מאגר הכתר דניאל פרק י עם פירוש רש"י

פרק י
[א] בִּשְׁנַ֣ת שָׁל֗וֹשׁ לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס דָּבָר֙ נִגְלָ֣ה לְדָֽנִיֵּ֔אל אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֵּלְטְאשַׁצַּ֑ר וֶאֱמֶ֤ת הַדָּבָר֙ וְצָבָ֣א גָד֔וֹל וּבִין֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר וּבִ֥ינָה ל֖וֹ בַּמַּרְאֶֽה:
[ב] בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם אֲנִ֤י דָֽנִיֵּאל֙ הָיִ֣יתִי מִתְאַבֵּ֔ל שְׁלֹשָׁ֥ה שָׁבֻעִ֖ים יָמִֽים:
[ג] לֶ֣חֶם חֲמֻד֞וֹת לֹ֣א אָכַ֗לְתִּי וּבָשָׂ֥ר וָיַ֛יִן לֹא־בָ֥א אֶל־פִּ֖י וְס֣וֹךְ לֹא־סָ֑כְתִּי עַד־מְלֹ֕את שְׁלֹ֥שֶׁת שָׁבֻעִ֖ים יָמִֽים: פ
[ד] וּבְי֛וֹם עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבָּעָ֖ה לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן וַאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי עַ֣ל יַ֧ד הַנָּהָ֛ר הַגָּד֖וֹל ה֥וּא חִדָּֽקֶל:
[ה] וָאֶשָּׂ֤א אֶת־עֵינַי֙ וָאֵ֔רֶא וְהִנֵּ֥ה אִישׁ־אֶחָ֖ד לָב֣וּשׁ בַּדִּ֑ים וּמָתְנָ֥יו חֲגֻרִ֖ים בְּכֶ֥תֶם אוּפָֽז:
[ו] וּגְוִיָּת֣וֹ כְתַרְשִׁ֗ישׁ וּפָנָ֞יו כְּמַרְאֵ֤ה בָרָק֙ וְעֵינָיו֙ כְּלַפִּ֣ידֵי אֵ֔שׁ וּזְרֹֽעֹתָיו֙ וּמַרְגְּלֹתָ֔יו כְּעֵ֖ין נְחֹ֣שֶׁת קָלָ֑ל וְק֥וֹל דְּבָרָ֖יו כְּק֥וֹל הָמֽוֹן:
[ז] וְרָאִיתִי֩ אֲנִ֨י דָנִיֵּ֤אל לְבַדִּי֙ אֶת־הַמַּרְאָ֔ה וְהָאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ עִמִּ֔י לֹ֥א רָא֖וּ אֶת־הַמַּרְאָ֑ה אֲבָ֗ל חֲרָדָ֤ה גְדֹלָה֙ נָפְלָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם וַֽיִּבְרְח֖וּ בְּהֵחָבֵֽא:
[ח] וַֽאֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י וָאֶרְאֶ֗ה אֶת־הַמַּרְאָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְלֹ֥א נִשְׁאַר־בִּ֖י כֹּ֑חַ וְהוֹדִ֗י נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לְמַשְׁחִ֔ית וְלֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ:
[ט] וָאֶשְׁמַ֖ע אֶת־ק֣וֹל דְּבָרָ֑יו וּכְשָׁמְעִי֙ אֶת־ק֣וֹל דְּבָרָ֔יו וַאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי נִרְדָּ֥ם עַל־פָּנַ֖י וּפָנַ֥י אָֽרְצָה:
[י] וְהִנֵּה־יָ֖ד נָ֣גְעָה בִּ֑י וַתְּנִיעֵ֥נִי עַל־בִּרְכַּ֖י וְכַפּ֥וֹת יָדָֽי:
[יא] וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י דָּנִיֵּ֣אל אִישׁ־חֲ֠מֻדוֹת הָבֵ֨ן בַּדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר֩ אָנֹכִ֨י דֹבֵ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ וַעֲמֹ֣ד עַל־עָמְדֶ֔ךָ כִּ֥י עַתָּ֖ה שֻׁלַּ֣חְתִּי אֵלֶ֑יךָ וּבְדַבְּר֥וֹ עִמִּ֛י אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה עָמַ֥דְתִּי מַרְעִֽיד:
[יב] וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֘ אַל־תִּירָ֣א דָנִיֵּאל֒ כִּ֣י׀ מִן־הַיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תָּ אֶֽת־לִבְּךָ֛ לְהָבִ֧ין וּלְהִתְעַנּ֛וֹת לִפְנֵ֥י אֱלֹהֶ֖יךָ נִשְׁמְע֣וּ דְבָרֶ֑יךָ וַאֲנִי־בָ֖אתִי בִּדְבָרֶֽיךָ:
[יג] וְשַׂ֣ר׀ מַלְכ֣וּת פָּרַ֗ס עֹמֵ֤ד לְנֶגְדִּי֙ עֶשְׂרִ֣ים וְאֶחָ֣ד י֔וֹם וְהִנֵּ֣ה מִיכָאֵ֗ל אַחַ֛ד הַשָּׂרִ֥ים הָרִאשֹׁנִ֖ים בָּ֣א לְעָזְרֵ֑נִי וַֽאֲנִי֙ נוֹתַ֣רְתִּי שָׁ֔ם אֵ֖צֶל מַלְכֵ֥י פָרָֽס:
[יד] וּבָ֙אתִי֙ לַהֲבִ֣ינְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֑ים כִּי־ע֥וֹד חָז֖וֹן לַיָּמִֽים:
[טו] וּבְדַבְּר֣וֹ עִמִּ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה נָתַ֧תִּי פָנַ֛י אַ֖רְצָה וְנֶאֱלָֽמְתִּי:
[טז] וְהִנֵּ֗ה כִּדְמוּת֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם נֹגֵ֖עַ עַל־שְׂפָתָ֑י וָאֶפְתַּח־פִּ֗י וָֽאֲדַבְּרָה֙ וָאֹֽמְרָה֙ אֶל־הָעֹמֵ֣ד לְנֶגְדִּ֔י אֲדֹנִ֗י בַּמַּרְאָה֙ נֶהֶפְכ֤וּ צִירַי֙ עָלַ֔י וְלֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ:
[יז] וְהֵ֣יךְ יוּכַ֗ל עֶ֤בֶד אֲדֹנִי֙ זֶ֔ה לְדַבֵּ֖ר עִם־אֲדֹ֣נִי זֶ֑ה וַאֲנִ֤י מֵעַ֙תָּה֙ לֹֽא־יַעֲמָד־בִּ֣י כֹ֔חַ וּנְשָׁמָ֖ה לֹ֥א נִשְׁאֲרָה־בִֽי:
[יח] וַיֹּ֧סֶף וַיִּגַּע־בִּ֛י כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֖ם וַֽיְחַזְּקֵֽנִי:
[יט] וַיֹּ֜אמֶר אַל־תִּירָ֧א אִישׁ־חֲמֻד֛וֹת שָׁל֥וֹם לָ֖ךְ חֲזַ֣ק וַחֲזָ֑ק וּֽכְדַבְּר֤וֹ עִמִּי֙ הִתְחַזַּ֔קְתִּי וָאֹ֥מְרָ֛ה יְדַבֵּ֥ר אֲדֹנִ֖י כִּ֥י חִזַּקְתָּֽנִי:
[כ] וַיֹּ֗אמֶר הֲיָדַ֙עְתָּ֙ לָמָּה־בָּ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ וְעַתָּ֣ה אָשׁ֔וּב לְהִלָּחֵ֖ם עִם־שַׂ֣ר פָּרָ֑ס וַאֲנִ֣י יוֹצֵ֔א וְהִנֵּ֥ה שַׂר־יָוָ֖ן בָּֽא:
[כא] אֲבָל֙ אַגִּ֣יד לְךָ֔ אֶת־הָרָשׁ֥וּם בִּכְתָ֖ב אֱמֶ֑ת וְאֵ֨ין אֶחָ֜ד מִתְחַזֵּ֤ק עִמִּי֙ עַל־אֵ֔לֶּה כִּ֥י אִם־מִיכָאֵ֖ל שַׂרְכֶֽם: פ

פרק י
(א) וצבא גדול - ולזמן ארוך יבא. ובין את הדבר - ולהבין את הדבר נגלה לי את החזון. ובינה לו במראה - ולהבינה לו במראה. ואין התיבה הזאת שם דבר כמו "אם ידעת בינה" (איוב לח , ד) , אלא ה"א יתירה , והוא כמו "בינה הגיגי" (תה' ה , ב) , לפיכך הטעם למעלה בבי"ת , ופירושה כמו "הבן" (דנ' ח , טז). הייתי מתאבל - כשראה שביטל כורש מלאכת הבית שצוה להתחיל , וחזר בו על פי כתב "צרי יהודה ובנימין" , "רחום בעל טעם ושמשי ספרא" כמו שכתוב בספר עזרא (ד , א , ח). (ב) שלשה שבועים ימים - עשרים ואחת שנה , הם שמנה עשרה שנה משנה אחת לדריוש המדי אשר שם אל לבו לחשוב שבעים שני הגולה כמו שכתוב (ראה פירושו לדנ' ט , ב) , "עד שנת שתים לדריוש הפרסי" (ראה עז' ד , כד) - בן אסתר , שבנה הבית. ושלש שנים היתירים - לא ידעתי אם לפניהם התחיל להתענות , או משך קבלת נדר תעניותיו שלש שנים לאחר הבנין. (ג) לחם חמודות - פת נקייה , כמו שתרגם אונקלוס את "בגדי עשו החמודות" (בר' כז , טו): "דכייתא". (ה) לבוש בדים - בגד בוץ. בכתם אופז - בחגורה של קבוצת מרגליות. כל 'כתם' - לשון קבוצת זהב , אבן יקרה. (ו) וגויתו כתרשיש - פירשו רבותינו ז"ל בשחיטת חולין (צא , ב): גופו גדול שני אלפים פרסה כמדת ים ששמו תרשיש , והוא ימה של אפריקא. קלל - צרוף ומזוקק ומצהיב. כקול המון - כקול קבוצת המון רב , שקולם נשמע למרחוק. (ז) והאנשים אשר היו עמי - אמרו רבותינו ז"ל: הם חגי זכריה ומלאכי. אבל חרדה גדולה נפלה עליהם - אמרו רבותינו ז"ל: אף על פי שאדם אינו רואה דבר שהוא נבעת ממנו , מזלו שברקיע רואהו , ולכך נבעת. (ח) נהפך עלי למשחית - להשחתה; ודרך המקראות לדבר כן , כמו "סוסים מיוזנים משכים היו" (יר' ה , ח) - בהשכמת הבקר. ולא עצרתי כח - כלומר: לא כנסתי , כל כחי הלך מקרבי. (ט) נרדם - מרוב פחד. (י) ותניעני - כאדם המניע את הישן להקיצו. (יא) איש חמודות - איש טהור. על עמדך - על מעמד רגליך. שלחתי אליך - נשתלחתי אליך מאת המקום. מרעיד - מרתית. (יב) ואני באתי בדבריך - באתי בשליחות זו בשביל דבריך. ורבותינו דרשו במסכת יומא: ואני באתי לתוך הפרגוד על ידך , שהייתי מגורש מתוכו. (יג) עומד לנגדי - נלחם עמדי ברקיע , כששואל ארך מלוכה לפרס , לשעבד אתכם , הרי עשרים ואחד יום שהוא עומד לנגדי. השרים הראשונים - כלומר: החשובים , ראשונה בנכנסים. ואני נותרתי שם - לשתק את שר פרס שבשמים. (יד) כי עוד חזון - להגיד לך מה שלא הוגד לך , ויבא עוד לימים הרבים הנתונים למועד. (טז) נהפכו צירי עלי - אלו ראשי עצמות , כל אבר ואבר התקועים בחורי מושבם וסובב בתוכם כדלת על צירה בחור המפתן. צירי נהפכו - להשמט ממקומם מרוב רתת וחרדה. (יז) עבד אדני זה - על עצמו הוא אומר: עבד , ועל המלאך הוא אומר: אדני; כלומר: ואיך יוכל עבדך זה לדבר עמך. (כ) ועתה אשוב להלחם עם שר פרס - וידעתי כי אוכל , אך כבא עת מלכות אנטיוכס ידעתי שאני אצא והוא יכנס , לאחר שלשים וארבע שנה לבנין הבית , ושיעמוד אלכסנדרוס מוקדן. כי אף על פי שהיו ישראל משועבדים למלכי פרס באותן הימים , עבודה נוחה עבדו בהם ולא הכבידו עליהם , כי נתנם הקדוש ברוך הוא לרחמים להם , אבל מלכות אנטיוכס הטילו עליהם עול קשה. (כא) את הרשום בכתב אמת - שטר הגזרה ואמת היא. ואין אחד בכל השרים העליונים מתחזק לעזרני על כל אלה כי אם וגו'.