מאגר הכתר דניאל פרק א עם פירוש ר' סעדיה גאון

פרק א
(א-ב) בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר מלך בבל - והלא לא מלך נבוכדנצר אלא בשנת ארבע ליהוקים , שנאמר "בשנה הרביעית ליהוקים... היא השנה הראשונה לנבוכד נצר מלך בבל" (יר' כה , א) ואיך אמר בשנת שלש? אלא לא תוכל לפרש כי אם בשנת שלש למרדו שבשנת ארבע ליהוקים מלך נבוכד נצר וכבש את ננוה ובחמישית ליהוקים כבשו נבוכד נצר ליהוקים ועבדו יהויקים שלש שנים , שנאמר "ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרר בו" (מ"ב כד , א) עבדו ששית ושביעית ושמינית ואחר כך מרד בו שלש שנים תשיעית ועשירית ואחת עשרה ובשתים עשרה בא נבוכד נצר והגלהו ליהוקים מירושלם לבבל ועלה שנת י"ב למלכות יהויקים מלך יהודה בשנת שלש למרדו. "ובשנת שתים למלכות נבוכד נצר" (דנ' ב , א). היאך יתכן פסוק זה שכבר אמרנו למעלה שצר על ירושלם והגלה מבני יהודה (ראה פס' א - ג) וצוה לגדלם שנים שלש (ראה להלן , ה) ואחר ג' שנים הביאם שר הסריסים לפני המלך (ראה להלן , יח) ועתה אמר הפסוק "בשנת שתים למלכות נבוכד נצר"? אלא כה פתרונו: בשנת שתים לחורבן בית המקדש , שיבנה במהרה בימינו , יצא טבעו בכל העולם ומלך על כולם וחלם נבוכד נצר. פ"א בשנת שלש למלכות יהוקים מלך יהודה - ככלות השנה השלישית ותחלת רביעית ככתוב "הדבר אשר היה אל ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה למלך בבל" (ראה יר' כה , א) וגם אם נותרה מן השלישית ליהויקים בבוא נבוכד נצר אם כן תהיה ראשונה לנבוכד נצר והיא רביעית ליהויקים ואז הביא ליהויקים ועמו לבבל שנאמר ויתן יי' בידו את יהויקים ומקצת כלי בית האלוהים - לפי שנותר המשכן והאהל וכל שליו שלא גלו לבבל על שגנזם יאשיהו וירמיהו. ארץ שנער - ארץ ששם ננערו מתי מבול. בית אלוהיו - בית ממשלתו ודינו , כעניין שנאמר "ואתה תהיה לו לאלוהים" (שמ' ד , טז) , וכתוב "אשר ירשיעון אלהים" (שמ' כב , ח). בית אוצר אלהיו - בית האליל שלו. (ג) לאשפנז - איש פניו זועפים. להביא מבני ישראל ולא מבני לוי. ומזרע המלוכה - מבית דוד ולא ממלכי ישראל. ומן הפרתמים - פירי תמים כתפוח הזה שאין בו מום ויפה פרי תואר. (ד) ילדים אשר אין בהם כל מאום - ואפילו סירטא של הקזת דם (ראה סנה' צג , ב). וטובי מראה - לא שחורין ולא לבנים יתר מדאי. ומשכילים בכל חכמה - שיודעים להשיב בכל דבר שישאלום. ויודעי דעת - בכל דבר שישמעו. ומביני מדע - שהן בקיאים בעצה. ואשר כח בהם - שהם יכולים לסבול צורכי נקביהן והשחוק והשינה (ראה שם). וללמדם ספר ולשון כשדים - זה המכתב והלשון. פ"א "ויתן יי' בידו" (לעיל , ב) - וכלל לא כתב כי לקח את יהויקים בבלה אלא "כתב ויאסרהו בנחושתים להוליכו" (דה"ב לו , ו) ולא כתב 'ויוליכוהו' (ראה דה"ב לג , יא) ולא כתב 'ויביאוהו' אלא "ויביאם" (מ"ב כד , יז) כלל ביאתו עם ביאת כלי בית המקדש. "הפרתמים" (לעיל , ג) - בדעתי שאינו לשון קדש אלא נס ומלכות. וללמדם ספר הוא כתב וסופר והוא כותב והוא קורא בלשון כשדים מבלעדי תורגמן. (ה) וימן - ויפקד , כמו שנאמר "וימן יי' דג גדול" (יונה ב , א). מפת בג המלך - ממטעמי לחם מאכל המלך; בגימטריא פת בג - פת בר גימ"ל מתחלף עם רי"ש את בש גר והיינו פת חטים כמו "לשבור בר" (בר' מב , ג) ופת נקייה כמו "נשקו בר" (תה' ב , יב) ומיין משתיו - בארג וקונדיטון ועסיס. ומקצתם - כמו שנאמר "מקץ שבע שנים" (דב' לא , י) , כלומר בסופן של שלש שנים האלו , אחר שיגדלו , יבאו ויעמדו בהיכל המלך בפלטין שלו. פ"א ומקצתם - מקצת מהם ישמשו את המלך ומקצתם כדי לעמוד בהיכל המלך שיהיו חכמים במלאכתן של המלכים. (ו) ויהי בהם - בתוך אותן השבויים. מבני יהודה - מזרע חזקיהו , כמו שאמר לו ישעיהו הנביא "ומבניך... אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל" (יש' לט , ז). (ז) וישם לדניאל בלטשאצר. כך תרגמו אנשי לבב דניאל - דיין של אל דיין טוב ונאמן. בלטשאצר - בל עבודה זרה , שנאמר "כרע בל" (יש' מו , א) טש אצר צפן אצר כמו "טשו במצורת" (?) שומר אוצר של בבל. ולחנניה - חונן יה. שדרך - שד רך , דד מפונק ורך. מישאל - ששאלתו אמו מאל. מישך - מי שרואהו מיד משכך כעסו ויש אומרים מושך אצל חכמתו. עזריה - עצר יה. עבד נגו - עבד נבו , בי"ת מתחלף עם גימ"ל כלומר עבד לעבודה זרה הוא. (ח) וישם דניאל על לבו שהיה קורא קרית שמע בכוונת הלב כמו שנאמר "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" (דב' יא , יח). אשר לא יתגאל - שלא לטנף עצמו במאכל ובמשתה של גוים , כמו "נגואלו בדם" (איכה ד , ד) וכן "לחם מגואל" (מל' א , ז) ופירושו מגועל בחילוף אל"ף בעי"ן. (י) אשר מנה - אשר זימן , כמו שכתוב "וימן להם המלך" (לעיל , ה). זועפים - כל מי שהוא מצטער במאכל ובמשתה שיחסר לו או בשום צער אחר פניו לא יובהקו זולתי יוזעפו , כדכתיב "וירא אותם והנם זועפים" (בר' מ , ו) , והמתרגמן תרגם 'נסיסין' (?) ופתרונו צעורים. כגילכם - כיוצא בכם בקומתכם , כמו 'בן גילו של ראש' (ראה מגילה יא , א) והפשר כבניין גולה שלכם , כלומר כגולתכם , כמו "וגולה על ראשה" (זכ' ד , ב). וחייבתם את ראשי - שיתיז את ראשי המלך שיאמר שפשעתי במזונותיכם. (יא) המלצר - מליץ צר. ד"א מלצר - ממולל נצר. מינה - כמו "וימן" (לעיל , ה). (יב) נס נא את עבדיך ימים עשרה - באותן הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים והם כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו (ראה תנח' וירא כא) שלא יגרום להם החטא עשרה נסיונות שנסו אבותינו להקב"ה במדבר. מן הזרועים - הם פול הלבן ופול המצרי ופול העב והגולבון והאפונים והעדשים וחימצין. וכל כך למה? כדי שיעלו ריח רע מפיהם , שלא יבואו עליהן במשכב זכור. (טו) ולמקצת - ולסוף. ובריאי בשר - שמינים ויפים. (יז) ודניאל הבין בכל חזון וחלומות - ארבעתם היו חכמים בכל ספר אומה ולשון לקרוא ולכתוב ולפרש , ויותר עליהם דניאל שהיה מבין לפרש כל חזון וחלומות. (כ) עשר ידות - עשרה חלקים , כמו "וארבע הידות" (בר' מז , כד) מתרגמינן 'וארבע חולקין' (?). החרטומים מלאכתם בְּחוֹרִים אטומים כיצד? היו נוקבין חור באילן ומכניסין בו דברי כשפים ואוטמין אותו והוא מגיד להן כל דבר; 'חרטום' - חור אטום. ולמה כתוב החרטמים חסר וי"ו? ששואלין בקברות בְּחוֹרי טמי מתים (ראה תנח' מקץ ב). האשפים שדוחקין במזל (ראה שם) , כמו "השואפים אביון" (עמ' ח , ד) מתרגמינן 'דדחקין' (?). (כא) ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך - הוא כורש הגדול , שאם תאמר לכורש הקטן היאך אמר למטה "בשנת שלש לכורש מלך פרס" (דנ' י , א) , והיאך אמר "ובשנת שתים לדריוש המלך" (חגי א , א , טו).