פרק י
[א]
בִּשְׁנַ֣ת
שָׁל֗וֹשׁ
לְכ֙וֹרֶשׁ֙
מֶ֣לֶךְ
פָּרַ֔ס
דָּבָר֙
נִגְלָ֣ה
לְדָֽנִיֵּ֔אל
אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א
שְׁמ֖וֹ
בֵּלְטְאשַׁצַּ֑ר
וֶאֱמֶ֤ת
הַדָּבָר֙
וְצָבָ֣א
גָד֔וֹל
וּבִין֙
אֶת־הַדָּבָ֔ר
וּבִ֥ינָה
ל֖וֹ
בַּמַּרְאֶֽה:
[ב]
בַּיָּמִ֖ים
הָהֵ֑ם
אֲנִ֤י
דָֽנִיֵּאל֙
הָיִ֣יתִי
מִתְאַבֵּ֔ל
שְׁלֹשָׁ֥ה
שָׁבֻעִ֖ים
יָמִֽים:
[ג]
לֶ֣חֶם
חֲמֻד֞וֹת
לֹ֣א
אָכַ֗לְתִּי
וּבָשָׂ֥ר
וָיַ֛יִן
לֹא־בָ֥א
אֶל־פִּ֖י
וְס֣וֹךְ
לֹא־סָ֑כְתִּי
עַד־מְלֹ֕את
שְׁלֹ֥שֶׁת
שָׁבֻעִ֖ים
יָמִֽים:
פ
[ד]
וּבְי֛וֹם
עֶשְׂרִ֥ים
וְאַרְבָּעָ֖ה
לַחֹ֣דֶשׁ
הָרִאשׁ֑וֹן
וַאֲנִ֗י
הָיִ֛יתִי
עַ֣ל
יַ֧ד
הַנָּהָ֛ר
הַגָּד֖וֹל
ה֥וּא
חִדָּֽקֶל:
[ה]
וָאֶשָּׂ֤א
אֶת־עֵינַי֙
וָאֵ֔רֶא
וְהִנֵּ֥ה
אִישׁ־אֶחָ֖ד
לָב֣וּשׁ
בַּדִּ֑ים
וּמָתְנָ֥יו
חֲגֻרִ֖ים
בְּכֶ֥תֶם
אוּפָֽז:
[ו]
וּגְוִיָּת֣וֹ
כְתַרְשִׁ֗ישׁ
וּפָנָ֞יו
כְּמַרְאֵ֤ה
בָרָק֙
וְעֵינָיו֙
כְּלַפִּ֣ידֵי
אֵ֔שׁ
וּזְרֹֽעֹתָיו֙
וּמַרְגְּלֹתָ֔יו
כְּעֵ֖ין
נְחֹ֣שֶׁת
קָלָ֑ל
וְק֥וֹל
דְּבָרָ֖יו
כְּק֥וֹל
הָמֽוֹן:
[ז]
וְרָאִיתִי֩
אֲנִ֨י
דָנִיֵּ֤אל
לְבַדִּי֙
אֶת־הַמַּרְאָ֔ה
וְהָאֲנָשִׁים֙
אֲשֶׁ֣ר
הָי֣וּ
עִמִּ֔י
לֹ֥א
רָא֖וּ
אֶת־הַמַּרְאָ֑ה
אֲבָ֗ל
חֲרָדָ֤ה
גְדֹלָה֙
נָפְלָ֣ה
עֲלֵיהֶ֔ם
וַֽיִּבְרְח֖וּ
בְּהֵחָבֵֽא:
[ח]
וַֽאֲנִי֙
נִשְׁאַ֣רְתִּי
לְבַדִּ֔י
וָאֶרְאֶ֗ה
אֶת־הַמַּרְאָ֤ה
הַגְּדֹלָה֙
הַזֹּ֔את
וְלֹ֥א
נִשְׁאַר־בִּ֖י
כֹּ֑חַ
וְהוֹדִ֗י
נֶהְפַּ֤ךְ
עָלַי֙
לְמַשְׁחִ֔ית
וְלֹ֥א
עָצַ֖רְתִּי
כֹּֽחַ:
[ט]
וָאֶשְׁמַ֖ע
אֶת־ק֣וֹל
דְּבָרָ֑יו
וּכְשָׁמְעִי֙
אֶת־ק֣וֹל
דְּבָרָ֔יו
וַאֲנִ֗י
הָיִ֛יתִי
נִרְדָּ֥ם
עַל־פָּנַ֖י
וּפָנַ֥י
אָֽרְצָה:
[י]
וְהִנֵּה־יָ֖ד
נָ֣גְעָה
בִּ֑י
וַתְּנִיעֵ֥נִי
עַל־בִּרְכַּ֖י
וְכַפּ֥וֹת
יָדָֽי:
[יא]
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלַ֡י
דָּנִיֵּ֣אל
אִישׁ־חֲ֠מֻדוֹת
הָבֵ֨ן
בַּדְּבָרִ֜ים
אֲשֶׁר֩
אָנֹכִ֨י
דֹבֵ֤ר
אֵלֶ֙יךָ֙
וַעֲמֹ֣ד
עַל־עָמְדֶ֔ךָ
כִּ֥י
עַתָּ֖ה
שֻׁלַּ֣חְתִּי
אֵלֶ֑יךָ
וּבְדַבְּר֥וֹ
עִמִּ֛י
אֶת־הַדָּבָ֥ר
הַזֶּ֖ה
עָמַ֥דְתִּי
מַרְעִֽיד:
[יב]
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלַי֘
אַל־תִּירָ֣א
דָנִיֵּאל֒
כִּ֣י׀
מִן־הַיּ֣וֹם
הָרִאשׁ֗וֹן
אֲשֶׁ֨ר
נָתַ֧תָּ
אֶֽת־לִבְּךָ֛
לְהָבִ֧ין
וּלְהִתְעַנּ֛וֹת
לִפְנֵ֥י
אֱלֹהֶ֖יךָ
נִשְׁמְע֣וּ
דְבָרֶ֑יךָ
וַאֲנִי־בָ֖אתִי
בִּדְבָרֶֽיךָ:
[יג]
וְשַׂ֣ר׀
מַלְכ֣וּת
פָּרַ֗ס
עֹמֵ֤ד
לְנֶגְדִּי֙
עֶשְׂרִ֣ים
וְאֶחָ֣ד
י֔וֹם
וְהִנֵּ֣ה
מִיכָאֵ֗ל
אַחַ֛ד
הַשָּׂרִ֥ים
הָרִאשֹׁנִ֖ים
בָּ֣א
לְעָזְרֵ֑נִי
וַֽאֲנִי֙
נוֹתַ֣רְתִּי
שָׁ֔ם
אֵ֖צֶל
מַלְכֵ֥י
פָרָֽס:
[יד]
וּבָ֙אתִי֙
לַהֲבִ֣ינְךָ֔
אֵ֛ת
אֲשֶׁר־יִקְרָ֥ה
לְעַמְּךָ֖
בְּאַחֲרִ֣ית
הַיָּמִ֑ים
כִּי־ע֥וֹד
חָז֖וֹן
לַיָּמִֽים:
[טו]
וּבְדַבְּר֣וֹ
עִמִּ֔י
כַּדְּבָרִ֖ים
הָאֵ֑לֶּה
נָתַ֧תִּי
פָנַ֛י
אַ֖רְצָה
וְנֶאֱלָֽמְתִּי:
[טז]
וְהִנֵּ֗ה
כִּדְמוּת֙
בְּנֵ֣י
אָדָ֔ם
נֹגֵ֖עַ
עַל־שְׂפָתָ֑י
וָאֶפְתַּח־פִּ֗י
וָֽאֲדַבְּרָה֙
וָאֹֽמְרָה֙
אֶל־הָעֹמֵ֣ד
לְנֶגְדִּ֔י
אֲדֹנִ֗י
בַּמַּרְאָה֙
נֶהֶפְכ֤וּ
צִירַי֙
עָלַ֔י
וְלֹ֥א
עָצַ֖רְתִּי
כֹּֽחַ:
[יז]
וְהֵ֣יךְ
יוּכַ֗ל
עֶ֤בֶד
אֲדֹנִי֙
זֶ֔ה
לְדַבֵּ֖ר
עִם־אֲדֹ֣נִי
זֶ֑ה
וַאֲנִ֤י
מֵעַ֙תָּה֙
לֹֽא־יַעֲמָד־בִּ֣י
כֹ֔חַ
וּנְשָׁמָ֖ה
לֹ֥א
נִשְׁאֲרָה־בִֽי:
[יח]
וַיֹּ֧סֶף
וַיִּגַּע־בִּ֛י
כְּמַרְאֵ֥ה
אָדָ֖ם
וַֽיְחַזְּקֵֽנִי:
[יט]
וַיֹּ֜אמֶר
אַל־תִּירָ֧א
אִישׁ־חֲמֻד֛וֹת
שָׁל֥וֹם
לָ֖ךְ
חֲזַ֣ק
וַחֲזָ֑ק
וּֽכְדַבְּר֤וֹ
עִמִּי֙
הִתְחַזַּ֔קְתִּי
וָאֹ֥מְרָ֛ה
יְדַבֵּ֥ר
אֲדֹנִ֖י
כִּ֥י
חִזַּקְתָּֽנִי:
[כ]
וַיֹּ֗אמֶר
הֲיָדַ֙עְתָּ֙
לָמָּה־בָּ֣אתִי
אֵלֶ֔יךָ
וְעַתָּ֣ה
אָשׁ֔וּב
לְהִלָּחֵ֖ם
עִם־שַׂ֣ר
פָּרָ֑ס
וַאֲנִ֣י
יוֹצֵ֔א
וְהִנֵּ֥ה
שַׂר־יָוָ֖ן
בָּֽא:
[כא]
אֲבָל֙
אַגִּ֣יד
לְךָ֔
אֶת־הָרָשׁ֥וּם
בִּכְתָ֖ב
אֱמֶ֑ת
וְאֵ֨ין
אֶחָ֜ד
מִתְחַזֵּ֤ק
עִמִּי֙
עַל־אֵ֔לֶּה
כִּ֥י
אִם־מִיכָאֵ֖ל
שַׂרְכֶֽם:
פ
פרק י
(א)
הנבואה
הרביעית
(י
,
א
-
יב
,
יג)
אמר
הגאון
ז"ל:
פירוש
צבא
גדול
-
'חפץ'
,
מלשון
ארמית.
ויותר
נכון:
וצבא
גדול
היה
שם.
ואמר
,
כי
"להלחם
עם
שר
פרס"
(להלן
,
כ)
-
שיעזור
אותו;
וכמוהו
"התלך
אתי
למלחמה"
(מ"א
כב
,
ד).
ואיננו
נכון!
כי
אין
'מלחמה'
עם
מלת
'עם'
-
לעזור;
ומלת
"אתי"
שבה
ל'הליכה'.
ופירש
"ובת
הנשים"
(דנ'
יא
,
יז)
-
עדה;
"ומביאיה"
(שם
,
ו)
-
יועציה;
"והיולדה"
(שם)
-
כמו
"ולאבן
את
ילדתנו"
(יר'
ב
,
כז).
וזה
רחוק.
ואמר
,
כי
מפסוק
"ויעש
הבא
אליו
כרצונו"
(דנ'
יא
,
טז)
הוא
תחילת
מלכות
אדום.
ואינימו
כי
אם
דבקים
,
וכלל
העניין
-
מלחמות
שתהיינה
בין
המלכים
שימלכו
אחרי
מות
אלכסנדרוס
,
כאשר
אפרש.
והנה
בא
לו
"ובני
פריצי
[עמך]"
(שם
,
יד)
דבק
עם
מלכות
יון
,
והוא
היה
אחריהם
בשנים
רבות!
ופירש
"ישיב"
(שם
,
יח)
מן
'שובי'
,
ולא
יתכן!
כי
אם
מן
'שבי'
יאמר
'יִשבֶּה'.
ואמר
,
כי
[מן]
"ועשה
כרצונו
המלך"
(שם
,
לו)
-
הוא
מלך
ישמעאל
שאמר
שהוא
מלך
נביא.
ופירש
"ועל
חמדת
נשים"
(שם
,
לז)
-
אלהי
האם.
וזה
לא
יתכן
בעבור
"ולאלוה
אשר
לא
ידעוהו
אבותיו"
(שם
,
לח)
,
וידוע
כי
האבן
השחורה
שהיא
במדינת
מֶכא
,
ויתכן
שהיא
'מרקוליס'
,
מימי
קדם
היתה
,
ולא
קיבלוהו
אנשי
מכא
עד
שנשבע
להם
שישים
מצוה
לחוג
אליה
,
כמנהג
אבותיו!
ועוד
,
מה
ענין
"עם
אלוה
נכר"
שיש
אחריו
(שם
,
לט)?
וכן
השתבש
,
ששָׂם
"מלך
הנגב"
(שם
,
מ)
-
מלך
ישמעאל
,
ו"מלך
הצפון"
(שם)
-
מלך
פרס
,
והוצרך
לפרש
"וארץ
מצרים
לא
תהיה
לפלטה"
(שם
,
מב)
-
לא
תמלט
,
שלא
תהיה
תחת
רשותו
,
והוצרך
להוסיף
על
"ושמועות
יבהלוהו"
(שם
,
מד)
-
כאשר
יבוא
"ממזרח
ומצפון"
(שם);
והדבר
הפוך!
וכן
פירש
"לימים
אלף
ומאתים
ותשעים"
(דנ'
יב
,
יא)
שהם
שנים
,
וזה
לא
יתכן;
כי
מלת
'ימים'
,
אם
באה
לבדה
-
יתכן
להיותה
שנה;
כמו
"ימים
תהיה
גאולתו"
(וי'
כה
,
כט)
,
וכן
"או
חודש
או
ימים"
(במ'
ט
,
כב)
,
והענין:
בשוב
הימים
כשהיו;
כמו
"מימים
ימימה"
(ש"א
א
,
ג).
וכן
פירש
"שנתים
ימים"
(בר'
מא
,
א)
-
שהיו
ימים
שלמים
,
ששבו
הימים
בסוף
שנתים
כמו
שהיו
מימי
הקיץ
או
החורף.
עלכן
,
כאשר
יהיה
מספר
עם
'ימים'
,
הם
ימים
ולא
שנים!
ואילו
היה
הפירוש
כאשר
אמר
-
הקל
שבקלים
ידע
זה
הסוד
,
ומה
ענין
"סתום
הדברים
וחתום
הספר"
(דנ'
יב
,
ד)?!
ועוד
,
מה
ענין
"אשרי
המחכה
ויגיע
לימים
אלף
שלש
מאות
שלשים
וחמשה"
(שם
,
יב)
-
היתכן
שיחיה
האדם
כמספר
אלה
השנים?!
ועתה
אפרש:
(יג)
אמר
זה
המלאך
―
ואיננו
גבריאל
כמו
שאמר
הגאון
ז"ל
―
ושר
מלכות
פרס
עומד
לנגדי;
"כי
מן
היום
הראשון
אשר"
התענית
"נשמעו
דבריך
ואני
באתי
בדבריך"
(לעיל
,
יב)
,
רק
התעכבתי
בעבור
מלחמתי
עם
שר
פרס
,
כדי
שיתמו
מלכי
האֻמות
מהרה
ויבוא
מלך
ישראל
,
עד
שעזרני
מיכאל
שר
ישראל.
לולי
זה
,
הייתי
עוד
מתעכב
עם
שרי
פרס
,
והם
המלאכים
הממונים
לעזור
לפרס.
(כ-כא)
הידעת
למה
באתי
אליך?
להגיד
לך
את
הרשום
בכתב
אמת
-
העניינים:
הגזרות
הנכתבות
הנחתמות
בספר.
וזה
הסוד
יתברר
למבין
סוד
השם
והמערכות
העליונות.
ועתה
,
בלכתי
מעמך
,
אשוב
להלחם
עם
שר
פרס;
וכאשר
ינוצח
ואצא
ממלחמתו
,
יבוא
שר
יון.
ואמר
,
כי
מיכאל
שרכם
יתחזק
עמי
על
אלה.