מאגר הכתר דניאל פרק יב עם פירוש רש"י

פרק יב
[א] וּבָעֵ֣ת הַהִיא֩ יַעֲמֹ֨ד מִיכָאֵ֜ל הַשַּׂ֣ר הַגָּד֗וֹל הָעֹמֵד֘ עַל־בְּנֵ֣י עַמֶּךָ֒ וְהָיְתָה֙ עֵ֣ת צָרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִהְיְתָה֙ מִֽהְי֣וֹת גּ֔וֹי עַ֖ד הָעֵ֣ת הַהִ֑יא וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ יִמָּלֵ֣ט עַמְּךָ֔ כָּל־הַנִּמְצָ֖א כָּת֥וּב בַּסֵּֽפֶר:
[ב] וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם:
[ג] וְהַ֨מַּשְׂכִּלִ֔ים יַזְהִ֖רוּ כְּזֹ֣הַר הָרָקִ֑יעַ וּמַצְדִּיקֵי֙ הָֽרַבִּ֔ים כַּכּוֹכָבִ֖ים לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: פ
[ד] וְאַתָּ֣ה דָֽנִיֵּ֗אל סְתֹ֧ם הַדְּבָרִ֛ים וַחֲתֹ֥ם הַסֵּ֖פֶר עַד־עֵ֣ת קֵ֑ץ יְשֹׁטֲט֥וּ רַבִּ֖ים וְתִרְבֶּ֥ה הַדָּֽעַת:
[ה] וְרָאִ֙יתִי֙ אֲנִ֣י דָנִיֵּ֔אל וְהִנֵּ֛ה שְׁנַ֥יִם אֲחֵרִ֖ים עֹמְדִ֑ים אֶחָ֥ד הֵ֙נָּה֙ לִשְׂפַ֣ת הַיְאֹ֔ר וְאֶחָ֥ד הֵ֖נָּה לִשְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
[ו] וַיֹּ֗אמֶר לָאִישׁ֙ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר מִמַּ֖עַל לְמֵימֵ֣י הַיְאֹ֑ר עַד־מָתַ֖י קֵ֥ץ הַפְּלָאֽוֹת:
[ז] וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־הָאִ֣ישׁ׀ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּעַל֘ לְמֵימֵ֣י הַיְאֹר֒ וַיָּ֨רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָעוֹלָ֑ם כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כָל־אֵֽלֶּה:
[ח] וַאֲנִ֥י שָׁמַ֖עְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲדֹנִ֕י מָ֥ה אַחֲרִ֖ית אֵֽלֶּה:
[ט] וַיֹּ֖אמֶר לֵ֣ךְ דָּנִיֵּ֑אל כִּֽי־סְתֻמִ֧ים וַחֲתֻמִ֛ים הַדְּבָרִ֖ים עַד־עֵ֥ת קֵֽץ:
[י] יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ:
[יא] וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים:
[יב] אַשְׁרֵ֥י הַֽמֲחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה:
[יג] וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין:

פרק יב
(א) ובעת ההיא יעמוד מיכאל - ישתתק כאלם , שיראה הקדוש ברוך הוא דן בעצמו ואומר: היאך אאבד אומה גדולה כזו בשביל ישראל. והיתה עת צרה - בפמליא של מעלה , וקטיגוריא בתלמידי חכמים: בזוזי ובזוזי דבזוזי , כמו שאמרו רבותינו בהגדה בפרק אחרון של כתובות. ימלט עמך - תאבד מלכות אדום וימלטו ישראל. כל הנמצא כתוב בספר - הרי זה מקרא קצר: כל הנמצא כתוב בספר זה , על ידי החלומות הכתובים בו: "עד דקטילת חיותא... ויקבלון מלכותא קדישי עליונין" (דנ' ז , יא - יח) , הכל יתקיים. (ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו - יחיו המתים. (ג) והמשכילים - שעסקו בתורה ובמצות , יזהירו כזוהר הרקיע. (ז) וככלות נפץ יד עם קדש - כשתכלה כח ישראל , כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב (ע"פ דב' לב , לו). (ח) ולא אבין - לא ידעתי מהו "מועד מועדים וחצי" (לעיל , ז). מה אחרית אלה - סוף החשבונות הללו. (ט) עד עת קץ - עד אשר תקרב הגאולה. (י) יתבררו ויתלבנו - החשבונות האלה. ויצרפו - בהם רבים להבינם. והרשיעו רשעים - את החשבונות , לחשבם שלא כמשפט , וכשיכלו יאמרו: אין עוד גאולה. ולא יבינו - אותם כל רשעים. והמשכילים יבינו - אותה בבא "עת קץ" (לעיל , ט). (יא) ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו. ימים אלף ומאתים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו. וחשבון זה מכוון עם חשבון "ערב בקר אלפים ושלש מאות" (דנ' ח , יד) - מיום גלותם למצרים עד גאולה אחרונה: גלות מצרים מאתים ועשר , מיום צאתם עד בנין בית ראשון ארבע מאות ושמונים , ימי הבנין ארבע מאות ועשר , גלות בבל שבעים שנה , ימי בית שני ארבע מאות ועשרים - הרי אלף וחמש מאות ותשעים; והתמיד הוסר לפני החורבן שש שנים - הרי מיום גלותם למצרים עד הוסר התמיד אלף וחמש מאות ושמנים וארבע; הוסיף עליהם אלף מאתים ותשעים , הרי אלפים ושמנה מאות ושבעים וארבע , כמנין "ערב בקר" בגמטריא ו"אלפים ושלש מאות". (יב) אשרי המחכה וגו' - ארבעים וחמש שנים נוספים על חשבון העליון (פס' יא); שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה , וישוב ויתגלה. וכן מצינו במדרש רות , וכן יסד רבי אליעזר הקליר (בסילוק יוצר פרשת החדש): ויתכסה מהם שבועים ששה. (יג) לך לקץ - תפטר לבית עולמך. לגורלך - לקבל חלקך עם הצדיקים. לקץ הימין - כמו 'באחרית הימים'. ואין לפרש הימין לשון 'יד הימנית' (ראה וי' ח , כג) , שהרי הוא מנוי במסורת הגדולה בשיטת תיבות המיוחדין בנו"ן זקופה בסוף תיבה המשמשת במקום מ"ם , ולית דכותיהון , כגון "ועליה יכרעון אחרין" (איוב לא , י); "יקום ולא יאמין בחיין" (שם כד , כב); "קח לך חטין" (יח' ד , ט); "יחרדון איין" (יח' כו , יח); "למחות מלכין" (מש' לא , ג); לקץ הימין.