מאגר הכתר דניאל פרק א עם פירוש ראב"ע פירוש א

פרק א
ועתה אחל לפרש כפי דקדוק הלשון , ואבאר טעם הפסוק הראשון. (א-ב) בשנת. מצאנו כתוב , כי עשתי עשרה שנה מלך יהויקים (ראה מ"ב כג , לו) , אם כן מה טעם בשנת שלש (בנוסחנו: שלוש) למלכותו? ועתה דברי אלה בני יאשיהו: כתוב כי ארבעה בנים הניח: "הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלוּם" (דה"א ג , טו). ומצאנו , כי במות יאשיהו מלך בנו (ראה מ"ב כג , ל) , ומקצת חכמינו ז"ל אמרו (ראה הוריות יא , ב) , כי זה יהואחז הוא יוחנן; והנה לא מלך , רק שלשה חדשים , וימלוך תחתיו יהויקים אחיו (ראה מ"ב כג , לג) , והוא "בן עשרים ושלש" (ראה שם , לא). והנה הוא קטן מיהויקים (ראה שם , לו) , ואיך קראוֹ הכתוב "בכור"?! על כן אמרו (ראה הוריות יא , ב): שבִּכֵר במלכות. והוצרכו לומר (ראה שם) כי שלוּם הוא צדקיהו , בעבור שמצאו נבואת ירמיהו על שלוּם דבקה עם נבואתו על צדקיהו (ראה יר' כא - כב); ועוד: כי לא מלך על ישראל אחר צדקיהו! ולספור הכתוב "רביעי" (דה"א ג , טו) בעבור שֵם בלא גוף - דרך זרה. ועתה התבונן , כי יהואחז הוא שלוּם , ויהוחנן לא מָלך. ואל תִשוֹם בעבור שנקרא שלום בשני שמות , כי הנה שלמה הוא "קהלת" (קה' א , א); ובני שמואל ושני ואביה" (דה"א ו , יג) , ושם כתוב כי הוא "יואל" (ש"א ח , ב); ו"עמינדב" (דה"א ו , ז); הוא "יצהר" (במ' טז , א); ו"אוריאל" (דה"א ו , ט) הוא "צפניה" (שם , כא - כב); ורבים ככה. ובתורה "זרח" (דה"א ד , כד) הוא "צחר" (בר' מו , י). והעד ששלוּם הוא יהואחז: כאשר מת האב היה יהויקים בן עשרים וחמש שנה , וצדקיהו , שהוא השלישי - בן עשרים וארבע (ראה להלן) , ושלום - בן עשרים ושלש , וככה כתוב שיהואחז הוא שלום: "ויקחו עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחוהו וימליכו אותו תחת יאשיהו אביו" (ראה מ"ב כג , ל). ועֵד שני כי שלום - יהואחז: כי כתוב , כי פרעה נכה לקחוֹ אחר שלשה חדשים שמלך ויביאהו "מצרים וימת שם" (מ"ב כג , לד) , וכתוב בירמיהו על שלום "אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד. כי במקום אשר הגלו אותו שם ימות" (כב , יא - יב). ואל תתמה בעבור הכתוב למעלה "הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יי' בשלוח אליו המלך צדקיהו" (יר' כא , א). כי תחילת הפרשה הוא "כי כה אמר יי' על בית מלך יהודה" (יר' כב , ו) - יספר על מה שאמר לו השם לפני מלוך צדקיהו; והנה יספר מה התנבא אל יהואחז , שהוא שלוּם , אחר שהוליכוהו אל מצרים (שם , יא - יב). והָחל מן "הוי בונה ביתו בלא צדק" (שם , יג) - על יהויקים , ושם כתוב (שם , יח). ואחרי כן התנבא על יהויכין , כי כן כתוב שם (שם , כד - ל). וכל אלה שלשתן מלכו לפני צדקיהו. ובספר יחזקאל: "שא קינה על (בנוסחנו: אל) נשיאי ישראל" (יט , א) - שמתו ולא נשאר מבניהם מלך; והחל מן יהואחז , הוא שלוּם , ואומר: "ויביאוהו בחחים אל מלך מצרים" (ראה שם , ד); וה"כפיר" (שם , ה) הוא יהויקים שהמליכו מלך מצרים , "ויתנֻהו בסוגר בחחים ויביאהו אל מלך בבל" (שם , ט) , וככה כתוב בדברי הימים "ויאסרוהו בנחושתים להוליכו בבלה" (ראה דה"ב לו , ו); ואחרי כן מקונן על יהויכין: "מטה עֻזה אש אכלתהו" (יח' יט , יב); ואחרי כן מקונן על צדקיהו: "ותצא אש ממטה בדיה ופריה (לפנינו: פריה) אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשל" (בנוסחנו: למשול; שם , יד). והנה התברר , כי יהויקים הוליכוהו אל בבל; ואל יקשה בעיניך בעבור שאמר "להוליכו בבלה" (דה"ב לו , ו) ולא אמר "ויוליכהו" (דה"ב לג , יא) , כי הנה כתוב על צדקיהו בירמיהו "ויאסרהו בנחשתים להביא (בנוסחנו: לביא) אותו בבלה" (יר' לט , ז) , וכתוב אחר "ויאסרהו בנחשתים ויביאהו... בבלה" (יר' נב , יא). והנה כתוב בדניאל בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר (בנוסחנו: נבוכדנאצר)... אל (בנוסחנו ללא 'אל') ירושלם ויצר עליה. ויתן יי' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית יי' ויביאם ארץ שנער , והנה הטעם - יהויקים והכלים; והביאום בית אלהיו - להשתחוות לו , ואחריכן אמר: ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו. ולא יתכן בדרך הלשון לפרש ויביאם - כי הכלים לבדם הביא , בעבור הכתוב: ואת הכלים הביא. וכתוב בדברי הימים "ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה. ומכלי בית יי' הביא נבוכדנצר (בנוסחנו: נבוכדנאצר) לבבל ויתנם להיכלו בבל" (בנוסחנו: בהיכלו בבבל; דה"ב לו , ו - ז). וירמיהו מתנבא על יהויקים כי "קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם" (יר' כב , יט) , ועל כן טעה האומר כי בשנת שלש למלכות יהויקים שהמליכוֹ , היא שנה שלישית למרדו (ראה מ"ב כד , א). ועל כן הוצרכתי לפרש , כי בשנת שלש למלכות יהויקים - שהמליכו פרעה (ראה מ"ב כג , לד) , בא נבוכדנצר עליו ויצר על ירושלם , ולקחהּ בתחלת ה"שנה הרביעית ליהויקים" ו"היא השנה הראשונית לנבוכדנצר" (בנוסחנו: לנבוכדראצר; יר' כה , א) , כי כן כתוב. והנה הוליכו אל בבל ועמד בנחושתים (ע"פ דה"ב לו , ו) כמו שנה , וצוה נבוכדנצר ושב יהויקים למלכותו , "ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו" (מ"ב כד , א); ובא נבוכדנצר או גדודיו אל ירושלם והרגוּ יהויקים וסחבו אותו "מהלאה לשערי ירושלם" , ותהי נבלתו מושלכת ולא נקבר , כי כן התנבא ירמיה (יר' כב , יט). ואל תתמה בעבור "וישכב יהויקים עם אבותיו" (מ"ב כד , ו) , כי הנה כתוב "הנך שכב עם אבותיך" (דב' לא , טז) - ובמצרים מתו! והנה מלך יהויכין בנו שלשה חדשים ותפשו נבוכדנצר בשנת שמנה למלכו , והוא שנת עשתי עשרי ליהויקים; ומלך צדקיהו עשתי עשרה שנה למלך נבוכדנצר (ראה דה"ב לו , ט - יא) , והנה בשלשה חודשים נהרג יהויקים וגלה יהויכין בנו. ואל תתמה בעבור שתמצא כתוב "בשנת שבע" לנבוכדנצר (יר' נב , כח) , וככה על צדקיהו היא "שנת שמנה עשרה" (שם , כט) , כי במספר המלכים כאלה וכאלה. והלא ידענו כי ירבעם ורחבעם בחדש אחד מלכו (ראה מ"א יב , כ - כא) , והנה כתוב כי רחבעם מלך "שבע עשרה שנה" (מ"א יד , כא) וימלך אביה בנו תחתיו בשנת שמנה עשרה לירבעם (ראה מ"א יד , לא - טו , א). והנה אבאר לך זה: מחשב אחד יחשוב מיציאת מצרים מניסן , או לבריאת עולם מתשרי , ויום אחד בשנה חשוב שנה , יספור מיום מלוך המלך עד תקופת שנתו , על כן תהיה שנת שמונה עשרה - תשע עשרה; והמשל בנולד יום ששי לפני שקוע השמש בעיר הזאת , שהיא רדוס , בתקופת תמוז , והיום ארוך שש עשרה שלמות , והנה יומל הבן בקר יום ששי , שהוא יום שמיני כפי חשבון התורה , והוא יום שביעי , ואיננו שלם , רק יחסרו שש עשרה שעות. ואל תתמה בעבור שתמצא ביחזקאל "יביאהו במצדות למען לא ישמע קולו" (יט , ט) , כי כן חשבו עבדי נבוכדנצר. וטעם "התמלוך" (יר' כב , טו) שאמר ירמיהו ליהויקים , כי הנבואה עליו: התחשוב כי מלכותך תתקיים לך בעבור היותך "מתחרה בארז"? (שם). והנה נשארה השאלה הקשה: כבר הזכרתי כי צדקיהו היה במות אביו בן עשרים וארבע שנה , והנה יהיה במות יהויקים וגלות יהויכין בן שלשים וחמש שנה; והנה כתוב "בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו" (מ"ב כד , יח)! וזה החשבון הוא , שנקרא 'מלך' שלש שנים לפני מות יאשיהו; כי נודע זה בכל הגוים שהומלך צדקיהו , והעד הכתוב בירמיה: "בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה" (כז , א) דבר השם לירמיהו שיעשה מוסרות , וישלחם אל מלכי אדום ומואב ועמון וצור "ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה" (שם , ג); כי אלה המלכים שמעו שנהרג יאשיהו , וחשבו כי צדקיהו , שהמליכוֹ כשהיה בן עשרים ואחת שנה , הוא ימלוך תחתיו; ואין טענה ממלכות יהואחז , כי עם הארץ המליכוהו , ולא שמעו דבריו כי לא מלך , רק שלשה חדשים. ונשאר בפרשה דבר לפרש , והוא: "ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי" (ראה שם , יב) , והנה ירמיה מספר זה הדבר של המוטות אל צדקיהו בעת מלכו אחר גלות יהויכין , ואמר לו "הביאו (בנוסחנו נוסף 'את') צואריכם בעול מלך בבל" (שם); ושם כתוב "ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה" (יר' כח , א) , וטעם "בשנה הרביעית" (שם) - שמרד יהויקים במלך בבל. ויש תקון אחד , שהמוטות תקנם ירמיה בראשית ממלכת יהויקים , ושלחם בשנה ראשונה למלכות צדקיהו; רק אין טעם לתקון הזה. ומפרש גדול היה בספרד והוא פירש ספרים בדקדוק , ופירש ואמר (ראה הרקמה , ע' שז - שטו) כי 'צדקיהו' תחת 'יהויקים'; וככה אמר "ואחרי אבשלום לא נטה" (מ"א ב , כח) כי הוא 'שלמה' , "ויהי ביום השביעי" (שמ' טז , כז) שהוא 'הרביעי' , "הגבל את ההר" (שמ' יט , כג) שהוא 'העם' , וככה מלות רבות כמו מאתים - ואת כולם ישא רוח! כי איך יתכן בלשון , שאדם ידבר מלה או יכתוב מלה , ורצונו מלה אחרת?! והאומר כזה - מהמשוגעים הוא נחשב. וכבר פירשתים כולם; וטוב לו שיאמר 'לא ידעתי' , ולא יהפך דברי אלהים חיים (ע"פ יר' כג , לו). ויתן. כתוב ומקצת כלי בית אלהים (בנוסחנו: האלהים) - כי בגלות יהויכין הובאו אל בבל כלי חמדת בית יי' , כי כן כתוב: "ואוצרות בית (בנוסחנו ללא 'בית') יי' ואוצרות בית המלך" (דה"ב לו , יח). (ג) ויאמר. זה אשפנז היה סריס , והוא היה פקיד על כל הסריסים המשרתים ונשיו. וכתוב בדברי חזקיה: "והיו סריסים בהיכל מלך בבל" (יש' לט , ז). רב - גדול , כמו "קרית מלך רב" (תה' מח , ג). על כן אמר יפת , כי הם דניאל וחביריו , וראיתי שאמר 'ומזרע המלוכה'. ולא דיבר נכונה , כי הכתוב הוא: "ויהי בהם מבני יהודה" (להלן , ו) , ואחרים מזרע המלוכה שהיו סריסים. ולא תמצא בדניאל שהיה סריס , רק כתוב עליו ועל חביריו "ילדים אשר אין בהם כל מום" (בנוסחנו: מאום; להלן , ד) , ואין מום קשה מן הסריס. ודניאל וחביריו לא צוה המלך ללמדם ספר , שהוא מכתב כשדים ולשונם , רק שיעמדו לפני המלך , ולא לפני נשיו. ואם טען הטוען: אם דבריך אמת שלא היו סריסים , למה הפקיד המלך עליהם שר הסריסים? התשובה: כי צוה המלך לבקש מישראל "ילדים... וטובי מראה" (שם) , והבבליים עד היום נודעים במשכב זכור. ועוד , כי אם יסורס הנער - תחסר דעתו , והוא מבקש להיותם , העומדים לפניו , יודעי כל חכמה , כאשר פירשתי. ורבי ישועה אמר , כי מלת סריסים בלשון הקודש על שנים טעמים: האחד 'מסורסים' והשני 'משרתים'; ו'שר הסריסים' היה שר על משרתי המלך. וכמוהו "עם הסריסים והגבורים" (דה"א כח , א). ואין צורך , כי הסריסים היו שרים על הגבורים בעבור היותם עבדי המלך דוד , והוא לא סרסם , רק ככה לקחם בשביה , והיו שומרי נשיו כמשפט המלכים עד היום. וכמוהו "ואת נשי המלך ואת סריסיו" (מ"ב כד , טו) , וכתוב "ומן העיר לקח סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה" (מ"ב כה , יט). ומלת הפרתמים - זרה , ולא תמצא במקרא , רק במגילת אסתר. אולי הוא לשון כשדים או פרסיים , כמו "סגנים" (יש' מא , כה). (ד) ילדים... - כמו "עור ופסח לא יבא" (בנוסחנו: יבוא; ש"ב ה , ח) , שאינן ראויין לעמוד לפני מלך , על כן כתוב "עור ופסח לא יבוא אל הבית" (שם) - והטעם: בית מלכות דוד. וטובי מראה - שלא היו ירקרקים ונראים כמו חולים. ומשכילים בכל חכמה - כלל כל. ויודעי דעת - שידעו בתחילת הדיבור המדבר מה שהיה בדעתו לדבר באחרונה , כי יש חכמים רבים לא ידעו זה עד סוף דבר המדבר. ומביני מדע - שיוכלו להבין לאחרים מה שיש בלבם ובמדעם , כמו "גם במדעך מלך אל תקלל" (קה' י , כ); כי יש חכמים יִלאו להוציא בלשונם מה שיש בלבם כי אם בדרך רחוקה ובארחות עקלקלות (ע"פ שו' ה , ו). ואשר כח בהם - שתהיה תולדתם חזקה להסתיר העיטוש , ויהיו עומדים תמיד לפניו , ושיוכלו לסבול בשעת צרכם. והנה צוה לבקש מי שנמצאו בו אלה המדות , ולא נמצאו בילד פחוּת מחמש עשרה שנה. והנה אין צורך ללמדם השלש השנים כי אם כתב כשדים ולשונם לדבר עם המלך בלשונו. והנה גדולים יצאו מירושלם , והנה דניאל יצא בן חמש עשרה שנה בלכת יהויקים לבבל ושמונה שנים מלך והנה עשרים ושלש , ואחת עשרה צדקיהו והנה ארבע ושלשים , ושבעים שנה - והנו זקן מאד בימי אסתר , אולי כבר מת ולא עלה אל בית שני; ואיננו ששבצר (ראהעז' א , ח) בראיות גמורות. (ה) וימן - פועל יוצא , והטעם: לתת להם מנות. ופירוש בג - מאכל; וכתוב במקרא "ונתתיך לבג" (יח' כה , ז) , וקרי "לבז" , והטעם קרוב. אולי טעם בג - הבשר המבושל. ומיין משתיו , ולא נכתב 'ומיין משתהו' - כי יש יום ידוע לשתות יין לבן או אדום. או יֵין מקום פלוני ידוע. וטעם לגדלם - להרגילם לעמד , ולדעת משפטי המלוכה , וזה הוא "אשר כח בהם" (לעיל , ד). ומקצתם - יש אומרים: ומקצת הילדים: "ומקצת כלי בית אלהים" (בנוסחנו: האלהים; לעיל , ב); "ומקצה אחיו" (בר' מז , ב); גם הוא נכון והוא שפירושו: בסוף השנים הנזכרות; והנה כמוהו "ומקצת ימים עשרה" (להלן , טו). (ו) ויהי. טעם מבני יהודה - כי היו בירושלם מבני בנימן. ואלה אינם אחים , כי הכתוב אומר: "ובעו דניאל וחברוהי להתקטלא" (בנוסחנו: להתקטלה; דנ' ב , יג). (ז) וישם - כאשר קרא פרעה שם יוסף "צפנת פענח" (בר' מא , מה). ורב סעדיה אמר כי 'בל' שם אלהי כשדים; וכן 'צר' , וככה 'נבוכדנצר' , 'בלשצר' , 'ששבצר'. ושם 'בל' מפורש הוא כשום אלהי. (ראה יר' נ , ב) ושדרך , מישך - לשון כשדים הם. והגאון אמר כי נגו כמו "נבו" (יש' מו , א) , בלא ראיה. (ח) וישם. פת בג המלך אסורה; גם היין אסור , וכתוב "אמר לנסכא (בנוסחנו: לנסכה) ליה" (דנ' ב , מו) - למשפטם לאלהיהם. (ט) ויתן. אמר הגאון: מה הטעם שנתָנוֹ לחן ולחסד ולרחמים בעיני שר הסריסים , והוא לא עשה בקשתו? והוא השיב: שלא גלה סודו למלך , כי לא יחייהו. (י) ויאמר. כתוב מאכלכם , והוא ה"פת" וה"בג" (לעיל , ה). ומשתיכם - לשון רבים - אשר ישתה המלך בימי הקיץ והחורף , ממנו ישתו גם הם. [פניכם] כפני אנשים זועפים. כגילכם - אין לו ריע במקרא , רק בדברי קדמונינו (ראה מגילה יא , א): 'בן גילו'. וחִיַבתם - מגזרת "חבולתו חוב" (יח' יח , ז); והם שנים בניינים , ושרשם כמו 'קם' עם "קִיַם דברי הפורים האלה" (אס' ט , לב). (יא) ויאמר. המלצר - לשון כשדים הוא: נותן המנות. והנה פירוש אשר מנה - כמו 'הפקיד' , ובלשון חכמים (ראה משנה שקלים ה , ד): 'ממונה'. ולהיותו מגזרת אשר מנה - החולק מנות - קשה מאד , ואף כי כתוב: על דניאל. (יב) נס - לשון ציווי , כמו "חל נא את פני יי'" (מ"א יג , ו). וטעם ימים עשרה - כי אין יכולת בחי לסבול הרעב , רק תשעה ימים; ככה הזכירו בעלי התולדת. ותחת פת בג המלך תן לנו זרעונים (בנוסחנו: זרֹעים) - הם גרגרים כאשר יזקינו - ותחת יין תן לנו מים. (יג) ויראו בסוף עשרה מראינו. והזכיר פת המלך , ואחז דרך קצרה שלא הזכיר 'יין'. (יד) וישמע. אמר יפת בן עלי , כי כל יום היה רואה פניהם , עד ימים עשרה. (טו) ומקצת. נראה - הטעם: כל מראיהם. ויאמר הגאון: זה היה נס גדול; ואין צורך! כי היו אוכלים אורז , הוא הנקרא בלשון ערבי 'ארוז' , והוא נכבד מאד וערב מן החטה , ועושה דם טהור , והוא מאכל אנשי הודו ואין להם חטה , ונעשו ממנו תבשילין. וזה האורז ישגא (ע"פ תה' צב , יג) מאד כאשר יבושל בחלב , והכלל - כי המעט ממנו משביע , והוא כבד במשקל , וגרגריו דקין מאד , ואינן עגולין , ותולדתו חמה ולחה. והתמה מחכם גדול שאמר שהוא הדוחן , שגרגריו עגולין ויעמד שנים רבות ולא ירקב , והוא מאכל רע ותולדתו קרה ויבישה. גם במיני קטנית - אפונים , ואינם אלה הנמצאים בצרפת , כי אלה הם קרים ורעים ומנפחים , והאפונים הם נמצאים בספרד ומצרים ורומא ופרווינצה , והם על שלשה מינים: מהם לבנים ומהם אדומים ומהם שחורים , וזה המין נכבד מכולם. ושלשה המינים חמים ולחים , ומימיהם רפואה לַכָבד והם מצהילין את הפנים יותר מן היין , ויוכל אדם להכיר - שאלה שבצרפת בלי פה , והשלשה המינים פה להם. והנה האורז והאפונים הם "זרעונים" (להלן , טז) ומבריאים את הבשר. ועוד , כי כל מאכל שהוא תאוה לנפש יותר יועיל ממאכל שאין הנפש אוהבת אותו אע"פ שיהיה חם ולח בתולדת החיים; והנה אלה היו אוכלים דבר שתתאוה נפשם , והיה מועיל להם. (טז) ויהי. נושא - לנפשו. ואשר קִצר להזכיר היין (לעיל , יג) - זכרוֹ עתה. ונו"ן זרעונים נוסף , כמו "לגאיונים" (תה' קכג , ד) , ורבים כמוהם. (יז) והילדים. טעם ארבעתם - שהיו שוים בכל חכמה; רק דניאל הוסיף עליהם , שהיה מבין בכל חזון ופתרון חלומות , כי הוא לבדו היה נביא ולא השלשה. (יח) ולמקצת - בסוף השלש שנים. להביאם - לפני המלך. (יט) וידבר - בלשונו. ולא נמצא מכל הילדים היהודים שגלו כאלה ארבעתם. ויעמדו לפני המלך - הם לבדם. (כ) וכל.... זה יורה כי נבוכדנצר היה יודע חכמות; וימצא כל אחד מאלה ארבעתם יודע עשר ידות על כל חרטום ואשף. ויתכן היות עשר ידות - לשון 'רבים' , כמו "מעשרה שליטים" (קה' ז , יט) , בעבור כי עשר סך חשבון; ובעל 'ספר יצירה' אמר (ב , א): עשר ספירות בלימה. והחרטומים אינם האשפים , כי הנה "לקרא לחרטומים ולאשפים" (דנ' ב , ב) , ושם אפרשם. (כא) ויהי - הטעם: שהיה בבבל עד שנת אחת לכורש המלך. ואילו היה כתוב 'עד שנה אחת' - היה נראה כי שנה שלימה עברה; ובאמרו שנת אחת הטעם: בתוך שנה.