מאגר הכתר דניאל פרק ב עם פירוש ראב"ע פירוש א

פרק ב
[א] וּבִשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֗יִם לְמַלְכוּת֙ נְבֻֽכַדְנֶצַּ֔ר חָלַ֥ם נְבֻֽכַדְנֶצַּ֖ר חֲלֹמ֑וֹת וַתִּתְפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וּשְׁנָת֖וֹ נִהְיְתָ֥ה עָלָֽיו:
[ב] וַיֹּ֣אמֶר הַ֠מֶּלֶךְ לִקְרֹ֨א לַחַרְטֻמִּ֜ים וְלָֽאַשָּׁפִ֗ים וְלַֽמְכַשְּׁפִים֙ וְלַכַּשְׂדִּ֔ים לְהַגִּ֥יד לַמֶּ֖לֶךְ חֲלֹמֹתָ֑יו וַיָּבֹ֕אוּ וַיַּעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:
[ג] וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַמֶּ֖לֶךְ חֲל֣וֹם חָלָ֑מְתִּי וַתִּפָּ֣עֶם רוּחִ֔י לָדַ֖עַת אֶֽת־הַחֲלֽוֹם:
[ד] וַֽיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ אֲרָמִ֑ית מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אֱמַ֥ר חֶלְמָ֛א לְעַבְדָ֖יךְ לְעַבְדָ֖ךְ וּפִשְׁרָ֥א נְחַוֵּֽא:
[ה] עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְכַשְׂדָּיאֵ֔ לְכַשְׂדָּאֵ֔י מִלְּתָ֖ה מִנִּ֣י אַזְדָּ֑א הֵ֣ן לָ֤א תְהוֹדְעוּנַּ֙נִי֙ חֶלְמָ֣א וּפִשְׁרֵ֔הּ הַדָּמִין֙ תִּתְעַבְד֔וּן וּבָתֵּיכ֖וֹן נְוָלִ֥י יִתְּשָׂמֽוּן:
[ו] וְהֵ֨ן חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵהּ֙ תְּֽהַחֲוֺ֔ן מַתְּנָ֤ן וּנְבִזְבָּה֙ וִיקָ֣ר שַׂגִּ֔יא תְּקַבְּל֖וּן מִן־קֳדָמָ֑י לָהֵ֕ן חֶלְמָ֥א וּפִשְׁרֵ֖הּ הַחֲוֺֽנִי:
[ז] עֲנ֥וֹ תִנְיָנ֖וּת וְאָמְרִ֑ין מַלְכָּ֕א חֶלְמָ֛א יֵאמַ֥ר לְעַבְד֖וֹהִי וּפִשְׁרָ֥ה נְהַחֲוֵֽה:
[ח] עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר מִן־יַצִּיב֙ יָדַ֣ע אֲנָ֔ה דִּ֥י עִדָּנָ֖א אַנְתּ֣וּן זָבְנִ֑ין כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזֵית֔וֹן דִּ֥י אַזְדָּ֖א מִנִּ֥י מִלְּתָֽא:
[ט] דִּ֣י הֵן־חֶלְמָא֩ לָ֨א תְהֽוֹדְעֻנַּ֜נִי חֲדָה־הִ֣יא דָֽתְכ֗וֹן וּמִלָּ֨ה כִדְבָ֤ה וּשְׁחִיתָה֙ הִזְְמִנְתּוּן֙ הִזְדְּמִנְתּוּן֙ לְמֵאמַ֣ר קָֽדָמַ֔י עַ֛ד דִּ֥י עִדָּנָ֖א יִשְׁתַּנֵּ֑א לָהֵ֗ן חֶלְמָא֙ אֱמַ֣רוּ לִ֔י וְאִנְדַּ֕ע דִּ֥י פִשְׁרֵ֖הּ תְּהַחֲוֻנַּֽנִי:
[י] עֲנ֨וֹ כַשְׂדָּיאֵ֤ כַשְׂדָּאֵ֤י קֳדָם־מַלְכָּא֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לָֽא־אִיתַ֤י אֱנָשׁ֙ עַל־יַבֶּשְׁתָּ֔א דִּ֚י מִלַּ֣ת מַלְכָּ֔א יוּכַ֖ל לְהַחֲוָיָ֑ה כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט מִלָּ֤ה כִדְנָה֙ לָ֣א שְׁאֵ֔ל לְכָל־חַרְטֹ֖ם וְאָשַׁ֥ף וְכַשְׂדָּֽי:
[יא] וּמִלְּתָ֨א דִֽי־מַלְכָּ֤ה שָׁאֵל֙ יַקִּירָ֔ה וְאָחֳרָן֙ לָ֣א אִיתַ֔י דִּ֥י יְחַוִּנַּ֖הּ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א לָהֵ֣ן אֱלָהִ֔ין דִּ֚י מְדָ֣רְה֔וֹן עִם־בִּשְׂרָ֖א לָ֥א אִיתֽוֹהִי:
[יב] כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה מַלְכָּ֕א בְּנַ֖ס וּקְצַ֣ף שַׂגִּ֑יא וַאֲמַר֙ לְה֣וֹבָדָ֔ה לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:
[יג] וְדָתָ֣א נֶפְקַ֔ת וְחַכִּֽימַיָּ֖א מִֽתְקַטְּלִ֑ין וּבְע֛וֹ דָּנִיֵּ֥אל וְחַבְר֖וֹהִי לְהִתְקְטָלָֽה: ס
[יד] בֵּאדַ֣יִן דָּנִיֵּ֗אל הֲתִיב֙ עֵטָ֣א וּטְעֵ֔ם לְאַרְי֕וֹךְ רַב־טַבָּחַיָּ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א דִּ֚י נְפַ֣ק לְקַטָּלָ֔ה לְחַכִּימֵ֖י בָּבֶֽל:
[טו] עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר לְאַרְיוֹךְ֙ שַׁלִּיטָ֣א דִֽי־מַלְכָּ֔א עַל־מָ֥ה דָתָ֛א מְהַחְצְפָ֖ה מִן־קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א אֱדַ֣יִן מִלְּתָ֔א הוֹדַ֥ע אַרְי֖וֹךְ לְדָנִיֵּֽאל:
[טז] וְדָ֣נִיֵּ֔אל עַ֖ל וּבְעָ֣ה מִן־מַלְכָּ֑א דִּ֚י זְמָ֣ן יִנְתִּן־לֵ֔הּ וּפִשְׁרָ֖א לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא: ס
[יז] אֱדַ֥יִן דָּנִיֵּ֖אל לְבַיְתֵ֣הּ אֲזַ֑ל וְ֠לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵ֧ל וַעֲזַרְיָ֛ה חַבְר֖וֹהִי מִלְּתָ֥א הוֹדַֽע:
[יח] וְרַחֲמִ֗ין לְמִבְעֵא֙ מִן־קֳדָם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א עַל־רָזָ֖א דְּנָ֑ה דִּ֣י לָ֤א יְהֽוֹבְדוּן֙ דָּנִיֵּ֣אל וְחַבְר֔וֹהִי עִם־שְׁאָ֖ר חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:
[יט] אֱדַ֗יִן לְדָנִיֵּ֛אל בְּחֶזְוָ֥א דִֽי־לֵילְיָ֖א רָזָ֣א גֲלִ֑י אֱדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בָּרִ֖ךְ לֶאֱלָ֥הּ שְׁמַיָּֽא:
[כ] עָנֵ֤ה דָֽנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר לֶהֱוֵ֨א שְׁמֵ֤הּ דִּֽי־אֱלָהָא֙ מְבָרַ֔ךְ מִן־עָלְמָ֖א וְעַ֣ד עָלְמָ֑א דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א דִּ֥י לֵֽהּ־הִֽיא:
[כא] וְ֠הוּא מְהַשְׁנֵ֤א עִדָּנַיָּא֙ וְזִמְנַיָּ֔א מְהַעְדֵּ֥ה מַלְכִ֖ין וּמְהָקֵ֣ים מַלְכִ֑ין יָהֵ֤ב חָכְמְתָא֙ לְחַכִּימִ֔ין וּמַנְדְּעָ֖א לְיָדְעֵ֥י בִינָֽה:
[כב] ה֛וּא גָּלֵ֥א עַמִּיקָתָ֖א וּמְסַתְּרָתָ֑א יָדַע֙ מָ֣ה בַחֲשׁוֹכָ֔א וּנְהֹירָ֖א וּנְהוֹרָ֖א עִמֵּ֥הּ שְׁרֵֽא:
[כג] לָ֣ךְ׀ אֱלָ֣הּ אֲבָהָתִ֗י מְהוֹדֵ֤א וּמְשַׁבַּח֙ אֲנָ֔ה דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א יְהַ֣בְתְּ לִ֑י וּכְעַ֤ן הוֹדַעְתַּ֙נִי֙ דִּֽי־בְעֵ֣ינָא מִנָּ֔ךְ דִּֽי־מִלַּ֥ת מַלְכָּ֖א הוֹדַעְתֶּֽנָא:
[כד] כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה דָּֽנִיֵּאל֙ עַ֣ל עַל־אַרְי֔וֹךְ דִּ֚י מַנִּ֣י מַלְכָּ֔א לְהוֹבָדָ֖ה לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל אֲזַ֣ל׀ וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ לְחַכִּימֵ֤י בָבֶל֙ אַל־תְּהוֹבֵ֔ד הַעֵ֙לְנִי֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א אֲחַוֵּֽא: ס
[כה] אֱדַ֤יִן אַרְיוֹךְ֙ בְּהִתְבְּהָלָ֔ה הַנְעֵ֥ל לְדָנִיֵּ֖אל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ דִּֽי־הַשְׁכַּ֤חַת גְּבַר֙ מִן־בְּנֵ֤י גָֽלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י פִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א יְהוֹדַֽע:
[כו] עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל דִּ֥י שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר הַאִיתָ֣יךְ הַאִיתָ֣ךְ כָּהֵ֗ל לְהוֹדָעֻתַ֛נִי חֶלְמָ֥א דִֽי־חֲזֵ֖ית וּפִשְׁרֵֽהּ:
[כז] עָנֵ֧ה דָנִיֵּ֛אל קֳדָ֥ם מַלְכָּ֖א וְאָמַ֑ר רָזָא֙ דִּֽי־מַלְכָּ֣א שָׁאֵ֔ל לָ֧א חַכִּימִ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין חַרְטֻמִּין֙ גָּזְרִ֔ין יָכְלִ֖ין לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא:
[כח] בְּרַ֡ם אִיתַ֞י אֱלָ֤הּ בִּשְׁמַיָּא֙ גָּלֵ֣א רָזִ֔ין וְהוֹדַ֗ע לְמַלְכָּא֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א בְּאַחֲרִ֣ית יוֹמַיָּ֑א חֶלְמָ֨ךְ וְחֶזְוֵ֥י רֵאשָׁ֛ךְ עַֽל־מִשְׁכְּבָ֖ךְ דְּנָ֥ה הֽוּא: ס
[כט] אַ֣נְתְּה אַ֣נְתְּ מַלְכָּ֗א רַעְיוֹנָךְ֙ עַל־מִשְׁכְּבָ֣ךְ סְלִ֔קוּ מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְגָלֵ֧א רָזַיָּ֛א הוֹדְעָ֖ךְ מָה־דִ֥י לֶהֱוֵֽא:
[ל] וַאֲנָ֗ה לָ֤א בְחָכְמָה֙ דִּֽי־אִיתַ֥י בִּי֙ מִן־כָּל־חַיַּיָּ֔א רָזָ֥א דְנָ֖ה גֱּלִ֣י לִ֑י לָהֵ֗ן עַל־דִּבְרַת֙ דִּ֤י פִשְׁרָא֙ לְמַלְכָּ֣א יְהוֹדְע֔וּן וְרַעְיוֹנֵ֥י לִבְבָ֖ךְ תִּנְדַּֽע: ס
[לא] אַ֣נְתְּה אַ֣נְתְּ מַלְכָּ֗א חָזֵ֤ה הֲוַ֙יְתָ֙ וַאֲל֨וּ צְלֵ֥ם חַד֙ שַׂגִּ֔יא צַלְמָ֨א דִכֵּ֥ן רַ֛ב וְזִיוֵ֥הּ יַתִּ֖יר קָאֵ֣ם לְקָבְלָ֑ךְ וְרֵוֵ֖הּ דְּחִֽיל:
[לב] ה֣וּא צַלְמָ֗א רֵאשֵׁהּ֙ דִּֽי־דְהַ֣ב טָ֔ב חֲד֥וֹהִי וּדְרָע֖וֹהִי דִּ֣י כְסַ֑ף מְע֥וֹהִי וְיַרְכָתֵ֖הּ דִּ֥י נְחָֽשׁ:
[לג] שָׁק֖וֹהִי דִּ֣י פַרְזֶ֑ל רַגְל֕וֹהִי מִנְּהֵון֙ מִנְּהֵין֙ דִּ֣י פַרְזֶ֔ל וּמִנְּהֵ֖ון וּמִנְּהֵ֖ין דִּ֥י חֲסַֽף:
[לד] חָזֵ֣ה הֲוַ֗יְתָ עַ֠ד דִּ֣י הִתְגְּזֶ֤רֶת אֶ֙בֶן֙ דִּי־לָ֣א בִידַ֔יִן וּמְחָ֤ת לְצַלְמָא֙ עַל־רַגְל֔וֹהִי דִּ֥י פַרְזְלָ֖א וְחַסְפָּ֑א וְהַדֵּ֖קֶת הִמּֽוֹן:
[לה] בֵּאדַ֣יִן דָּ֣קוּ כַחֲדָ֡ה פַּרְזְלָא֩ חַסְפָּ֨א נְחָשָׁ֜א כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֗א וַהֲווֹ֙ כְּע֣וּר מִן־אִדְּרֵי־קַ֔יִט וּנְשָׂ֤א הִמּוֹן֙ רוּחָ֔א וְכָל־אֲתַ֖ר לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח לְה֑וֹן וְאַבְנָ֣א׀ דִּֽי־מְחָ֣ת לְצַלְמָ֗א הֲוָ֛ת לְט֥וּר רַ֖ב וּמְלָ֥את כָּל־אַרְעָֽא:
[לו] דְּנָ֣ה חֶלְמָ֔א וּפִשְׁרֵ֖הּ נֵאמַ֥ר קֳדָם־מַלְכָּֽא:
[לז] אַ֣נְתְּה אַ֣נְתְּ מַלְכָּ֔א מֶ֖לֶךְ מַלְכַיָּ֑א דִּ֚י אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א מַלְכוּתָ֥א חִסְנָ֛א וְתָקְפָּ֥א וִֽיקָרָ֖א יְהַב־לָֽךְ:
[לח] וּבְכָל־דִּ֣י דָאְרִ֣ין דָיְרִ֣ין בְּֽנֵי־אֲ֠נָשָׁא חֵיוַ֨ת בָּרָ֤א וְעוֹף־שְׁמַיָּא֙ יְהַ֣ב בִּידָ֔ךְ וְהַשְׁלְטָ֖ךְ בְּכָלְּה֑וֹן אַ֨נְתְּה־אַ֨נְתְּ־ה֔וּא רֵאשָׁ֖ה דִּ֥י דַהֲבָֽא:
[לט] וּבָתְרָ֗ךְ תְּק֛וּם מַלְכ֥וּ אָחֳרִ֖י אֲרַ֣עא אֲרַ֣ע מִנָּ֑ךְ וּמַלְכ֨וּ תְלִיתָיאָ֤ תְלִיתָאָ֤ה אָחֳרִי֙ דִּ֣י נְחָשָׁ֔א דִּ֥י תִשְׁלַ֖ט בְּכָל־אַרְעָֽא:
[מ] וּמַלְכוּ֙ רְבִ֣יעָיָ֔ה רְבִ֣יעָאָ֔ה תֶּהֱוֵ֥א תַקִּיפָ֖ה כְּפַרְזְלָ֑א כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֤י פַרְזְלָא֙ מְהַדֵּ֤ק וְחָשֵׁל֙ כֹּ֔לָּא וּֽכְפַרְזְלָ֛א דִּֽי־מְרָעַ֥ע כָּל־אִלֵּ֖ן תַּדִּ֥ק וְתֵרֹֽעַ:
[מא] וְדִֽי־חֲזַ֜יְתָה רַגְלַיָּ֣א וְאֶצְבְּעָתָ֗א מִנְּהֵ֞ון מִנְּהֵ֞ין חֲסַ֤ף דִּֽי־פֶחָר֙ וּמִנְּהֵ֣ון וּמִנְּהֵ֣ין פַּרְזֶ֔ל מַלְכ֤וּ פְלִיגָה֙ תֶּהֱוֵ֔ה וּמִן־נִצְבְּתָ֥א דִֽי־פַרְזְלָ֖א לֶֽהֱוֵא־בַ֑הּ כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָה פַּ֨רְזְלָ֔א מְעָרַ֖ב בַּחֲסַ֥ף טִינָֽא:
[מב] וְאֶצְבְּעָת֙ רַגְלַיָּ֔א מִנְּהֵ֥ון מִנְּהֵ֥ין פַּרְזֶ֖ל וּמִנְּהֵ֣ון וּמִנְּהֵ֣ין חֲסַ֑ף מִן־קְצָ֤ת מַלְכוּתָא֙ תֶּהֱוֵ֣ה תַקִּיפָ֔ה וּמִנַּ֖הּ תֶּהֱוֵ֥ה תְבִירָֽה:
[מג] ְדִ֣י וְדִ֣י חֲזַ֗יְתָ פַּרְזְלָא֙ מְעָרַב֙ בַּחֲסַ֣ף טִינָ֔א מִתְעָרְבִ֤ין לֶהֱוֺן֙ בִּזְרַ֣ע אֲנָשָׁ֔א וְלָֽא־לֶהֱוֺ֥ן דָּבְקִ֖ין דְּנָ֣ה עִם־דְּנָ֑ה הֵֽא־כְדִ֣י פַרְזְלָ֔א לָ֥א מִתְעָרַ֖ב עִם־חַסְפָּֽא:
[מד] וּֽבְיוֹמֵיה֞וֹן דִּ֧י מַלְכַיָּ֣א אִנּ֗וּן יְקִים֩ אֱלָ֨הּ שְׁמַיָּ֤א מַלְכוּ֙ דִּ֤י לְעָֽלְמִין֙ לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וּמַ֨לְכוּתָ֔ה לְעַ֥ם אָחֳרָ֖ן לָ֣א תִשְׁתְּבִ֑ק תַּדִּ֤ק וְתָסֵיף֙ כָּל־אִלֵּ֣ין מַלְכְוָתָ֔א וְהִ֖יא תְּק֥וּם לְעָלְמַיָּֽא:
[מה] כָּל־קֳבֵ֣ל דִּֽי־חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי־לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֵּקֶת פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֤א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֔א אֱלָ֥הּ רַב֙ הוֹדַ֣ע לְמַלְכָּ֔א מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְיַצִּ֥יב חֶלְמָ֖א וּמְהֵימַ֥ן פִּשְׁרֵֽהּ: ס
[מו] בֵּ֠אדַיִן מַלְכָּ֤א נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ נְפַ֣ל עַל־אַנְפּ֔וֹהִי וּלְדָנִיֵּ֖אל סְגִ֑ד וּמִנְחָה֙ וְנִ֣יחֹחִ֔ין אֲמַ֖ר לְנַסָּ֥כָה לֵֽהּ:
[מז] עָנֵה֩ מַלְכָּ֨א לְדָנִיֵּ֜אל וְאָמַ֗ר מִן־קְשֹׁט֙ דִּ֣י אֲלָהֲכ֗וֹן ה֣וּא אֱלָ֧הּ אֱלָהִ֛ין וּמָרֵ֥א מַלְכִ֖ין וְגָלֵ֣ה רָזִ֑ין דִּ֣י יְכֵ֔לְתָּ לְמִגְלֵ֖א רָזָ֥א דְנָֽה:
[מח] אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א לְדָנִיֵּ֣אל רַבִּ֗י וּמַתְּנָ֨ן רַבְרְבָ֤ן שַׂגִּיאָן֙ יְהַב־לֵ֔הּ וְהַ֨שְׁלְטֵ֔הּ עַ֖ל כָּל־מְדִינַ֣ת בָּבֶ֑ל וְרַ֨ב־סִגְנִ֔ין עַ֖ל כָּל־חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:
[מט] וְדָנִיֵּאל֙ בְּעָ֣א מִן־מַלְכָּ֔א וּמַנִּ֗י עַ֤ל עֲבִֽידְתָּא֙ דִּ֚י מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ וְדָנִיֵּ֖אל בִּתְרַ֥ע מַלְכָּֽא: פ

פרק ב
(א) ובשנת - אמרו המפרשים , שהוא שנת שתים למלכות נבוכדנצר על ירושלם אחר שמרד בו צדקיהו , והחריבהּ; ורבי משה אמר , כי שתים שנים נשארו למלכותו , ולא מצאנו כדבר הזה בכל המקרא; והנכון בעיני - למלכותו על כל הגוים שהזכיר ירמיה שיכבשם (ראה יר' כז , ו). אז שקט , וחשב מחשבות על משכבו - מה יהיה באחרית הימים , כאשר הזכיר דניאל; והזכיר החלומות - בעבור שיש בצלם זהב וכסף ונחשת וברזל וכלי חרס , ומנהג החלום לראות דבר אחד. ותתפעם - כמו "נפעמתי ולא אדבר" (תה' עז , ה) , וגִזרתָם: "את הולם פעם" (יש' מא , ז) , כאדם שידוכה וידוכה. אמר הגאון , כי פרעה - ידע החלום ולא ידע פתרונו , על כן כתוב בפרעה "ותִפָּעם רוחו" (בר' מא , ח) , שהוא מבניין 'נפעל' , ונבוכדנצר - שלא ידע החלום והפתרון , כתוב עליו ותתפעם רוחו אם כן , מה יעשה כי הוא אומר: "ותפעם רוחי" (להלן , ג)?! ויתכן היות דגשות פ"א "ותפעם" תחת נו"ן בניין 'נפעל' , כי הפועל שהוא עובר הוא נפעל , כמו "ויִלָּחם בישראל" (במ' כא , א); או דגשות הפ"א להתבלע תי"ו 'התפעל' , והנה יהיה "ותפעם רוחו" (בר' מא , ח) כמו ותתפעם רוחו , כדרך "וכבס המִטַּהר את בגדיו" (וי' יד , ח). ופירוש נהיתה עליו - הפך "ושנתי ערבה לי" (יר' לא , כה) , כעניין שבוש; וכמהו "נהייתי ונחליתי" (דנ' ח , כז) , וקרוב הוא מטעם כמו "נהי נהיה" (מי' ב , ד). (ב) ויאמר. חרטומים - הם חכמי התולדת , היודעים העיקרים ותולדות כל דבר וכל מעשים שיעשו בַּלָּט , וכן כתוב בחרטומי מצרים (ראה שמ' ח , ג , יד). ואשפים הם הרופאים , ומכשפים הם הקלים בידם האוחזים , והכשדים הם חכמי המזלות , וה"גזרין" (להלן , כז) הם בעלי הקסמים ההולכים לקראת נחשים (ע"פ במ' כד , א); ואלה הם שהמלך צריך להם , לא לחכמי המדות והחשבון והערכים וחכמת הבנים והחכמה העליונה. והנה קרא לחרטומים - שהם יודעים עיקר החלומות , ואיך תראה הנפש חזיונות הלילה; גם קרא לאשפים - שהם יודעים בדופק הזרוע או במים השתנות הגוף , ורובי החלומות הולכים על מתכונת הגוף; וקרא גם המכשפים - שהם יודעים השעות הראויות לעשות מהם מעשיהם , אולי יסתכלו וידעו מה החלום כפי מערכת הכוכבים בזאת השעה; גם קרא לכשדים - שהם יודעים העתידות כפי מלאכתם בדעתם מולדי האדם לנהוג המעלות על הגבולים ועל מבטי הכוכבים המשרתים , ושני המאורות ותקופת השנה והחדש והשבוע והיום , והם היו יודעים מולד נבוכדנאצר; על כן ענו הכשדים תחילה (ראה להלן , ד) , כי הדבר תלוי בהם ובחכמתם כפי דבריהם. (ג) ויאמר... אמר אחד מן הגאונים , כי היה יודע נבוכדנצר החלום ובא לנסות חכמיו , ולולי זה לא האמין בדברי דניאל. והנה הכתוב מעיד: ותפעם רוחי לדעת (לפנינו נוסף 'את') החלום! וכאשר אמר לו: "רעיונך על משכבך סליקו" (להלן , כט) - מיד נזכר כי כן היה , וכאשר הזכיר הצלם (להלן , לא) אז נזכר לו כן. (ד) וידברו. עתה יחל לדבר לשון כשדים שהוא לשון המלך , כאשר דִברו והשיב להם. (ה) ענה. יש מלות רבות לשון כשדים פירושם כפי טעם המקום , ולפי טעמי אזדא - כמו 'קיימא' , ו'אמת' הוא; והטעם: זאת המלה היא תתקיים , ומיהו הן לא תודיעוני החלום ופתרונו - חייבי מות אתם. ויפת אמר: תֵעשו קטיעות קטיעות , ואמר כי כמוהו "נדמה מלך שומרון" (ראה הו' י , ז) - נכרת; וככה "ודמיתי אמך" (הו' ד , ה) - כאילו אמר: חתיכות חתיכות תֵעשון בחרב. ומלת נולי - הריסות וחרבה ושממה. ורבי ישועה אמר: כמו "דומן" (תה' פג , יא). (ו) והן. ונבזבא (בנוסחנו: ונבזבה) - מנחה ודורון. (ז) ענו. אמר הגאון , כי לא הוסיפו עתה על התשובה הראשונה , רק בראשונה - לנכח המלך מדברים , כדרך "קום נא שבה" (בר' כז , יט) , ועתה - לשון יחידי שאינו נמצא: כדרך "יקום אבי" (שם , לא). והטעם , כי פחדו לדבר לנכחו , ואמרו: אין לנו מענה להשיב , רק מה שהשיבונו למלך. (ח-ט) ענה. באמת יודע אני , כי העת אתם קונים - והטעם: אתם דוחים את השעה; בעבור שראיתם כי מלה יצאה מפי , והיא קיימת , והוא: אם החלום לא תודיעוני - אחת היא דתכם , הדת שנתתי , שתֵהרגון. ודל"ת הזדמנתון תחת תי"ו התפעל. ויאמר רבי מרינוס (ראה רקמה ע' קז; קט) , כי כן מלת "הזכו" (יש' א , טז) - כמו 'הזדכו'; ולא יתכן להיותו מבניין 'נפעל' , בעבור דגשות הכ"ף; ורבי משה הכהן ספרדי אמר כי הוא בניין 'התפעל' , ודגשות הזי"ן להתבלע התי"ו , והוא 'התזכו'; וזהו הנכון בעיני. עד די עדנא ישתנה (בנוסחנו: ישתנא) - ואתעסק בדבר אחר. (י) ענו: לא יש אנוש על היבשה , שמלת המלך יוכל להגיד! והנה כל מלך שהיה לפניך לא שאל כשאלה הזאת. (יא) ומלתא. יקירא (בנוסחנו: יקירה) - כמו "ויקר פדיון נפשם" (תה' מט , ט); שלא מצא טעם. אלהין - הם המלאכים העליונים , שהם צורת אמת , ואינם כגופות , והנשמות נגזרות מהן כאור היוצא מהשמש. והנשמות הם בגופות , על כן אינימו יודעות הנסתרות , רק מעט ובמראות הלילה , שאין הנשמות מתעסקות בצרכי הגוף. והיודע בסוד הנשמה יעיד על דברי. (יב) כל. בנס - בזעף; תרגום "והנם זועפים" (בר' מ , ו וראה ת"א שם). וחכימי בבל - הם הנזכרים בתחלה (לעיל , ב). (יג) ודתא - הדת יצאה מלפני המלך. (יד) באדין - אז דניאל השיב עצה וטעם; והנה כמו "שבעה יעטהו" (ראה עז' ז , יד) , וטעם כמו "משבעה משיבי טעם" (מש' כו , טז) - עצה. ודע כי פוטיפר 'שר הטבחים' של פרעה (ראה בר' לז , לו) לפי דעתי אינו כמו רב טבחיא; כי מלת 'טבח' בלשון הקודש תתפרש לשני טעמים: האחד הריגה , כמו רב טבחיא , והראיה: דנפק לקטלא (בנוסחנו: די נפק לקטלה) , וכמוהו "ככבש אלוף יובל לטבוח" (יר' יא , יט) - כצאן , ורבים ככה; והטעם השני , כמו בלשון ישמעאל: בשול , כמו "וטבוח טבח והכן" (בר' מג , טז) - כי אין אדם באותו זמן שוחט צאן במצרים; כמו "לרקחות ולטבחות" (ש"א ח , יג) - כי הנשים אינן שוחטות; גם "וירם הטבח" (ש"א ט , כד). ובעבור כי שר האופים היה אופה הלחם , ושר המשקים חבירו , על כן אמרתי כי שָׂמם המלך בבית חברם שהוא שר המבשלים , ולא שמם בבית הסהר שיאסרו בו כל האסירים , בעבור גודל מעלותם , שהיו שרים. (טו) ענה. טעם מהחצפה - מהירות. אז הודיע אריוך לדניאל שיבא ויבקש לו זמן , וכן עשה. (טז) ודניאל בא , ויבקש מן המלך; ובלשון הקודש: "אם תבעיון בעיו" (יש' כא , יב). (יז) אדין. לביתיה אזל - שלא להתעסק בדבר אחר , להתבודד עם חביריו. (יח) ורחמין. מן קדם אלה שמיא - כי אין בארץ חכם שיוכל להועיל בדבר הזה. ורזא הוא סוד , ו"רזי לי רזי לי" (יש' כד , טז) איננו כמוהו , רק הוא מגזרת "רזון" (מי' ו , י ועוד). (יט) [אדין - אז נגלה לדניאל לבד זה הסוד , כאשר הזכיר: ודניאל הבין בכל חזון וחלומות (דנ' א , יז). (כ) ענה. והזכיר חכמתא וגבורתא - כי לשם לבדו הוא החכמה והגבורה באמת , ובכל הנבראים במעלה ובמטה כמו מקרה כי מאתו הם. (כא) והוא - כפי חכמתו - משנה עתים ומסיר מלכים ומקים אחרים , ואשר יראה בחכמתו; והחכמה שידע האדם - הוא נתנה. (כב) הוא מגלה עמוקות ונסתרות , שלא יוכל אדם לדעתם ― כאשר יתחננו עבדיו אלה ― כמני , שגילה לי סוד החלום. ידע מה בחשוכא - הפך האדם; ולפי דעתי , שהטעם: מה בכח להיות , כמו "ותעלומה יוציא אור" (איוב כח , יא). וטעם ונהורא עמיא שרא - הכל לפניו במעשה. ומלת שרא - כמו "חונה" (דה"א יא , טו). וכמו נהורא - "ואל תופע עליו נהרה" (איוב ג , ד) , וככה "המנהרות" (שו' ו , ב). (כג) לך. בעבור היות אבות נביאים , ולא כן אבות גוים אחרים , שנתת לי חכמה וגבורה על כל חכמים. ואמר הודעתני - כי לו לבדו נודע הסוד , ואמר די בעינה (בנוסחנו: בעינא) - הוא וחביריו , כאומר: לא בזכותי לבדי הודעתני זה הסוד; ואמר הודעתנא - כי הוא הודיעם. (כד) כל. ואמר ופשרא - דרך קצרה , כי לא יתכן לפתור , רק אחר שיודיע החלום. (כה) אדין. השכחת - 'מצאתי' , ואין כמוהו בלשון הקודש. והאומר (ראה השרשים , 'שכח') כי כמוהו "וישתכחו בעיר" (קה' ח , י) - איננו נכון. (כו) ענה. האיתך (הקרי) כהל - היֶשךָ יכול. (כז) ענה. חכימין - מלה כוללת המכשפים והכשדים. (כח) ברם יש אלה בשמיא - החכמים אמרו לו: "אלהין" (לעיל , יא) , ודניאל אמר: אלה - חד. (כט) אנת. (הקרי) הזכירוֹ מה שעלה על לבו בשכבו , שחשב מה שיהיה אחריו. (ל) ואנה. דרך ענוה , כי אין בי חכמה שאוכל לדעת זה הסוד , רק נגלה לי הסוד בעבור כבודך , שתדע פתרון חלומך. ורעיוני לבבך - שחשבת בתחלת הלילה - תדעם. ומלת יהודעון - משרתי השם הנכבד. (לא) אנת. (הקרי) ואלו - והנה , או: כאילו. צלמא זה רב - גדול , וזיוה יתיר - אולי כמוהו "בחודש זיו" (מ"א ו , א). [ורוה דחיל] - ומראהו נורא. (לב) הוא. חדוהי... - החזה וזרועותיו , בטנו ויריכיו. (לג) שקוהי... - שוקיו ברזל; רגליו - יש מהם ברזל ויש מהם חרס. (לד) חזה. התגזרת - כמו "לגוזר ים סוף לגזרים" (תה' קלו , יג) , "אמרתי נגזרתי" (איכה ג , נד) - והכתה בצלם. (לה) באדין. כחדא (בנוסחנו: כחדה) - יחדיו. כעור מן אדרי קיט - "כמוץ יסוער מן גורן" (לפנינו: מגרן; הו' יג , ג) בימי הקיץ. וכל אתר - מקום. לטור רב - להר הגדול , ומלאחד כל הארץ. (לו) דנה - זה הוא החלום. ופתרונו - אוכל אני והחכמים לפתור אותו , על כן לשון רבים; וזה דרך מוסר. (לז) אנת. (הקרי) חסנא - כמו "והיה החסון לנעורת" (יש' א , לא). והגאון אמר: מלכות נחלה. (לח) ובכל די דיירין - כמו "מדור באהלי רשע" (תה' פד , יא). (לט) ובתרך... - ואחריך תקום מלכות שפלה , כתרגום "תחתים" (בר' ו , טז וראה ת"א) , ובעבורה נקראה הארץ 'ארעא' , כי הוא למטה מהכל. אמר הגאון רב סעדיה , ועליו סמכו כל המפרשים , כי הזהב - הוא מלכות בבל , נבוכדנצר ובנו אויל מרודך , ובלשצר בן בנו , ובו נפסקה מלכות כשדים , וכן כתוב "ביה בליליא קטיל בלשצר (בנוסחנו: בלאשצר) מלכא... ודריוש מדאה (הקרי) קביל מלכותא" (דנ' ה , ל - ו , א); ונכון הדבר , כי הכתוב אומר "ועבדו הגוים אותו ואת בנו ואת בן בנו" (ראה יר' כז , ז) , ועוד כתוב "והיו לו ולבניו לעבדים" (ראה דה"ב לו , כ) , שהוא אויל מרודך ובלשצר בנו , כי בן הבן יקרא 'בן' , כמו "אל רעואל אביהן" (שמ' ב , יח) כי הוא "חובב... חותן משה" (במ' י , כט). וכתוב "ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה... נשא אויל מרודך מלך בבל" (מ"ב כה , כז) , והנה הוא בין מלכות נבוכדנצר ובין מלכות בלשצר. והכסף - מלכות מדי ופרס , ועוד אפרשם , כי שיבוש גדול יש במספרם. והנחשת - הוא מלכות יון , ותחלתם אלכסנדרוס מקדון , כאשר יפרש דניאל בדברי נבואותיו. ויאמר הגאון , כי הרביעית היא מלכות רומא , והנה "תהוא תקיפא" (בנוסחנו: תקיפה; להלן , מ) הוא מלכות ישמעאל , ולא מצא לה זכר בספר דניאל , והיא יותר גדולה לארכה ולרחבה מכל המלכיות הנזכרות; ואמר , כי מלכות רומא דומה לברזל , והחרשׂ הוא מלכות ישמעאל; ועוד אמר בספרו: אל תתמה בעבור שדימה מלכות ישמעאל לחרשׂ , והנה איננה פחותה מהמלכיות הנזכרות , רק ככה דרך מסדר כליו; כי בתחלה יַראה הזהב , ואחר כך יראה הכסף , ואחר הנחשת , ואחר הברזל , ובאחרונה כלי חרש. ואלה דברי תהו ובהו , כי אין סדר נכון לסידורו; והעד , שאמר דניאל על מלכות פרס ארע (הקרי) מינך , כמו שהכסף פחות מהזהב. ואמר על החרס "ומיניה (בנוסחנו: ומִנַּה) תהוי תבירא" (בנוסחנו: תהוה תבירה; להלן , מב). והעד הנאמן כי החרשׂ ממלכות הברזל , שאמר מפורש על אצבעות הברזל ואצבעות החרשׂ: מקצת "מלכותא תהוי תקיפא" (בנוסחנו: תהוה תקיפה) , והחרש - "תבירא" (שם) , והנה מלכות אחת היא! ואיך יחובר מלכות ישמעאל עם מלכות רומא , וישמעאל לא מלך עליה?! ואין תורתם אחת! ואחר שהדבר כך , יש לתמוה , איך לא הזכיר דניאל מלכות ישמעאל? ולמה לא היו חמש מלכיות? ועתה אפרש: דע כי אלכסנדרוס , שהיה מלך יון , הוא שהרג דריוש הפרסי כאשר יפרש דניאל (ראה דנ' יא , ב - ג) , גם הוא היה מלך רומא; ורומא בעצמה היא "כתים" , כאשר הורה יוסף בן גוריון בספרו (ראה יוסיפון ע' 12 ) , ובדניאל "ובאו בו ציים כתים" (יא , ל) , ונראה כאשר אפרש; ותרגום "וצים מיד כתים" (במ' כד , כד): "אשתלחן מן רומאי" (ראה ת"א). והנה כתים - בן יון: "אלישה ותרשיש כתים ודודנים" (בר' י , ד). אם כן , מלכות הנחשת הוא מלכות יון , ומלכות רומא הוא מלכות יון; אם כן - הברזל הוא מלכות ישמעאל. ובעבור כי מלכות פרס השחיתה כל מלכות כשדים , גם מלכות יון השחיתה כל מלכות פרס; ולא יכלה מלכות ישמעאל , שהוא הברזל , להשחית מלכות יון , רק קצת המלכות השחית , והנה עד היום יש מקומות שישמעאל ינצח מלכות רומא ומקומות שישמעאל הוא מנוצח; על כן אמר מקצת "מלכותא תיהוי תבירה" ומקצת "תיהוי תקיפא" (להלן , מב). ואמר אחרי כן "וביומהון (בנוסחנו: וביומיהון) די מלכיא אינון" (להלן , מד) , והטעם - שתי מלכיות: מלכות רומא , שהוא מלכות יון , ומלכות ישמעאל. ואילו השתים מלכיות ביום הזה. "ומלכו רביעאה" (הקרי; להלן , מ) זאת היא מלכות ישמעאל שפשטה בעולם , כי שבו לתורתם כל פרס ומדי ושבא וסבא ומצרים ואפריקי , ורבים מהודו ורובי מלכות כוש. (מא) ודי. חסף די פחר - כלי חרשׂ היוצר; והנה פרש: בעבור זה מלכו פליגא (בנוסחנו: פליגה). נצבתא - כמו כח. מערב - כמו "ויתערבו בגוים" (תה' קו , לה). (מב) 'ואצבעות' - הם שרי ישמעאל ומלכיה במזרח ובמערב. (מג) די חזית. טעם מתערבין - שכולם לוקחות בנות גוים , כמו הפרסיים לוקחים הבבליות והשבאים לוקחים המצריות; ואינם דומים אלה על אלה במתכונתם ומלבושיהם ומאכלם ומנהגם , גם מחלוקת בתורתם , ואף כי בני חם שהם לפאת דרומית מערבית לעבר הים והם סמוכין לים הגדול שנקרא 'אוקיינוס'. (מד) ובימהון. (בנוסחנו: וביומיהון) מלכות המשיח לא תשתבק - לא תעזב אלא תשאר. (מה) כל. וטעם די לא בידין - לא בחיל ולא בכח (ע"פ זכ' ד , ו) , רק מעצמה בגעת הקץ. ויציב חלמא... - ונכון החלום ונאמן פתרונו. (מו) באדין. סגד - השתחוה; "ויסגד (לפנינו: יסגוד) לו וישתחו" (יש' מד , יז). ניחוחין - והנה חֲשָבוֹ כמו אלוה. (מז) ענה. מן קשוט - "קשט אמרי אמת" (מש' כב , כא). (מח) אדין. רבי - גִדֵל. יש אומרים , כי 'מדינה' - שם מחוז , אם כן איך היו לאחשורוש שבע ועשרים ומאה מדינה , ומלך שיש לו עשרה הוא מלך גדול? וכתוב "וגזל ומשפט (בנוסחנו: משפט) וצדק תראה במדינה" (קה' ה , ז) , שהטעם: עיר המלוכה. וכתוב "ליהוד מדינתא לבית אלהא רבא" (עז' ה , ח); ועוד: "ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה" (דנ' ח , ב) , ואם עילם - מחוז , למה לא אמר 'במדינת עילם' , כאשר פירשו "במדינת בבל" (דנ' ג , א)? ורב סגנין - כמו "ויבא סגנים" (יש' מא , כה). (מט) ודניאל. בשער המלך - כי היא מעלה גדולה , כי שם ישבו הדיינין והשופטים; וככה "ומרדכי יושב בשער המלך" (אס' ב , יט) , כאשר פירשתי במגילת אסתר.