מאגר הכתר דניאל פרק י עם פירוש ראב"ע פירוש א

פרק י
(א) בשנת שלש (בנוסחנו: שלוש). אמר הגאון , כי וצבא גדול - כמו "די הוה (בנוסחנו: הוא) צָבֵא" (דנ' ה , יט); ורבי משה בן בלעם אמר , שהוא כמו "צבא לאנוש עלי (הקרי) ארץ" (איוב ז , א). ולפי דעתי , כי אשר נקרא שמו יִכָּנס בין שני דברים , כאשר פירשתי (שמ' יד , ל): וירא ישראל , על שפת הים , מצרים מת - כי הארץ בלעתם , כי כן כתוב בשירה (ראה שמ' טו , יב); וככה זה: דבר וצבא גדול נגלה לדניאל , במראות הלילה , ואמת את הדבר. ובִין את הדבר - שם הפועל , כמו "בין תבין את אשר לפניך" (מש' כג , א). ובינה לו - שם , ובעבור היות תחילת הנגינה באות הראשון - שָבָה המלה מלעיל , כמו "עשה לי את החיל הזה" (דב' ח , יז); או יהיה שניהם לשון צווי , ותחסר מלת 'ונאמר לו'. זאת המראה לא גילה אותה , והעלימה; אולי כן צֻוה. (ב-ג) בימים ההם הייתי מתאבל שלשה שבועים ימים - וזה היה בחדש ניסן; ואיך התאבל ימי חג המצות , ולא שתה יין בליל פסח , ליל חמשה עשר?! כי כתוב "כי מן היום הראשון אשר נֹתת לבך להתענות לפני אלהיך ואני באתי בדבריך" (ראה להלן , יב) - במצות השם , כי כן כתוב "כי עתה שֻלחתי אליך" (להלן , יא); רק שר מלך פרס "עומד לנגדי עשרים ואחד" (להלן , יג) , שהם השלשה שבועים שהתענית , על כן אמרתי לבוא; ולולי מיכאל שעזרני (ראה שם) , עודני הייתי שם במלחמה עם מלכי פרס , ועתה , בשובי מאתך , "אשוב להלחם עם שר פרס" (להלן , כ); וזה היה "ביום עשרים וארבעה לחודש הראשון" (להלן , ד) , רק לא ידענו זה החודש אם הוא חודש ניסן או הוא חודש ראשון לשנה השלישית למלכות כורש (ראה לעיל , א) , כדרך "בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה" (יח' מ , א) - והנה זה בעשור לחודש החמישי , כי בו נשרף הבית. (ד) ואני הייתי על (בנוסחנו נוסף 'יד') הנהר הגדול - כמו יחזקאל "על נהר כבר" (יח' א , א). (ה-ו) ואשא (בנוסחנו נוסף 'את') עיני ואראה (בנוסחנו: וארא) - במראות הלילה , כדרך זכריה הנביא (ראה זכ' א , ח). ודע כי מעלתם גדולה ממעלת גדעון ומנוח ואשתו , והמשכיל יבין. אל"ף אופז - נוסף , כמו אל"ף "אתמול" (ש"א ד , ז) ו"אזרוע" (יר' לב , כא) ו"אשמורה" (תה' צ , ד). וכתם... - הוא עִגול שיש בו פז. ומרגלותיו - כמו "רגליו" (בר' כד , לב). קלל - לָטוּש , שישמיע קול גדול. (ז) וראיתי אני לבדי דניאל (לפנינו: דניאל לבדי) את המראה - ככה היה רואה במראות הנבואה. (ח) נהפך עלי למשחית - שם או תואר; ורבי משה אמר , כי כמוהו "הר המשחית" (מ"ב כג , יג). ולפי דעתי שהוא פועל , כדרך "אשתוללו אבירי לב" (תה' עו , ו) שנאמר על ציון; ולהיות "משחית" (מ"ב כג , יב) - מגזרת "שמן המשחה" (שמ' כה , ו). (יב) והנה מרעיד - תואר , וכמוהו "משמים בתוכה" (בנוסחנו: בתוכם; יח' ג , טו). והנה , אם זה החדש ראשון (ראה לעיל , ד ופירושו לעיל , ב - ג) הוא ניסן , הנה מראש חודש ניסן החל להתענות; ולא ידענו האמת. (יג-יד) אמר הגאון , כי טעם עומד לנגדי - שהיה מלמד לו; ושכח "השנים יעמדו נגדו" (קה' ד , יב); ואין טעם מ"איש עומד לנגדו" (יהו' ה , יג) , כי כן חשב , על כן שאל "הלנו אתה אם לצרינו" (שם); ואמר , כי "להלחם עם" מלך "פרס" (להלן , כ) פירושו: לעזור לו , וכמוהו "התהלך אתי למלחמה" (ראה מ"א כב , ד) , כי "אתי" כמו "עמי" (בר' לט , ז). ואין זה נכון , כי "וילחם עם ישראל" (שמ' יז , ח) , גם "נלחם אותם (בנוסחנו: אִתם) במישור" (מ"א כ , כג) - הכל להפך! וזה שהזכיר "התהלך אתי למלחמה" - אין "אתי" דבק ל"מלחמה" , כי אם ההליכה. ועוד: אם היה עוזר אותו , איך כתוב "ואני יוצא והנה שר יון בא" (להלן , כ) - שהשחית מלך פרס , שהיה זה המלאך עוזר אותו? ועוד אפרש כל זה. וטעם אחד השרים הראשונים - כדרך "היושבים ראשונה במלכות" (אס' א , יד) , על כן נקרא "השר הגדול" (דנ' יב , א). ולולי זה הייתי שם. ומלכי פרס - הם שרי פרס , הם השרים העומדים על פרס כאשר הוא , מיכאל , עומד על ישראל. וטעם באחרית הימים - כי עתה יספר בנבואה כל אשר יקרה עד בוא המשיח: תאבדנה כל מלכיות הארץ , כאשר פרש , גם יפרש. (יז) והיך - כמו "איך" (בר' מד , לד); כמו "יתר ההמון" (מ"ב כה , יא); [גם כתוב "האמון" (יר' נב , טו)] "שובו אתיו" (יש' כא , יב); "התיו לאכלה" (יר' יב , ט); ורבים ככה. היה בספרד חכם , שמו בן היוצר , וחבר ספר בַּקץ , ופירש "למועד מועדים וחצי" (דנ' יב , ז) - אלף וחמש מאות שנה , ותחילתם משנת אחת לדריוש המדי; והנה טעה , כי חשב כי זה הפסוק דברי דניאל , ואיננו! רק דברי המלאך , כי הוא דבק למעלה. (כא) ואין איש מתחזק עמי על כל אלה , כי אם מיכאל שרכם - והטעם: אם עזרָני עתה בהלחמי עם שר פרס , גם אני עזרתיו בהלחמו עם שר כשדים. אז מלך דריוש המדי , כאשר הוא כתוב "ודריוש מדאה קבל מלכותא" (דנ' ו , א) , וזהו "ואני בשנת אחת לדריוש המדי "עמדתי" "למחזיק ולמעוז" למיכאל (דנ' יא , א). והעד שהם דברי המלאך - כי כתוב אחריו "ועתה אמת..." (שם , ב); ויש לתמוה מהפסוק. ואם טען הטוען: הראה לי כמוהו , שהפסיק וחזר במלת "לו" (שם , א) על הפרשה העליונה?! הראיתי לו: "וירא אליו יי' באלני ממרא" (בר' יח , א); "ויגש אליו יהודה" (בר' מד , יח). וקודם שאדבר על דבר פרס , אדבר על דבר המלאכים. ואין ביניהם קנאה , וכתוב "עושה שלום במרומיו" (איוב כה , ב). והנה הם סודות עמוקות , לא יבינום , רק אחד מני אלף (ע"פ איוב לג , כג). ואומַר בסוד התולדות ודברי נשמת אדם שאיננה גוף , וחכמת הגלגלים ותנועתם עם דברי המשרתים והמזלות. ועתה ארמוז לך רמיזות , כי כבוד אלהים הסתר דבר (ע"פ מש' כה , ב) , ואתה שים לבך לתבונה והשם יתן לך חכמה (ע"פ מש' ב , ו). נאם אברהם המחבר , הנה נא הואלתי לדבר: האחד שהוא טרם החשבון , הוא מפאת אחת סבת כל החשבון , ומפאה אחרת הוא כל החשבון , לא יוסיף ולא יגרע , והוא סבת כל תוספת וחסרון , והוא לא יקבל כפל ולא חלוק , והוא סבת שניהם. וזה האחד הוא עולם הראשון כנגד העולמים שהם אחריו , וזה העולם אינו גוף , והוא הנקרא 'מראה כבוד השם העליון'; ולא ישתנה בעצם או במערכת , ואין לו זמן ומקום , והשם הנכבד בקרבו. והעולם השיני , שהוא התיכון , שם נשמות צורות אמת בלא גופות , גם נשמות בגופות אין להם מספר אצלינו , גם הגופות בגופות , וכולם הם נכבדות , כי אין להם הפך או תמורה או שינוי בעצמם , רק על דרך מקרה במערכת תנועתם; וזה העולם יקרא 'היכל הקודש' , והם "שמי השמים" (תה' קמח , ד) , ושם כסא הכבוד ושם מיכאל וגבריאל , על כן תירגמו יונתן בן עוזיאל "קדיש במרומא בית שכינתיה" (ראה יש' ו , ג) , וזה הוא שהזכיר בתחילה "יושב על כסא" (שם , א) , והוא כסא הכבוד. "ושוליו" (שם) - והטעם: ושולי הכסא - "מלאים את ההיכל" (שם) , ואמר "קדיש על ארעא עובד גבורתיה" (ראה ת"י שם , ג) , והנה השנים הנעלמים , והזכיר אחרי כן "קדיש" ב"עלמי עלמיא" (שם). ודע כי התואר לא ישתנה כנגד המקומות , על כן סוד דבריו הוא יקרא. והנה גופות העולם התיכון לא תחלינה ולא תכלינה , וכתוב על זה העולם "הללוהו כל מלאכיו" (תה' קמח , ב) , גם "צבאיו" (שם) , גם המשרתים גם שני המאורות (ראה שם , ג) , ואמר על הכל "כי הוא צוה ונבראו. ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבר" (בנוסחנו: יעבור; שם , ה - ו); ויש הפך בתנועות: מי מהם הולכים ממזרח למערב והפך , גם צפונים גם דרומים גם בקו השוה , גם ישרים במרוצתם גם שבים אחורנית , גם עומדים גם מהירים גם מתאחרים , גם עולים גם יורדים , גם נראים גם נעלמים , גם מתחברים המשרתים לבדם מאה ועשרים מחברות , והם העליונים אין קץ להם , ופעמים לנכח ופעמים במבט אהבה ושנאה. וכל זה אין ביניהם , רק ככה יתחדשו מעשים בעולם השפל בעבור תנועתם והשתנותם פעם לטוב פעם לרע. ואלה דברים צריכים פירוש ארוך , ולא יכילם ספר אחד לדעת סודם על מה זה. והעולם השלישי הוא מתחת לרקיע , וכולו מלא גופות , דקות גם עבות , וגופות יש בהם נשמות , גם רוחות , גם נפשות; והאדם לבדו הוא סוד זה העולם השפל , ובעבורו נברא , ונשמתו קשורה בנשמות העליונות. ובעבור כי המְדבר אדם , גם השומע הוא אדם , על כן ידמה העליונים על האדם , גם השפלים , על מתכונת האדם , והנה אדיר העליונים וישפילם , כי לא אוכל לדבר אם לא יעשה ככה , ויגביה השפלים. על כן אמרו חכמים ז"ל (ראה ברכות לא , ב): דיברה תורה בלשון בני אדם. יאמרו: "ומראש עפרות תבל" (ראה מש' ח , כו); "וכסה את עין הארץ" (שמ' י , ה); "והאזיני ארץ" (יש' א , ב); "הטי אזנך" (תה' מה , יא) , ועל האבן - "כי היא שמעה דבר יי'" (ראה יהו' כד , כז); "ותפתח הארץ את פיה" (במ' טז , לב); "מירכתי ארץ" (יר' ו , כב); "בלב ימים" (יח' כז , ד); "על שפת הנהר" (ראה בר' מא , ג); "יד הירדן" (במ' יג , כט); "וכובע ישועה בראשו" (יש' נט , יז); "עיני יי'" (בר' ו , ח ועוד); "באזני יי'" (במ' יא , א); "כי פי יי' דבר" (יש' א , כ); "בדבר שפתיך" (תה' יז , ד); "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" (יש' מח , יג); "ויאמר יי' אל לבו" (בר' ח , כא); "על כן המו מעי לו" (יר' לא , יט); "ותחת רגליו" (שמ' כד , י); ועל זה הדרך - "ויחר אף יי'" (שמ' ד , יד); "אוהב יי'" (תה' פז , ב); "וילך יי" (בר' יח , לג); "יי' למבול ישב" (תה' כט , י); "הנה יי' רוכב על עב קל" (יש' יט , א); "עורה למה תישן" (תה' מד , כד); "ויקץ כישן יי'" (תה' עח , סה); "החשיתי מעולם אחריש ואתאפק" (בנוסחנו: אתאפק; יש' מב , יד). והנה שר פרס , הוא הפָּקיד על המחברת הגדולה או האמצעית. והנה דניאל הזכיר הפקיד בשם 'המלאך' ודבר העזר הוא המבט שהוא מאהבה. וטעם "עשרים ואחד יום" (לעיל , יג) - כנגד הפקיד על דניאל בעצמו , כי כאשר יש פקידים על כל גוי כן יש על כל איש , והפך זה , וזאת היא המלחמה. והנה זה העולם השפל הוא העולם ההפכה והתמורה בעצם ובמערכה ובתנועה , והצורה שהזכיר דניאל היתה נראית לו במראות נבואה. וכבר גליתי לך סוד המלאכים הקדושים בדרך קצרה ברמיזות , ויש ראיה על כל זה מדברי הנביאים , גם ראיות מחכמות החיצונות. ודע , כי גזרות העוברות והעתידות באות מהשמים והם דברי השם , וכתוב "לעולם יי' דברך ניצב בשמים" (תה' קיט , פט). וסוד המערכות מתחילת בריאתם , על כן מערכות השמים הם הספרים , על כן סוד החלומות. ועתה אשוב לפרש דברי המלאך.