פרק י
[א]
בִּשְׁנַ֣ת
שָׁל֗וֹשׁ
לְכ֙וֹרֶשׁ֙
מֶ֣לֶךְ
פָּרַ֔ס
דָּבָר֙
נִגְלָ֣ה
לְדָֽנִיֵּ֔אל
אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א
שְׁמ֖וֹ
בֵּלְטְאשַׁצַּ֑ר
וֶאֱמֶ֤ת
הַדָּבָר֙
וְצָבָ֣א
גָד֔וֹל
וּבִין֙
אֶת־הַדָּבָ֔ר
וּבִ֥ינָה
ל֖וֹ
בַּמַּרְאֶֽה:
[ב]
בַּיָּמִ֖ים
הָהֵ֑ם
אֲנִ֤י
דָֽנִיֵּאל֙
הָיִ֣יתִי
מִתְאַבֵּ֔ל
שְׁלֹשָׁ֥ה
שָׁבֻעִ֖ים
יָמִֽים:
[ג]
לֶ֣חֶם
חֲמֻד֞וֹת
לֹ֣א
אָכַ֗לְתִּי
וּבָשָׂ֥ר
וָיַ֛יִן
לֹא־בָ֥א
אֶל־פִּ֖י
וְס֣וֹךְ
לֹא־סָ֑כְתִּי
עַד־מְלֹ֕את
שְׁלֹ֥שֶׁת
שָׁבֻעִ֖ים
יָמִֽים:
פ
[ד]
וּבְי֛וֹם
עֶשְׂרִ֥ים
וְאַרְבָּעָ֖ה
לַחֹ֣דֶשׁ
הָרִאשׁ֑וֹן
וַאֲנִ֗י
הָיִ֛יתִי
עַ֣ל
יַ֧ד
הַנָּהָ֛ר
הַגָּד֖וֹל
ה֥וּא
חִדָּֽקֶל:
[ה]
וָאֶשָּׂ֤א
אֶת־עֵינַי֙
וָאֵ֔רֶא
וְהִנֵּ֥ה
אִישׁ־אֶחָ֖ד
לָב֣וּשׁ
בַּדִּ֑ים
וּמָתְנָ֥יו
חֲגֻרִ֖ים
בְּכֶ֥תֶם
אוּפָֽז:
[ו]
וּגְוִיָּת֣וֹ
כְתַרְשִׁ֗ישׁ
וּפָנָ֞יו
כְּמַרְאֵ֤ה
בָרָק֙
וְעֵינָיו֙
כְּלַפִּ֣ידֵי
אֵ֔שׁ
וּזְרֹֽעֹתָיו֙
וּמַרְגְּלֹתָ֔יו
כְּעֵ֖ין
נְחֹ֣שֶׁת
קָלָ֑ל
וְק֥וֹל
דְּבָרָ֖יו
כְּק֥וֹל
הָמֽוֹן:
[ז]
וְרָאִיתִי֩
אֲנִ֨י
דָנִיֵּ֤אל
לְבַדִּי֙
אֶת־הַמַּרְאָ֔ה
וְהָאֲנָשִׁים֙
אֲשֶׁ֣ר
הָי֣וּ
עִמִּ֔י
לֹ֥א
רָא֖וּ
אֶת־הַמַּרְאָ֑ה
אֲבָ֗ל
חֲרָדָ֤ה
גְדֹלָה֙
נָפְלָ֣ה
עֲלֵיהֶ֔ם
וַֽיִּבְרְח֖וּ
בְּהֵחָבֵֽא:
[ח]
וַֽאֲנִי֙
נִשְׁאַ֣רְתִּי
לְבַדִּ֔י
וָאֶרְאֶ֗ה
אֶת־הַמַּרְאָ֤ה
הַגְּדֹלָה֙
הַזֹּ֔את
וְלֹ֥א
נִשְׁאַר־בִּ֖י
כֹּ֑חַ
וְהוֹדִ֗י
נֶהְפַּ֤ךְ
עָלַי֙
לְמַשְׁחִ֔ית
וְלֹ֥א
עָצַ֖רְתִּי
כֹּֽחַ:
[ט]
וָאֶשְׁמַ֖ע
אֶת־ק֣וֹל
דְּבָרָ֑יו
וּכְשָׁמְעִי֙
אֶת־ק֣וֹל
דְּבָרָ֔יו
וַאֲנִ֗י
הָיִ֛יתִי
נִרְדָּ֥ם
עַל־פָּנַ֖י
וּפָנַ֥י
אָֽרְצָה:
[י]
וְהִנֵּה־יָ֖ד
נָ֣גְעָה
בִּ֑י
וַתְּנִיעֵ֥נִי
עַל־בִּרְכַּ֖י
וְכַפּ֥וֹת
יָדָֽי:
[יא]
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלַ֡י
דָּנִיֵּ֣אל
אִישׁ־חֲ֠מֻדוֹת
הָבֵ֨ן
בַּדְּבָרִ֜ים
אֲשֶׁר֩
אָנֹכִ֨י
דֹבֵ֤ר
אֵלֶ֙יךָ֙
וַעֲמֹ֣ד
עַל־עָמְדֶ֔ךָ
כִּ֥י
עַתָּ֖ה
שֻׁלַּ֣חְתִּי
אֵלֶ֑יךָ
וּבְדַבְּר֥וֹ
עִמִּ֛י
אֶת־הַדָּבָ֥ר
הַזֶּ֖ה
עָמַ֥דְתִּי
מַרְעִֽיד:
[יב]
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלַי֘
אַל־תִּירָ֣א
דָנִיֵּאל֒
כִּ֣י׀
מִן־הַיּ֣וֹם
הָרִאשׁ֗וֹן
אֲשֶׁ֨ר
נָתַ֧תָּ
אֶֽת־לִבְּךָ֛
לְהָבִ֧ין
וּלְהִתְעַנּ֛וֹת
לִפְנֵ֥י
אֱלֹהֶ֖יךָ
נִשְׁמְע֣וּ
דְבָרֶ֑יךָ
וַאֲנִי־בָ֖אתִי
בִּדְבָרֶֽיךָ:
[יג]
וְשַׂ֣ר׀
מַלְכ֣וּת
פָּרַ֗ס
עֹמֵ֤ד
לְנֶגְדִּי֙
עֶשְׂרִ֣ים
וְאֶחָ֣ד
י֔וֹם
וְהִנֵּ֣ה
מִיכָאֵ֗ל
אַחַ֛ד
הַשָּׂרִ֥ים
הָרִאשֹׁנִ֖ים
בָּ֣א
לְעָזְרֵ֑נִי
וַֽאֲנִי֙
נוֹתַ֣רְתִּי
שָׁ֔ם
אֵ֖צֶל
מַלְכֵ֥י
פָרָֽס:
[יד]
וּבָ֙אתִי֙
לַהֲבִ֣ינְךָ֔
אֵ֛ת
אֲשֶׁר־יִקְרָ֥ה
לְעַמְּךָ֖
בְּאַחֲרִ֣ית
הַיָּמִ֑ים
כִּי־ע֥וֹד
חָז֖וֹן
לַיָּמִֽים:
[טו]
וּבְדַבְּר֣וֹ
עִמִּ֔י
כַּדְּבָרִ֖ים
הָאֵ֑לֶּה
נָתַ֧תִּי
פָנַ֛י
אַ֖רְצָה
וְנֶאֱלָֽמְתִּי:
[טז]
וְהִנֵּ֗ה
כִּדְמוּת֙
בְּנֵ֣י
אָדָ֔ם
נֹגֵ֖עַ
עַל־שְׂפָתָ֑י
וָאֶפְתַּח־פִּ֗י
וָֽאֲדַבְּרָה֙
וָאֹֽמְרָה֙
אֶל־הָעֹמֵ֣ד
לְנֶגְדִּ֔י
אֲדֹנִ֗י
בַּמַּרְאָה֙
נֶהֶפְכ֤וּ
צִירַי֙
עָלַ֔י
וְלֹ֥א
עָצַ֖רְתִּי
כֹּֽחַ:
[יז]
וְהֵ֣יךְ
יוּכַ֗ל
עֶ֤בֶד
אֲדֹנִי֙
זֶ֔ה
לְדַבֵּ֖ר
עִם־אֲדֹ֣נִי
זֶ֑ה
וַאֲנִ֤י
מֵעַ֙תָּה֙
לֹֽא־יַעֲמָד־בִּ֣י
כֹ֔חַ
וּנְשָׁמָ֖ה
לֹ֥א
נִשְׁאֲרָה־בִֽי:
[יח]
וַיֹּ֧סֶף
וַיִּגַּע־בִּ֛י
כְּמַרְאֵ֥ה
אָדָ֖ם
וַֽיְחַזְּקֵֽנִי:
[יט]
וַיֹּ֜אמֶר
אַל־תִּירָ֧א
אִישׁ־חֲמֻד֛וֹת
שָׁל֥וֹם
לָ֖ךְ
חֲזַ֣ק
וַחֲזָ֑ק
וּֽכְדַבְּר֤וֹ
עִמִּי֙
הִתְחַזַּ֔קְתִּי
וָאֹ֥מְרָ֛ה
יְדַבֵּ֥ר
אֲדֹנִ֖י
כִּ֥י
חִזַּקְתָּֽנִי:
[כ]
וַיֹּ֗אמֶר
הֲיָדַ֙עְתָּ֙
לָמָּה־בָּ֣אתִי
אֵלֶ֔יךָ
וְעַתָּ֣ה
אָשׁ֔וּב
לְהִלָּחֵ֖ם
עִם־שַׂ֣ר
פָּרָ֑ס
וַאֲנִ֣י
יוֹצֵ֔א
וְהִנֵּ֥ה
שַׂר־יָוָ֖ן
בָּֽא:
[כא]
אֲבָל֙
אַגִּ֣יד
לְךָ֔
אֶת־הָרָשׁ֥וּם
בִּכְתָ֖ב
אֱמֶ֑ת
וְאֵ֨ין
אֶחָ֜ד
מִתְחַזֵּ֤ק
עִמִּי֙
עַל־אֵ֔לֶּה
כִּ֥י
אִם־מִיכָאֵ֖ל
שַׂרְכֶֽם:
פ
פרק י
[א]
בשנת
שלוש
לכורש
מלך
פרס
דבר
נגלה
לדניאל
אשר נקרא
שמו
בלטאשצר
ואמת
הדבר
וצבא
גדול
ובין
את הדבר
ובינה
לו
במראה:
[ב]
בימים
ההם
אני
דניאל
הייתי
מתאבל
שלשה
שבעים
ימים:
[ג]
לחם
חמדות
לא
אכלתי
ובשר
ויין
לא בא
אל פי
וסוך
לא סכתי
עד מלאת
שלשת
שבעים
ימים:
פ
[ד]
וביום
עשרים
וארבעה
לחדש
הראשון
ואני
הייתי
על
יד
הנהר
הגדול
הוא
חדקל:
[ה]
ואשא
את עיני
וארא
והנה
איש אחד
לבוש
בדים
ומתניו
חגרים
בכתם
אופז:
[ו]
וגויתו
כתרשיש
ופניו
כמראה
ברק
ועיניו
כלפידי
אש
וזרעתיו
ומרגלתיו
כעין
נחשת
קלל
וקול
דבריו
כקול
המון:
[ז]
וראיתי
אני
דניאל
לבדי
את המראה
והאנשים
אשר
היו
עמי
לא
ראו
את המראה
אבל
חרדה
גדלה
נפלה
עליהם
ויברחו
בהחבא:
[ח]
ואני
נשארתי
לבדי
ואראה
את המראה
הגדלה
הזאת
ולא
נשאר בי
כח
והודי
נהפך
עלי
למשחית
ולא
עצרתי
כח:
[ט]
ואשמע
את קול
דבריו
וכשמעי
את קול
דבריו
ואני
הייתי
נרדם
על פני
ופני
ארצה:
[י]
והנה יד
נגעה
בי
ותניעני
על ברכי
וכפות
ידי:
[יא]
ויאמר
אלי
דניאל
איש חמדות
הבן
בדברים
אשר
אנכי
דבר
אליך
ועמד
על עמדך
כי
עתה
שלחתי
אליך
ובדברו
עמי
את הדבר
הזה
עמדתי
מרעיד:
[יב]
ויאמר
אלי
אל תירא
דניאל
כי׀
מן היום
הראשון
אשר
נתת
את לבך
להבין
ולהתענות
לפני
אלהיך
נשמעו
דבריך
ואני באתי
בדבריך:
[יג]
ושר׀
מלכות
פרס
עמד
לנגדי
עשרים
ואחד
יום
והנה
מיכאל
אחד
השרים
הראשנים
בא
לעזרני
ואני
נותרתי
שם
אצל
מלכי
פרס:
[יד]
ובאתי
להבינך
את
אשר יקרה
לעמך
באחרית
הימים
כי עוד
חזון
לימים:
[טו]
ובדברו
עמי
כדברים
האלה
נתתי
פני
ארצה
ונאלמתי:
[טז]
והנה
כדמות
בני
אדם
נגע
על שפתי
ואפתח פי
ואדברה
ואמרה
אל העמד
לנגדי
אדני
במראה
נהפכו
צירי
עלי
ולא
עצרתי
כח:
[יז]
והיך
יוכל
עבד
אדני
זה
לדבר
עם אדני
זה
ואני
מעתה
לא יעמד בי
כח
ונשמה
לא
נשארה בי:
[יח]
ויסף
ויגע בי
כמראה
אדם
ויחזקני:
[יט]
ויאמר
אל תירא
איש חמדות
שלום
לך
חזק
וחזק
וכדברו
עמי
התחזקתי
ואמרה
ידבר
אדני
כי
חזקתני:
[כ]
ויאמר
הידעת
למה באתי
אליך
ועתה
אשוב
להלחם
עם שר
פרס
ואני
יוצא
והנה
שר יון
בא:
[כא]
אבל
אגיד
לך
את הרשום
בכתב
אמת
ואין
אחד
מתחזק
עמי
על אלה
כי
אם מיכאל
שרכם:
פ