיל , ז) , הֵפך רצון המלך. וזה פירוש "ובבואה לפני המלך" (אס' ט , כה) , כאשר אפרש. והנה העד הנאמן - שנתלה המן , וצוה המלך להכתב ספרים אחרים , ונחתמו בטבעתו כרצונו הראשון; וזהו "ונהפוך הוא" (שם , א). (ט) מהודו - סוף שמאלית ממלכתו. (י) רכבי הרכש - מרכוש המלך , שאין כמותם. האחשתרנים - יש אומרים (ראה השרשים: 'האחשתרנים'): הפרדים. הרמכים - הם הסוסיות; וכן בלשון ישמעאל , שרוב מתכונתה כדרך לשון הקודש. ובני הסוסיות חזקים מבני האתונות. (טו) ותכריך - זאת הלשון ידועה בדברי קדמונינו ז"ל (ראה משנה כלים כד , יב) , והטעם: כאדרת שיעולף בה. בוץ - הוא הבד , והוא מין ממיני פשתים במצרים , והוא דק ויקר. והעיר שושן - ששם היהודים. (טז) ליהודים היתה אורה - פירוש "צהלה" (לעיל , טו) כטעם אורה. כאדם שהוא יושב בחושך ויצא אל אויר העולם , שהוא הפך , בלא אמצעי; כן היה דבר ישראל. (יז) מגיע - מבניין 'נוסף' , רק הוא פועל עומד; וכן "הגעת למלכות" (אס' ד , יד). מתיהדים - מלה זרה. ויאמר רבי יונה המדקדק (רקמה ע' כא - כב) , כי מזאת המלה נלמוד כי מלת 'תורמין' נכונה: כי יו"ד 'יהודה' איננה עיקר , והנה שבה במלת מתיהדים שורש. גם הוסיף ואמר (שם ע' כג): 'מדיח ומליח' (חולין קיג , א) הנו כמו "את מוצאך ואת מובאך" (ש"ב ג , כה); כי היה ראוי להיותו 'מבואך' , רק בא על דרך חביריו. ולא אמר כלום , כי וי"ו "מובאך" אם נוסף , איננו תמה , כי אותיות אהו"י ימצאו נוספים בין בראש המלה ובין באמצע ובין בסוף , גם יעדרו; ואין כן מ"ם 'מליח'. ותשובה על מלת 'תורמין' - מה שאמרו רבותינו ז"ל (ראה ע"ז נח , ב): 'לשון מקרא לחוד ולשון תלמוד לחוד'. ויתכן היות מתיהדים - שיתיחשו על שבט יהודה; והנה יהיה בדקדוק יפה.