פרק א
[א]
בִּשְׁנַ֣ת
שָׁל֔וֹשׁ
לְמַלְכ֖וּת
יְהוֹיָקִ֣ים
מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה
בָּ֣א
נְבוּכַדְנֶאצַּ֧ר
מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל
יְרוּשָׁלִַ֖ם
וַיָּ֥צַר
עָלֶֽיהָ:
[ב]
וַיִּתֵּן֩
אֲדנָ֨י
בְּיָד֜וֹ
אֶת־יְהוֹיָקִ֣ים
מֶלֶךְ־יְהוּדָ֗ה
וּמִקְצָת֙
כְּלֵ֣י
בֵית־הָאֱלֹהִ֔ים
וַיְבִיאֵ֥ם
אֶֽרֶץ־שִׁנְעָ֖ר
בֵּ֣ית
אֱלֹהָ֑יו
וְאֶת־הַכֵּלִ֣ים
הֵבִ֔יא
בֵּ֖ית
אוֹצַ֥ר
אֱלֹהָֽיו:
[ג]
וַיֹּ֣אמֶר
הַמֶּ֔לֶךְ
לְאַשְׁפְּנַ֖ז
רַ֣ב
סָרִיסָ֑יו
לְהָבִ֞יא
מִבְּנֵ֧י
יִשְׂרָאֵ֛ל
וּמִזֶּ֥רַע
הַמְּלוּכָ֖ה
וּמִן־הַֽפַּרְתְּמִֽים:
[ד]
יְלָדִ֣ים
אֲשֶׁ֣ר
אֵֽין־בָּהֶ֣ם
כָּל־מאוּם֩
מוּם֩
וְטוֹבֵ֨י
מַרְאֶ֜ה
וּמַשְׂכִּלִ֣ים
בְּכָל־חָכְמָ֗ה
וְיֹ֤דְעֵי
דַ֙עַת֙
וּמְבִינֵ֣י
מַדָּ֔ע
וַֽאֲשֶׁר֙
כֹּ֣חַ
בָּהֶ֔ם
לַעֲמֹ֖ד
בְּהֵיכַ֣ל
הַמֶּ֑לֶךְ
וּֽלְלַמְּדָ֥ם
סֵ֖פֶר
וּלְשׁ֥וֹן
כַּשְׂדִּֽים:
[ה]
וַיְמַן֩
לָהֶ֨ם
הַמֶּ֜לֶךְ
דְּבַר־י֣וֹם
בְּיוֹמ֗וֹ
מִפַּת־בַּ֤ג
הַמֶּ֙לֶךְ֙
וּמִיֵּ֣ין
מִשְׁתָּ֔יו
וּֽלְגַדְּלָ֖ם
שָׁנִ֣ים
שָׁל֑וֹשׁ
וּמִ֨קְצָתָ֔ם
יַעַמְד֖וּ
לִפְנֵ֥י
הַמֶּֽלֶךְ:
[ו]
וַיְהִ֥י
בָהֶ֖ם
מִבְּנֵ֣י
יְהוּדָ֑ה
דָּנִיֵּ֣אל
חֲנַנְיָ֔ה
מִישָׁאֵ֖ל
וַעֲזַרְיָֽה:
[ז]
וַיָּ֧שֶׂם
לָהֶ֛ם
שַׂ֥ר
הַסָּרִיסִ֖ים
שֵׁמ֑וֹת
וַיָּ֨שֶׂם
לְדָֽנִיֵּ֜אל
בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר
וְלַֽחֲנַנְיָה֙
שַׁדְרַ֔ךְ
וּלְמִישָׁאֵ֣ל
מֵישַׁ֔ךְ
וְלַעֲזַרְיָ֖ה
עֲבֵ֥ד
נְגֽוֹ:
[ח]
וַיָּ֤שֶׂם
דָּנִיֵּאל֙
עַל־לִבּ֔וֹ
אֲשֶׁ֧ר
לֹֽא־יִתְגָּאַ֛ל
בְּפַת־בַּ֥ג
הַמֶּ֖לֶךְ
וּבְיֵ֣ין
מִשְׁתָּ֑יו
וַיְבַקֵּשׁ֙
מִשַּׂ֣ר
הַסָּרִיסִ֔ים
אֲשֶׁ֖ר
לֹ֥א
יִתְגָּאָֽל:
[ט]
וַיִּתֵּ֤ן
הָֽאֱלֹהִים֙
אֶת־דָּ֣נִיֵּ֔אל
לְחֶ֖סֶד
וּֽלְרַחֲמִ֑ים
לִפְנֵ֖י
שַׂ֥ר
הַסָּרִיסִֽים:
[י]
וַיֹּ֜אמֶר
שַׂ֤ר
הַסָּרִיסִים֙
לְדָ֣נִיֵּ֔אל
יָרֵ֤א
אֲנִי֙
אֶת־אֲדֹנִ֣י
הַמֶּ֔לֶךְ
אֲשֶׁ֣ר
מִנָּ֔ה
אֶת־מַאֲכַלְכֶ֖ם
וְאֶת־מִשְׁתֵּיכֶ֑ם
אֲשֶׁ֡ר
לָמָּה֩
יִרְאֶ֨ה
אֶת־פְּנֵיכֶ֜ם
זֹֽעֲפִ֗ים
מִן־הַיְלָדִים֙
אֲשֶׁ֣ר
כְּגִֽילְכֶ֔ם
וְחִיַּבְתֶּ֥ם
אֶת־רֹאשִׁ֖י
לַמֶּֽלֶךְ:
[יא]
וַיֹּ֥אמֶר
דָּנִיֵּ֖אל
אֶל־הַמֶּלְצַ֑ר
אֲשֶׁ֤ר
מִנָּה֙
שַׂ֣ר
הַסָּֽרִיסִ֔ים
עַל־דָּנִיֵּ֣אל
חֲנַנְיָ֔ה
מִישָׁאֵ֖ל
וַעֲזַרְיָֽה:
[יב]
נַס־נָ֥א
אֶת־עֲבָדֶ֖יךָ
יָמִ֣ים
עֲשָׂרָ֑ה
וְיִתְּנוּ־לָ֜נוּ
מִן־הַזֵּרֹעִ֛ים
וְנֹאכְלָ֖ה
וּמַ֥יִם
וְנִשְׁתֶּֽה:
[יג]
וְיֵרָא֤וּ
לְפָנֶ֙יךָ֙
מַרְאֵ֔ינוּ
וּמַרְאֵה֙
הַיְלָדִ֔ים
הָאֹ֣כְלִ֔ים
אֵ֖ת
פַּת־בַּ֣ג
הַמֶּ֑לֶךְ
וְכַאֲשֶׁ֣ר
תִּרְאֵ֔ה
עֲשֵׂ֖ה
עִם־עֲבָדֶֽיךָ:
[יד]
וַיִּשְׁמַ֥ע
לָהֶ֖ם
לַדָּבָ֣ר
הַזֶּ֑ה
וַיְנַסֵּ֖ם
יָמִ֥ים
עֲשָׂרָֽה:
[טו]
וּמִקְצָת֙
יָמִ֣ים
עֲשָׂרָ֔ה
נִרְאָ֤ה
מַרְאֵיהֶם֙
ט֔וֹב
וּבְרִיאֵ֖י
בָּשָׂ֑ר
מִ֨ן־כָּל־הַיְלָדִ֔ים
הָאֹ֣כְלִ֔ים
אֵ֖ת
פַּת־בַּ֥ג
הַמֶּֽלֶךְ:
[טז]
וַיְהִ֣י
הַמֶּלְצַ֗ר
נֹשֵׂא֙
אֶת־פַּת־בָּגָ֔ם
וְיֵ֖ין
מִשְׁתֵּיהֶ֑ם
וְנֹתֵ֥ן
לָהֶ֖ם
זֵרְעֹנִֽים:
[יז]
וְהַיְלָדִ֤ים
הָאֵ֙לֶּה֙
אַרְבַּעְתָּ֔ם
נָתַ֨ן
לָהֶ֧ם
הָאֱלֹהִ֛ים
מַדָּ֥ע
וְהַשְׂכֵּ֖ל
בְּכָל־סֵ֣פֶר
וְחָכְמָ֑ה
וְדָנִיֵּ֣אל
הֵבִ֔ין
בְּכָל־חָז֖וֹן
וַחֲלֹמֽוֹת:
[יח]
וּלְמִקְצָת֙
הַיָּמִ֔ים
אֲשֶׁר־אָמַ֥ר
הַמֶּ֖לֶךְ
לַהֲבִיאָ֑ם
וַיְבִיאֵם֙
שַׂ֣ר
הַסָּרִיסִ֔ים
לִפְנֵ֖י
נְבֻכַדְנֶצַּֽר:
[יט]
וַיְדַבֵּ֣ר
אִתָּם֘
הַמֶּלֶךְ֒
וְלֹ֤א
נִמְצָא֙
מִכֻּלָּ֔ם
כְּדָנִיֵּ֣אל
חֲנַנְיָ֔ה
מִישָׁאֵ֖ל
וַעֲזַרְיָ֑ה
וַיַּעַמְד֖וּ
לִפְנֵ֥י
הַמֶּֽלֶךְ:
[כ]
וְכֹ֗ל
דְּבַר֙
חָכְמַ֣ת
בִּינָ֔ה
אֲשֶׁר־בִּקֵּ֥שׁ
מֵהֶ֖ם
הַמֶּ֑לֶךְ
וַֽיִּמְצָאֵ֞ם
עֶ֣שֶׂר
יָד֗וֹת
עַ֤ל
כָּל־הַֽחַרְטֻמִּים֙
הָֽאַשָּׁפִ֔ים
אֲשֶׁ֖ר
בְּכָל־מַלְכוּתֽוֹ:
[כא]
וַֽיְהִי֙
דָּֽנִיֵּ֔אל
עַד־שְׁנַ֥ת
אַחַ֖ת
לְכ֥וֹרֶשׁ
הַמֶּֽלֶךְ:
ס
פרק א
"בשנת
שלש
למלכות
יהויקים"
(א
,
א)
עד
"בלשצר
מלכא"
(דנ'
ה
,
א)
(א)
בשנת
שלש
למלכות
יהויקים
-
רוצה
לומר:
אחר
שעברו
שלש
שנים
למלכות
יהויקים
ונכנסה
השנה
הרביעית;
כי
כן
כתוב
בספר
ירמיה
(כה
,
א)
,
כי
השנה
הרביעית
ליהויקים
,
היא
השנה
ראשונה
לנבוכדנצר.
ורבים
כמו
זה
בספר
מלכים
(ראה
מ"ב
כד
,
א)
כמו
שביארנו
שם.
ואז
הגלה
אותו
נבוכדנצר
ואסר
אותו
בנחושתיים
,
כמו
שזכר
בספר
דברי
הימים
(דה"ב
לו
,
ו)
,
ולקח
מקצת
כלי
בית
האלהים
(ראה
שם
,
ז).
ואחר
זה
שב
לירושלים
למלכותו
ועבד
למלך
בבל
שלש
שנים
,
כמו
שנזכר
בספר
מלכים
(מ"ב
כד
,
א)
,
ואחר
זה
מרד
בו
(שם).
וכאשר
שלמו
אחד
עשר
שנים
,
בא
נבוכדנצאר
והיה
מגלה
אותו
(שם
,
טו).
וידמה
שמת
בדרך
ולא
נקבר
,
והיתה
נבלתו
לקרח
בלילה
ולחורב
ביום
(ע"פ
בר'
לא
,
מ)
כי
כן
נתנבא
ירמיה
(כב
,
יט).
ומה
שאמר
עליו
(שם)
סחוב
והשלך
מהלאה
לשערי
מירושלם
,
כאילו
סחבוהו
והשליכוהו;
וידמה
שלא
הרגו
נבוכדנצאר
,
כי
כבר
נאמר
עליו
בספר
מלכים
"וישכב
יהויקים
עם
אבותיו"
(מ"ב
כד
,
ו)
,
ואלו
הרגוהו
היה
מספר
זה.
ולזאת
הסיבה
מלך
אחריו
יהויכין
בנו
עד
ששב
נבוכדנצאר
עליו
(ראה
שם
,
יא)
,
והגלהו
(שם
,
טו)
כהגלותו
את
אביו.
(ב)
ויתן
יי'
בידו
את
יהויקים
מלך
יהודה
וגו'
-
ידוע
כי
כבר
גלו
שם
אז
דניאל
חנניה
מישאל
ועזריה
,
כמו
שסיפר
בזה
המקום
(להלן
,
ו).
ולזה
אמר
על
יהויקים
והאנשים
אשר
גלו
עמו:
ויביאם
ארץ
שנער
בית
אלהיו;
רוצה
לומר
,
שכבר
הביא
אלה
הגולים
לארץ
בבל
,
ששם
בית
אלהיו.
ואולם
הכלים
הביא
בית...
אלהיו;
והנה
אמר
בספר
דברי
הימים
(דה"ב
לו
,
ז)
,
שכבר
נתנם
בהיכלו
בבבל.
וידמה
ש'היכלו'
היה
בית
אוצר
אלהיו.
(ג)
ויאמר
המלך
לאשפנז
רב
סריסיו
-
רוצה
לומר
,
שכבר
אמר
לאשפנז
גדול
סריסיו
שיביא
אליו
ילדים
מבני
ישראל
,
ויהיו
גם
כן
מזרע
המלוכה
ויהיו
בהם
גם
כן
[מן]
הפרתמים
,
והם
שרים
ופחות.
(ד)
ילדים
שאין
בהם
כל
מום
-
מחסרון
אבר
,
ולא
בצורתם.
ורצה
שיהיו
ילדים
ובלתי
רבי
השנים
,
כדי
שיוכלו
יותר
לגדלם
ולהרגילם
בטכסיסי
מלכות;
ויהיו
טובי
מראה
-
כדי
שיהיו
ראויין
לבא
בהיכל
המלך;
ויהיו
משכילים
בכל
חכמה
-
רוצה
לומר
,
שיהיו
משכילים
ויודעים
בכל
החכמות;
ויהיו
יודעי
בינה
ודעת
-
רוצה
לומר
,
שידעו
המאמר
הנאמר
בחכמה
,
ואם
הוא
עמוק
,
כי
כמו
אלו
ראויין
לבא
[לעמוד]
בהיכל
המלך.
ומביני
מדע.
הרצון
במדע
-
סתר
,
כענין
שאמר
"גם
במדעך
מלך
אל
תקלל"
(קה'
י
,
כ).
והרצון
בו
,
שיבינו
החידות
והמשלים.
ועניין
כזה
יקרא
'בינה'
,
כי
הוא
הוצאת
דבר
מדבר
זר
ממנו.
והנה
היו
בזה
שלוש
מדרגות:
האחת
-
שישכילו
ענין
החכמות;
השנית
-
שיבינו
הלשונות
הקצרים
והעמוקים
,
שיהיו
לחכמים
בחכמות;
והשלישית
-
שיבינו
בחידות
ובמשלים.
ואשר
כח
בהם
לעמוד
בהיכל
מלך
-
כאילו
תאמר
,
שמושלים
בעצמם
לעמוד
בטכסיסי
המלוכה
,
שלא
ירוקו
ולא
יתעטשו
,
ומה
שידמה
לזה
,
ושלא
יחפזום
נקביהם
,
ושיוכלו
לעמוד
בזולת
ישיבה
,
ומה
שדומה
לזה.
ויהיו
גם
כן
נכונים
ללמדם
ספר
כשדים
ולשונם.
(ה)
וימן
להם
המלך
-
רוצה
לומר
,
שכבר
הכין
שיתנו
להם
מפת
שיהיה
מתוקן
למאכל
המלך
ומיין
משתיו
,
כי
כבר
היה
שותה
יינות
מתחלפים.
וצוה
המלך
לגדלם
שנים
שלש
בזה
האופן
,
ללמדם
ספר
ולשון
כשדים
(ראה
לעיל
,
ד)
,
כדי
שיוכלו
לעמוד
לפניו
מצד
חכמתם
ולשונם.
(ו)
ויהיו
בהם
מבני
יהודה
ידמה
שאלו
לא
היו
מזרע
המלוכה
ולא
מהפרתמים
(ראה
לעיל
,
ג)
,
ולזה
ייחסם
לשבטם.
(ז)
וישם
שם
לדניאל
בלטשצאר
-
ידמה
שכבר
הכיר
מעלת
דניאל
וחכמתו
העצומה
,
ולזה
קרא
שמו
בלטשצאר
,
כשם
אלוה
נבוכדנצאר
,
כמו
שאמר
אחר
זה
(ראה
דנ'
ד
,
ה).
וידמה
ששאר
השמות
ששם
לחנניה
,
מישאל
ועזריה
היו
שמות
לאלילים
,
או
שמות
חכמים
גדולים
מפורסמים
בבבל.
(ח)
וישם
דניאל
על
לבו
אשר
לא
יתגאל
בפת
וגו'.
קבלתי
בפירוש
זה
מהרב
אדוני
אבי
ז"ל
,
כי
יתגאל
-
הפך
מענין
גואל;
וקרוב
כמו
מלת
יְשָרש
(ראה
איוב
לא
,
יב)
,
שהוא
הפך
מענין
"שוֹרֵש"
(יש'
מ
,
כד)
,
ורוצה
בו
עקירת
שרשים.
והרצון
בזה
גם
כן
,
שלא
יפסיד
גואלינו;
כי
אם
יאכלו
מפת
הגוים
ההם
,
או
ישתו
מיינם
,
יהיה
סבה
שתרבה
האהבה
בינם
,
ואולי
יתחתנו
זה
בזה.
ומפני
זה
גזרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
שבת
יז
,
ב)
על
יינם
משום
בנותיהם.
ועם
כל
זה
לא
יכלו
למנעם
מפני
זה
,
כי
כבר
התחתנו
רבים
מהם
עם
הזרים
,
כמו
שנזכר
בספר
עזרא
(ט
,
א
-
ב).
והנה
היה
עניין
זה
כעניין
שמשון
,
שיי'
התחכם
להצילו
ממה
שנפל
בו
בסוף
,
ולזה
צוה
שיהיה
נזיר
אלהים
מהבטן
עד
יום
מותו
(ראה
שו'
יג
,
ה)
,
כי
זה
ממה
שימנע
ההתגאל
בעריות.
והנה
לפי
זה
הפירוש
שהוא
נכון
מאד
,
נוכל
לפרש
שיתגאל
מעניין
טינוף
ולכלוך;
והרצון
בו
,
שלא
יביא
זה
על
ישראל
להתגאל
בדעות
ההם
ובמנהגיהם
,
כי
זה
יהיה
סבה
להתחתן
בהם
,
וההתחתנות
יהיה
סיבה
להמשך
בפעולותיהם
ובאמונתם.
(ט)
ויתן
האלהים
את
דניאל
לחסד
ולרחמים
-
הנה
אמר
זה
,
כי
לולי
היותו
נשוא
חן
בעיניו
,
היה
כועס
עליו
על
שהיה
מבזה
פת
המלך
ומשתיו
מלאכלו
ומלשתותו
,
הוא
והיה
מספר
זה
ומודיע
למלך;
ולזה
בטח
בו
שלא
יגלה
סודו.
(י)
למה
יראה
פניכם
זועפים
רוצה
לומר
שלא
יראה
מראיהם
טוב
כמראה
הילדים
האחרים
הדומים
לכם;
מפני
העדר
המזון
הראוי
לכם.
כי
זה
יסבב
מכם
חדוש
הירוקות
והרזון
בפנים.
וחייבתם
את
ראשי
למלך
-
רוצה
לומר
,
שיצוה
לכרות
ראשי.
(יא-יב)
ויאמר
דניאל
אל
המלצר
-
הנה
המלצר
הזה
הוא
האיש
אשר
הפקיד
אותו
שר
הסריסים
לתת
מאכלם
ומשתם
לדניאל
וחביריו.
וידמה
שהמאמר
הראשון
היה
לשר
הסריסים
(ראה
לעיל
,
ח)
,
והיה
שם
המלצר.
וכאשר
ראה
דניאל
שלא
הסכים
בזה
שר
הסריסים
,
השלים
העניין
עם
המלצר
וביקש
ממנו
שינסה
אותם
עד
ימים
עשרה
,
כי
בכמו
זה
הזמן
,
יוכר
להם
אם
יוזקו
באלו
המאכלים
והמשקים.
ואמר
שיתנו
להם
מן
הזירעונים
לאכול
,
והם
הזרעים
הנאכלים
כמו
שהם
כשיבושלו
בקדרה
,
כמו
האורז
,
'ריש'
בלעז
,
ומיני
קטניות
כלם.
ומהם
זרעים
עגולים
מועילים
מאד
למחוממים
,
הם
הנקראים
בערבי
'מאס'
,
ובלעז
'פיריש'.
ומאלו
ימצאו
שאינם
עגולים
,
אבל
יש
להם
חדוד
בצד
אחד
,
ואלו
הם
מועילים
מאד
לנקות
הכבד
ולפתוח
סתומיו
,
רוצה
לומר:
מי
בשולם
,
והם
הנקראים
'צידיש'
בלעז.
ומהם
שחורים
ומהם
לבנים
ומהם
אדומים.
(טו)
נראה
מראיהן
טוב
ובריאי
בשר
-
רוצה
לומר
,
שהיו
שמנים
ולא
רזים.
(יז)
מדע
והשכל
בכל
ספר
וחכמה
-
רוצה
לומר
,
שהיו
יודעים
בכל
ספר
,
ומפני
זה
יתבאר
שכבר
היו
יודעים
ספר
ולשון
כשדים
,
והיו
משכילים
בכל
חכמה
-
והוא
עניין
החכמה
בעצמה
,
לא
מצד
מה
שהיא
נכתבת.
ודניאל
הבין
בכל
חזון
-
שבא
בחידות
לאיזה
ענין
,
היה
חידה
או
משל.
ובזה
האופן
גם
כן
הבין
בחלומות
הצודקים
,
הבאים
בחידה
ומשל
,
לאיזה
ענין
היה
חידה
ומשל.
והנה
היה
לו
כח
נבואי
באופן
מה.
(יח)
ולמקצת
הימים
אשר
אמר
וגו'.
רוצה
לומר
,
שלא
הוצרכו
להם
כל
השלש
שנים
,
ללמדם
ספר
ולשון
כשדים
(ראה
לעיל
,
ה)
,
כי
במקצת
הזמן
ההוא
למדו
זה.
או
יהיה
הרצון
בו:
ולסוף
הימים
,
כעניין
שאמר
"מקץ
שבע
שנים
תעשה
שמטה"
(דב'
טו
,
א).
והוא
הנכון
,
כי
כבר
צוה
המלך
לגדלם
שנים
שלש
,
ואחר
זה
ינסה
אותם
,
איזה
מהם
יעמוד
לפניו.
(יט-כ)
וידבר
אתם
המלך
-
ידמה
שהמלך
היה
חכם
,
ולזה
הכיר
שדניאל
וחביריו
חכמים
מאד
יותר
מכל.
החרטומים
והאשפים
במלכותו.
וידמה
שהחרטומים
הם
שיודעים
לעשות
התחבולות
טבעיות
,
ידמו
בהם
שיעשו
דברים
נפלאים
מזולת
שיהיה
כן.
ואלו
הפעולות
עושין
אותן
בסתר
,
כדי
שלא
יתבאר
במה
עשו
זה
,
כי
אולי
לא
ישתבחו
בפעולותיהם
,
כשידעו
הרואים
הסבות
אשר
בהם
עשו
מה
שעשו.
ולזה
זכרה
התורה
שחרטומי
מצרים
היו
עושים
בלטיהם
הדברים
שהיו
עושים
(ראה
שמ'
ז
,
כב).
ואשפים
הוא
שם
,
לפי
מה
שאחשוב
,
מענין
"נשף"
(ש"א
ל
,
יז);
והם
נקראים
כן
מפני
הביטם
בנשפים
על
תנועת
הכוכבים;
והם
הבקיאים
בחכמת
הכוכבים
,
ובמה
ששפע
מהם
בעולם
השפל.
והחרטומים
,
כמו
שאמרנו
,
בקיאים
בחכמת
הטבע
ובמה
שימשך
מהדברים
הטבעיים
,
כמו
התכונות
והתבונות
והדמיונות
והמחשבות
הנמשכות
ממזג
מזג
בתקופת
השנה
והיום.
ואמר
עשר
ידות
להורות
על
גודל
חכמתם
מחכמת
אלו
כפלים
רבים.
(כא)
ויהי
דניאל
עד
שנה
אחת
לכורש
המלך
-
הנה
היה
דניאל
כאשר
הגלהו
נבוכדנצאר
בשנה
ראשונה
למלכו
,
חכם
גדול
בכל
החכמות.
וזה
ידמה
שלא
יתכן
היותו
בפחות
מעשרים
שנה.
והיה
אחרי
זה
עד
שנשלמו
שבעים
שנה
למלכות
נבוכדנצר
,
ואחר
זה
היה
עם
דריוש
המדי
עד
שנת
אחת
לכורש.
ולא
ידענו
אם
מת
אחר
זה
,
או
יהיה
הרצון
בו
,
שכבר
היה
בבבל
עד
שנה
אחת
לכורש
,
כי
אז
העביר
קול
בכל
מלכותו:
"מי
בכם
מכל
עמו
יהי
אלהיו
עמו
ויעל"
(ראה
דה"ב
לו
,
כב
-
כג)
,
ואז
ידמה
שעלה
לירושלים.