מאגר הכתר דניאל פרק ב עם פירוש רלב"ג

פרק ב
[א] וּבִשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֗יִם לְמַלְכוּת֙ נְבֻֽכַדְנֶצַּ֔ר חָלַ֥ם נְבֻֽכַדְנֶצַּ֖ר חֲלֹמ֑וֹת וַתִּתְפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וּשְׁנָת֖וֹ נִהְיְתָ֥ה עָלָֽיו:
[ב] וַיֹּ֣אמֶר הַ֠מֶּלֶךְ לִקְרֹ֨א לַחַרְטֻמִּ֜ים וְלָֽאַשָּׁפִ֗ים וְלַֽמְכַשְּׁפִים֙ וְלַכַּשְׂדִּ֔ים לְהַגִּ֥יד לַמֶּ֖לֶךְ חֲלֹמֹתָ֑יו וַיָּבֹ֕אוּ וַיַּעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:
[ג] וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַמֶּ֖לֶךְ חֲל֣וֹם חָלָ֑מְתִּי וַתִּפָּ֣עֶם רוּחִ֔י לָדַ֖עַת אֶֽת־הַחֲלֽוֹם:
[ד] וַֽיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ אֲרָמִ֑ית מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אֱמַ֥ר חֶלְמָ֛א לְעַבְדָ֖יךְ לְעַבְדָ֖ךְ וּפִשְׁרָ֥א נְחַוֵּֽא:
[ה] עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְכַשְׂדָּיאֵ֔ לְכַשְׂדָּאֵ֔י מִלְּתָ֖ה מִנִּ֣י אַזְדָּ֑א הֵ֣ן לָ֤א תְהוֹדְעוּנַּ֙נִי֙ חֶלְמָ֣א וּפִשְׁרֵ֔הּ הַדָּמִין֙ תִּתְעַבְד֔וּן וּבָתֵּיכ֖וֹן נְוָלִ֥י יִתְּשָׂמֽוּן:
[ו] וְהֵ֨ן חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵהּ֙ תְּֽהַחֲוֺ֔ן מַתְּנָ֤ן וּנְבִזְבָּה֙ וִיקָ֣ר שַׂגִּ֔יא תְּקַבְּל֖וּן מִן־קֳדָמָ֑י לָהֵ֕ן חֶלְמָ֥א וּפִשְׁרֵ֖הּ הַחֲוֺֽנִי:
[ז] עֲנ֥וֹ תִנְיָנ֖וּת וְאָמְרִ֑ין מַלְכָּ֕א חֶלְמָ֛א יֵאמַ֥ר לְעַבְד֖וֹהִי וּפִשְׁרָ֥ה נְהַחֲוֵֽה:
[ח] עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר מִן־יַצִּיב֙ יָדַ֣ע אֲנָ֔ה דִּ֥י עִדָּנָ֖א אַנְתּ֣וּן זָבְנִ֑ין כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזֵית֔וֹן דִּ֥י אַזְדָּ֖א מִנִּ֥י מִלְּתָֽא:
[ט] דִּ֣י הֵן־חֶלְמָא֩ לָ֨א תְהֽוֹדְעֻנַּ֜נִי חֲדָה־הִ֣יא דָֽתְכ֗וֹן וּמִלָּ֨ה כִדְבָ֤ה וּשְׁחִיתָה֙ הִזְְמִנְתּוּן֙ הִזְדְּמִנְתּוּן֙ לְמֵאמַ֣ר קָֽדָמַ֔י עַ֛ד דִּ֥י עִדָּנָ֖א יִשְׁתַּנֵּ֑א לָהֵ֗ן חֶלְמָא֙ אֱמַ֣רוּ לִ֔י וְאִנְדַּ֕ע דִּ֥י פִשְׁרֵ֖הּ תְּהַחֲוֻנַּֽנִי:
[י] עֲנ֨וֹ כַשְׂדָּיאֵ֤ כַשְׂדָּאֵ֤י קֳדָם־מַלְכָּא֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לָֽא־אִיתַ֤י אֱנָשׁ֙ עַל־יַבֶּשְׁתָּ֔א דִּ֚י מִלַּ֣ת מַלְכָּ֔א יוּכַ֖ל לְהַחֲוָיָ֑ה כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט מִלָּ֤ה כִדְנָה֙ לָ֣א שְׁאֵ֔ל לְכָל־חַרְטֹ֖ם וְאָשַׁ֥ף וְכַשְׂדָּֽי:
[יא] וּמִלְּתָ֨א דִֽי־מַלְכָּ֤ה שָׁאֵל֙ יַקִּירָ֔ה וְאָחֳרָן֙ לָ֣א אִיתַ֔י דִּ֥י יְחַוִּנַּ֖הּ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א לָהֵ֣ן אֱלָהִ֔ין דִּ֚י מְדָ֣רְה֔וֹן עִם־בִּשְׂרָ֖א לָ֥א אִיתֽוֹהִי:
[יב] כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה מַלְכָּ֕א בְּנַ֖ס וּקְצַ֣ף שַׂגִּ֑יא וַאֲמַר֙ לְה֣וֹבָדָ֔ה לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:
[יג] וְדָתָ֣א נֶפְקַ֔ת וְחַכִּֽימַיָּ֖א מִֽתְקַטְּלִ֑ין וּבְע֛וֹ דָּנִיֵּ֥אל וְחַבְר֖וֹהִי לְהִתְקְטָלָֽה: ס
[יד] בֵּאדַ֣יִן דָּנִיֵּ֗אל הֲתִיב֙ עֵטָ֣א וּטְעֵ֔ם לְאַרְי֕וֹךְ רַב־טַבָּחַיָּ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א דִּ֚י נְפַ֣ק לְקַטָּלָ֔ה לְחַכִּימֵ֖י בָּבֶֽל:
[טו] עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר לְאַרְיוֹךְ֙ שַׁלִּיטָ֣א דִֽי־מַלְכָּ֔א עַל־מָ֥ה דָתָ֛א מְהַחְצְפָ֖ה מִן־קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א אֱדַ֣יִן מִלְּתָ֔א הוֹדַ֥ע אַרְי֖וֹךְ לְדָנִיֵּֽאל:
[טז] וְדָ֣נִיֵּ֔אל עַ֖ל וּבְעָ֣ה מִן־מַלְכָּ֑א דִּ֚י זְמָ֣ן יִנְתִּן־לֵ֔הּ וּפִשְׁרָ֖א לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא: ס
[יז] אֱדַ֥יִן דָּנִיֵּ֖אל לְבַיְתֵ֣הּ אֲזַ֑ל וְ֠לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵ֧ל וַעֲזַרְיָ֛ה חַבְר֖וֹהִי מִלְּתָ֥א הוֹדַֽע:
[יח] וְרַחֲמִ֗ין לְמִבְעֵא֙ מִן־קֳדָם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א עַל־רָזָ֖א דְּנָ֑ה דִּ֣י לָ֤א יְהֽוֹבְדוּן֙ דָּנִיֵּ֣אל וְחַבְר֔וֹהִי עִם־שְׁאָ֖ר חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:
[יט] אֱדַ֗יִן לְדָנִיֵּ֛אל בְּחֶזְוָ֥א דִֽי־לֵילְיָ֖א רָזָ֣א גֲלִ֑י אֱדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בָּרִ֖ךְ לֶאֱלָ֥הּ שְׁמַיָּֽא:
[כ] עָנֵ֤ה דָֽנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר לֶהֱוֵ֨א שְׁמֵ֤הּ דִּֽי־אֱלָהָא֙ מְבָרַ֔ךְ מִן־עָלְמָ֖א וְעַ֣ד עָלְמָ֑א דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א דִּ֥י לֵֽהּ־הִֽיא:
[כא] וְ֠הוּא מְהַשְׁנֵ֤א עִדָּנַיָּא֙ וְזִמְנַיָּ֔א מְהַעְדֵּ֥ה מַלְכִ֖ין וּמְהָקֵ֣ים מַלְכִ֑ין יָהֵ֤ב חָכְמְתָא֙ לְחַכִּימִ֔ין וּמַנְדְּעָ֖א לְיָדְעֵ֥י בִינָֽה:
[כב] ה֛וּא גָּלֵ֥א עַמִּיקָתָ֖א וּמְסַתְּרָתָ֑א יָדַע֙ מָ֣ה בַחֲשׁוֹכָ֔א וּנְהֹירָ֖א וּנְהוֹרָ֖א עִמֵּ֥הּ שְׁרֵֽא:
[כג] לָ֣ךְ׀ אֱלָ֣הּ אֲבָהָתִ֗י מְהוֹדֵ֤א וּמְשַׁבַּח֙ אֲנָ֔ה דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א יְהַ֣בְתְּ לִ֑י וּכְעַ֤ן הוֹדַעְתַּ֙נִי֙ דִּֽי־בְעֵ֣ינָא מִנָּ֔ךְ דִּֽי־מִלַּ֥ת מַלְכָּ֖א הוֹדַעְתֶּֽנָא:
[כד] כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה דָּֽנִיֵּאל֙ עַ֣ל עַל־אַרְי֔וֹךְ דִּ֚י מַנִּ֣י מַלְכָּ֔א לְהוֹבָדָ֖ה לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל אֲזַ֣ל׀ וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ לְחַכִּימֵ֤י בָבֶל֙ אַל־תְּהוֹבֵ֔ד הַעֵ֙לְנִי֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א אֲחַוֵּֽא: ס
[כה] אֱדַ֤יִן אַרְיוֹךְ֙ בְּהִתְבְּהָלָ֔ה הַנְעֵ֥ל לְדָנִיֵּ֖אל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ דִּֽי־הַשְׁכַּ֤חַת גְּבַר֙ מִן־בְּנֵ֤י גָֽלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י פִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א יְהוֹדַֽע:
[כו] עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל דִּ֥י שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר הַאִיתָ֣יךְ הַאִיתָ֣ךְ כָּהֵ֗ל לְהוֹדָעֻתַ֛נִי חֶלְמָ֥א דִֽי־חֲזֵ֖ית וּפִשְׁרֵֽהּ:
[כז] עָנֵ֧ה דָנִיֵּ֛אל קֳדָ֥ם מַלְכָּ֖א וְאָמַ֑ר רָזָא֙ דִּֽי־מַלְכָּ֣א שָׁאֵ֔ל לָ֧א חַכִּימִ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין חַרְטֻמִּין֙ גָּזְרִ֔ין יָכְלִ֖ין לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא:
[כח] בְּרַ֡ם אִיתַ֞י אֱלָ֤הּ בִּשְׁמַיָּא֙ גָּלֵ֣א רָזִ֔ין וְהוֹדַ֗ע לְמַלְכָּא֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א בְּאַחֲרִ֣ית יוֹמַיָּ֑א חֶלְמָ֨ךְ וְחֶזְוֵ֥י רֵאשָׁ֛ךְ עַֽל־מִשְׁכְּבָ֖ךְ דְּנָ֥ה הֽוּא: ס
[כט] אַ֣נְתְּה אַ֣נְתְּ מַלְכָּ֗א רַעְיוֹנָךְ֙ עַל־מִשְׁכְּבָ֣ךְ סְלִ֔קוּ מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְגָלֵ֧א רָזַיָּ֛א הוֹדְעָ֖ךְ מָה־דִ֥י לֶהֱוֵֽא:
[ל] וַאֲנָ֗ה לָ֤א בְחָכְמָה֙ דִּֽי־אִיתַ֥י בִּי֙ מִן־כָּל־חַיַּיָּ֔א רָזָ֥א דְנָ֖ה גֱּלִ֣י לִ֑י לָהֵ֗ן עַל־דִּבְרַת֙ דִּ֤י פִשְׁרָא֙ לְמַלְכָּ֣א יְהוֹדְע֔וּן וְרַעְיוֹנֵ֥י לִבְבָ֖ךְ תִּנְדַּֽע: ס
[לא] אַ֣נְתְּה אַ֣נְתְּ מַלְכָּ֗א חָזֵ֤ה הֲוַ֙יְתָ֙ וַאֲל֨וּ צְלֵ֥ם חַד֙ שַׂגִּ֔יא צַלְמָ֨א דִכֵּ֥ן רַ֛ב וְזִיוֵ֥הּ יַתִּ֖יר קָאֵ֣ם לְקָבְלָ֑ךְ וְרֵוֵ֖הּ דְּחִֽיל:
[לב] ה֣וּא צַלְמָ֗א רֵאשֵׁהּ֙ דִּֽי־דְהַ֣ב טָ֔ב חֲד֥וֹהִי וּדְרָע֖וֹהִי דִּ֣י כְסַ֑ף מְע֥וֹהִי וְיַרְכָתֵ֖הּ דִּ֥י נְחָֽשׁ:
[לג] שָׁק֖וֹהִי דִּ֣י פַרְזֶ֑ל רַגְל֕וֹהִי מִנְּהֵון֙ מִנְּהֵין֙ דִּ֣י פַרְזֶ֔ל וּמִנְּהֵ֖ון וּמִנְּהֵ֖ין דִּ֥י חֲסַֽף:
[לד] חָזֵ֣ה הֲוַ֗יְתָ עַ֠ד דִּ֣י הִתְגְּזֶ֤רֶת אֶ֙בֶן֙ דִּי־לָ֣א בִידַ֔יִן וּמְחָ֤ת לְצַלְמָא֙ עַל־רַגְל֔וֹהִי דִּ֥י פַרְזְלָ֖א וְחַסְפָּ֑א וְהַדֵּ֖קֶת הִמּֽוֹן:
[לה] בֵּאדַ֣יִן דָּ֣קוּ כַחֲדָ֡ה פַּרְזְלָא֩ חַסְפָּ֨א נְחָשָׁ֜א כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֗א וַהֲווֹ֙ כְּע֣וּר מִן־אִדְּרֵי־קַ֔יִט וּנְשָׂ֤א הִמּוֹן֙ רוּחָ֔א וְכָל־אֲתַ֖ר לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח לְה֑וֹן וְאַבְנָ֣א׀ דִּֽי־מְחָ֣ת לְצַלְמָ֗א הֲוָ֛ת לְט֥וּר רַ֖ב וּמְלָ֥את כָּל־אַרְעָֽא:
[לו] דְּנָ֣ה חֶלְמָ֔א וּפִשְׁרֵ֖הּ נֵאמַ֥ר קֳדָם־מַלְכָּֽא:
[לז] אַ֣נְתְּה אַ֣נְתְּ מַלְכָּ֔א מֶ֖לֶךְ מַלְכַיָּ֑א דִּ֚י אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א מַלְכוּתָ֥א חִסְנָ֛א וְתָקְפָּ֥א וִֽיקָרָ֖א יְהַב־לָֽךְ:
[לח] וּבְכָל־דִּ֣י דָאְרִ֣ין דָיְרִ֣ין בְּֽנֵי־אֲ֠נָשָׁא חֵיוַ֨ת בָּרָ֤א וְעוֹף־שְׁמַיָּא֙ יְהַ֣ב בִּידָ֔ךְ וְהַשְׁלְטָ֖ךְ בְּכָלְּה֑וֹן אַ֨נְתְּה־אַ֨נְתְּ־ה֔וּא רֵאשָׁ֖ה דִּ֥י דַהֲבָֽא:
[לט] וּבָתְרָ֗ךְ תְּק֛וּם מַלְכ֥וּ אָחֳרִ֖י אֲרַ֣עא אֲרַ֣ע מִנָּ֑ךְ וּמַלְכ֨וּ תְלִיתָיאָ֤ תְלִיתָאָ֤ה אָחֳרִי֙ דִּ֣י נְחָשָׁ֔א דִּ֥י תִשְׁלַ֖ט בְּכָל־אַרְעָֽא:
[מ] וּמַלְכוּ֙ רְבִ֣יעָיָ֔ה רְבִ֣יעָאָ֔ה תֶּהֱוֵ֥א תַקִּיפָ֖ה כְּפַרְזְלָ֑א כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֤י פַרְזְלָא֙ מְהַדֵּ֤ק וְחָשֵׁל֙ כֹּ֔לָּא וּֽכְפַרְזְלָ֛א דִּֽי־מְרָעַ֥ע כָּל־אִלֵּ֖ן תַּדִּ֥ק וְתֵרֹֽעַ:
[מא] וְדִֽי־חֲזַ֜יְתָה רַגְלַיָּ֣א וְאֶצְבְּעָתָ֗א מִנְּהֵ֞ון מִנְּהֵ֞ין חֲסַ֤ף דִּֽי־פֶחָר֙ וּמִנְּהֵ֣ון וּמִנְּהֵ֣ין פַּרְזֶ֔ל מַלְכ֤וּ פְלִיגָה֙ תֶּהֱוֵ֔ה וּמִן־נִצְבְּתָ֥א דִֽי־פַרְזְלָ֖א לֶֽהֱוֵא־בַ֑הּ כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָה פַּ֨רְזְלָ֔א מְעָרַ֖ב בַּחֲסַ֥ף טִינָֽא:
[מב] וְאֶצְבְּעָת֙ רַגְלַיָּ֔א מִנְּהֵ֥ון מִנְּהֵ֥ין פַּרְזֶ֖ל וּמִנְּהֵ֣ון וּמִנְּהֵ֣ין חֲסַ֑ף מִן־קְצָ֤ת מַלְכוּתָא֙ תֶּהֱוֵ֣ה תַקִּיפָ֔ה וּמִנַּ֖הּ תֶּהֱוֵ֥ה תְבִירָֽה:
[מג] ְדִ֣י וְדִ֣י חֲזַ֗יְתָ פַּרְזְלָא֙ מְעָרַב֙ בַּחֲסַ֣ף טִינָ֔א מִתְעָרְבִ֤ין לֶהֱוֺן֙ בִּזְרַ֣ע אֲנָשָׁ֔א וְלָֽא־לֶהֱוֺ֥ן דָּבְקִ֖ין דְּנָ֣ה עִם־דְּנָ֑ה הֵֽא־כְדִ֣י פַרְזְלָ֔א לָ֥א מִתְעָרַ֖ב עִם־חַסְפָּֽא:
[מד] וּֽבְיוֹמֵיה֞וֹן דִּ֧י מַלְכַיָּ֣א אִנּ֗וּן יְקִים֩ אֱלָ֨הּ שְׁמַיָּ֤א מַלְכוּ֙ דִּ֤י לְעָֽלְמִין֙ לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וּמַ֨לְכוּתָ֔ה לְעַ֥ם אָחֳרָ֖ן לָ֣א תִשְׁתְּבִ֑ק תַּדִּ֤ק וְתָסֵיף֙ כָּל־אִלֵּ֣ין מַלְכְוָתָ֔א וְהִ֖יא תְּק֥וּם לְעָלְמַיָּֽא:
[מה] כָּל־קֳבֵ֣ל דִּֽי־חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי־לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֵּקֶת פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֤א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֔א אֱלָ֥הּ רַב֙ הוֹדַ֣ע לְמַלְכָּ֔א מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְיַצִּ֥יב חֶלְמָ֖א וּמְהֵימַ֥ן פִּשְׁרֵֽהּ: ס
[מו] בֵּ֠אדַיִן מַלְכָּ֤א נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ נְפַ֣ל עַל־אַנְפּ֔וֹהִי וּלְדָנִיֵּ֖אל סְגִ֑ד וּמִנְחָה֙ וְנִ֣יחֹחִ֔ין אֲמַ֖ר לְנַסָּ֥כָה לֵֽהּ:
[מז] עָנֵה֩ מַלְכָּ֨א לְדָנִיֵּ֜אל וְאָמַ֗ר מִן־קְשֹׁט֙ דִּ֣י אֲלָהֲכ֗וֹן ה֣וּא אֱלָ֧הּ אֱלָהִ֛ין וּמָרֵ֥א מַלְכִ֖ין וְגָלֵ֣ה רָזִ֑ין דִּ֣י יְכֵ֔לְתָּ לְמִגְלֵ֖א רָזָ֥א דְנָֽה:
[מח] אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א לְדָנִיֵּ֣אל רַבִּ֗י וּמַתְּנָ֨ן רַבְרְבָ֤ן שַׂגִּיאָן֙ יְהַב־לֵ֔הּ וְהַ֨שְׁלְטֵ֔הּ עַ֖ל כָּל־מְדִינַ֣ת בָּבֶ֑ל וְרַ֨ב־סִגְנִ֔ין עַ֖ל כָּל־חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:
[מט] וְדָנִיֵּאל֙ בְּעָ֣א מִן־מַלְכָּ֔א וּמַנִּ֗י עַ֤ל עֲבִֽידְתָּא֙ דִּ֚י מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ וְדָנִיֵּ֖אל בִּתְרַ֥ע מַלְכָּֽא: פ

פרק ב
(א) ובשנת שתים למלכות נבוכדנצאר - רוצה לומר: בשנה השנית למלכו; או היה זה בשנה השלישית , עד שעברו לו שתי שנים שלמות. ולפי שלא היו אז שלש שנים לדניאל מעת הגלותו , לא קרא לו המלך בקראו אל החרטומים האשפים , שלא נבחן לו עדין שהיה דניאל יותר שלם מהם , עד סוף השלש שנים שבחנם (ראה דנ' א , ה). חלם נבוכדנצאר חלומות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו - ידוע שההתפעמות היא הנראה באמתות החלום , כמו שנזכר בחכמת הטבע; וכל שכן כשהיה זה ההתפעמות בעת השינה , כמו שזכר בזה המקום , ששנתו נשברה עליו מרוב ההתפעמות , לא יכול לישון אחר זה. כי זה יורה שהחלומות הם שופעים מסבות עליונות , כמו שזכר בזה המקום ששנתו נהיתה עליו , כמו שבאר בו מעניין החלום הצודק בשני ממלחמות יי'. ועניין ההתפעמות הוא , שהאדם נבוך לאיזה עניין היה זה החלום משל. וכאילו מחשבתו , ממבוכתה , נופלת בזה העניין פעם , ופעם בענין אחר. כמו הפעמון שיכה פעם בצד זה ופעם בצד אחר. והנה פירוש נהיתה - מעניין "נהייתי ונחליתי" (דנ' ח , כז). ואפשר שיהיה הרצון באמרו ושנתו נהיתה עליו - שכבר עברה השינה השקועה קודם שיחלום זה החלום , כי בעת השינה השקועה לא יתכן זה , כמו שיתבאר בטבעיות , והנה אמר שחלם חלומות , כי לפי מה שאחשוב נשנה לו דבר החלום הזה , כמו שנשנה לפרעה (ראה בר' מא , ה). ולזה אמר "חלום חלמתי ותפעם רוחי" (להלן , ג) , ולא אמר 'חלומות'. ואפשר גם כן שקרא זה החלום חלומות , מפני הדמיונות הרבים שנראו בו , והוא דמיון הצלם במדרגותיו (ראה להלן , לא) , וענין התפרד האבן והכותה על הצלם (ראה להלן , לד) , ועניין הדקת חלקי הצלם ונשא אותם הרוח (ראה שם , לה) באופן שלא נמצאו בשום מקום , ועניין היות האבן ההיא להר רב (ראה שם). (ב) לחרטומים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים - הנה ידמה שהרצון , כי במכשפים - מי שיחשבו שיורידו רוחניות הכוכבים , ויודיעו להם העתידות לפי מחשבתם , בעשיית צורות בשעות ידועות. ומפעולותיהם גם כן להביא על מי שירצו רע או טוב , בעשיית תמונות על שם האיש ההוא , ויחשבו כי זה יביא עליו הרע ההוא. והכשדים - ידמה שיהיו משתמשים בגורלות לדעת העתידות , והוא מה שיקראו חכמת העפר. והנה הקדים תחלה לזכור החרטומים והאשפים , לפי שחכמתם היא אמתית בצד מה , ולקוחה מדרך העיון. ואולם המכשפים והכשדים - אין התחלת פעולותיהם מסודרת מחכמה אמתית , אבל הם דמיונים ועניינים בדויים. ואולם היה מביא לזה החרטומים , כי מפני עמדם על אמתת המזג יתישרו לדעת סוגי המחשבות והדמיונות , ומהם יתישרו לדעת דבר החלום. (ד) וידברו הכשדים למלך - בלשון ארמית: המלך לעולמים יחיה! רוצה לומר , שיחיה זמנים ארוכים ויראה דורות רבים , כי הזמן הארוך יקרא 'עולם' , כאמרו ועבדו לעולם (שמ' כא , ו); רוצה לומר: עד היובל. אמור החלום לעבדיך ופתרונו נגיד. והנה דברו תחלה , לפי מה שאחשוב , מפני היותם ראויים להגיד זה על פי הגורלות; כי הם מתפארים לדעת השאלה , ואם לא יגידה להם השואל כמו שנתפרסם מספריהם. (ה) ענה המלך ואמר אל הכשדים: הדבר הזה הלך וסר ממני , רוצה לומר , שזה הדבר שאתם שואלים שאגיד , איננו אתי , כמו שהודעתי אתכם. הנה אם לא תודיעוני החלום ופתרונו , נתחים תעשו ובתיכם לאשפה יושמו , רוצה לומר , שינתחם ויחריב בתיהם שיהיו מקום אשפה. או שיהיה הרצון באמרו מלתא מני אזדא - זה הדבר נמשך ממני אליכם והולך , שאם לא תודיעוני החלום ופתרונו , אגיע לכם מהרע מה שכבר זכרנו. והנה הביאור הראשון הוא יותר נכון. (ו) והנה אם החלום ופתרונו תגידו , מתנות ודורונות וכבוד רב תקבלו מלפני; לכן הגידו לי החלום ופתרונו. (ז) ענו שנית ואמרו: יאמר המלך החלום , ופתרונו נגיד. (ח) ענה המלך ואמר: באמת אני יודע כי אינכם משתדלים , כי אם לקנות בזמן; רוצה לומר , שאתם משתדלים להאריך הזמן הזה שהראיתי כעסי עליכם , עד שיבוא עת אחרת שתסור ממני התאוה הזאת , או שיבואוני עסקים אחרים , יכריחוני לעזוב זה הרצון מפני שראיתם שנמשך והולך ממני הדבר. (ט) שאם לא תודיעוני החלום , אחת היא דתכם ודינכם שתקבלו על זה מאתי; כי בודאי לא תודיעוני הפתרון אם לא תודיעו החלום תחלה. והנה דבר כוזב ונשחת הכינותם לאמר לפני , עד אשר ישתנה העת , לפי שידעתם שאינני זוכר החלום. לכן אמרו לי החלום , ואז יתבאר לי כי פתרונו תגידו , מפני ראותי שהגדתם החלום על נכון. או יהיה הרצון בזה: אני משער שאם אני אגיד לכם החלום , הנה הכינותם לומר בפתרונו דבר נבוב ונשחת , לפי שתבטחו שיעבור עת רב קודם התבאר הכזב שיש בפתרונכם; וחשבתם שתוך העת ההוא ישתנה הזמן , ותסור מעליכם זאת המבוכה. אך אמרו לי החלום , ואז אדע כי מה שתגידו בפתרונו הוא אמת. (י) ענו הכשדים לפני המלך ואמרו: אין אדם על הארץ יוכל להגיד דבר המלך. כל עומת שלא היה מלך גדול ושלטון , ששאל דבר כזה לכל חרטום ואשף וכשדאי , לפי שכבר היו משערים שאין כח בהם לעמוד על אמיתת זה. (יא) והנה הדבר אשר שאל המלך יקר מאד , כטעם אומרם "ודבר יי' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ" (ש"א ג , א). והנה אין אחד שיגידנה לפני המלך , אם לא הרוחניים אשר אין מדורם עם בני אדם שיוכלו לשאול מהם זה. או ירצה 'שאין מדורם עם בשר' - שאין לרוח ההוא גוף הנושא אל הרוח. (יב) כל עומת דבריהם אלו המלך היה בחימה ורגז רב , ואמר לאבד כל חכמי בבל. (יג) הדת יצאה מאת המלך , והחכמים היו נהרגים , והיו מבקשים דניאל וחביריו ליהרג עם שאר החכמים. (יד) אז דניאל השיב עצה ודבר של טעם לאריוך שר ההורגים אשר למלך , שאר יבא להרוג כל חכמי בבל. (טו) דבר ואמר לאריוך הממונה מאת המלך: על מה הדת ממהרת כל כך לזאת ההריגה מלפני המלך? אז הודיע הדבר אריוך לדניאל. (טז) ודניאל נכנס לפני המלך ובקש מהמלך שיתן לו זמן , ויגיד פתרונו למלך , רוצה לומר: החלום ופתרונו בבקשתו , וקצר המאמר , כי מן הידוע שלא יגיד לו הפתרון אם לא יודיעו החלום תחלה. והנה יזכור המלך שהחלום הוא כן כשישמעהו , כמו העניין בדברים הנזכרים , שיזכרם האדם לפעמים כשישמעם. וזהו גם כן מההבדלים שיש בין החלונות הצודקים וזולתם; כי שאר החלומות יסור זכרם בקלות , ולא ישאר מהם רושם במדמה , אך מהחלום הצודק ישאר רושם , כאילו העניין קרה בהקיץ. (יז-יח) אז הלך דניאל לביתו , והודיע הדבר לחביריו , שיבקשו רחמים מאלהי השמים על הסוד הזה , שלא יאבדו דניאל וחביריו עם שאר חכמי בבל. (יט) אז לדניאל במראות הלילה נתגלה הסוד , אז ברך דניאל לאלהי השמים. (כ) דבר דניאל ואמר: יהי שם אלהים מבורך מן העולם ועד העולם , אשר החכמה והגבורה לו היא. (כא) והוא משנה עתים וזמנים מסיר מלכים ומקים מלכים. נותן חכמה לחכמים ומדע ליודעי בינה. והנה אמר זה , לפי שנתבאר לו מזה החלום שינוי העתים וחילוף הזמנים , עד שאשר בשפל בעת אחד הם גבוהים בעת אחר. ונתבאר לו גם כן ממנו הסרת יי' יתברך מלכים והקמתו מלכים בדרך שיקים אלו המלכים זה אחר זה ויסיר קצתם מפני קצת. ונתבאר לו גם כן ממנו שמאת השם יתעלה ישפעו ההשגות והידיעות. (כב) הוא מגלה עמוקות ונסתרות; יודע מה שיש בחושך והאור עמו חונה. (כג) לך אלהי אבותי אני מודה ומשבח אשר נתת לי חכמה וגבורה , ועתה הודעתני אשר שאלתי מאתך , כי דבר המלך הודעתני. והנה אמר 'חכמה וגבורה' , כי הם כלים לקבל זה השפע האלהי; כי לא יקבלהו מי שלא היה חכם. ויצטרך לגבורה אל שיוכל להתבודד השכל מבּין שאר הכחות המשיגות. (כד) אחר כל עמת זה בא דניאל אצל אריוך , אשר הפקיד המלך לאבד חכמי בבל , וכן אמר לו: אל תאבד חכמי בבל! הביאני לפני המלך והפתרון אגיד לו. (כה) אז אריוך במהירות הביא דניאל לפני המלך , וכן אמר לו: הנה מצאתי איש מבני גלות יהודה אשר יודיע למלך הפתרון. (כו) ענה המלך ואמר לדניאל , אשר שמו בלטשצר: התוכל להודיעני החלום אשר ראיתי , ופתרונו? (כז) ענה דניאל לפני המלך ואמר: הסוד אשר המלך שואל - אינם יכולים להגיד אותו חכמים ואשפים וחרטומים וקוסמים. (כח) אך יש אלוה בשמים , מגלה סודות , והודיע למלך נבוכדנצאר מה שיהיה באחרית הימים. חלומך ומראות ראשך על משכבך הוא זה: (כט) אתה המלך , מחשבותיך עלו על משכבך לדעת מה יהיה אחר זאת; ומגלה הסודות הודיעך מה שיהיה. (ל) ואני , לא מחכמתי על כל החיים אשר יש בי נתגלה לי הסוד הזה , אך היה זה לסבה שיודע למלך הפתרון , ומחשבות לבך תדע. (לא) אתה המלך רואה היית , והנה צלם אחד גדול , צלם אשר כן הוא נכבד כמו שהוא גדול , וזיוו יותר , עומד לנגדך , ותארו נורא. (לב) הוא הצלם אשר ראשו של זהב טוב , חזותיו וזרועותיו של כסף , בטנו ויריכיו של נחשת. (לג) שוקיו של ברזל; רגליו - מהם ברזל ומהם חרס. (לד) ראית שנגזרת אבן לא בידים. והכת הצלם על רגליו של ברזל וחרס , ותדק אותם. (לה) אז הודקו כאחד הברזל והחרס , הנחשת , הכסף והזהב , והיו כמוץ מגרנות הקיץ , ותשא אותם הרוח ולא נמצאו בשום מקום. והאבן אשר הכת הצלם היתה להר רב , ותמלא הארץ. (לו) זהו החלום , ופתרונו נאמר לפני המלך: (לז) אתה המלך , מלך המלכים , אשר אלוה השמים מלכות וחוסן ועוז וכבוד נתן לך. (לח) ובכל משכנות בני אדם , חית השדה ועוף השמים נתן בידיך; רוצה לומר: בחית השדה ובעוף השמים , המשכנות שלא היו ראוין שישלוט בהם האדם , כמו שיקשה לשלוט בחית השדה ועוף השמים , שאינם בעצמם תחת יד אדם; והמשיל אותך בכולם. אתה הוא הראש של זהב. (לט) ואחריך תקום מלכות אחרת שפלה ממך , ומלכות אחרת שלישית של נחשת , אשר תמשול בכל הארץ. (מ) ומלכות רביעית תהיה חזקה כברזל; כמו שהברזל מהדק וכורת הכל , וכברזל אשר שובר כל אלה , המלכיות תדק ותשבר. (מא) ואשר ראית הרגלים והאצבעות מהם חרס היוצר ומהם ברזל - המלכות נחלקת תהיה. ומחוזק הברזל יהיה כחרס , כל עמת שראית הברזל מעורב בחרס הטיט. (מב) ואצבעות הרגלים , מהם ברזל ומהם חרס - מקצת המלכות תהיה חזקה , ומקצתה תהיה נשברת. (מג) ואשר ראית הברזל מעורב בחרס הטיט - מתערבים יהיו בזרע אדם ולא ידבקו זה עם זה , כמו שהברזל אינו מתערב עם החרס. (מד) ובימי המלכים האלה יקים אלוה השמים מלכות אשר לעולמים לא תשחת , ומלכות לעם אחר לא תעזב; תדק ותכלה כל אלו המלכיות , והיא תקום לעולמים. (מה) כל עמת אשר ראית מההר נחצב אבן לא בידים , ותדק הברזל , הנחשת , הכסף והזהב - האלוה הגדול הודיע למלך מה שיהיה אחר זה. ונכון החלום ונאמן פתרונו. ודע כי המלכות השנית הוא מלכות מדי ופרס , והמלכים אשר היו בה הם דריוש המדי בן אחשורוש וכורש הפרסי חתנו , ואחריו ארתחששתא הוא אחשורוש , ואחריו ארתחשסתא שנית; וידמה , שכבר היה נקרא גם כן דריוש. וכבר נתבאר זה בספר עזרא (ראה עז' ד , ז). והמלכות השלישי היה מלכות אלכסנדר , ונחצית מלכותו לארבע רוחות השמים , כמו שזכר אחר זה. והמלכות הרביעית הוא הרומיים , והם השוקים של ברזל. ואחר זה נחצית המלכות: משלו במקצתה הישמעאלים ובמקצתה הרומיים. והנה הברזל מתערב בחרס טיט , כי ישמעאלים רבים תחת מלכות רומיים , וכן תחת הישמעאלים מעם הרומיים. ואינם מתחתנים זה עם זה , כמו שהברזל אינו מתערב עם החרס. והנה שני אלו המלכים , הם 'מלך הנגב ומלך הצפון' , כמו שזכר בסוף זה הספר (ראה דנ' יא); כי מלך ישמעאל הוא מלך הנגב , כי ארצו דרומית , ומלך הרומיים הוא מלך הצפון. והמלכות שתקום אחריהם הוא מלכות מלך המשיח , אשר תעמוד לעולמי עד , כי יהפוך השם אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחת (ע"פ צפ' ג , ט). ומפני זה לא תהיין מלחמות בארץ , כי לא יהיה חלוף באמונות , שהוא הסבה החזקה במלחמות. (מו) אז נפל על אפיו המלך נבוכדנצר והשתחוה לדניאל , ומנחה וניחוחין אמר לנסך לו , לפי שעשאו כמו אלוה לו. (מז) קרא המלך לדניאל ואמר: באמת כי אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדון המלכים ומגלה רזין , שיכולת לגלות רז כזה. (מח) אז גדל המלך דניאל ומתנות רבות וגדולות נתן לו , והמשילו על כל מדינות בבל ועשה אותו גדול הסגנים על כל חכמי בבל. (מט) ודניאל בקש מהמלך והפקיד על מלאכת בבל מישך ועבד נגו. ודניאל היה יושב בשער המלך לשפוט כי היה הגדול על כל החכמים הממונים לשפוט.