מאגר הכתר דניאל פרק יב עם פירוש רלב"ג

פרק יב
[א] וּבָעֵ֣ת הַהִיא֩ יַעֲמֹ֨ד מִיכָאֵ֜ל הַשַּׂ֣ר הַגָּד֗וֹל הָעֹמֵד֘ עַל־בְּנֵ֣י עַמֶּךָ֒ וְהָיְתָה֙ עֵ֣ת צָרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִהְיְתָה֙ מִֽהְי֣וֹת גּ֔וֹי עַ֖ד הָעֵ֣ת הַהִ֑יא וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ יִמָּלֵ֣ט עַמְּךָ֔ כָּל־הַנִּמְצָ֖א כָּת֥וּב בַּסֵּֽפֶר:
[ב] וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם:
[ג] וְהַ֨מַּשְׂכִּלִ֔ים יַזְהִ֖רוּ כְּזֹ֣הַר הָרָקִ֑יעַ וּמַצְדִּיקֵי֙ הָֽרַבִּ֔ים כַּכּוֹכָבִ֖ים לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: פ
[ד] וְאַתָּ֣ה דָֽנִיֵּ֗אל סְתֹ֧ם הַדְּבָרִ֛ים וַחֲתֹ֥ם הַסֵּ֖פֶר עַד־עֵ֣ת קֵ֑ץ יְשֹׁטֲט֥וּ רַבִּ֖ים וְתִרְבֶּ֥ה הַדָּֽעַת:
[ה] וְרָאִ֙יתִי֙ אֲנִ֣י דָנִיֵּ֔אל וְהִנֵּ֛ה שְׁנַ֥יִם אֲחֵרִ֖ים עֹמְדִ֑ים אֶחָ֥ד הֵ֙נָּה֙ לִשְׂפַ֣ת הַיְאֹ֔ר וְאֶחָ֥ד הֵ֖נָּה לִשְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
[ו] וַיֹּ֗אמֶר לָאִישׁ֙ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר מִמַּ֖עַל לְמֵימֵ֣י הַיְאֹ֑ר עַד־מָתַ֖י קֵ֥ץ הַפְּלָאֽוֹת:
[ז] וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־הָאִ֣ישׁ׀ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּעַל֘ לְמֵימֵ֣י הַיְאֹר֒ וַיָּ֨רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָעוֹלָ֑ם כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כָל־אֵֽלֶּה:
[ח] וַאֲנִ֥י שָׁמַ֖עְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲדֹנִ֕י מָ֥ה אַחֲרִ֖ית אֵֽלֶּה:
[ט] וַיֹּ֖אמֶר לֵ֣ךְ דָּנִיֵּ֑אל כִּֽי־סְתֻמִ֧ים וַחֲתֻמִ֛ים הַדְּבָרִ֖ים עַד־עֵ֥ת קֵֽץ:
[י] יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ:
[יא] וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים:
[יב] אַשְׁרֵ֥י הַֽמֲחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה:
[יג] וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין:

פרק יב
(א) ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול על כל השרים השופעים משפע הכוכבים , שהם שרי אלו המלכיות , כמו שקדם; והוא העומד על בני עמך עם גבריאל , להמשיך להם ההשגחה האלהית הפרטית. והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא; ובעת ההיא ימלט עמך , כל הנמצא חי מהם - שאפילו לא יהיה כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה , (ע"פ יר' ג , יד) , הם ינצלו. והנה לא נדע על מי תהיה הצרה ההיא , אם על הגוים בסיבת אלו המלחמות הנפלאות שזכר , והוא הנראה יותר. או על ישראל גם כן , אלא כי מפני שישראל מפוזרים בכל אלו המקומות שישחיתם מלך הצפון , אי אפשר , לפי מה שאחשוב , מזולת שיזוקו ישראל בזה. או אולי יעמוד מיכאל אז להציל את ישראל מהצרה ההיא , ואז יחדש יי' מופת נפלא , יישיר המלכות החמישי להתקיים לעולמי עד , כמו שנזכר בזה הספר; והוא , שכבר יחיה רבים מהמתים , למען יתפרסם זה המופת לכל האומות , ואז יהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם יי' ולעבדו שכם אחד (ע"פ צפ' ג , ט). וזה ממה שיסבב שלא תהיינה מלחמות אחר זה , כי לא יהיו שם אמונות מתחלפות. (ב) והנה אלו המתים שיחיה אז השם , יהיה מנהגם וטבעם כמנהג שאר האנשים , והוא , שמעשיהם הם בבחירתם , ולזה סיפר שקצתם יקנו מהשלמות מה שיזכו בו אל החיים הנצחיים , וקצתם ירחקו מהשלמות , והם הרשעים , עד שיהיו לבזיון ולכלוי מתמיד , ולא יהיה להם חלק בטובה. (ג) והנה האנשים המשכילים יאירו עיני זולתם , כזוהר הרקיע. שישים העינים כלם רואות , כן ישפיעו אלו לכל האנשים , עד שכבר תמלא הארץ דעה את יי' כמים לים מכסים (ע"פ יש' יא , ט). והנה מצדיקי הרבים יהיו אז רבים ככוכבים לעולם ועד , וזה יהיה דרך אל שתמשך תמיד האמונה האמיתית , לא תסור; וזה כי לא תהיה שם אמונה אחרת , וימצאו רבים מישירים אל זאת האמונה האמיתית בכל דור ודור תמיד. (ד) ואתה דניאל סתום הדברים - שלא תוסיף בהם ביאור על מה שנזכר. וחתום בזה האופן זה הספור , שישאר סתום וחתום עד עת קץ , שישוטטו רבים להבין אלו הדברים , ותרבה הדעת אז. ואז יודע פירוש אלה הדברים , כי עם מה שמתחדשים , אז יישירו לעמוד על כוונת אלו הדברים. (ה-ו) והנה שנים אחרים - רוצה לומר שני שרים אחרים; ולא נתבאר מי הם , אך ידענו שמעלתם היא למטה ממעלת גבריאל הרבה , כי הם שאלו זה לגבריאל. וגם הם בארץ על שפת היאור וגבריאל היה ממעל למימי היאור. וידמה שהם - קצת כחות יש להם מבוא בחלומות ובהם נבואה. (ז) וישבע בחי העולם - הנה השם הוא חי העולם. כי למועד מועדים וחצי , כאשר תכלה אחר זה יד עם קדש לשבר את המלכיות האלו , תכלינה כל אלה - רוצה לומר , שאחר עבור מועד מועדים וחצי , תחל יד עם קדש לנפץ אלו המלכיות. אך קודם זה יהיה תחת יד המלכות הרביעית בנגב ובצפון כאמרו במה שקדם "ויתיהבון בידיה עד עדן עדנין ופלג עידן" (ראה דנ' ז , כה). והנה לא נדע מאיזה עת יהיה התחלת זה המספר , כי ידמה , שיהיה מעת התפשט זאת האמונה במלכות רומי , וכבר סופר כי זה היה בימי קוסטנטין הקיסר. ולא ידענו העת שיהיה בו זה , שנוכל לבאר מזה איזה מספר מהזמן יהיה המועד , באופן שיסכים עם הקץ הנזכר אחר זה. אך נעמוד על זה הקץ ממה שזכר אחר זה. (ח) ואני שמעתי ולא אבין - כבר אמר דניאל שלא הבין זה הקץ , ולזה שאל מה אחרית אלו הזמנים , כדי שידע למתי קץ הפלאות. (י) יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים - מסיגי העונות באורך הגלות. והרשעים ירשיעו להמיר כבודם , ולא יבינו אחד מהרשעים עניין זה הקץ (ראה לעיל , ט) , אך הצדיקים והמשכילים יבינו. (יא) והנה מן העת שהוסר התמיד , שהוא בעת חרבן הבית , עד העת שינתן שקוץ שומם , רוצה לומר שיהיה השקוץ והוא העבודה זרה , מבוער מן העולם יהיו ימים אלף ומאתים ותשעים שנה. השנה היא כמו יום ארוך , והיום הוא שנה קטנה. גם יש מקום בארץ , שלא תהיה שם שנה כולה , כי אם יום אחד , יהיו ששה חדשים ממנו יום , והשאר לילה. ומזה נעמוד על זה הקץ , כי ידענו שמאה ושבעים ושתים שנה אחר חרבן הבית נשלמו ארבעת אלפים לבריאת עולם , ולזה יהיה נשלם זה המספר כשיהיה המספר לפרט האלף השישי מאה ושמונה עשרה שנה. והנה לא עמדו הקודמים על זה הקץ , עם קלות העמידה עליו. ולפני שכל אחד מהם היה טורח להמציא חשבון יגיע בימיו. ולזה תמצא (ראה סנה' צז , א - צח , א) רז"ל שנתנו קצים רבים , וכלם כלו , כי היו משתדלים להמציא הקץ קרוב , כדי שלא יתייאשו המון העם מן הגאולה. (יב) אשרי המחכה - דבר הגאולה , והם המאמינים מישראל , שהם תמיד מחכים העת הזה , ואף כי יתמהמה. וזה כלו , כי מפני העלם המכוון בזה הקץ מהם , מה נעים חלקו אם יגיע לימים שיכלו מהעת הנזכר אלף שלש מאות שלשים וחמשה. כי אז ישלם נפץ יד עם קדש לכלות הפושעים (ראה לעיל , ז). ואז , לפי מה שאחשוב , תהיה נשלמת מלחמת גוג ומגוג , והוא ארבעים וחמש שנה אחר הזמן הראשון. והנה קרא השנים ימים להוסיף בזה העלם , כי הרצון שיהיו הדברים סתומים וחתומים. והנה לא הסכמנו לפרש זה הענין ימים ממש , כמו שכתב החכם אברהם אבן עזרא , לסיבות רבות. האחת , כי התשובה לשאלת "עד מתי קץ הפלאות" (לעיל , ו) , שחייב שתהיה מקפת , בכמות הזמן ההוא בכללו. ולפי פירושו לא הודיע דבר בתשובה מזה , אך הודיע שיעור הזמן אשר בו תצמח המלכות החמישית. והשני , כי כבר אמר ויתיהבון בידיה עד עדן ועדנין ופלג עדן" (דנ' ז , כה) וזה לאות כי זה הזמן מקיף בזמן הנתנם בידו בכללות. ועם הפירוש שפירשנו יתיישב זה כלו. (יג) ואתה דניאל לך לקץ , המוגבל לך לחיות , ואז תנוח , רוצה לומר: לעת המות. ולקץ הימים הנזכר תעמוד לגורלך מהטוב , רוצה לומר , שאז תשוב לחיות עם שאר המתים אשר יחיו. הנה זהו מה שראינו לבאר בזאת הפרשה , שהגבלנו ביאורה. (שמונה תועלות - בקובץ רלב"ג תועלות)