מאגר הכתר דניאל פרק ה עם פירוש רלב"ג

פרק ה
[א] בֵּלְשַׁאצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ לְחֶ֣ם רַ֔ב לְרַבְרְבָנ֖וֹהִי אֲלַ֑ף וְלָקֳבֵ֥ל אַלְפָּ֖א חַמְרָ֥א שָׁתֵֽה:
[ב] בֵּלְשַׁאצַּ֞ר אֲמַ֣ר׀ בִּטְעֵ֣ם חַמְרָ֗א לְהַיְתָיָה֙ לְמָאנֵי֙ דַּהֲבָ֣א וְכַסְפָּ֔א דִּ֤י הַנְפֵּק֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר אֲב֔וּהִי מִן־הֵיכְלָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וְיִשְׁתּ֣וֹן בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ:
[ג] בֵּאדַ֗יִן הַיְתִיו֙ מָאנֵ֣י דַהֲבָ֔א דִּ֣י הַנְפִּ֗קוּ מִן־הֵ֥יכְלָ֛א דִּֽי־בֵ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וְאִשְׁתִּ֣יו בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ:
[ד] אִשְׁתִּ֖יו חַמְרָ֑א וְ֠שַׁבַּחוּ לֵֽאלָהֵ֞י דַּהֲבָ֧א וְכַסְפָּ֛א נְחָשָׁ֥א פַרְזְלָ֖א אָעָ֥א וְאַבְנָֽא:
[ה] בַּהּ־שַׁעֲתָ֗ה נְפַ֙קָו֙ נְפַ֙קָה֙ אֶצְבְּעָן֙ דִּ֣י יַד־אֱנָ֔שׁ וְכָֽתְבָן֙ לָקֳבֵ֣ל נֶבְרַשְׁתָּ֔א עַל־גִּירָ֕א דִּֽי־כְתַ֥ל הֵיכְלָ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א וּמַלְכָּ֣א חָזֵ֔ה פַּ֥ס יְדָ֖א דִּ֥י כָתְבָֽה:
[ו] אֱדַ֤יִן מַלְכָּא֙ זִיוֺ֣הִי שְׁנ֔וֹהִי וְרַעְיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלוּנֵּ֑הּ וְקִטְרֵ֤י חַרְצֵהּ֙ מִשְׁתָּרַ֔יִן וְאַ֨רְכֻבָּתֵ֔הּ דָּ֥א לְדָ֖א נָֽקְשָֽׁן:
[ז] קָרֵ֤א מַלְכָּא֙ בְּחַ֔יִל לְהֶֽעָלָה֙ לְאָ֣שְׁפַיָּ֔א כַּשְׂדָּיאֵ֖ כַּשְׂדָּאֵ֖י וְגָזְרַיָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר׀ לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֗ל דִּ֣י כָל־אֱ֠נָשׁ דִּֽי־יִקְרֵ֞ה כְּתָבָ֣ה דְנָ֗ה וּפִשְׁרֵהּ֙ יְחַוִּנַּ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א יִלְבַּ֗שׁ וְהַֽמְונִכָ֤א וְהַֽמְנִיכָ֤א דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארֵ֔הּ וְתַלְתִּ֥י בְמַלְכוּתָ֖א יִשְׁלַֽט: ס
[ח] אֱדַ֙יִן֙ עָֽלִּ֔לין עָֽלִּ֔ין כֹּ֖ל חַכִּימֵ֣י מַלְכָּ֑א וְלָֽא־כָהֲלִ֤ין כְּתָבָא֙ לְמִקְרֵ֔א וּפִשְׁרֵ֖אּ וּפִשְׁרֵ֖הּ לְהוֹדָעָ֥ה לְמַלְכָּֽא:
[ט] אֱ֠דַיִן מַלְכָּ֤א בֵלְשַׁאצַּר֙ שַׂגִּ֣יא מִתְבָּהַ֔ל וְזִיוֺ֖הִי שָׁנַ֣יִן עֲל֑וֹהִי וְרַבְרְבָנ֖וֹהִי מִֽשְׁתַּבְּשִֽׁין:
[י] מַלְכְּתָ֕א לָקֳבֵ֨ל מִלֵּ֤י מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי לְבֵ֥ית מִשְׁתְּיָ֖א עַלַּ֑לת עַלַּ֑ת עֲנָ֨ת מַלְכְּתָ֜א וַאֲמֶ֗רֶת מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אַֽל־יְבַהֲלוּךְ֙ רַעְיוֹנָ֔ךְ וְזִיוָ֖יךְ וְזִיוָ֖ךְ אַל־יִשְׁתַּנּֽוֹ:
[יא] אִיתַ֨י גְּבַ֜ר בְּמַלְכוּתָ֗ךְ דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘ בֵּהּ֒ וּבְיוֹמֵ֣י אֲב֗וּךְ נַהִיר֧וּ וְשָׂכְלְתָנ֛וּ וְחָכְמָ֥ה כְּחָכְמַת־אֱלָהִ֖ין הִשְׁתְּכַ֣חַת בֵּ֑הּ וּמַלְכָּ֤א נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ אֲב֔וּךְ רַ֧ב חַרְטֻמִּ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין כַּשְׂדָּאִין֙ גָּזְרִ֔ין הֲקִימֵ֖הּ אֲב֥וּךְ מַלְכָּֽא:
[יב] כָּל־קֳבֵ֡ל דִּ֣י ר֣וּחַ ׀ יַתִּירָ֡ה וּמַנְדַּ֡ע וְשָׂכְלְתָנ֡וּ מְפַשַּׁ֣ר חֶלְמִין֩ וְֽאַֽחֲוָיַ֨ת אֲחִידָ֜ן וּמְשָׁרֵ֣א קִטְרִ֗ין הִשְׁתְּכַ֤חַת בֵּהּ֙ בְּדָ֣נִיֵּ֔אל דִּֽי־מַלְכָּ֥א שָׂם־שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר כְּעַ֛ן דָּנִיֵּ֥אל יִתְקְרֵ֖י וּפִשְׁרָ֥ה יְהַֽחֲוֵֽה: פ
[יג] בֵּאדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל הֻעַ֖ל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל אַנְתְּה־אַנְתְּ־ה֤וּא דָנִיֵּאל֙ דִּֽי־מִן־בְּנֵ֤י גָלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י הַיְתִ֛י מַלְכָּ֥א אַ֖בִי מִן־יְהֽוּד:
[יד] וְשִׁמְעֵ֣ת עֲלָ֔יךְ עֲלָ֔ךְ דִּ֛י ר֥וּחַ אֱלָהִ֖ין בָּ֑ךְ וְנַהִיר֧וּ וְשָׂכְלְתָנ֛וּ וְחָכְמָ֥ה יַתִּירָ֖ה הִשְׁתְּכַ֥חַת בָּֽךְ:
[טו] וּכְעַ֞ן הֻעַ֣לּוּ קָֽדָמַ֗י חַכִּֽימַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א דִּֽי־כְתָבָ֤ה דְנָה֙ יִקְר֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי וְלָֽא־כָהֲלִ֥ין פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֖א לְהַחֲוָיָֽה:
[טז] וַאֲנָה֙ שִׁמְעֵ֣ת עֲלָ֔יךְ עֲלָ֔ךְ דִּֽי־תִוכֻּ֥ל תִכּ֥וּל פִּשְׁרִ֛ין לְמִפְשַׁ֖ר וְקִטְרִ֣ין לְמִשְׁרֵ֑א כְּעַ֡ן הֵן֩ תִּוכֻּ֨ל תִּכּ֨וּל כְּתָבָ֜א לְמִקְרֵ֗א וּפִשְׁרֵהּ֙ לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א תִלְבַּ֗שׁ וְהַֽמְונִכָ֤א וְהַֽמְנִיכָ֤א דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארָ֔ךְ וְתַלְתָּ֥א בְמַלְכוּתָ֖א תִּשְׁלַֽט: פ
[יז] בֵּאדַ֜יִן עָנֵ֣ה דָנִיֵּ֗אל וְאָמַר֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א מַתְּנָתָךְ֙ לָ֣ךְ לֶֽהֶוְיָ֔ן וּנְבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ לְאָחֳרָ֣ן הַ֑ב בְּרַ֗ם כְּתָבָא֙ אֶקְרֵ֣א לְמַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א אֲהוֹדְעִנֵּֽהּ:
[יח] אַ֖נְתְּה אַ֖נְתְּ מַלְכָּ֑א אֱלָהָא֙ עִלָּיאָ֔ עִלָּאָ֔ה מַלְכוּתָ֤א וּרְבוּתָא֙ וִיקָרָ֣א וְהַדְרָ֔א יְהַ֖ב לִנְבֻכַדְנֶצַּ֥ר אֲבֽוּךְ:
[יט] וּמִן־רְבוּתָא֙ דִּ֣י יְהַב־לֵ֔הּ כֹּ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַּיָּא֙ וְלִשָּׁ֣נַיָּ֔א הֲו֛וֹ זָאְעִ֥ין זָיְעִ֥ין וְדָחֲלִ֖ין מִן־קֳדָמ֑וֹהִי דִּֽי־הֲוָ֨א צָבֵ֜א הֲוָ֣ה קָטֵ֗ל וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מַחֵ֔א וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מָרִ֔ים וְדִֽי־הֲוָ֥א צָבֵ֖א הֲוָ֥א מַשְׁפִּֽל:
[כ] וּכְדִי֙ רִ֣ם לִבְבֵ֔הּ וְרוּחֵ֖הּ תִּֽקְפַ֣ת לַהֲזָדָ֑ה הָנְחַת֙ מִן־כָּרְסֵ֣א מַלְכוּתֵ֔הּ וִֽיקָרָ֖ה הֶעְדִּ֥יו מִנֵּֽהּ:
[כא] וּמִן־בְּנֵי֩ אֲנָשָׁ֨א טְרִ֜יד וְלִבְבֵ֣הּ׀ עִם־חֵיוְתָ֣א שַׁוִּ֗יְ שַׁוִּ֗יוְ וְעִם־עֲרָֽדַיָּא֙ מְדֹרֵ֔הּ עִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יְטַ֣עֲמוּנֵּ֔הּ וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּֽי־יְדַ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֞יט אֱלָהָ֤א עִלָּיאָ֙ עִלָּאָה֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יְהָקֵ֥ים עֲלַֽיהּ עֲלַֽהּ:
[כב] וְאַ֤נְתְּה וְאַ֤נְתְּ בְּרֵהּ֙ בֵּלְשַׁאצַּ֔ר לָ֥א הַשְׁפֵּ֖לְתְּ לִבְבָ֑ךְ כָּל־קֳבֵ֕ל דִּ֥י כָל־דְּנָ֖ה יְדַֽעְתָּ:
[כג] וְעַ֣ל מָרֵֽא־שְׁמַיָּ֣א ׀ הִתְרוֹמַ֡מְתָּ וּלְמָאנַיָּ֨א דִֽי־בַיְתֵ֜הּ הַיְתִ֣יו קָֽדָמָ֗יךְ קָֽדָמָ֗ךְ וְאַ֨נְתְּה וְאַ֨נְתְּ וְרַבְרְבָנָ֜יךְ וְרַבְרְבָנָ֜ךְ שֵֽׁגְלָתָ֣ךְ וּלְחֵנָתָךְ֘ חַמְרָא֘ שָׁתַ֣יִן בְּהוֹן֒ וְלֵאלָהֵ֣י כַסְפָּֽא־וְ֠דַהֲבָא נְחָשָׁ֨א פַרְזְלָ֜א אָעָ֣א וְאַבְנָ֗א דִּ֠י לָֽא־חָזַ֧יִן וְלָא־שָׁמְעִ֛ין וְלָ֥א יָדְעִ֖ין שַׁבַּ֑חְתָּ וְלֵֽאלָהָ֞א דִּֽי־נִשְׁמְתָ֥ךְ בִּידֵ֛הּ וְכָל־אֹרְחָתָ֥ךְ לֵ֖הּ לָ֥א הַדַּֽרְתָּ:
[כד] בֵּאדַ֙יִן֙ מִן־קֳדָמ֔וֹהִי שְׁלִ֖יחַ פַּסָּ֣א דִֽי־יְדָ֑א וּכְתָבָ֥א דְנָ֖ה רְשִֽׁים:
[כה] וּדְנָ֥ה כְתָבָ֖א דִּ֣י רְשִׁ֑ים מְנֵ֥א מְנֵ֖א תְּקֵ֥ל וּפַרְסִֽין:
[כו] דְּנָ֖ה פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֑א מְנֵ֕א מְנָֽה־אֱלָהָ֥א מַלְכוּתָ֖ךְ וְהַשְׁלְמַֽהּ:
[כז] תְּקֵ֑ל תְּקִ֥ילְתָּ בְמֹֽאזַנְיָ֖א וְהִשְׁתְּכַ֥חַתְּ חַסִּֽיר:
[כח] פְּרֵ֑ס פְּרִיסַת֙ מַלְכוּתָ֔ךְ וִיהִיבַ֖ת לְמָדַ֥י וּפָרָֽס:
[כט] בֵּאדַ֣יִן׀ אֲמַ֣ר בֵּלְשַׁאצַּ֗ר וְהַלְבִּ֤שׁוּ לְדָֽנִיֵּאל֙ אַרְגְּוָנָ֔א וְהַֽמְונִכָ֥א וְהַֽמְנִיכָ֥א דִֽי־דַהֲבָ֖א עַֽל־צַוְּארֵ֑הּ וְהַכְרִ֣זֽוּ עֲל֔וֹהִי דִּֽי־לֶהֱוֵ֥א שַׁלִּ֛יט תַּלְתָּ֖א בְּמַלְכוּתָֽא:
[ל] בֵּ֚הּ בְּלֵ֣ילְיָ֔א קְטִ֕יל בֵּלְאשַׁצַּ֖ר מַלְכָּ֥א כַשְׂדָּיאָֽ כַשְׂדָּאָֽה: פ

פרק ה
"בלשצר מלכא" (ה , א) עד "בשנת חדא לבלשצר" (דנ' ז , א). (א) בלשצר מלכא - בלשצר המלך עשה משתה רב לגדוליו אלף. ונגד שהם אלף היה שותה יין. דע כי אויל מרודך היה בן נבוכדנצאר , כמו שנתבאר בסוף ספר מלכים (מ"ב כה , כז) , ובסוף ספר ירמיה (נב , לא). ובלשצר היה בן בנו של נבוכדנצאר , ובזה נתקיים מה שאמר ירמיה "ועבדו אותו ואת בנו ואת בן בנו" (כז , ז). ומה שאמר בזה המקום "ואנת בריה בלשצר" (להלן , כב); "אבוך" (להלן , יא) - איננה ראיה שיהיה בלשצר בן נבוכדנצאר , כי אבי האב יקרא אב , כאמרו "ותבאנה אל רעואל אביהן" (שמ' ב , יח); ובכמו זה יקרא בן הבן - 'בן'. והנה הרצון בזה הפסוק , שאלף שרים היו אוכלים ושותים עמו על שלחן אחד , ונגד האלף היה שותה יין; רוצה לומר , שלא היה לו שולחן לבדו ולהם לבדם (ע"פ בר' מג , לב) , אבל היה שותה יין עם האלף על שולחן אחד , הפך העניין משאר מלכים. (ב) בלשצר אמר בטוב לבו ביין , להביא כלי הזהב והכסף אשר הוציא נבוכדנצאר אביו מההיכל אשר בירושלם , וישתו בהם המלך ושריו ונשיו ופילגשיו. (ג) אז הביאו כלי זהב אשר הוציאו מהיכל בית האלהים אשר בירושלם , וישתו בהם המלך ושריו , נשיו ופילגשיו. (ד) שתו יין , וישבחו לאלהי זהב וכסף , נחשת וברזל , עץ ואבן. (ה) אז יצאו אצבעות יד אדם וכתבו נגד המנורה על סיד כותל היכל המלך , והמלך רואה כף היד הכותבת. (ו) אז המלך אור פניו השתנו ומחשבותיו הבהילוהו , וקשרי מתניו נתרין וארכובותיו מכות ומקישות זו לזו; רוצה לומר: מרוב הפחד והבהלה. (ז) צעק המלך בכח להביא האשפים , הכשדיים והגוזרים. ענה המלך ואמר לחכמי בבל , שכל איש שיקרא הכתב ופתרונו יגידנו , ילבש ארגמן ורביד הזהב על צווארו , ובשלישית המלכות ישלוט. (ח) אז באו כל חכמי המלך , ולא יכלו לקרות הכתב , ולא להודיע המלך פתרונו , על דרך השיעור והאומד או יהיה הרצון בזה , שלא יוכלו לקרות באופן שיתישרו ממנו להגיד פתרונו למלך. (ט) אז המלך בלשצר נבהל מאד ואור פניו משתנה עליו , ושריו נבהלים ותועים. (י) המלכה על דבר המלך ושריו באה לבית המשתה. ענתה המלכה ואמרה , המלך לעולמים יחיה! אל יבהילוך מחשבותיך ואור פניך אל ישתנה. וידמה שזאת המלכה שהיא אשת נבוכדנצאר , או היא אשת אויל מרודך בנו. ואף על פי שהיא היתה אמו , חלקה כבוד למלכות כמשפט. (יא-יב) יש איש במלכותך אשר רוח אלהים קדושים בו , ובימי אביך אור דעת ושכל וחכמה כחכמת מלאך אלהים נמצאת בו; והמלך נבוכדנצאר אביך הקימו גדול החרטומים , אשפים , כשדיים , גוזרים , על אשר נמצאת בו , בדניאל , רוח אלהים יתירה ומדע ושכל; פותר חלומות ומגיד חידות ומתיר קשרים; לכן יקרא 'דניאל' , ופתרונו יגיד. והנה הרצון באמרו 'מתיר קשרים' , שהוא מבין הדברים הסתומים יפלו בהם ספקות ומבוכות , כי מרוב הספקות ידמה המעיין בהם שהם נקשרים בקשרים , לא יוכל לצאת משם להתירם. ואולם דניאל היה מתיר הקשרים מצד עוצם השגתו , עד שהיה מגיע אל אמתת הדברים ההם. (יג) אז דניאל הובא לפני המלך. ענה המלך ואמר לדניאל אתה הוא דניאל אשר מגלות היהודים אשר הביא המלך אבי מן היהודים. (יד) ושמעתי עליך אשר רוח אלהים בך , ואור הדעת ושכל וחכמה יתרה נמצאת בך. (טו) ועתה הובאו לפני חכמים ואשפים אשר יקראו כתב זה ופתרונו יודיעוני , ואינם יכולים להגיד פתרון הדבר. (טז) ואני שמעתי עליך , תוכל לפתור פתרונות ולהתיר קשרים. לכן אם תוכל לקרוא הכתב ולהודיעני פתרונו , תלבש ארגמן ורביד הזהב על צוארך , ובשלישית המלכות תשלוט. (יז) אז ענה דניאל ואמר לפני המלך: מתנותיך לך יהיו ודורוניך לאחר תן; אך אקרא למלך הכתב ופתרונו אודיענו. רוצה לומר , שבזולת מתנותיך הנני מוכן לעשות רצונך. אך לא החליט המאמר שלא ירצה לקחת מתנותיו בשום פנים , כי כבר תמצא לפי מה שיראה במה שאחר זה , שכבר קבל דניאל אותן המתנות , ומזה נשתלשל הדבר שהיתה לדניאל זאת הגדולה בעת מלכות דריוש. (יח) אתה המלך , הנה האלוה העליון מלכות וגדולה וכבוד והוד נתן לנבוכדנצאר אביך. (יט) ומן הגדולה אשר נתן לו , כל העמים אומות ולשונות היו חרדים ויראים מלפניו; אשר היה רוצה היה הורג ואשר היה רוצה היה מכה , ואשר היה רוצה היה מרים ואשר היה רוצה היה משפיל. (כ) וכאשר רם לבבו וחזקה רוחו להרשיע , הורד מכסא המלכות והכבוד הסירו ממנו. (כא) ויגורש ממשכן האנשים והושם לבבו כלבב חיה ועם חיות השדה היה משכבו ועשב כבקר האכילוהו ומטל השמים גופו נטבל , עד אשר ידע כי האל העליון שליט במלכות האנשים ולאשר ירצה יקים עליה. (כב) ואתה בנו בלשצר לא השפלת עצמך עם היותך יודע כל זה. (כג) ועל אלהי השמים נתגאית והכלים אשר בביתו הביאו לפניך , ואתה , שריך ונשיך ופילגשיך שותים יין בהם , ולאלוהי כסף וזהב , נחשת וברזל , עץ ואבן אשר אינם רואים ולא שומעים ולא יודעים שבחת , ואל האלוה אשר נשמתך בידו וכל דרכיך לו , לא הודית. והנה הרצון בזה , כי נשמתך בידו להניע אותה אל אשר ירצה , כי הוא מושל בנשמתך ורצונך. והנה דרכיך לא לך , כי לא תוכל לעשות אשר תחפוץ , אך הם לו , כאמרו: "כי לא לאדם דרכו" (יר' י , כג). (כד) אז מלפניו שולח כף יד , וכתב זה רשם. (כה) וזה הכתב אשר רשם: מנא מנא תקל ופרסין. (כו) הנה זה פתרון הדבר: מנה מנה האלהים זמן מלכותך , וכבר נשלמה. רוצה לומר , שכבר נשלמו שבעים שנה שהיה זמן המלכות ההיא , כמו שזכר ירמיה (ראה יר' כט , י). (כז) תקל - נשקלת במאזנים ונמצאת חסר. (כח) פרסין - נשברה מלכותך ויהבית למדי ופרס. והנה לא זכר מדי במכתב , כי מעט יהיה מלכות מדי , כי לא היה מהם כי אם דריוש בן אחשורוש שקבל המלכות בהיותו בן ששים ושתים שנה. וראוי שתדע כי לולא היה לדניאל כח נבואי , לא יתכן שיובן מאמרו 'ופרסין' שתי כוונות: האחת - השבירה , והאחרת - מלכות פרס. וזה כי השם המשותף לא יהיה בו סימן הרבים מפני שתי כוונות מתחלפות. והמשל , כי 'עין' נאמר על עין בעלי חיים , ועל עין המים. ולא נאמר 'עינים' על שיכלול בו עין אחד מבעל חיים ועין המים , כי כמו זה הריבוי לא יקרה רק בדברים מסכימים , מצד מה שהם מסכימים. (כט) אז אמר בלשצר והלבישו דניאל ארגמן ורביד הזהב על צווארו. והכריזו עליו , אשר יהיה שליט בשלישית המלכות. (ל) בו בלילה נהרג בלשצר המלך הכשדי. הנה אמר זה , לפי שזה המשתה היה בלילה , כי כבר היתה שם מנורה , כמו שזכרנו (לעיל , ה). וידמה שאחד מאנשיו הכהו בשמעו דברי דניאל , למצוא חן בעיני מלכי מדי ופרס , כמו שזכר יוסיפון (ע' 23 ). או הכוהו אויביו המדיים או הפרסיים.