פרק יב
[א]
וּבָעֵ֣ת
הַהִיא֩
יַעֲמֹ֨ד
מִיכָאֵ֜ל
הַשַּׂ֣ר
הַגָּד֗וֹל
הָעֹמֵד֘
עַל־בְּנֵ֣י
עַמֶּךָ֒
וְהָיְתָה֙
עֵ֣ת
צָרָ֔ה
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־נִהְיְתָה֙
מִֽהְי֣וֹת
גּ֔וֹי
עַ֖ד
הָעֵ֣ת
הַהִ֑יא
וּבָעֵ֤ת
הַהִיא֙
יִמָּלֵ֣ט
עַמְּךָ֔
כָּל־הַנִּמְצָ֖א
כָּת֥וּב
בַּסֵּֽפֶר:
[ב]
וְרַבִּ֕ים
מִיְּשֵׁנֵ֥י
אַדְמַת־עָפָ֖ר
יָקִ֑יצוּ
אֵ֚לֶּה
לְחַיֵּ֣י
עוֹלָ֔ם
וְאֵ֥לֶּה
לַחֲרָפ֖וֹת
לְדִרְא֥וֹן
עוֹלָֽם:
[ג]
וְהַ֨מַּשְׂכִּלִ֔ים
יַזְהִ֖רוּ
כְּזֹ֣הַר
הָרָקִ֑יעַ
וּמַצְדִּיקֵי֙
הָֽרַבִּ֔ים
כַּכּוֹכָבִ֖ים
לְעוֹלָ֥ם
וָעֶֽד:
פ
[ד]
וְאַתָּ֣ה
דָֽנִיֵּ֗אל
סְתֹ֧ם
הַדְּבָרִ֛ים
וַחֲתֹ֥ם
הַסֵּ֖פֶר
עַד־עֵ֣ת
קֵ֑ץ
יְשֹׁטֲט֥וּ
רַבִּ֖ים
וְתִרְבֶּ֥ה
הַדָּֽעַת:
[ה]
וְרָאִ֙יתִי֙
אֲנִ֣י
דָנִיֵּ֔אל
וְהִנֵּ֛ה
שְׁנַ֥יִם
אֲחֵרִ֖ים
עֹמְדִ֑ים
אֶחָ֥ד
הֵ֙נָּה֙
לִשְׂפַ֣ת
הַיְאֹ֔ר
וְאֶחָ֥ד
הֵ֖נָּה
לִשְׂפַ֥ת
הַיְאֹֽר:
[ו]
וַיֹּ֗אמֶר
לָאִישׁ֙
לְב֣וּשׁ
הַבַּדִּ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
מִמַּ֖עַל
לְמֵימֵ֣י
הַיְאֹ֑ר
עַד־מָתַ֖י
קֵ֥ץ
הַפְּלָאֽוֹת:
[ז]
וָאֶשְׁמַ֞ע
אֶת־הָאִ֣ישׁ׀
לְב֣וּשׁ
הַבַּדִּ֗ים
אֲשֶׁ֣ר
מִמַּעַל֘
לְמֵימֵ֣י
הַיְאֹר֒
וַיָּ֨רֶם
יְמִינ֤וֹ
וּשְׂמֹאלוֹ֙
אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם
וַיִּשָּׁבַ֖ע
בְּחֵ֣י
הָעוֹלָ֑ם
כִּי֩
לְמוֹעֵ֨ד
מֽוֹעֲדִ֜ים
וָחֵ֗צִי
וּכְכַלּ֛וֹת
נַפֵּ֥ץ
יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ
תִּכְלֶ֥ינָה
כָל־אֵֽלֶּה:
[ח]
וַאֲנִ֥י
שָׁמַ֖עְתִּי
וְלֹ֣א
אָבִ֑ין
וָאֹ֣מְרָ֔ה
אֲדֹנִ֕י
מָ֥ה
אַחֲרִ֖ית
אֵֽלֶּה:
[ט]
וַיֹּ֖אמֶר
לֵ֣ךְ
דָּנִיֵּ֑אל
כִּֽי־סְתֻמִ֧ים
וַחֲתֻמִ֛ים
הַדְּבָרִ֖ים
עַד־עֵ֥ת
קֵֽץ:
[י]
יִ֠תְבָּֽרֲרוּ
וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ
וְיִצָּֽרְפוּ֙
רַבִּ֔ים
וְהִרְשִׁ֣יעוּ
רְשָׁעִ֔ים
וְלֹ֥א
יָבִ֖ינוּ
כָּל־רְשָׁעִ֑ים
וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים
יָבִֽינוּ:
[יא]
וּמֵעֵת֙
הוּסַ֣ר
הַתָּמִ֔יד
וְלָתֵ֖ת
שִׁקּ֣וּץ
שֹׁמֵ֑ם
יָמִ֕ים
אֶ֖לֶף
מָאתַ֥יִם
וְתִשְׁעִֽים:
[יב]
אַשְׁרֵ֥י
הַֽמֲחַכֶּ֖ה
וְיַגִּ֑יעַ
לְיָמִ֕ים
אֶ֕לֶף
שְׁלֹ֥שׁ
מֵא֖וֹת
שְׁלֹשִׁ֥ים
וַחֲמִשָּֽׁה:
[יג]
וְאַתָּ֖ה
לֵ֣ךְ
לַקֵּ֑ץ
וְתָנ֛וּחַ
וְתַעֲמֹ֥ד
לְגֹרָלְךָ֖
לְקֵ֥ץ
הַיָּמִֽין:
פרק יב
(א)
ובעת
-
אז
בא
היום
והגיע
העת.
ויאמר
"עד
די
כרסוון
רמיו
ועתיק
יומין
יתיב"
(דנ'
ז
,
ט)
,
ולא
נוכל
לפרש
כי
יעמד
מיכאל
-
שתיקה
(ראה
פירושו
הקצר)
,
הוא
,
רק
עמד
להפיל
כסאות
כל
מלכי
הארץ
,
והעד
-
הכתוב
אחריו:
העומד
על
בני
עמך.
וזאת
הצרה
תהיה
לכל
העולם
ולא
ימלטו
,
רק
בעבור
היות
מיכאל
השר
הגדול
על
ישראל
על
כן
ימלט
עמך
כל
הנמצא
כתוב
בספר
,
והם
הצדיקים;
וכתוב
"ויכתב
בספר
(בנוסחנו:
ספר)
זכרון
לפניו
ליראי"
השם
(מל'
ג
,
טז).
(ב)
ורבים
-
אמר
הגאון
,
כי
פירושו:
אלה
שיקיצו
יהיו
לחיי
עולם
,
ואלה
שלא
יקיצו
יהיו
לחרפות
ולדראון
עולם
-
כמו
"והיו
דראון"
(יש'
סו
,
כד).
והמלה
אחת
(ראה
שם
ת"י
ורש"י)
,
והפירוש:
חרפה.
והגאון
אמר
,
כי
רבים
הם
המעטים
,
כמו
"ורבים
מביאים
מנחה"
(דה"ב
לב
,
כג);
"ורבים
מעמי
הארץ
מתיהדים"
(אס'
ח
,
יז);
ו"רבים
יחלו
פני
נדיב"
(מש'
יט
,
ו).
והטעם
,
לפי
דעתי
,
שהצדיקים
שמתו
בגלות
יחיו
בבוא
הגואל.
ואמר
,
כי
עליהם
כתוב
"כימי
העץ
ימי
עמי"
(יש'
סה
,
כב)
,
ואז
יתענגו
בלויתן
ובזיז
ובבהמות
(ראה
תי"ב
בשלח
כד)
,
וימותו
פעם
שנייה
,
ויחיו
בתחיית
המתים
בהיותם
בעולם
הבא
,
שאינם
אוכלים
ושותים
,
רק
נהנים
מזיו
שכינה
(ראה
אדר"נ
נוסח
א
א
,
א).
ואמר
,
כי
כן
פירוש
"ותנוח
ותעמוד
לגורלך
לקץ
הימין"
(להלן
,
יג)
שבו
נחתם
הספר.
ורבי
ישועה
אמר
,
כי
ישיני
עפר
-
משל
על
ישראל
,
שהם
בגלות
כמו
מתים
,
והנה
בבוא
הגואל
-
יבוא
לטוב
לצדיקי
ישראל
,
ולרע
לרשעיהם.
והמשכיל
יבין
הנכון
משני
הפירושים
,
ודברי
חכמים
עוזרים
הגאון
ז"ל.
(ג)
והמשכילים.
כזוהר
הרקיע
-
שיקבל
האור.
והמצדיקים
לרבים
מעלתם
גדולה
,
על
כן
אמר:
ככוכבים
לעולם
ועד;
כי
מעלת
הכוכבים
גדולה
ממעלת
הגלגלים
,
אף
כי
הרקיע
,
שהוא
למטה
מן
הגלגלים.
(ד)
ואתה.
סתום
הדברים
-
שיכולת
לדעתם
,
וחתום
הספר
-
שלא
יִראנו
,
רק
מי
שראוי
לראותו.
עד
עת
קץ
-
פרשתיו
(דנ'
יא
,
לה).
ישוטטו
-
כמו
"ישוטטו
לבקש...
דבר
יי'"
(עמ'
ח
,
יב).
(ה)
וראיתי.
שנים
-
מלאכים.
וטעם
אחרים
-
שלא
היה
אחד
מהם
[המלאך]
שדיבר
עמו
כל
הכתוב
למעלה.
(ו)
ויאמר
-
האחד
מהם.
לאיש
-
כמו
"איש
לא
נעדר"
(יש'
מ
,
כו).
ושאל
אותו:
עד
מתי
קץ
הפלאות;
וכל
זה
שישמע
דניאל.
(ז)
ואשמע.
הטעם
,
שישבעו
בדבר
עומד;
כמו
"אחת
נשבעתי
בקדשי"
(תה'
פט
,
לו)
-
הוא
היכל
הקודש
,
והוא
השמים;
כמו
"כי
אשא
אל
שמים
ידי"
(דב'
לב
,
מ)
,
כבר
פרשתי
(ראה
וי'
כה
,
לב
-
לג)
כי
מלת
עולם
-
נצח;
'חי
העולמים'
הוא
השם
,
המחיה
הכל
,
והטעם:
המעמידים
כמו
החיים
לאדם.
וככה
"ואתה
מחיה
את
כולם"
(נחמ'
ט
,
ו).
(ח)
ואני
שמעתי
ולא
אבין
-
והנה
התברר
כי
דניאל
לא
הבין
קץ
ביאת
הגואל.
(ט-י)
ויאמר.
טעם
לך
-
כאומר:
לך
אל
דרכיך
ואל
תשאל
יותר
,
כי
סתומים
וחתומים
הדברים;
וזה
לאות
,
כי
בגעת
קץ
יבינו
המשכילים
רמיזת
המלאך.
על
כן
אחריו:
יתבררו
ויתלבנו
-
משל
מהגויות
לנשמות
שתתחכמנה
ותקבלנה
האמת.
(יא)
ומעת
-
פירשתיו
(דנ'
יא
,
לה)
,
ואמר
אחריו:
(יב)
אשרי
המחכה.
וטעם
,
שזה
המספר
כמו
'חצי
שבוע'
(ראה
דנ'
ט
,
כז)
,
והוא
קרוב
משלש
שנים
וחצי
,
עמד
הבית
השני
בלא
עולה
,
ואחרכן
חרב
והלכו
ישראל
בגולה;
וקרוב
מהמספר
הזה
יעמד
ישראל
בצרה
גדולה
שלא
נהייתה
כמוה
עם
הקרן
הקטנה
,
והוא
ממלכות
ישמעאל
,
כי
רוב
הגולה
בארצם
,
וזהו
"ויתיהבון
בידיה
עד
עדן
עדנין
(בנוסחנו:
ועדנין)
ופלג
עדן"
(דנ'
ז
,
כה);
ואין
בלשון
ארמית
סימן
לשנים
כמו
בלשון
הקודש
"שנתים"
(בר'
יא
,
י)
,
"דרכַים"
(מש'
כח
,
ו)
וה"עַד"
יפל
באחת
מהשתים
,
ולשון
רבים:
"דרכים"
,
והפחות
-
שלשה.
על
כן
כתוב
"עִדָּן"
-
שנה
אחת
,
כמו
"למועדה
מימים"
(שמ'
יג
,
י).
והנה
"עדנין"
-
שלש
שנים
וחצי
שנה
,
על
כן
יש
צורך
למו.
וזה
"למועד
מועדים
וחצי"
(לעיל
,
ז)
,
כי
"למועד"
משרת
,
כמו
"למועד
חודש
האביב"
(שמ'
כג
,
טו)
,
והנה
"מועדים"
-
שלשה.
ובעבור
היות
חצי
שנה
בקרוב
,
הוצרך
לפרש
מספר
הימים
,
וזהו
אשרי
המחכה
ויגיע.
והטעם
,
כי
יסבל
הצרה
הגדולה
,
כי
שם
כתוב
"להשניה
זמנין
ודת"
(דנ'
ז
,
כה).
וחבר
דניאל
אלה
המספרים
שאינם
בזמן
אחד
,
בעבור
כי
קרוב
ממספר
הימים
שהיתה
עת
צרה
לישראל
בבית
שיני
עד
שיצאו
בגלות
,
כמספרם
יהיו
,
כימים
שיעמדו
ישראל
בצרה
גדולה
לפני
בוא
הגואל.
והנה
התברר
,
כפי
הפירוש
הזה
,
כי
כאשר
יצא
מלך
קוסטנטינה
ויקח
מצרים
,
אחר
שלש
שנים
וחצי
יבוא
הגואל
לישראל;
רק
לא
ידעו
עד
עתה
מתי
יצא
המלך
הנזכר
אל
ארץ
מצרים.
(יג)
ואתה.
לקץ
הימין
-
הנו"ן
תחת
מ"ם
,
וכמוהו
"ואתה
קח
לך
חטין"
(יח'
ד
,
ט);
"ועליה
יכרעון
אחרין"
(איוב
לא
,
י);
"ולא
יאמין
בחיין"
(שם
כד
,
כב);
גם
מלת
"בנימן"
(בר'
מב
,
לו
ועוד).
אמר
יפת
בן
עלי
,
כי
זה
הפסוק
-
דברי
דניאל
לכל
משכיל
,
שילך
ולא
יחפץ
לקץ
הימים
עד
שימצאנו
מי
שגזר
השם
לבוא
הגואל
בימיו
,
וזה
טעם:
ותעמד
שכלך
אם
נגזר
להיותך
חי.
וזה
הפירוש
רחוק.
וכמה
היה
נכבד
מאד
פירוש
הגאון
אילו
היה
מפרש
לנו
מה
טעם
לעמוד
בגורל
עם
קץ
הימים;
כי
הם
דברי
מלאך
ולא
דברי
דניאל.