מאגר הכתר דניאל פרק ה עם פירוש תועלות לרלב"ג

פרק ה
[א] בֵּלְשַׁאצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ לְחֶ֣ם רַ֔ב לְרַבְרְבָנ֖וֹהִי אֲלַ֑ף וְלָקֳבֵ֥ל אַלְפָּ֖א חַמְרָ֥א שָׁתֵֽה:
[ב] בֵּלְשַׁאצַּ֞ר אֲמַ֣ר׀ בִּטְעֵ֣ם חַמְרָ֗א לְהַיְתָיָה֙ לְמָאנֵי֙ דַּהֲבָ֣א וְכַסְפָּ֔א דִּ֤י הַנְפֵּק֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר אֲב֔וּהִי מִן־הֵיכְלָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וְיִשְׁתּ֣וֹן בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ:
[ג] בֵּאדַ֗יִן הַיְתִיו֙ מָאנֵ֣י דַהֲבָ֔א דִּ֣י הַנְפִּ֗קוּ מִן־הֵ֥יכְלָ֛א דִּֽי־בֵ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וְאִשְׁתִּ֣יו בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ:
[ד] אִשְׁתִּ֖יו חַמְרָ֑א וְ֠שַׁבַּחוּ לֵֽאלָהֵ֞י דַּהֲבָ֧א וְכַסְפָּ֛א נְחָשָׁ֥א פַרְזְלָ֖א אָעָ֥א וְאַבְנָֽא:
[ה] בַּהּ־שַׁעֲתָ֗ה נְפַ֙קָו֙ נְפַ֙קָה֙ אֶצְבְּעָן֙ דִּ֣י יַד־אֱנָ֔שׁ וְכָֽתְבָן֙ לָקֳבֵ֣ל נֶבְרַשְׁתָּ֔א עַל־גִּירָ֕א דִּֽי־כְתַ֥ל הֵיכְלָ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א וּמַלְכָּ֣א חָזֵ֔ה פַּ֥ס יְדָ֖א דִּ֥י כָתְבָֽה:
[ו] אֱדַ֤יִן מַלְכָּא֙ זִיוֺ֣הִי שְׁנ֔וֹהִי וְרַעְיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלוּנֵּ֑הּ וְקִטְרֵ֤י חַרְצֵהּ֙ מִשְׁתָּרַ֔יִן וְאַ֨רְכֻבָּתֵ֔הּ דָּ֥א לְדָ֖א נָֽקְשָֽׁן:
[ז] קָרֵ֤א מַלְכָּא֙ בְּחַ֔יִל לְהֶֽעָלָה֙ לְאָ֣שְׁפַיָּ֔א כַּשְׂדָּיאֵ֖ כַּשְׂדָּאֵ֖י וְגָזְרַיָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר׀ לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֗ל דִּ֣י כָל־אֱ֠נָשׁ דִּֽי־יִקְרֵ֞ה כְּתָבָ֣ה דְנָ֗ה וּפִשְׁרֵהּ֙ יְחַוִּנַּ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א יִלְבַּ֗שׁ וְהַֽמְונִכָ֤א וְהַֽמְנִיכָ֤א דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארֵ֔הּ וְתַלְתִּ֥י בְמַלְכוּתָ֖א יִשְׁלַֽט: ס
[ח] אֱדַ֙יִן֙ עָֽלִּ֔לין עָֽלִּ֔ין כֹּ֖ל חַכִּימֵ֣י מַלְכָּ֑א וְלָֽא־כָהֲלִ֤ין כְּתָבָא֙ לְמִקְרֵ֔א וּפִשְׁרֵ֖אּ וּפִשְׁרֵ֖הּ לְהוֹדָעָ֥ה לְמַלְכָּֽא:
[ט] אֱ֠דַיִן מַלְכָּ֤א בֵלְשַׁאצַּר֙ שַׂגִּ֣יא מִתְבָּהַ֔ל וְזִיוֺ֖הִי שָׁנַ֣יִן עֲל֑וֹהִי וְרַבְרְבָנ֖וֹהִי מִֽשְׁתַּבְּשִֽׁין:
[י] מַלְכְּתָ֕א לָקֳבֵ֨ל מִלֵּ֤י מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי לְבֵ֥ית מִשְׁתְּיָ֖א עַלַּ֑לת עַלַּ֑ת עֲנָ֨ת מַלְכְּתָ֜א וַאֲמֶ֗רֶת מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אַֽל־יְבַהֲלוּךְ֙ רַעְיוֹנָ֔ךְ וְזִיוָ֖יךְ וְזִיוָ֖ךְ אַל־יִשְׁתַּנּֽוֹ:
[יא] אִיתַ֨י גְּבַ֜ר בְּמַלְכוּתָ֗ךְ דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘ בֵּהּ֒ וּבְיוֹמֵ֣י אֲב֗וּךְ נַהִיר֧וּ וְשָׂכְלְתָנ֛וּ וְחָכְמָ֥ה כְּחָכְמַת־אֱלָהִ֖ין הִשְׁתְּכַ֣חַת בֵּ֑הּ וּמַלְכָּ֤א נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ אֲב֔וּךְ רַ֧ב חַרְטֻמִּ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין כַּשְׂדָּאִין֙ גָּזְרִ֔ין הֲקִימֵ֖הּ אֲב֥וּךְ מַלְכָּֽא:
[יב] כָּל־קֳבֵ֡ל דִּ֣י ר֣וּחַ ׀ יַתִּירָ֡ה וּמַנְדַּ֡ע וְשָׂכְלְתָנ֡וּ מְפַשַּׁ֣ר חֶלְמִין֩ וְֽאַֽחֲוָיַ֨ת אֲחִידָ֜ן וּמְשָׁרֵ֣א קִטְרִ֗ין הִשְׁתְּכַ֤חַת בֵּהּ֙ בְּדָ֣נִיֵּ֔אל דִּֽי־מַלְכָּ֥א שָׂם־שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר כְּעַ֛ן דָּנִיֵּ֥אל יִתְקְרֵ֖י וּפִשְׁרָ֥ה יְהַֽחֲוֵֽה: פ
[יג] בֵּאדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל הֻעַ֖ל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל אַנְתְּה־אַנְתְּ־ה֤וּא דָנִיֵּאל֙ דִּֽי־מִן־בְּנֵ֤י גָלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י הַיְתִ֛י מַלְכָּ֥א אַ֖בִי מִן־יְהֽוּד:
[יד] וְשִׁמְעֵ֣ת עֲלָ֔יךְ עֲלָ֔ךְ דִּ֛י ר֥וּחַ אֱלָהִ֖ין בָּ֑ךְ וְנַהִיר֧וּ וְשָׂכְלְתָנ֛וּ וְחָכְמָ֥ה יַתִּירָ֖ה הִשְׁתְּכַ֥חַת בָּֽךְ:
[טו] וּכְעַ֞ן הֻעַ֣לּוּ קָֽדָמַ֗י חַכִּֽימַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א דִּֽי־כְתָבָ֤ה דְנָה֙ יִקְר֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי וְלָֽא־כָהֲלִ֥ין פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֖א לְהַחֲוָיָֽה:
[טז] וַאֲנָה֙ שִׁמְעֵ֣ת עֲלָ֔יךְ עֲלָ֔ךְ דִּֽי־תִוכֻּ֥ל תִכּ֥וּל פִּשְׁרִ֛ין לְמִפְשַׁ֖ר וְקִטְרִ֣ין לְמִשְׁרֵ֑א כְּעַ֡ן הֵן֩ תִּוכֻּ֨ל תִּכּ֨וּל כְּתָבָ֜א לְמִקְרֵ֗א וּפִשְׁרֵהּ֙ לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א תִלְבַּ֗שׁ וְהַֽמְונִכָ֤א וְהַֽמְנִיכָ֤א דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארָ֔ךְ וְתַלְתָּ֥א בְמַלְכוּתָ֖א תִּשְׁלַֽט: פ
[יז] בֵּאדַ֜יִן עָנֵ֣ה דָנִיֵּ֗אל וְאָמַר֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א מַתְּנָתָךְ֙ לָ֣ךְ לֶֽהֶוְיָ֔ן וּנְבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ לְאָחֳרָ֣ן הַ֑ב בְּרַ֗ם כְּתָבָא֙ אֶקְרֵ֣א לְמַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א אֲהוֹדְעִנֵּֽהּ:
[יח] אַ֖נְתְּה אַ֖נְתְּ מַלְכָּ֑א אֱלָהָא֙ עִלָּיאָ֔ עִלָּאָ֔ה מַלְכוּתָ֤א וּרְבוּתָא֙ וִיקָרָ֣א וְהַדְרָ֔א יְהַ֖ב לִנְבֻכַדְנֶצַּ֥ר אֲבֽוּךְ:
[יט] וּמִן־רְבוּתָא֙ דִּ֣י יְהַב־לֵ֔הּ כֹּ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַּיָּא֙ וְלִשָּׁ֣נַיָּ֔א הֲו֛וֹ זָאְעִ֥ין זָיְעִ֥ין וְדָחֲלִ֖ין מִן־קֳדָמ֑וֹהִי דִּֽי־הֲוָ֨א צָבֵ֜א הֲוָ֣ה קָטֵ֗ל וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מַחֵ֔א וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מָרִ֔ים וְדִֽי־הֲוָ֥א צָבֵ֖א הֲוָ֥א מַשְׁפִּֽל:
[כ] וּכְדִי֙ רִ֣ם לִבְבֵ֔הּ וְרוּחֵ֖הּ תִּֽקְפַ֣ת לַהֲזָדָ֑ה הָנְחַת֙ מִן־כָּרְסֵ֣א מַלְכוּתֵ֔הּ וִֽיקָרָ֖ה הֶעְדִּ֥יו מִנֵּֽהּ:
[כא] וּמִן־בְּנֵי֩ אֲנָשָׁ֨א טְרִ֜יד וְלִבְבֵ֣הּ׀ עִם־חֵיוְתָ֣א שַׁוִּ֗יְ שַׁוִּ֗יוְ וְעִם־עֲרָֽדַיָּא֙ מְדֹרֵ֔הּ עִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יְטַ֣עֲמוּנֵּ֔הּ וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּֽי־יְדַ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֞יט אֱלָהָ֤א עִלָּיאָ֙ עִלָּאָה֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יְהָקֵ֥ים עֲלַֽיהּ עֲלַֽהּ:
[כב] וְאַ֤נְתְּה וְאַ֤נְתְּ בְּרֵהּ֙ בֵּלְשַׁאצַּ֔ר לָ֥א הַשְׁפֵּ֖לְתְּ לִבְבָ֑ךְ כָּל־קֳבֵ֕ל דִּ֥י כָל־דְּנָ֖ה יְדַֽעְתָּ:
[כג] וְעַ֣ל מָרֵֽא־שְׁמַיָּ֣א ׀ הִתְרוֹמַ֡מְתָּ וּלְמָאנַיָּ֨א דִֽי־בַיְתֵ֜הּ הַיְתִ֣יו קָֽדָמָ֗יךְ קָֽדָמָ֗ךְ וְאַ֨נְתְּה וְאַ֨נְתְּ וְרַבְרְבָנָ֜יךְ וְרַבְרְבָנָ֜ךְ שֵֽׁגְלָתָ֣ךְ וּלְחֵנָתָךְ֘ חַמְרָא֘ שָׁתַ֣יִן בְּהוֹן֒ וְלֵאלָהֵ֣י כַסְפָּֽא־וְ֠דַהֲבָא נְחָשָׁ֨א פַרְזְלָ֜א אָעָ֣א וְאַבְנָ֗א דִּ֠י לָֽא־חָזַ֧יִן וְלָא־שָׁמְעִ֛ין וְלָ֥א יָדְעִ֖ין שַׁבַּ֑חְתָּ וְלֵֽאלָהָ֞א דִּֽי־נִשְׁמְתָ֥ךְ בִּידֵ֛הּ וְכָל־אֹרְחָתָ֥ךְ לֵ֖הּ לָ֥א הַדַּֽרְתָּ:
[כד] בֵּאדַ֙יִן֙ מִן־קֳדָמ֔וֹהִי שְׁלִ֖יחַ פַּסָּ֣א דִֽי־יְדָ֑א וּכְתָבָ֥א דְנָ֖ה רְשִֽׁים:
[כה] וּדְנָ֥ה כְתָבָ֖א דִּ֣י רְשִׁ֑ים מְנֵ֥א מְנֵ֖א תְּקֵ֥ל וּפַרְסִֽין:
[כו] דְּנָ֖ה פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֑א מְנֵ֕א מְנָֽה־אֱלָהָ֥א מַלְכוּתָ֖ךְ וְהַשְׁלְמַֽהּ:
[כז] תְּקֵ֑ל תְּקִ֥ילְתָּ בְמֹֽאזַנְיָ֖א וְהִשְׁתְּכַ֥חַתְּ חַסִּֽיר:
[כח] פְּרֵ֑ס פְּרִיסַת֙ מַלְכוּתָ֔ךְ וִיהִיבַ֖ת לְמָדַ֥י וּפָרָֽס:
[כט] בֵּאדַ֣יִן׀ אֲמַ֣ר בֵּלְשַׁאצַּ֗ר וְהַלְבִּ֤שׁוּ לְדָֽנִיֵּאל֙ אַרְגְּוָנָ֔א וְהַֽמְונִכָ֥א וְהַֽמְנִיכָ֥א דִֽי־דַהֲבָ֖א עַֽל־צַוְּארֵ֑הּ וְהַכְרִ֣זֽוּ עֲל֔וֹהִי דִּֽי־לֶהֱוֵ֥א שַׁלִּ֛יט תַּלְתָּ֖א בְּמַלְכוּתָֽא:
[ל] בֵּ֚הּ בְּלֵ֣ילְיָ֔א קְטִ֕יל בֵּלְאשַׁצַּ֖ר מַלְכָּ֥א כַשְׂדָּיאָֽ כַשְׂדָּאָֽה: פ

פרק ה
(א) (תשע תועלות לדנ' ה , א - ו , כט) ואולם התועלות המגיעות ממנו הם רבים. התועלת הראשון הוא , לפרסם נפלאות השם אשר עשה למען לא יחולל שמו , כי השם ירצה שיעבדוהו בכל מקום , ויגיעו כלם אל השלימות. ולזה סיפר , כי כאשר נגלה לשם מה שהיה מתפאר בו בלשצר במה שהחריבו אבותיו בית המקדש , ולזה הביא כלי השם והיו שותין בהם הוא ושריו נשיו ופילגשיו , והיו משבחין ומודים לאלהיהם אשר חשבו שהתגברו בהם על האלוה הגדול , שנבנה לשמו בית המקדש והושם לכבודו - ולמען יכירו כל הגוים כי הוא האלהים , שלח על דרך המופת כמו כף שהיתה כותבת בכותל הדברים הקשים ההם כנגד בלשצר. וידמה כי בלשצר עשה זה , לפי שכבר נתפרסו להם דברי ירמיה (כט , י) , כי בעת מלאת לבבל שבעים שנה יפקוד יי' את עמו. וכאשר נשלמו שבעים שנה מעת צמיחת מלכות נבוכדנצאר , ולא פקד יי' את עמו , ולא הושבו כליו , חשב שלא יפקוד עוד; ולזה נשתמש בכלי בית המקדש. והנה טעה בזה , כי המספר היה מעת התחלת הגלות לבבל , כמו שזכרנו. ולזה נשלם זה המספר בשנה אחת לכורש , והושבו אז כלי בית יי' , כמו שנזכר בראש ספר עזרא , יא). התועלת השני הוא , להודיע שראוי לאדם שיראה למלך שהוא מוכן לעשות רצונו , אף שלא יקבל שכר ממנו; כי בזה מהכבוד וההידור למלך כמו שראוי. ולזה תמצא שכאשר אמר בלשצר לדניאל שאם יקרא הכתב ההוא ויגיד לו פתרונו , יתן לו אותם המתנות והשררה שזכר , אמר לו דניאל שאינו צריך בעבור זה שיהיה משועבד לתת לו אלו המתנות , אך יתנם למי שירצה; כי בזולת זה הוא מזומן ומוכן לעשות שאלתו. התועלת השלישי הוא , להודיע עוצם הגבורה וכח הלב אשר ליריאים ולשלימים. וזה שכבר תמצא שהוכיח דניאל בלשצר זה התוכחת הנפלא בעבור כבוד יי' , ולא ירא להגיד הרע אשר הכתב מורה עליו. התועלת הרביעי הוא , לבאר קיום יעודי הנביאים ופתרון דניאל. ולזה תמצא שסיפר כי בלילה ההוא נהרג בלשצר המלך , כי אז נשלמו לנבוכדנצאר שבעים שנה , ובא עד קצו שהגביל ירמיה. ובזה גם נתאמת מה שפתר דניאל: מנה מנה אלהא מלכותך , והשלמה (ראה דנ' ה , כה). התועלת החמישי הוא , להודיע שאין ראוי לאדם שיקח מהשררה לעצמו , מה שיתכן שיקנאו בו אחרים. הלא תראה מה שקרה לדניאל מפני היותו מתחזק בשררה על שאר השוטרים; כי לולא יי' שהיה לו (ע"פ תה' קכד , א) , כבר המיתוהו בקנאם בו , שהתחכמו להפיל אותו לבור אריות (פס' יז). וראוי שלא יעלם ממנו , שלא עשה זה דניאל אלא כדי שיוכל להטיב לישראל , כי כל שתהיה ידו תקיפה יותר , יוכל להיטיב להם עם המלך. התועלת השישי הוא , להודיע עוצם בטחון דניאל בשם יתברך , עד שלא הסכים לבטל מתפלתו כלל בעבור הדת שנתן דריוש , שכל מי שיבקש לזולתו עד שלשים יום , יושלך לגוב אריות (ח); ולא סמך גם כן על הנס מכל וכל , כי כבר השתדל לעשות זה בסתר ולא עשה בפרסום , כי אין ראוי גם לנביאים שיסמכו על הנס , כמו שזכרנו פעמים רבות התועלות דברי התורה והנביאים. התועלת השביעי הוא , להודיע שראוי שיתפלל האדם ליי' , ושראוי גם כן להודות השם אחר התפלה. וראוי גם כן לכוין ולהתפלל כנגד בית המקדש , כי בהתפללו נגד ירושלם הוא מתפלל כנגד בית המקדש. וכל זה למדנו באמרו "וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם" - שהוא מתפלל נגד המקדש , "וזמנין תלתא ביומא הוה ברך על ברכוהי ומצלי ומודה קדם אלהה" (דנ' ו , יא); למדנו שאחר התפלה היה אומר דברי הודאה. ואולם קודם התפלה ראוי לומר דברי שבח כמו שביארנוהו במקומות רבים. ולזה תקנו חכמים להתפלל שלש פעמים ביום , ואף על פי שמן התורה יספיק בפעם אחת; ותקנו שתהיה התפלה כנגד ירושלם. ותקנו דברי התפלה שיש בהתחלתם דברי שבח , ובסופם דברי הודאה. התועלת השמיני הוא , להודיע שראוי לכל בעל פקידות , שידקדק מאד בדברים שהוא ממונה עליהם מהשליט , שיהיו מסודרים בנאמנות , ובאופן שלא יקרה נזק למלך מפני היותו בלתי זריז בדברים ההם , ולא יבטח בזה מפני עוצם אהבת השליט אותו. הלא תראה , כי דניאל , עם רוב אהבת המלך אותו , עד שכבר הפליג להצטער כשהוכרח להפילו בגוב האריות , והיה משתדל בהצלתו בחזקת היד אף על פי שלא עשה את דת המלך ומרד בו מן הצד - הנה היה מדקדק מאד בפקידותו , עד שלא היו יכולין המקנאים בו למצוא על דניאל בזה שום עלה ושגגה (ו). ולזה טרחו שימצאוה בו במה שהוא בדת אלהי , כי היו משערים שדניאל היה נאמן לשם , ולא יחטא לו בעבור מצות המלך. התועלת התשיעי הוא , לפרסם עוצם הנס שעשה השם לדניאל , כאשר הפילוהו לגוב האריות. כי בזה תתקיימנה פינות הנפלאות וההשגחה , אשר הם מהגדולות שבהפנות התורייות. ולזה גם כן זכר שכבר נקם השם נקמתו , והוא שנפלו כל המקנאים בו בגוב האריות , ואז נשלמה לדניאל ההצלה מהם. וזה היה סיבה לפרסם כי יי' הוא האלהים לכל האומות , מפני מה ששלח דריוש לכל האומות שיהיו כלם יראים את אלהי דניאל , כי הוא אלהים חיים ומלך עולם , והוא משגיח ביראיו להצילם , ועושה נפלאות בשמים ובארץ , אשר הציל דניאל מיד האריות. ולזה אין לחשוב שיהיה השם בלתי משגיח בענינים השפלים לחסרונם , כמו שחשב הפילוסוף.