מאגר הכתר דניאל פרק א עם פירוש רלב"ג

פרק א
"בשנת שלש למלכות יהויקים" (א , א) עד "בלשצר מלכא" (דנ' ה , א) (א) בשנת שלש למלכות יהויקים - רוצה לומר: אחר שעברו שלש שנים למלכות יהויקים ונכנסה השנה הרביעית; כי כן כתוב בספר ירמיה (כה , א) , כי השנה הרביעית ליהויקים , היא השנה ראשונה לנבוכדנצר. ורבים כמו זה בספר מלכים (ראה מ"ב כד , א) כמו שביארנו שם. ואז הגלה אותו נבוכדנצר ואסר אותו בנחושתיים , כמו שזכר בספר דברי הימים (דה"ב לו , ו) , ולקח מקצת כלי בית האלהים (ראה שם , ז). ואחר זה שב לירושלים למלכותו ועבד למלך בבל שלש שנים , כמו שנזכר בספר מלכים (מ"ב כד , א) , ואחר זה מרד בו (שם). וכאשר שלמו אחד עשר שנים , בא נבוכדנצאר והיה מגלה אותו (שם , טו). וידמה שמת בדרך ולא נקבר , והיתה נבלתו לקרח בלילה ולחורב ביום (ע"פ בר' לא , מ) כי כן נתנבא ירמיה (כב , יט). ומה שאמר עליו (שם) סחוב והשלך מהלאה לשערי מירושלם , כאילו סחבוהו והשליכוהו; וידמה שלא הרגו נבוכדנצאר , כי כבר נאמר עליו בספר מלכים "וישכב יהויקים עם אבותיו" (מ"ב כד , ו) , ואלו הרגוהו היה מספר זה. ולזאת הסיבה מלך אחריו יהויכין בנו עד ששב נבוכדנצאר עליו (ראה שם , יא) , והגלהו (שם , טו) כהגלותו את אביו. (ב) ויתן יי' בידו את יהויקים מלך יהודה וגו' - ידוע כי כבר גלו שם אז דניאל חנניה מישאל ועזריה , כמו שסיפר בזה המקום (להלן , ו). ולזה אמר על יהויקים והאנשים אשר גלו עמו: ויביאם ארץ שנער בית אלהיו; רוצה לומר , שכבר הביא אלה הגולים לארץ בבל , ששם בית אלהיו. ואולם הכלים הביא בית... אלהיו; והנה אמר בספר דברי הימים (דה"ב לו , ז) , שכבר נתנם בהיכלו בבבל. וידמה ש'היכלו' היה בית אוצר אלהיו. (ג) ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו - רוצה לומר , שכבר אמר לאשפנז גדול סריסיו שיביא אליו ילדים מבני ישראל , ויהיו גם כן מזרע המלוכה ויהיו בהם גם כן [מן] הפרתמים , והם שרים ופחות. (ד) ילדים שאין בהם כל מום - מחסרון אבר , ולא בצורתם. ורצה שיהיו ילדים ובלתי רבי השנים , כדי שיוכלו יותר לגדלם ולהרגילם בטכסיסי מלכות; ויהיו טובי מראה - כדי שיהיו ראויין לבא בהיכל המלך; ויהיו משכילים בכל חכמה - רוצה לומר , שיהיו משכילים ויודעים בכל החכמות; ויהיו יודעי בינה ודעת - רוצה לומר , שידעו המאמר הנאמר בחכמה , ואם הוא עמוק , כי כמו אלו ראויין לבא [לעמוד] בהיכל המלך. ומביני מדע. הרצון במדע - סתר , כענין שאמר "גם במדעך מלך אל תקלל" (קה' י , כ). והרצון בו , שיבינו החידות והמשלים. ועניין כזה יקרא 'בינה' , כי הוא הוצאת דבר מדבר זר ממנו. והנה היו בזה שלוש מדרגות: האחת - שישכילו ענין החכמות; השנית - שיבינו הלשונות הקצרים והעמוקים , שיהיו לחכמים בחכמות; והשלישית - שיבינו בחידות ובמשלים. ואשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך - כאילו תאמר , שמושלים בעצמם לעמוד בטכסיסי המלוכה , שלא ירוקו ולא יתעטשו , ומה שידמה לזה , ושלא יחפזום נקביהם , ושיוכלו לעמוד בזולת ישיבה , ומה שדומה לזה. ויהיו גם כן נכונים ללמדם ספר כשדים ולשונם. (ה) וימן להם המלך - רוצה לומר , שכבר הכין שיתנו להם מפת שיהיה מתוקן למאכל המלך ומיין משתיו , כי כבר היה שותה יינות מתחלפים. וצוה המלך לגדלם שנים שלש בזה האופן , ללמדם ספר ולשון כשדים (ראה לעיל , ד) , כדי שיוכלו לעמוד לפניו מצד חכמתם ולשונם. (ו) ויהיו בהם מבני יהודה ידמה שאלו לא היו מזרע המלוכה ולא מהפרתמים (ראה לעיל , ג) , ולזה ייחסם לשבטם. (ז) וישם שם לדניאל בלטשצאר - ידמה שכבר הכיר מעלת דניאל וחכמתו העצומה , ולזה קרא שמו בלטשצאר , כשם אלוה נבוכדנצאר , כמו שאמר אחר זה (ראה דנ' ד , ה). וידמה ששאר השמות ששם לחנניה , מישאל ועזריה היו שמות לאלילים , או שמות חכמים גדולים מפורסמים בבבל. (ח) וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת וגו'. קבלתי בפירוש זה מהרב אדוני אבי ז"ל , כי יתגאל - הפך מענין גואל; וקרוב כמו מלת יְשָרש (ראה איוב לא , יב) , שהוא הפך מענין "שוֹרֵש" (יש' מ , כד) , ורוצה בו עקירת שרשים. והרצון בזה גם כן , שלא יפסיד גואלינו; כי אם יאכלו מפת הגוים ההם , או ישתו מיינם , יהיה סבה שתרבה האהבה בינם , ואולי יתחתנו זה בזה. ומפני זה גזרו רבותינו ז"ל (ראה שבת יז , ב) על יינם משום בנותיהם. ועם כל זה לא יכלו למנעם מפני זה , כי כבר התחתנו רבים מהם עם הזרים , כמו שנזכר בספר עזרא (ט , א - ב). והנה היה עניין זה כעניין שמשון , שיי' התחכם להצילו ממה שנפל בו בסוף , ולזה צוה שיהיה נזיר אלהים מהבטן עד יום מותו (ראה שו' יג , ה) , כי זה ממה שימנע ההתגאל בעריות. והנה לפי זה הפירוש שהוא נכון מאד , נוכל לפרש שיתגאל מעניין טינוף ולכלוך; והרצון בו , שלא יביא זה על ישראל להתגאל בדעות ההם ובמנהגיהם , כי זה יהיה סבה להתחתן בהם , וההתחתנות יהיה סיבה להמשך בפעולותיהם ובאמונתם. (ט) ויתן האלהים את דניאל לחסד ולרחמים - הנה אמר זה , כי לולי היותו נשוא חן בעיניו , היה כועס עליו על שהיה מבזה פת המלך ומשתיו מלאכלו ומלשתותו , הוא והיה מספר זה ומודיע למלך; ולזה בטח בו שלא יגלה סודו. (י) למה יראה פניכם זועפים רוצה לומר שלא יראה מראיהם טוב כמראה הילדים האחרים הדומים לכם; מפני העדר המזון הראוי לכם. כי זה יסבב מכם חדוש הירוקות והרזון בפנים. וחייבתם את ראשי למלך - רוצה לומר , שיצוה לכרות ראשי. (יא-יב) ויאמר דניאל אל המלצר - הנה המלצר הזה הוא האיש אשר הפקיד אותו שר הסריסים לתת מאכלם ומשתם לדניאל וחביריו. וידמה שהמאמר הראשון היה לשר הסריסים (ראה לעיל , ח) , והיה שם המלצר. וכאשר ראה דניאל שלא הסכים בזה שר הסריסים , השלים העניין עם המלצר וביקש ממנו שינסה אותם עד ימים עשרה , כי בכמו זה הזמן , יוכר להם אם יוזקו באלו המאכלים והמשקים. ואמר שיתנו להם מן הזירעונים לאכול , והם הזרעים הנאכלים כמו שהם כשיבושלו בקדרה , כמו האורז , 'ריש' בלעז , ומיני קטניות כלם. ומהם זרעים עגולים מועילים מאד למחוממים , הם הנקראים בערבי 'מאס' , ובלעז 'פיריש'. ומאלו ימצאו שאינם עגולים , אבל יש להם חדוד בצד אחד , ואלו הם מועילים מאד לנקות הכבד ולפתוח סתומיו , רוצה לומר: מי בשולם , והם הנקראים 'צידיש' בלעז. ומהם שחורים ומהם לבנים ומהם אדומים. (טו) נראה מראיהן טוב ובריאי בשר - רוצה לומר , שהיו שמנים ולא רזים. (יז) מדע והשכל בכל ספר וחכמה - רוצה לומר , שהיו יודעים בכל ספר , ומפני זה יתבאר שכבר היו יודעים ספר ולשון כשדים , והיו משכילים בכל חכמה - והוא עניין החכמה בעצמה , לא מצד מה שהיא נכתבת. ודניאל הבין בכל חזון - שבא בחידות לאיזה ענין , היה חידה או משל. ובזה האופן גם כן הבין בחלומות הצודקים , הבאים בחידה ומשל , לאיזה ענין היה חידה ומשל. והנה היה לו כח נבואי באופן מה. (יח) ולמקצת הימים אשר אמר וגו'. רוצה לומר , שלא הוצרכו להם כל השלש שנים , ללמדם ספר ולשון כשדים (ראה לעיל , ה) , כי במקצת הזמן ההוא למדו זה. או יהיה הרצון בו: ולסוף הימים , כעניין שאמר "מקץ שבע שנים תעשה שמטה" (דב' טו , א). והוא הנכון , כי כבר צוה המלך לגדלם שנים שלש , ואחר זה ינסה אותם , איזה מהם יעמוד לפניו. (יט-כ) וידבר אתם המלך - ידמה שהמלך היה חכם , ולזה הכיר שדניאל וחביריו חכמים מאד יותר מכל. החרטומים והאשפים במלכותו. וידמה שהחרטומים הם שיודעים לעשות התחבולות טבעיות , ידמו בהם שיעשו דברים נפלאים מזולת שיהיה כן. ואלו הפעולות עושין אותן בסתר , כדי שלא יתבאר במה עשו זה , כי אולי לא ישתבחו בפעולותיהם , כשידעו הרואים הסבות אשר בהם עשו מה שעשו. ולזה זכרה התורה שחרטומי מצרים היו עושים בלטיהם הדברים שהיו עושים (ראה שמ' ז , כב). ואשפים הוא שם , לפי מה שאחשוב , מענין "נשף" (ש"א ל , יז); והם נקראים כן מפני הביטם בנשפים על תנועת הכוכבים; והם הבקיאים בחכמת הכוכבים , ובמה ששפע מהם בעולם השפל. והחרטומים , כמו שאמרנו , בקיאים בחכמת הטבע ובמה שימשך מהדברים הטבעיים , כמו התכונות והתבונות והדמיונות והמחשבות הנמשכות ממזג מזג בתקופת השנה והיום. ואמר עשר ידות להורות על גודל חכמתם מחכמת אלו כפלים רבים. (כא) ויהי דניאל עד שנה אחת לכורש המלך - הנה היה דניאל כאשר הגלהו נבוכדנצאר בשנה ראשונה למלכו , חכם גדול בכל החכמות. וזה ידמה שלא יתכן היותו בפחות מעשרים שנה. והיה אחרי זה עד שנשלמו שבעים שנה למלכות נבוכדנצר , ואחר זה היה עם דריוש המדי עד שנת אחת לכורש. ולא ידענו אם מת אחר זה , או יהיה הרצון בו , שכבר היה בבבל עד שנה אחת לכורש , כי אז העביר קול בכל מלכותו: "מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל" (ראה דה"ב לו , כב - כג) , ואז ידמה שעלה לירושלים.