מאגר הכתר נחמיה פרק ה עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ה
[א] וַתְּהִ֨י צַעֲקַ֥ת הָעָ֛ם וּנְשֵׁיהֶ֖ם גְּדוֹלָ֑ה אֶל־אֲחֵיהֶ֖ם הַיְּהוּדִֽים:
[ב] וְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹמְרִ֔ים בָּנֵ֥ינוּ וּבְנֹתֵ֖ינוּ אֲנַ֣חְנוּ רַבִּ֑ים וְנִקְחָ֥ה דָגָ֖ן וְנֹאכְלָ֥ה וְנִחְיֶֽה:
[ג] וְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹמְרִ֔ים שְׂדֹתֵ֛ינוּ וּכְרָמֵ֥ינוּ וּבָתֵּ֖ינוּ אֲנַ֣חְנוּ עֹרְבִ֑ים וְנִקְחָ֥ה דָגָ֖ן בָּרָעָֽב:
[ד] וְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹמְרִ֔ים לָוִ֥ינוּ כֶ֖סֶף לְמִדַּ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ שְׂדֹתֵ֖ינוּ וּכְרָמֵֽינוּ:
[ה] וְעַתָּ֗ה כִּבְשַׂ֤ר אַחֵ֙ינוּ֙ בְּשָׂרֵ֔נוּ כִּבְנֵיהֶ֖ם בָּנֵ֑ינוּ וְהִנֵּ֣ה אֲנַ֣חְנוּ כֹ֠בְשִׁים אֶת־בָּנֵ֨ינוּ וְאֶת־בְּנֹתֵ֜ינוּ לַעֲבָדִ֗ים וְיֵ֨שׁ מִבְּנֹתֵ֤ינוּ נִכְבָּשׁוֹת֙ וְאֵ֣ין לְאֵ֣ל יָדֵ֔נוּ וּשְׂדֹתֵ֥ינוּ וּכְרָמֵ֖ינוּ לַאֲחֵרִֽים:
[ו] וַיִּ֥חַר לִ֖י מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־זַעֲקָתָ֔ם וְאֵ֖ת הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה:
[ז] וַיִּמָּלֵ֨ךְ לִבִּ֜י עָלַ֗י וָאָרִ֙יבָה֙ אֶת־הַחֹרִ֣ים וְאֶת־הַסְּגָנִ֔ים וָאֹמְרָ֣ה לָהֶ֔ם מַשָּׁ֥א אִישׁ־בְּאָחִ֖יו אַתֶּ֣ם נֹשִׁ֑אים נֹשִׁ֑ים וָאֶתֵּ֥ן עֲלֵיהֶ֖ם קְהִלָּ֥ה גְדוֹלָֽה:
[ח] וָאֹמְרָ֣ה לָהֶ֗ם אֲנַ֣חְנוּ קָ֠נִינוּ אֶת־אַחֵ֨ינוּ הַיְּהוּדִ֜ים הַנִּמְכָּרִ֤ים לַגּוֹיִם֙ כְּדֵ֣י בָ֔נוּ וְגַם־אַתֶּ֛ם תִּמְכְּר֥וּ אֶת־אֲחֵיכֶ֖ם וְנִמְכְּרוּ־לָ֑נוּ וַֽיַּחֲרִ֔ישׁוּ וְלֹ֥א מָצְא֖וּ דָּבָֽר: פ
[ט] וָיאֹמַ֕ר וָאֹמַ֕ר לֹא־ט֥וֹב הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֑ים הֲל֞וֹא בְּיִרְאַ֤ת אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ תֵּלֵ֔כוּ מֵחֶרְפַּ֖ת הַגּוֹיִ֥ם אוֹיְבֵֽינוּ:
[י] וְגַם־אֲנִי֙ אַחַ֣י וּנְעָרַ֔י נֹשִׁ֥ים בָּהֶ֖ם כֶּ֣סֶף וְדָגָ֑ן נַעַזְבָה־נָּ֖א אֶת־הַמַּשָּׁ֥א הַזֶּֽה:
[יא] הָשִׁיבוּ֩ נָ֨א לָהֶ֜ם כְּהַיּ֗וֹם שְׂדֹתֵיהֶ֛ם כַּרְמֵיהֶ֥ם זֵיתֵיהֶ֖ם וּבָתֵּיהֶ֑ם וּמְאַ֨ת הַכֶּ֤סֶף וְהַדָּגָן֙ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם נֹשִׁ֥ים בָּהֶֽם:
[יב] וַיֹּאמְר֣וּ נָשִׁ֗יב וּמֵהֶם֙ לֹ֣א נְבַקֵּ֔שׁ כֵּ֣ן נַעֲשֶׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר אַתָּ֣ה אוֹמֵ֑ר וָֽאֶקְרָא֙ אֶת־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וָֽאַשְׁבִּיעֵ֔ם לַעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
[יג] גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָאֱלֹהִ֟ים אֶת־כָּל־הָאִישׁ֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָקִ֜ים אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה מִבֵּיתוֹ֙ וּמִ֣יגִיע֔וֹ וְכָ֛כָה יִהְיֶ֥ה נָע֖וּר וָרֵ֑ק וַיֹּאמְר֨וּ כָֽל־הַקָּהָ֜ל אָמֵ֗ן וַֽיְהַלֲלוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וַיַּ֥עַשׂ הָעָ֖ם כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
[יד] גַּ֞ם מִיּ֣וֹם׀ אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה אוֹתִ֗י לִהְי֣וֹת פֶּחָם֘ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָה֒ מִשְּׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֗ים וְ֠עַד שְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ לְאַרְתַּחְשַׁ֣סְתְּא הַמֶּ֔לֶךְ שָׁנִ֖ים שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֑ה אֲנִ֣י וְאַחַ֔י לֶ֥חֶם הַפֶּחָ֖ה לֹ֥א אָכַֽלְתִּי:
[טו] וְהַפַּחוֹת֩ הָרִאשֹׁנִ֨ים אֲשֶׁר־לְפָנַ֜י הִכְבִּ֣ידוּ עַל־הָעָ֗ם וַיִּקְח֨וּ מֵהֶ֜ם בְּלֶ֤חֶם וָיַ֙יִן֙ אַחַר֙ כֶּסֶף־שְׁקָלִ֣ים אַרְבָּעִ֔ים גַּ֥ם נַעֲרֵיהֶ֖ם שָׁלְט֣וּ עַל־הָעָ֑ם וַֽאֲנִי֙ לֹא־עָשִׂ֣יתִי כֵ֔ן מִפְּנֵ֖י יִרְאַ֥ת אֱלֹהִֽים:
[טז] וְ֠גַם בִּמְלֶ֜אכֶת הַחוֹמָ֤ה הַזֹּאת֙ הֶחֱזַ֔קְתִּי וְשָׂדֶ֖ה לֹ֣א קָנִ֑ינוּ וְכָ֨ל־נְעָרַ֔י קְבוּצִ֥ים שָׁ֖ם עַל־הַמְּלָאכָֽה:
[יז] וְהַיְּהוּדִ֨ים וְהַסְּגָנִ֜ים מֵאָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֣ים אִ֗ישׁ וְהַבָּאִ֥ים אֵלֵ֛ינוּ מִן־הַגּוֹיִ֥ם אֲשֶׁר־סְבִיבֹתֵ֖ינוּ עַל־שֻׁלְחָנִֽי:
[יח] וַאֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה נַעֲשֶׂ֜ה לְי֣וֹם אֶחָ֗ד שׁ֣וֹר אֶחָ֞ד צֹ֠אן שֵׁשׁ־בְּרֻר֤וֹת וְצִפֳּרִים֙ נַֽעֲשׂוּ־לִ֔י וּבֵ֨ין עֲשֶׂ֧רֶת יָמִ֛ים בְּכָל־יַ֖יִן לְהַרְבֵּ֑ה וְעִם־זֶ֗ה לֶ֤חֶם הַפֶּחָה֙ לֹ֣א בִקַּ֔שְׁתִּי כִּֽי־כָבְדָ֥ה הָעֲבֹדָ֖ה עַל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה:
[יט] זָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י לְטוֹבָ֑ה כֹּ֥ל אֲשֶׁר־עָשִׂ֖יתִי עַל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה: פ

פרק ה
(א) ותהי צעקת העם - זה סיפור אחר. אל אחיהם היהודים - כלומר: זה היה צועק לזה. (ב) בנינו ובנותיו הם הרבה , ואנחנו רבים בתוך הבית; נמכור מבנינו אנו עניים לעשירים , ונקחה דגן [ונאכלה] ונחיה - (ג) אנחנו עורבים - ממשכנים. (ד) לוינו כסף למדת המלך - לפרוע מס המלך , כמו 'מנדה'. (ה) ועתה כבשר אחינו - אֹתָם שמישכנו ומכרו את בניהם , היו צועקים אצל הקונים , והיו אומרים: כבשר הקונים כך הוא בשרנו , וכבניהם כך הם בנינו , ואינם טובים ממנו! והנה אנחנו כובשים את בנינו שמכרנו להם לעבדים , ואין לאל ידינו לפדותם. (ז) משא איש באחיו אתם נושים - ועוברים על "לא תהיה לו כנושה" (שמ' כב , כד)?! בתימה. משא לשון "משאת מאומה" (דב' כד , י). ואתן עליהם קהלה גדולה - של בני אדם. (ח) ואומרה להם - לקונים. כדי בנו - כדי שיהיו בנינו ובנותינו , ולא יטמעו בין הגוים. וגם אתם תמכרו לנו את אחיכם שקניתם , ויהיו נמכרים לנו! ובדרך תרעומת אמר להם; כלומר: כך אנו צריכים לפדות את היהודים מכם כמו מן הגוים. ויחרישו - שתקו כל העם ולא מצאו דבר להשיב לו. (ט) מחרפת הגוים - אם תרצו להנצל מחרפת הגוים. (י) נושים בהם - הלוינו בהם. נעזבה נא להם את המשא - ונניח להם כל ההלואות שהילוינו להם. (יא) ומאת הכסף - והמאיות של כסף ושל דגן. (יג) ככה ינער האלהים את כל האיש... מביתו ומיגיעו - שלא ישאר לו כלום , לאותו האיש שלא יקיים הדבר הזה. (יד) גם מיום אשר צוה אותי המלך להיות פחם - כמו פחה. וזה סיפור אחר. משנת עשרים למלכות ארתחששתא שעליתי מבבל. לחם הפחה - לחם שמביאין דורון לפחה לא אכלתי , שלא להכביד על העם. (טו) אחר כסף שקלים ארבעים - כלומר: לקחו מהם כל כך לחם ויין שהיה שוה יותר מארבעים שקלים כסף. (טז) החזקתי - ממוני. ושדה לא קנינו - אני ואנשיי מממונינו , אלא כל ממונינו פיזרנו למלאכת החומה. (יז) על שולחני - היו מתפרנסים על שולחני , לפי שהיו עסוקים במלאכה. (יח) ואשר היה נעשה - וההוצאה שהיה נעשה על שולחני ביום אחד: שור אחד וצאן שש ברורות - לשון ברירה ובחירה. ובין עשרת ימים - פעם אחת בעשרת ימים היינו שותים יין גם הרבה - כי לא היו מרבים ביין כל יום אלא כדי סיפוק בצמצום , לפי שהיו עסוקים במלאכה. ועם זה - ועם כל זאת ההוצאה שהייתי עושה , לא אכלתי לחם שמביאים דורון לפחה.