פרק יב
[א]
וּבָעֵ֣ת
הַהִיא֩
יַעֲמֹ֨ד
מִיכָאֵ֜ל
הַשַּׂ֣ר
הַגָּד֗וֹל
הָעֹמֵד֘
עַל־בְּנֵ֣י
עַמֶּךָ֒
וְהָיְתָה֙
עֵ֣ת
צָרָ֔ה
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־נִהְיְתָה֙
מִֽהְי֣וֹת
גּ֔וֹי
עַ֖ד
הָעֵ֣ת
הַהִ֑יא
וּבָעֵ֤ת
הַהִיא֙
יִמָּלֵ֣ט
עַמְּךָ֔
כָּל־הַנִּמְצָ֖א
כָּת֥וּב
בַּסֵּֽפֶר:
[ב]
וְרַבִּ֕ים
מִיְּשֵׁנֵ֥י
אַדְמַת־עָפָ֖ר
יָקִ֑יצוּ
אֵ֚לֶּה
לְחַיֵּ֣י
עוֹלָ֔ם
וְאֵ֥לֶּה
לַחֲרָפ֖וֹת
לְדִרְא֥וֹן
עוֹלָֽם:
[ג]
וְהַ֨מַּשְׂכִּלִ֔ים
יַזְהִ֖רוּ
כְּזֹ֣הַר
הָרָקִ֑יעַ
וּמַצְדִּיקֵי֙
הָֽרַבִּ֔ים
כַּכּוֹכָבִ֖ים
לְעוֹלָ֥ם
וָעֶֽד:
פ
[ד]
וְאַתָּ֣ה
דָֽנִיֵּ֗אל
סְתֹ֧ם
הַדְּבָרִ֛ים
וַחֲתֹ֥ם
הַסֵּ֖פֶר
עַד־עֵ֣ת
קֵ֑ץ
יְשֹׁטֲט֥וּ
רַבִּ֖ים
וְתִרְבֶּ֥ה
הַדָּֽעַת:
[ה]
וְרָאִ֙יתִי֙
אֲנִ֣י
דָנִיֵּ֔אל
וְהִנֵּ֛ה
שְׁנַ֥יִם
אֲחֵרִ֖ים
עֹמְדִ֑ים
אֶחָ֥ד
הֵ֙נָּה֙
לִשְׂפַ֣ת
הַיְאֹ֔ר
וְאֶחָ֥ד
הֵ֖נָּה
לִשְׂפַ֥ת
הַיְאֹֽר:
[ו]
וַיֹּ֗אמֶר
לָאִישׁ֙
לְב֣וּשׁ
הַבַּדִּ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
מִמַּ֖עַל
לְמֵימֵ֣י
הַיְאֹ֑ר
עַד־מָתַ֖י
קֵ֥ץ
הַפְּלָאֽוֹת:
[ז]
וָאֶשְׁמַ֞ע
אֶת־הָאִ֣ישׁ׀
לְב֣וּשׁ
הַבַּדִּ֗ים
אֲשֶׁ֣ר
מִמַּעַל֘
לְמֵימֵ֣י
הַיְאֹר֒
וַיָּ֨רֶם
יְמִינ֤וֹ
וּשְׂמֹאלוֹ֙
אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם
וַיִּשָּׁבַ֖ע
בְּחֵ֣י
הָעוֹלָ֑ם
כִּי֩
לְמוֹעֵ֨ד
מֽוֹעֲדִ֜ים
וָחֵ֗צִי
וּכְכַלּ֛וֹת
נַפֵּ֥ץ
יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ
תִּכְלֶ֥ינָה
כָל־אֵֽלֶּה:
[ח]
וַאֲנִ֥י
שָׁמַ֖עְתִּי
וְלֹ֣א
אָבִ֑ין
וָאֹ֣מְרָ֔ה
אֲדֹנִ֕י
מָ֥ה
אַחֲרִ֖ית
אֵֽלֶּה:
[ט]
וַיֹּ֖אמֶר
לֵ֣ךְ
דָּנִיֵּ֑אל
כִּֽי־סְתֻמִ֧ים
וַחֲתֻמִ֛ים
הַדְּבָרִ֖ים
עַד־עֵ֥ת
קֵֽץ:
[י]
יִ֠תְבָּֽרֲרוּ
וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ
וְיִצָּֽרְפוּ֙
רַבִּ֔ים
וְהִרְשִׁ֣יעוּ
רְשָׁעִ֔ים
וְלֹ֥א
יָבִ֖ינוּ
כָּל־רְשָׁעִ֑ים
וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים
יָבִֽינוּ:
[יא]
וּמֵעֵת֙
הוּסַ֣ר
הַתָּמִ֔יד
וְלָתֵ֖ת
שִׁקּ֣וּץ
שֹׁמֵ֑ם
יָמִ֕ים
אֶ֖לֶף
מָאתַ֥יִם
וְתִשְׁעִֽים:
[יב]
אַשְׁרֵ֥י
הַֽמֲחַכֶּ֖ה
וְיַגִּ֑יעַ
לְיָמִ֕ים
אֶ֕לֶף
שְׁלֹ֥שׁ
מֵא֖וֹת
שְׁלֹשִׁ֥ים
וַחֲמִשָּֽׁה:
[יג]
וְאַתָּ֖ה
לֵ֣ךְ
לַקֵּ֑ץ
וְתָנ֛וּחַ
וְתַעֲמֹ֥ד
לְגֹרָלְךָ֖
לְקֵ֥ץ
הַיָּמִֽין:
פרק יב
(א)
ובעת
ההיא
יעמוד
מיכאל
השר
הגדול
על
כל
השרים
השופעים
משפע
הכוכבים
,
שהם
שרי
אלו
המלכיות
,
כמו
שקדם;
והוא
העומד
על
בני
עמך
עם
גבריאל
,
להמשיך
להם
ההשגחה
האלהית
הפרטית.
והיתה
עת
צרה
אשר
לא
נהיתה
מהיות
גוי
עד
העת
ההיא;
ובעת
ההיא
ימלט
עמך
,
כל
הנמצא
חי
מהם
-
שאפילו
לא
יהיה
כי
אם
אחד
מעיר
ושנים
ממשפחה
,
(ע"פ
יר'
ג
,
יד)
,
הם
ינצלו.
והנה
לא
נדע
על
מי
תהיה
הצרה
ההיא
,
אם
על
הגוים
בסיבת
אלו
המלחמות
הנפלאות
שזכר
,
והוא
הנראה
יותר.
או
על
ישראל
גם
כן
,
אלא
כי
מפני
שישראל
מפוזרים
בכל
אלו
המקומות
שישחיתם
מלך
הצפון
,
אי
אפשר
,
לפי
מה
שאחשוב
,
מזולת
שיזוקו
ישראל
בזה.
או
אולי
יעמוד
מיכאל
אז
להציל
את
ישראל
מהצרה
ההיא
,
ואז
יחדש
יי'
מופת
נפלא
,
יישיר
המלכות
החמישי
להתקיים
לעולמי
עד
,
כמו
שנזכר
בזה
הספר;
והוא
,
שכבר
יחיה
רבים
מהמתים
,
למען
יתפרסם
זה
המופת
לכל
האומות
,
ואז
יהפוך
אל
עמים
שפה
ברורה
לקרוא
כולם
בשם
יי'
ולעבדו
שכם
אחד
(ע"פ
צפ'
ג
,
ט).
וזה
ממה
שיסבב
שלא
תהיינה
מלחמות
אחר
זה
,
כי
לא
יהיו
שם
אמונות
מתחלפות.
(ב)
והנה
אלו
המתים
שיחיה
אז
השם
,
יהיה
מנהגם
וטבעם
כמנהג
שאר
האנשים
,
והוא
,
שמעשיהם
הם
בבחירתם
,
ולזה
סיפר
שקצתם
יקנו
מהשלמות
מה
שיזכו
בו
אל
החיים
הנצחיים
,
וקצתם
ירחקו
מהשלמות
,
והם
הרשעים
,
עד
שיהיו
לבזיון
ולכלוי
מתמיד
,
ולא
יהיה
להם
חלק
בטובה.
(ג)
והנה
האנשים
המשכילים
יאירו
עיני
זולתם
,
כזוהר
הרקיע.
שישים
העינים
כלם
רואות
,
כן
ישפיעו
אלו
לכל
האנשים
,
עד
שכבר
תמלא
הארץ
דעה
את
יי'
כמים
לים
מכסים
(ע"פ
יש'
יא
,
ט).
והנה
מצדיקי
הרבים
יהיו
אז
רבים
ככוכבים
לעולם
ועד
,
וזה
יהיה
דרך
אל
שתמשך
תמיד
האמונה
האמיתית
,
לא
תסור;
וזה
כי
לא
תהיה
שם
אמונה
אחרת
,
וימצאו
רבים
מישירים
אל
זאת
האמונה
האמיתית
בכל
דור
ודור
תמיד.
(ד)
ואתה
דניאל
סתום
הדברים
-
שלא
תוסיף
בהם
ביאור
על
מה
שנזכר.
וחתום
בזה
האופן
זה
הספור
,
שישאר
סתום
וחתום
עד
עת
קץ
,
שישוטטו
רבים
להבין
אלו
הדברים
,
ותרבה
הדעת
אז.
ואז
יודע
פירוש
אלה
הדברים
,
כי
עם
מה
שמתחדשים
,
אז
יישירו
לעמוד
על
כוונת
אלו
הדברים.
(ה-ו)
והנה
שנים
אחרים
-
רוצה
לומר
שני
שרים
אחרים;
ולא
נתבאר
מי
הם
,
אך
ידענו
שמעלתם
היא
למטה
ממעלת
גבריאל
הרבה
,
כי
הם
שאלו
זה
לגבריאל.
וגם
הם
בארץ
על
שפת
היאור
וגבריאל
היה
ממעל
למימי
היאור.
וידמה
שהם
-
קצת
כחות
יש
להם
מבוא
בחלומות
ובהם
נבואה.
(ז)
וישבע
בחי
העולם
-
הנה
השם
הוא
חי
העולם.
כי
למועד
מועדים
וחצי
,
כאשר
תכלה
אחר
זה
יד
עם
קדש
לשבר
את
המלכיות
האלו
,
תכלינה
כל
אלה
-
רוצה
לומר
,
שאחר
עבור
מועד
מועדים
וחצי
,
תחל
יד
עם
קדש
לנפץ
אלו
המלכיות.
אך
קודם
זה
יהיה
תחת
יד
המלכות
הרביעית
בנגב
ובצפון
כאמרו
במה
שקדם
"ויתיהבון
בידיה
עד
עדן
עדנין
ופלג
עידן"
(ראה
דנ'
ז
,
כה).
והנה
לא
נדע
מאיזה
עת
יהיה
התחלת
זה
המספר
,
כי
ידמה
,
שיהיה
מעת
התפשט
זאת
האמונה
במלכות
רומי
,
וכבר
סופר
כי
זה
היה
בימי
קוסטנטין
הקיסר.
ולא
ידענו
העת
שיהיה
בו
זה
,
שנוכל
לבאר
מזה
איזה
מספר
מהזמן
יהיה
המועד
,
באופן
שיסכים
עם
הקץ
הנזכר
אחר
זה.
אך
נעמוד
על
זה
הקץ
ממה
שזכר
אחר
זה.
(ח)
ואני
שמעתי
ולא
אבין
-
כבר
אמר
דניאל
שלא
הבין
זה
הקץ
,
ולזה
שאל
מה
אחרית
אלו
הזמנים
,
כדי
שידע
למתי
קץ
הפלאות.
(י)
יתבררו
ויתלבנו
ויצרפו
רבים
-
מסיגי
העונות
באורך
הגלות.
והרשעים
ירשיעו
להמיר
כבודם
,
ולא
יבינו
אחד
מהרשעים
עניין
זה
הקץ
(ראה
לעיל
,
ט)
,
אך
הצדיקים
והמשכילים
יבינו.
(יא)
והנה
מן
העת
שהוסר
התמיד
,
שהוא
בעת
חרבן
הבית
,
עד
העת
שינתן
שקוץ
שומם
,
רוצה
לומר
שיהיה
השקוץ
והוא
העבודה
זרה
,
מבוער
מן
העולם
יהיו
ימים
אלף
ומאתים
ותשעים
שנה.
השנה
היא
כמו
יום
ארוך
,
והיום
הוא
שנה
קטנה.
גם
יש
מקום
בארץ
,
שלא
תהיה
שם
שנה
כולה
,
כי
אם
יום
אחד
,
יהיו
ששה
חדשים
ממנו
יום
,
והשאר
לילה.
ומזה
נעמוד
על
זה
הקץ
,
כי
ידענו
שמאה
ושבעים
ושתים
שנה
אחר
חרבן
הבית
נשלמו
ארבעת
אלפים
לבריאת
עולם
,
ולזה
יהיה
נשלם
זה
המספר
כשיהיה
המספר
לפרט
האלף
השישי
מאה
ושמונה
עשרה
שנה.
והנה
לא
עמדו
הקודמים
על
זה
הקץ
,
עם
קלות
העמידה
עליו.
ולפני
שכל
אחד
מהם
היה
טורח
להמציא
חשבון
יגיע
בימיו.
ולזה
תמצא
(ראה
סנה'
צז
,
א
-
צח
,
א)
רז"ל
שנתנו
קצים
רבים
,
וכלם
כלו
,
כי
היו
משתדלים
להמציא
הקץ
קרוב
,
כדי
שלא
יתייאשו
המון
העם
מן
הגאולה.
(יב)
אשרי
המחכה
-
דבר
הגאולה
,
והם
המאמינים
מישראל
,
שהם
תמיד
מחכים
העת
הזה
,
ואף
כי
יתמהמה.
וזה
כלו
,
כי
מפני
העלם
המכוון
בזה
הקץ
מהם
,
מה
נעים
חלקו
אם
יגיע
לימים
שיכלו
מהעת
הנזכר
אלף
שלש
מאות
שלשים
וחמשה.
כי
אז
ישלם
נפץ
יד
עם
קדש
לכלות
הפושעים
(ראה
לעיל
,
ז).
ואז
,
לפי
מה
שאחשוב
,
תהיה
נשלמת
מלחמת
גוג
ומגוג
,
והוא
ארבעים
וחמש
שנה
אחר
הזמן
הראשון.
והנה
קרא
השנים
ימים
להוסיף
בזה
העלם
,
כי
הרצון
שיהיו
הדברים
סתומים
וחתומים.
והנה
לא
הסכמנו
לפרש
זה
הענין
ימים
ממש
,
כמו
שכתב
החכם
אברהם
אבן
עזרא
,
לסיבות
רבות.
האחת
,
כי
התשובה
לשאלת
"עד
מתי
קץ
הפלאות"
(לעיל
,
ו)
,
שחייב
שתהיה
מקפת
,
בכמות
הזמן
ההוא
בכללו.
ולפי
פירושו
לא
הודיע
דבר
בתשובה
מזה
,
אך
הודיע
שיעור
הזמן
אשר
בו
תצמח
המלכות
החמישית.
והשני
,
כי
כבר
אמר
ויתיהבון
בידיה
עד
עדן
ועדנין
ופלג
עדן"
(דנ'
ז
,
כה)
וזה
לאות
כי
זה
הזמן
מקיף
בזמן
הנתנם
בידו
בכללות.
ועם
הפירוש
שפירשנו
יתיישב
זה
כלו.
(יג)
ואתה
דניאל
לך
לקץ
,
המוגבל
לך
לחיות
,
ואז
תנוח
,
רוצה
לומר:
לעת
המות.
ולקץ
הימים
הנזכר
תעמוד
לגורלך
מהטוב
,
רוצה
לומר
,
שאז
תשוב
לחיות
עם
שאר
המתים
אשר
יחיו.
הנה
זהו
מה
שראינו
לבאר
בזאת
הפרשה
,
שהגבלנו
ביאורה.
(שמונה
תועלות
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות)