מאגר הכתר במדבר פרק יא עם פירוש ראב"ע

פרק יא
[א] וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְהוָ֔ה וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה:
[ב] וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ:
[ג] וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּֽי־בָעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ יְהוָֽה:
[ד] וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר:
[ה] זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים:
[ו] וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ:
[ז] וְהַמָּ֕ן כִּזְרַע־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח:
[ח] שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָקְט֜וּ וְטָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן:
[ט] וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו:
[י] וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע:
[יא] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה לָמָ֤ה הֲרֵעֹתָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹא־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ לָשׂ֗וּם אֶת־מַשָּׂ֛א כָּל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי:
[יב] הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַאֲבֹתָֽיו:
[יג] מֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֔ר לָתֵ֖ת לְכָל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה:
[יד] לֹֽא־אוּכַ֤ל אָנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי:
[טו] וְאִם־כָּ֣כָה׀ אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי: פ
[טז] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֘ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹׁטְרָ֑יו וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִֽתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ:
[יז] וְיָרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֘ שָׁם֒ וְאָצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ:
[יח] וְאֶל־הָעָ֨ם תֹּאמַ֜ר הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָר֘ וַאֲכַלְתֶּ֣ם בָּשָׂר֒ כִּ֡י בְּכִיתֶם֩ בְּאָזְנֵ֨י יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר מִ֤י יַאֲכִלֵ֙נוּ֙ בָּשָׂ֔ר כִּי־ט֥וֹב לָ֖נוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְנָתַ֨ן יְהוָ֥ה לָכֶ֛ם בָּשָׂ֖ר וַאֲכַלְתֶּֽם:
[יט] לֹ֣א י֥וֹם אֶחָ֛ד תֹּאכְל֖וּן וְלֹ֣א יוֹמָ֑יִם וְלֹ֣א׀ חֲמִשָּׁ֣ה יָמִ֗ים וְלֹא֙ עֲשָׂרָ֣ה יָמִ֔ים וְלֹ֖א עֶשְׂרִ֥ים יֽוֹם:
[כ] עַ֣ד׀ חֹ֣דֶשׁ יָמִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־יֵצֵא֙ מֵֽאַפְּכֶ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֖ם לְזָרָ֑א יַ֗עַן כִּֽי־מְאַסְתֶּ֤ם אֶת־יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֔ם וַתִּבְכּ֤וּ לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה זֶּ֖ה יָצָ֥אנוּ מִמִּצְרָֽיִם:
[כא] וַיֹּאמֶר֘ מֹשֶׁה֒ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ רַגְלִ֔י הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַתָּ֣ה אָמַ֗רְתָּ בָּשָׂר֙ אֶתֵּ֣ן לָהֶ֔ם וְאָכְל֖וּ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים:
[כב] הֲצֹ֧אן וּבָקָ֛ר יִשָּׁחֵ֥ט לָהֶ֖ם וּמָצָ֣א לָהֶ֑ם אִ֣ם אֶֽת־כָּל־דְּגֵ֥י הַיָּ֛ם יֵאָסֵ֥ף לָהֶ֖ם וּמָצָ֥א לָהֶֽם: פ
[כג] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הֲיַ֥ד יְהוָ֖ה תִּקְצָ֑ר עַתָּ֥ה תִרְאֶ֛ה הֲיִקְרְךָ֥ דְבָרִ֖י אִם־לֹֽא:
[כד] וַיֵּצֵ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיְדַבֵּר֙ אֶל־הָעָ֔ם אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֶּאֱסֹ֞ף שִׁבְעִ֥ים אִישׁ֙ מִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם וַיַּעֲמֵ֥ד אֹתָ֖ם סְבִיבֹ֥ת הָאֹֽהֶל:
[כה] וַיֵּ֨רֶד יְהוָ֥ה ׀ בֶּעָנָן֘ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָיו֒ וַיָּ֗אצֶל מִן־הָר֙וּחַ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַיִּתֵּ֕ן עַל־שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ הַזְּקֵנִ֑ים וַיְהִ֗י כְּנ֤וֹחַ עֲלֵיהֶם֙ הָר֔וּחַ וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וְלֹ֥א יָסָֽפוּ:
[כו] וַיִּשָּׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָאֶחָ֣ד ׀ אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח עֲלֵהֶ֣ם הָר֗וּחַ וְהֵ֙מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ בַּֽמַּחֲנֶֽה:
[כז] וַיָּ֣רָץ הַנַּ֔עַר וַיַּגֵּ֥ד לְמֹשֶׁ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֶלְדָּ֣ד וּמֵידָ֔ד מִֽתְנַבְּאִ֖ים בַּֽמַּחֲנֶֽה:
[כח] וַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י מֹשֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם:
[כט] וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה הַֽמֲקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כָּל־עַ֤ם יְהוָה֙ נְבִיאִ֔ים כִּי־יִתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם:
[שביעי] [ל] וַיֵּאָסֵ֥ף מֹשֶׁ֖ה אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה ה֖וּא וְזִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[לא] וְר֜וּחַ נָסַ֣ע׀ מֵאֵ֣ת יְהוָ֗ה וַיָּ֣גָז שַׂלְוִים֘ מִן־הַיָּם֒ וַיִּטֹּ֨שׁ עַל־הַֽמַּחֲנֶ֜ה כְּדֶ֧רֶךְ י֣וֹם כֹּ֗ה וּכְדֶ֤רֶךְ יוֹם֙ כֹּ֔ה סְבִיב֖וֹת הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּכְאַמָּתַ֖יִם עַל־פְּנֵ֥י הָאָֽרֶץ:
[לב] וַיָּ֣קָם הָעָ֡ם כָּל־הַיּוֹם֩ הַה֨וּא וְכָל־הַלַּ֜יְלָה וְכֹ֣ל׀ י֣וֹם הַֽמָּחֳרָ֗ת וַיַּֽאַסְפוּ֙ אֶת־הַשְּׂלָ֔ו הַמַּמְעִ֕יט אָסַ֖ף עֲשָׂרָ֣ה חֳמָרִ֑ים וַיִּשְׁטְח֤וּ לָהֶם֙ שָׁט֔וֹחַ סְבִיב֖וֹת הַֽמַּחֲנֶֽה:
[לג] הַבָּשָׂ֗ר עוֹדֶ֙נּוּ֙ בֵּ֣ין שִׁנֵּיהֶ֔ם טֶ֖רֶם יִכָּרֵ֑ת וְאַ֤ף יְהוָה֙ חָרָ֣ה בָעָ֔ם וַיַּ֤ךְ יְהוָה֙ בָּעָ֔ם מַכָּ֖ה רַבָּ֥ה מְאֹֽד:
[לד] וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא קִבְר֣וֹת הַֽתַּאֲוָ֑ה כִּי־שָׁם֙ קָֽבְר֔וּ אֶת־הָעָ֖ם הַמִּתְאַוִּֽים:
[לה] מִקִּבְר֧וֹת הַֽתַּאֲוָ֛ה נָסְע֥וּ הָעָ֖ם חֲצֵר֑וֹת וַיִּהְי֖וּ בַּחֲצֵרֽוֹת: פ

פרק יא
(א) ויהי העם - נסמכה זאת הפרשה , כי אחר שנסע הארון מסיני , חנו בקברות התאוה (ראה במ' לג , טז); והנה ספר מה שאירע להם שם. כמתאוננים - מגזרת "און" (במ' כג , כא); וכן "מחשבות אונך" (יר' ד , יד). וטעם וישמע - שדברו דברי און. ותאכל - מלעיל , כמו 'ויאמר'; ובמוכרת מלרע (ראה בר' ג , ו; יד , יט) , הפך הלשון. רק כן מצאנו. (ב) ויצעק העם אל משה - בפיוס. ותשקע האש - כטעם 'ותכבה' , ואין לו אח. (ג) תבערה - עוד אפרשנו (דב' ט , כב). (ד) והאספסוף - שנאספו אל ישראל ואינם מהם , והם "ערב רב" (שמ' יב , לח). והמלה כפולה כמו "סחרחר" (תה' לח , יא); "חמרמרו" (איכה א , כ). וישובו - אחר התאוה. גם בני ישראל - עמם. (ה) הדגה - שם המין. חנם - בזול , כאילו הוא חנם. הקשואים - באל"ף תחת ה"א "מקשה" (ראה יש' א , ח); כמו "ועמי תלואים" (הו' יא , ז); "תחלואיה" (דב' כט , כא); ורבים כן. אבטיחים - ידוע מלשון קדר , ואין רע לו במקרא. חציר - הירקות שהם עשב השדה , וכן "המצמיח הרים חציר" (תה' קמז , ח); והנה הוא שם כלל. והמתרגם ארמית אמר שהוא פרט , והוא שם (ראה ת"א); גם הוא נכון. הבצלים והשומים - ידועים , והם קרובים בלשון קדר. (ו) נפשנו - היא נפש המתאוה הנטועה בכבד. אין כל - חסרנו כל דבר. עינינו - כי מן השמים ירד. (ז) והמן כזרע גד - ספר הכתוב חסרון דעת המתאוים , כי המן היה כזרע גד , והוא קל ללקוט , והיה נראה כי הוא לבן (ראה שמ' טז , לא). ועוד , כי יוכלו לאוכלו כאשר הוא , גם לטחנו ברחים ולעשות עוגות , או לדכותו ולבשלו בפרור (ראה להלן , ח) , ויש לו טעם נכבד כמו לשד השמן (ראה שם). ועוד , כי היה יורד על מקום נקי אַחַר שירחץ הטל את המקום. כזרע גד - סמוך , כמו "נטע שעשועיו" (יש' ה , ז). גד - יש אומרים (רס"ג תורה): כוזברתא , ויש אומרים: חרדל , מגזרת 'גידין'. ואנכי לא ידעתי (ע"פ בר' כח , טז). (ח) שטו - כמו "משוט בארץ" (איוב א , ז). וזה יורה , כי לא היה נופל זה עם זה , רק מפוזר ומפורד (ע"פ אס' ג , ח). ברחים - שליד. ולא להפריד זה השם , כי משנים יהיו הרחים. במדוכה - עץ או אבן שידוכו בה. גם יתכן שיעשו עוגות מאשר ידוכו. עוגות - כמו "ועשי עוגות" (בר' יח , ו). לשד השמן - יש אומרים (ראה מחברת: 'שד'; דונש ע' * 361 ; שלשה ס"ד עמ' 118 : 'שד'; השרשים: 'שד') כי הלמ"ד נוסף כלמ"ד "שלאנן" (איוב כא , כג) , והיה ראוי להיות 'השמֵן' מלרע , בעבור שהוא תאר השם. והנכון בעיני שלמ"ד לשד - שרש , כמו "נהפך לשדי" (תה' לב , ד) , והוא הפך "חרבוני קיץ" (שם) , והיא הלחה הנכבדת העולה למעלה מכל שמן; ויהי השמן מלעיל , כמשמעו. (י) בוכה למשפחותיו - שהתחברו המשפחות לבכות כאשר יעשו בבכותם על מת. איש לפתח אהלו - בפרהסיא. ובעיני משה רע - פועל עבר; או תחסר מלת 'היה'. (יא) למה הרעות לעבדך - הכתוב דבר על הבא במהרה. ולמה לא מצאתי חן בעיניך - כאשר אמרתי "שלח נא ביד תשלח" (שמ' ד , יג). ומלת מצתי - חסר אל"ף , ורבים כמוה. (יב) הריתי - האני אמם? ילידתיהו - או אני אביהם? כמו "ילד את שלח" (בר' י , כד). שאהו... על האדמה - עד בואו. (יג) מאין: במ"ם - שם מקום , ובלא מ"ם - כמו 'לא'. ונמצאה מלת "הן אתם מאין" (יש' מא , כד). (יד) כי כבד - פעל עבר , כמו "כי זקן יצחק" (בר' כז , א); או יחסר 'הוא'. את - גם אתה , לשון זכר ונקבה , כמו לָך (בר' ג , יא; שמ' ב , ז) גם "בָּך (דב' ז , טו; במ' ה , כ) , ו"עִמָּך" (בר' כט , כה; ל , טו) , ו"אִתָך (בר' יז , ד; כ , טז). ואם 'אתה' - לשון זכר לבדו. (טו) הרגני - כמו "המיתני" (ש"א כ , ח); זה עשה לי בצדקתך , ובעבור פיוסי. וזה טעם ואם (בנוסחנו: אם) מצאתי חן בעיניך. ואל אראה - עוד ברעה שאני בה. ואין צורך לתקון סופרים (ראה תנח' בשלח טז; רש"י). (טז) אספה לי - מלה זרה. ויתכן שהיתה כן בעבור אות הגרון; וכן "ערכה לפני התיצבה" (איוב לג , ה). ושוטריו - כי יש זקנים בימים , אינם ראוים להיותם שוטרים; גם יש שוטרים ואינם זקנים. (יז) וירדתי - הכבוד ירד באש בתוך הענן. ודברתי - וכאשר תשמע הקול אתה , ישמעו גם הם. ואצלתי - כטעם 'אקח מאשר אצלך'. ודע , כי הרוח כמו החכמה , ואם תנתן מחכמת ראובן לשמעון , לא תחסר חכמת ראובן , רק נשארה כאשר היא. והמשל בנר (ראה ספ"ב צג). (יח) התקדשו - נמצא לשבח ולגנאי לשון 'התקדש'. (יט) ולא יומים - כפל. חמשה ימים - כנגד אצבעות היד האוכלים. עשרה - כפל בשתי ידיו. גם עשרים - כמשל האומרים: יאכל כל מה שיוכל באצבעות ידיו ורגליו. (כ) חדש ימים - פרשתיו (בר' ד , ד) , שישוב ערך הלבנה באורה כאשר היתה; וכן "שנתים ימים" (בר' מא , א). וטעם מאפכם - כי הריח באף , ויצא הריח ממנו , ולא ימצא. לזרא - באל"ף תחת ה"א; וכן "קראן לי מרא" (רות א , כ); כי אותיות יהו"א מתחלפים. וטעם לזרא - הוא דבר רע נתעב לתולדת , שלא הרגיל בו אדם. (כא) שש מאות אלף רגלי - ואין צרך להזכיר הפחותים. ורבים פירשו זאת הפרשה לטעמים רבים. יש אומרים , כי משה אמר מה שאמרו לו ישראל בעת שישאלו ממנו הבשר. והתשובה , כי אמר להם: אין לכם צרך לשאל; "היד יי' תקצר" (להלן , כג)?! ולא אדע למה הצרה הזאת. רק הדבר כמשמעו , כי משה לא ידע , בעבור שידע שהשם לא יחדש אות או מופת כי אם להצדיק נביאו , כאשר אפרש (במ' כב , כח). (כב) ומצא להם - כדברי המתרגם (ת"א). ומה נכבד דרש קדמונינו (ראה חולין כז , ב) במלת ישחט - על הבהמה , ויאסף - על הדג. (כג) היקרך - כמו "ויקר מקרה" (רות ב , ג). (כד) ויצא משה - מאהל מועד. (כה) ויאצל - על דעתי מהבנין 'הכבד הנוסף'. ו"ו ויתנבאו - כפ"ה רפה בלשון ישמעאל. והם התנבאו ולא יספו - פעם שנית; וכן "קול גדול ולא יסף" (דב' ה , יט); "ולא יסף עוד לדעתה" (בר' לח , כו). ואין מדקדוק הלשון להיותו מגזרת "פן תספו בכל חטאתם" (במ' טז , כו; ראה ת"א לפסוקנו). אמרו חכמינו ז"ל (ראה ספ"ב צה) שלקח משה מכל שבט ששה , והנם שנים ושבעים; ובעבור שאמר לו השם "שבעים איש" (לעיל , טז) , הניח שנים. וזה נכון. (כו) והמה בכתובים - בתחלה. ולא יצאו - ממחנה ישראל אל אהל מועד. (כז) וירץ הנער - בה"א: הוא הנודע לשרת משה חוץ מיהושע; כי שירות יהושע אינו כשירות כל נער. (כח) מבחוריו - יש אומרים שפירושו 'מבחרותו'; והטעם , שלא אמר כדברי זקן. ויש (ראה רשב"ם) מדביקים מבחוריו עם משרת משה; והטעם , ששרת אותו מיום שהיה בחור. וזה איננו נכון , כי זה המעשה היה בשנה השנית (ראה במ' י , יא). והנכון בעיני שהוא מבחוריו , הוא מהמובחרים לשרת משה; כי אחרים יש עמו. ודע כי מלת 'בחור' בלשון רבים , פעם תשתנה ופעם לא תשתנה (ראה יש' ט , טז); וכן מלת 'סריס' (ראה בר' מ , ז; אס' ב , כא); אולי הם שני משקלים. כלאם - נפתח הלמ"ד בעבור אות הגרון הבא אחריו. (כט) ונפתחה ה"א המקנא - והיה ראוי להיותו בשוא ופתח - בעבור היות תחת המ"ם שוא נע , ושנים שואים נעים לא יתחברו. ומי יתן - מלת שואל חפץ בדבר , כאומר: מי יתן לי זאת השאלה והחפץ! (ל) ויאסף משה - הלך בלווי עם הזקנים לחלוק להם כבוד. (לא) ורוח נסע - יום שיני. ויגז - כרת , כמו "גזי נזרך" (יר' ז , כט); ומגזרתו: "גז צאנך" (דב' יח , ד). וטעם ויגז - שהיו בפאת ים רבים כחול , והנה גזז מהם. ומלת ויגז - מפעלי הכפל , כמו "ויחם בשר הילד" (מ"ב ד , לד). ויטש - כמו "ויפרש" (שמ' מ , יט). והטעם: כדבר נטוש , אין כח בו לסור; וכן "והנם נטושים על פני... הארץ" (ש"א ל , טז). סביבות המחנה - בלבד. גם הטעם , שהיה כאמתים בכל מקום , גבוה או שפל. (לב) וישטחו - כמו 'ויפרשו'; וכן "שטחתי אליך כפי" (תה' פח , י) , ואם הם שנים בנינים. (לג) מכה רבה - דֶּבֶר היה. (לד) ויקרא - הקורא; או משה. קברו - הקוברים; כמו "ויאמר ליוסף" (בר' מח , א). (לה) נסעו העם - אל חצרות - דרך קצרה. וטעם ויהיו בחצרות דבק עם "ותדבר מרים" (במ' יב , א) , כי בעבורה ישבו שם , כי כן כתוב (ראה שם , טו).