מאגר הכתר דניאל פרק יב עם פירוש ראב"ע פירוש ב

פרק יב
[א] וּבָעֵ֣ת הַהִיא֩ יַעֲמֹ֨ד מִיכָאֵ֜ל הַשַּׂ֣ר הַגָּד֗וֹל הָעֹמֵד֘ עַל־בְּנֵ֣י עַמֶּךָ֒ וְהָיְתָה֙ עֵ֣ת צָרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִהְיְתָה֙ מִֽהְי֣וֹת גּ֔וֹי עַ֖ד הָעֵ֣ת הַהִ֑יא וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ יִמָּלֵ֣ט עַמְּךָ֔ כָּל־הַנִּמְצָ֖א כָּת֥וּב בַּסֵּֽפֶר:
[ב] וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם:
[ג] וְהַ֨מַּשְׂכִּלִ֔ים יַזְהִ֖רוּ כְּזֹ֣הַר הָרָקִ֑יעַ וּמַצְדִּיקֵי֙ הָֽרַבִּ֔ים כַּכּוֹכָבִ֖ים לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: פ
[ד] וְאַתָּ֣ה דָֽנִיֵּ֗אל סְתֹ֧ם הַדְּבָרִ֛ים וַחֲתֹ֥ם הַסֵּ֖פֶר עַד־עֵ֣ת קֵ֑ץ יְשֹׁטֲט֥וּ רַבִּ֖ים וְתִרְבֶּ֥ה הַדָּֽעַת:
[ה] וְרָאִ֙יתִי֙ אֲנִ֣י דָנִיֵּ֔אל וְהִנֵּ֛ה שְׁנַ֥יִם אֲחֵרִ֖ים עֹמְדִ֑ים אֶחָ֥ד הֵ֙נָּה֙ לִשְׂפַ֣ת הַיְאֹ֔ר וְאֶחָ֥ד הֵ֖נָּה לִשְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
[ו] וַיֹּ֗אמֶר לָאִישׁ֙ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר מִמַּ֖עַל לְמֵימֵ֣י הַיְאֹ֑ר עַד־מָתַ֖י קֵ֥ץ הַפְּלָאֽוֹת:
[ז] וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־הָאִ֣ישׁ׀ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּעַל֘ לְמֵימֵ֣י הַיְאֹר֒ וַיָּ֨רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָעוֹלָ֑ם כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כָל־אֵֽלֶּה:
[ח] וַאֲנִ֥י שָׁמַ֖עְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲדֹנִ֕י מָ֥ה אַחֲרִ֖ית אֵֽלֶּה:
[ט] וַיֹּ֖אמֶר לֵ֣ךְ דָּנִיֵּ֑אל כִּֽי־סְתֻמִ֧ים וַחֲתֻמִ֛ים הַדְּבָרִ֖ים עַד־עֵ֥ת קֵֽץ:
[י] יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ:
[יא] וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים:
[יב] אַשְׁרֵ֥י הַֽמֲחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה:
[יג] וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין:

פרק יב
(א) ובעת ההיא יעמוד מיכאל - כענין "קרן אחרי זעירא" (בנוסחנו: זעירה; דנ' ז , ח) , שאמר אחריו "עד די כורסוון רמיו" (שם , ט) , והם כסאות השני מלכיות. וזה יורה כי יתהפך העולם , וכתתו גוי בגוי עיר בעיר ממלכה בממלכה. וזה עניין "דינא יתיב וספרין פתיחו" (שם , י). אז תאבד גם מלכות הרביעית , כי כן פירש: "ודינא יתיב ושולטנא (בנוסחנו: ושלטנה) יהעדון להשמדה ולהובדא עד סופא" (שם , כו). והיתה עת צרה - כענין "ויסבר להשניא (בנוסחנו: להשניה) זמנין ודת" (שם , כה). אז יקום משיח צדקינו , כאשר פירש בנבואה הראשונה. ואמר הנגיד , כי מלת יעמד מיכאל - ישתוק. ומלת העומד על בני עמך תורה , כי הדבר הפוך. (ב) אמר הגאון ז"ל , כי אלה לחיי עולם ישוב לאשר יקיצו; ואלה לחרפות - לאשר לא יקיצו. אולי כן הוא. (ז) חי העולם - התמדת הנצח. כי פירוש 'עולם' שלמקרא אינו כמו שהוא בדברי רבותינו ז"ל. יודע , כי 'דרכַיִם' , כמו "ונעקש דרכים" (מש' כח , יח) , הם שנַיִם; ופחות רבים בלשון הקודש - שלשה. על כן היא מלת למועד - משמש , והענין: שלשה מועדים וחצי. והוצרך בלשון ארמית להוסיף וי"ו (ראה דנ' ז , כה) , בעבור שאין להן לשון 'שנים'. הלא תראה תרגום "פעמַיִם" (בר' כז , לו ועוד) - "תרתין זמנין" (ת"א) , והנה המעוט ברבים בלשונם - שנים. והחשבון - אחד. כי ישראל יהיו בצרה גדולה , ורבים יצאו מהדת , על כן [אמר] "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" (לעיל , ג) - בימי הקרן הזעירא (ראה פירושו לעיל , א). ונשבע המלאך , כי להשלמת זה הקץ , וככלות נפץ יד עם קודש - [כענין "כי יראה כי אזלת יד" (דב' לב , לו)] - תכלינה כל אלה העתידות. (יא) ואמר בנבואה השנית למעלה "וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משומם" (דנ' ט , כז) , וכן אמר "והסירו התמיד ונתנו השקוץ משומם" (דנ' יא , לא); והנה פירש , כי מעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ משומם , הם ימים אלף מאתיים ותשעים , והוא חצי שבוע; כי האחד - שלש מאות ששים וחמשה , כנגד ימות השנה. ואין ביניהם כי אם שנים עשר ימים. (יב) וכן הוא אשרי המחכה - שלשה ימים וחצי , ואין ביניהן אלא פחות משני חודשים. וחיבר דניאל זה הפסוק אחר הראשון , להודיע , כי קרוב ממספר הימים שהיתה 'עת צרה' לישראל בבית שיני עד שיצאו בגלות , כמספרם יהיו הימים שיעמדו בצרה עד בוא יום גאולתם. ועניין אשרי המחכה - שיסבול אותה הצרה. (יג) ומלת הימין - כמו 'הימים'; כמו "לא יאמין בחיין" (איוב כד , כב). ובורא עולם יקרב קץ גאולתינו , כדכתיב "אני יי' בעתה אחישנה" (יש' ס , כב). נשלם פירוש ספר דניאל