פרק א
[א]
בִּשְׁנַ֣ת
שָׁל֔וֹשׁ
לְמַלְכ֖וּת
יְהוֹיָקִ֣ים
מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה
בָּ֣א
נְבוּכַדְנֶאצַּ֧ר
מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל
יְרוּשָׁלִַ֖ם
וַיָּ֥צַר
עָלֶֽיהָ:
[ב]
וַיִּתֵּן֩
אֲדנָ֨י
בְּיָד֜וֹ
אֶת־יְהוֹיָקִ֣ים
מֶלֶךְ־יְהוּדָ֗ה
וּמִקְצָת֙
כְּלֵ֣י
בֵית־הָאֱלֹהִ֔ים
וַיְבִיאֵ֥ם
אֶֽרֶץ־שִׁנְעָ֖ר
בֵּ֣ית
אֱלֹהָ֑יו
וְאֶת־הַכֵּלִ֣ים
הֵבִ֔יא
בֵּ֖ית
אוֹצַ֥ר
אֱלֹהָֽיו:
[ג]
וַיֹּ֣אמֶר
הַמֶּ֔לֶךְ
לְאַשְׁפְּנַ֖ז
רַ֣ב
סָרִיסָ֑יו
לְהָבִ֞יא
מִבְּנֵ֧י
יִשְׂרָאֵ֛ל
וּמִזֶּ֥רַע
הַמְּלוּכָ֖ה
וּמִן־הַֽפַּרְתְּמִֽים:
[ד]
יְלָדִ֣ים
אֲשֶׁ֣ר
אֵֽין־בָּהֶ֣ם
כָּל־מאוּם֩
מוּם֩
וְטוֹבֵ֨י
מַרְאֶ֜ה
וּמַשְׂכִּלִ֣ים
בְּכָל־חָכְמָ֗ה
וְיֹ֤דְעֵי
דַ֙עַת֙
וּמְבִינֵ֣י
מַדָּ֔ע
וַֽאֲשֶׁר֙
כֹּ֣חַ
בָּהֶ֔ם
לַעֲמֹ֖ד
בְּהֵיכַ֣ל
הַמֶּ֑לֶךְ
וּֽלְלַמְּדָ֥ם
סֵ֖פֶר
וּלְשׁ֥וֹן
כַּשְׂדִּֽים:
[ה]
וַיְמַן֩
לָהֶ֨ם
הַמֶּ֜לֶךְ
דְּבַר־י֣וֹם
בְּיוֹמ֗וֹ
מִפַּת־בַּ֤ג
הַמֶּ֙לֶךְ֙
וּמִיֵּ֣ין
מִשְׁתָּ֔יו
וּֽלְגַדְּלָ֖ם
שָׁנִ֣ים
שָׁל֑וֹשׁ
וּמִ֨קְצָתָ֔ם
יַעַמְד֖וּ
לִפְנֵ֥י
הַמֶּֽלֶךְ:
[ו]
וַיְהִ֥י
בָהֶ֖ם
מִבְּנֵ֣י
יְהוּדָ֑ה
דָּנִיֵּ֣אל
חֲנַנְיָ֔ה
מִישָׁאֵ֖ל
וַעֲזַרְיָֽה:
[ז]
וַיָּ֧שֶׂם
לָהֶ֛ם
שַׂ֥ר
הַסָּרִיסִ֖ים
שֵׁמ֑וֹת
וַיָּ֨שֶׂם
לְדָֽנִיֵּ֜אל
בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר
וְלַֽחֲנַנְיָה֙
שַׁדְרַ֔ךְ
וּלְמִישָׁאֵ֣ל
מֵישַׁ֔ךְ
וְלַעֲזַרְיָ֖ה
עֲבֵ֥ד
נְגֽוֹ:
[ח]
וַיָּ֤שֶׂם
דָּנִיֵּאל֙
עַל־לִבּ֔וֹ
אֲשֶׁ֧ר
לֹֽא־יִתְגָּאַ֛ל
בְּפַת־בַּ֥ג
הַמֶּ֖לֶךְ
וּבְיֵ֣ין
מִשְׁתָּ֑יו
וַיְבַקֵּשׁ֙
מִשַּׂ֣ר
הַסָּרִיסִ֔ים
אֲשֶׁ֖ר
לֹ֥א
יִתְגָּאָֽל:
[ט]
וַיִּתֵּ֤ן
הָֽאֱלֹהִים֙
אֶת־דָּ֣נִיֵּ֔אל
לְחֶ֖סֶד
וּֽלְרַחֲמִ֑ים
לִפְנֵ֖י
שַׂ֥ר
הַסָּרִיסִֽים:
[י]
וַיֹּ֜אמֶר
שַׂ֤ר
הַסָּרִיסִים֙
לְדָ֣נִיֵּ֔אל
יָרֵ֤א
אֲנִי֙
אֶת־אֲדֹנִ֣י
הַמֶּ֔לֶךְ
אֲשֶׁ֣ר
מִנָּ֔ה
אֶת־מַאֲכַלְכֶ֖ם
וְאֶת־מִשְׁתֵּיכֶ֑ם
אֲשֶׁ֡ר
לָמָּה֩
יִרְאֶ֨ה
אֶת־פְּנֵיכֶ֜ם
זֹֽעֲפִ֗ים
מִן־הַיְלָדִים֙
אֲשֶׁ֣ר
כְּגִֽילְכֶ֔ם
וְחִיַּבְתֶּ֥ם
אֶת־רֹאשִׁ֖י
לַמֶּֽלֶךְ:
[יא]
וַיֹּ֥אמֶר
דָּנִיֵּ֖אל
אֶל־הַמֶּלְצַ֑ר
אֲשֶׁ֤ר
מִנָּה֙
שַׂ֣ר
הַסָּֽרִיסִ֔ים
עַל־דָּנִיֵּ֣אל
חֲנַנְיָ֔ה
מִישָׁאֵ֖ל
וַעֲזַרְיָֽה:
[יב]
נַס־נָ֥א
אֶת־עֲבָדֶ֖יךָ
יָמִ֣ים
עֲשָׂרָ֑ה
וְיִתְּנוּ־לָ֜נוּ
מִן־הַזֵּרֹעִ֛ים
וְנֹאכְלָ֖ה
וּמַ֥יִם
וְנִשְׁתֶּֽה:
[יג]
וְיֵרָא֤וּ
לְפָנֶ֙יךָ֙
מַרְאֵ֔ינוּ
וּמַרְאֵה֙
הַיְלָדִ֔ים
הָאֹ֣כְלִ֔ים
אֵ֖ת
פַּת־בַּ֣ג
הַמֶּ֑לֶךְ
וְכַאֲשֶׁ֣ר
תִּרְאֵ֔ה
עֲשֵׂ֖ה
עִם־עֲבָדֶֽיךָ:
[יד]
וַיִּשְׁמַ֥ע
לָהֶ֖ם
לַדָּבָ֣ר
הַזֶּ֑ה
וַיְנַסֵּ֖ם
יָמִ֥ים
עֲשָׂרָֽה:
[טו]
וּמִקְצָת֙
יָמִ֣ים
עֲשָׂרָ֔ה
נִרְאָ֤ה
מַרְאֵיהֶם֙
ט֔וֹב
וּבְרִיאֵ֖י
בָּשָׂ֑ר
מִ֨ן־כָּל־הַיְלָדִ֔ים
הָאֹ֣כְלִ֔ים
אֵ֖ת
פַּת־בַּ֥ג
הַמֶּֽלֶךְ:
[טז]
וַיְהִ֣י
הַמֶּלְצַ֗ר
נֹשֵׂא֙
אֶת־פַּת־בָּגָ֔ם
וְיֵ֖ין
מִשְׁתֵּיהֶ֑ם
וְנֹתֵ֥ן
לָהֶ֖ם
זֵרְעֹנִֽים:
[יז]
וְהַיְלָדִ֤ים
הָאֵ֙לֶּה֙
אַרְבַּעְתָּ֔ם
נָתַ֨ן
לָהֶ֧ם
הָאֱלֹהִ֛ים
מַדָּ֥ע
וְהַשְׂכֵּ֖ל
בְּכָל־סֵ֣פֶר
וְחָכְמָ֑ה
וְדָנִיֵּ֣אל
הֵבִ֔ין
בְּכָל־חָז֖וֹן
וַחֲלֹמֽוֹת:
[יח]
וּלְמִקְצָת֙
הַיָּמִ֔ים
אֲשֶׁר־אָמַ֥ר
הַמֶּ֖לֶךְ
לַהֲבִיאָ֑ם
וַיְבִיאֵם֙
שַׂ֣ר
הַסָּרִיסִ֔ים
לִפְנֵ֖י
נְבֻכַדְנֶצַּֽר:
[יט]
וַיְדַבֵּ֣ר
אִתָּם֘
הַמֶּלֶךְ֒
וְלֹ֤א
נִמְצָא֙
מִכֻּלָּ֔ם
כְּדָנִיֵּ֣אל
חֲנַנְיָ֔ה
מִישָׁאֵ֖ל
וַעֲזַרְיָ֑ה
וַיַּעַמְד֖וּ
לִפְנֵ֥י
הַמֶּֽלֶךְ:
[כ]
וְכֹ֗ל
דְּבַר֙
חָכְמַ֣ת
בִּינָ֔ה
אֲשֶׁר־בִּקֵּ֥שׁ
מֵהֶ֖ם
הַמֶּ֑לֶךְ
וַֽיִּמְצָאֵ֞ם
עֶ֣שֶׂר
יָד֗וֹת
עַ֤ל
כָּל־הַֽחַרְטֻמִּים֙
הָֽאַשָּׁפִ֔ים
אֲשֶׁ֖ר
בְּכָל־מַלְכוּתֽוֹ:
[כא]
וַֽיְהִי֙
דָּֽנִיֵּ֔אל
עַד־שְׁנַ֥ת
אַחַ֖ת
לְכ֥וֹרֶשׁ
הַמֶּֽלֶךְ:
ס
פרק א
[א]
בשנת
שלוש
למלכות
יהויקים
מלך יהודה
בא
נבוכדנאצר
מלך בבל
ירושלם
ויצר
עליה:
[ב]
ויתן
אדני
בידו
את יהויקים
מלך יהודה
ומקצת
כלי
בית האלהים
ויביאם
ארץ שנער
בית
אלהיו
ואת הכלים
הביא
בית
אוצר
אלהיו:
[ג]
ויאמר
המלך
לאשפנז
רב
סריסיו
להביא
מבני
ישראל
ומזרע
המלוכה
ומן הפרתמים:
[ד]
ילדים
אשר
אין בהם
כל מאום
מום
וטובי
מראה
ומשכלים
בכל חכמה
וידעי
דעת
ומביני
מדע
ואשר
כח
בהם
לעמד
בהיכל
המלך
וללמדם
ספר
ולשון
כשדים:
[ה]
וימן
להם
המלך
דבר יום
ביומו
מפת בג
המלך
ומיין
משתיו
ולגדלם
שנים
שלוש
ומקצתם
יעמדו
לפני
המלך:
[ו]
ויהי
בהם
מבני
יהודה
דניאל
חנניה
מישאל
ועזריה:
[ז]
וישם
להם
שר
הסריסים
שמות
וישם
לדניאל
בלטשאצר
ולחנניה
שדרך
ולמישאל
מישך
ולעזריה
עבד
נגו:
[ח]
וישם
דניאל
על לבו
אשר
לא יתגאל
בפת בג
המלך
וביין
משתיו
ויבקש
משר
הסריסים
אשר
לא
יתגאל:
[ט]
ויתן
האלהים
את דניאל
לחסד
ולרחמים
לפני
שר
הסריסים:
[י]
ויאמר
שר
הסריסים
לדניאל
ירא
אני
את אדני
המלך
אשר
מנה
את מאכלכם
ואת משתיכם
אשר
למה
יראה
את פניכם
זעפים
מן הילדים
אשר
כגילכם
וחיבתם
את ראשי
למלך:
[יא]
ויאמר
דניאל
אל המלצר
אשר
מנה
שר
הסריסים
על דניאל
חנניה
מישאל
ועזריה:
[יב]
נס נא
את עבדיך
ימים
עשרה
ויתנו לנו
מן הזרעים
ונאכלה
ומים
ונשתה:
[יג]
ויראו
לפניך
מראינו
ומראה
הילדים
האכלים
את
פת בג
המלך
וכאשר
תראה
עשה
עם עבדיך:
[יד]
וישמע
להם
לדבר
הזה
וינסם
ימים
עשרה:
[טו]
ומקצת
ימים
עשרה
נראה
מראיהם
טוב
ובריאי
בשר
מן כל הילדים
האכלים
את
פת בג
המלך:
[טז]
ויהי
המלצר
נשא
את פת בגם
ויין
משתיהם
ונתן
להם
זרענים:
[יז]
והילדים
האלה
ארבעתם
נתן
להם
האלהים
מדע
והשכל
בכל ספר
וחכמה
ודניאל
הבין
בכל חזון
וחלמות:
[יח]
ולמקצת
הימים
אשר אמר
המלך
להביאם
ויביאם
שר
הסריסים
לפני
נבכדנצר:
[יט]
וידבר
אתם
המלך
ולא
נמצא
מכלם
כדניאל
חנניה
מישאל
ועזריה
ויעמדו
לפני
המלך:
[כ]
וכל
דבר
חכמת
בינה
אשר בקש
מהם
המלך
וימצאם
עשר
ידות
על
כל החרטמים
האשפים
אשר
בכל מלכותו:
[כא]
ויהי
דניאל
עד שנת
אחת
לכורש
המלך:
ס