פרק יא
[א]
וַיְהִ֤י
הָעָם֙
כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים
רַ֖ע
בְּאָזְנֵ֣י
יְהוָ֑ה
וַיִּשְׁמַ֤ע
יְהוָה֙
וַיִּ֣חַר
אַפּ֔וֹ
וַתִּבְעַר־בָּם֙
אֵ֣שׁ
יְהוָ֔ה
וַתֹּ֖אכַל
בִּקְצֵ֥ה
הַֽמַּחֲנֶֽה:
[ב]
וַיִּצְעַ֥ק
הָעָ֖ם
אֶל־מֹשֶׁ֑ה
וַיִּתְפַּלֵּ֤ל
מֹשֶׁה֙
אֶל־יְהוָ֔ה
וַתִּשְׁקַ֖ע
הָאֵֽשׁ:
[ג]
וַיִּקְרָ֛א
שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם
הַה֖וּא
תַּבְעֵרָ֑ה
כִּֽי־בָעֲרָ֥ה
בָ֖ם
אֵ֥שׁ
יְהוָֽה:
[ד]
וְהָֽאסַפְסֻף֙
אֲשֶׁ֣ר
בְּקִרְבּ֔וֹ
הִתְאַוּ֖וּ
תַּאֲוָ֑ה
וַיָּשֻׁ֣בוּ
וַיִּבְכּ֗וּ
גַּ֚ם
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
וַיֹּ֣אמְר֔וּ
מִ֥י
יַאֲכִלֵ֖נוּ
בָּשָֽׂר:
[ה]
זָכַ֙רְנוּ֙
אֶת־הַדָּגָ֔ה
אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל
בְּמִצְרַ֖יִם
חִנָּ֑ם
אֵ֣ת
הַקִּשֻּׁאִ֗ים
וְאֵת֙
הָֽאֲבַטִּחִ֔ים
וְאֶת־הֶחָצִ֥יר
וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים
וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים:
[ו]
וְעַתָּ֛ה
נַפְשֵׁ֥נוּ
יְבֵשָׁ֖ה
אֵ֣ין
כֹּ֑ל
בִּלְתִּ֖י
אֶל־הַמָּ֥ן
עֵינֵֽינוּ:
[ז]
וְהַמָּ֕ן
כִּזְרַע־גַּ֖ד
ה֑וּא
וְעֵינ֖וֹ
כְּעֵ֥ין
הַבְּדֹֽלַח:
[ח]
שָׁטוּ֩
הָעָ֨ם
וְלָקְט֜וּ
וְטָחֲנ֣וּ
בָרֵחַ֗יִם
א֤וֹ
דָכוּ֙
בַּמְּדֹכָ֔ה
וּבִשְּׁלוּ֙
בַּפָּר֔וּר
וְעָשׂ֥וּ
אֹת֖וֹ
עֻג֑וֹת
וְהָיָ֣ה
טַעְמ֔וֹ
כְּטַ֖עַם
לְשַׁ֥ד
הַשָּֽׁמֶן:
[ט]
וּבְרֶ֧דֶת
הַטַּ֛ל
עַל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה
לָ֑יְלָה
יֵרֵ֥ד
הַמָּ֖ן
עָלָֽיו:
[י]
וַיִּשְׁמַ֨ע
מֹשֶׁ֜ה
אֶת־הָעָ֗ם
בֹּכֶה֙
לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו
אִ֖ישׁ
לְפֶ֣תַח
אָהֳל֑וֹ
וַיִּֽחַר־אַ֤ף
יְהוָה֙
מְאֹ֔ד
וּבְעֵינֵ֥י
מֹשֶׁ֖ה
רָֽע:
[יא]
וַיֹּ֨אמֶר
מֹשֶׁ֜ה
אֶל־יְהוָ֗ה
לָמָ֤ה
הֲרֵעֹתָ֙
לְעַבְדֶּ֔ךָ
וְלָ֛מָּה
לֹא־מָצָ֥תִי
חֵ֖ן
בְּעֵינֶ֑יךָ
לָשׂ֗וּם
אֶת־מַשָּׂ֛א
כָּל־הָעָ֥ם
הַזֶּ֖ה
עָלָֽי:
[יב]
הֶאָנֹכִ֣י
הָרִ֗יתִי
אֵ֚ת
כָּל־הָעָ֣ם
הַזֶּ֔ה
אִם־אָנֹכִ֖י
יְלִדְתִּ֑יהוּ
כִּֽי־תֹאמַ֨ר
אֵלַ֜י
שָׂאֵ֣הוּ
בְחֵיקֶ֗ךָ
כַּאֲשֶׁ֨ר
יִשָּׂ֤א
הָאֹמֵן֙
אֶת־הַיֹּנֵ֔ק
עַ֚ל
הָאֲדָמָ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
נִשְׁבַּ֖עְתָּ
לַאֲבֹתָֽיו:
[יג]
מֵאַ֤יִן
לִי֙
בָּשָׂ֔ר
לָתֵ֖ת
לְכָל־הָעָ֣ם
הַזֶּ֑ה
כִּֽי־יִבְכּ֤וּ
עָלַי֙
לֵאמֹ֔ר
תְּנָה־לָּ֥נוּ
בָשָׂ֖ר
וְנֹאכֵֽלָה:
[יד]
לֹֽא־אוּכַ֤ל
אָנֹכִי֙
לְבַדִּ֔י
לָשֵׂ֖את
אֶת־כָּל־הָעָ֣ם
הַזֶּ֑ה
כִּ֥י
כָבֵ֖ד
מִמֶּֽנִּי:
[טו]
וְאִם־כָּ֣כָה׀
אַתְּ־עֹ֣שֶׂה
לִּ֗י
הָרְגֵ֤נִי
נָא֙
הָרֹ֔ג
אִם־מָצָ֥אתִי
חֵ֖ן
בְּעֵינֶ֑יךָ
וְאַל־אֶרְאֶ֖ה
בְּרָעָתִֽי:
פ
[טז]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֶל־מֹשֶׁ֗ה
אֶסְפָה־לִּ֞י
שִׁבְעִ֣ים
אִישׁ֘
מִזִּקְנֵ֣י
יִשְׂרָאֵל֒
אֲשֶׁ֣ר
יָדַ֔עְתָּ
כִּי־הֵ֛ם
זִקְנֵ֥י
הָעָ֖ם
וְשֹׁטְרָ֑יו
וְלָקַחְתָּ֤
אֹתָם֙
אֶל־אֹ֣הֶל
מוֹעֵ֔ד
וְהִֽתְיַצְּב֥וּ
שָׁ֖ם
עִמָּֽךְ:
[יז]
וְיָרַדְתִּ֗י
וְדִבַּרְתִּ֣י
עִמְּךָ֘
שָׁם֒
וְאָצַלְתִּ֗י
מִן־הָר֛וּחַ
אֲשֶׁ֥ר
עָלֶ֖יךָ
וְשַׂמְתִּ֣י
עֲלֵיהֶ֑ם
וְנָשְׂא֤וּ
אִתְּךָ֙
בְּמַשָּׂ֣א
הָעָ֔ם
וְלֹא־תִשָּׂ֥א
אַתָּ֖ה
לְבַדֶּֽךָ:
[יח]
וְאֶל־הָעָ֨ם
תֹּאמַ֜ר
הִתְקַדְּשׁ֣וּ
לְמָחָר֘
וַאֲכַלְתֶּ֣ם
בָּשָׂר֒
כִּ֡י
בְּכִיתֶם֩
בְּאָזְנֵ֨י
יְהוָ֜ה
לֵאמֹ֗ר
מִ֤י
יַאֲכִלֵ֙נוּ֙
בָּשָׂ֔ר
כִּי־ט֥וֹב
לָ֖נוּ
בְּמִצְרָ֑יִם
וְנָתַ֨ן
יְהוָ֥ה
לָכֶ֛ם
בָּשָׂ֖ר
וַאֲכַלְתֶּֽם:
[יט]
לֹ֣א
י֥וֹם
אֶחָ֛ד
תֹּאכְל֖וּן
וְלֹ֣א
יוֹמָ֑יִם
וְלֹ֣א׀
חֲמִשָּׁ֣ה
יָמִ֗ים
וְלֹא֙
עֲשָׂרָ֣ה
יָמִ֔ים
וְלֹ֖א
עֶשְׂרִ֥ים
יֽוֹם:
[כ]
עַ֣ד׀
חֹ֣דֶשׁ
יָמִ֗ים
עַ֤ד
אֲשֶׁר־יֵצֵא֙
מֵֽאַפְּכֶ֔ם
וְהָיָ֥ה
לָכֶ֖ם
לְזָרָ֑א
יַ֗עַן
כִּֽי־מְאַסְתֶּ֤ם
אֶת־יְהוָה֙
אֲשֶׁ֣ר
בְּקִרְבְּכֶ֔ם
וַתִּבְכּ֤וּ
לְפָנָיו֙
לֵאמֹ֔ר
לָ֥מָּה
זֶּ֖ה
יָצָ֥אנוּ
מִמִּצְרָֽיִם:
[כא]
וַיֹּאמֶר֘
מֹשֶׁה֒
שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת
אֶ֙לֶף֙
רַגְלִ֔י
הָעָ֕ם
אֲשֶׁ֥ר
אָנֹכִ֖י
בְּקִרְבּ֑וֹ
וְאַתָּ֣ה
אָמַ֗רְתָּ
בָּשָׂר֙
אֶתֵּ֣ן
לָהֶ֔ם
וְאָכְל֖וּ
חֹ֥דֶשׁ
יָמִֽים:
[כב]
הֲצֹ֧אן
וּבָקָ֛ר
יִשָּׁחֵ֥ט
לָהֶ֖ם
וּמָצָ֣א
לָהֶ֑ם
אִ֣ם
אֶֽת־כָּל־דְּגֵ֥י
הַיָּ֛ם
יֵאָסֵ֥ף
לָהֶ֖ם
וּמָצָ֥א
לָהֶֽם:
פ
[כג]
וַיֹּ֤אמֶר
יְהוָה֙
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
הֲיַ֥ד
יְהוָ֖ה
תִּקְצָ֑ר
עַתָּ֥ה
תִרְאֶ֛ה
הֲיִקְרְךָ֥
דְבָרִ֖י
אִם־לֹֽא:
[כד]
וַיֵּצֵ֣א
מֹשֶׁ֔ה
וַיְדַבֵּר֙
אֶל־הָעָ֔ם
אֵ֖ת
דִּבְרֵ֣י
יְהוָ֑ה
וַיֶּאֱסֹ֞ף
שִׁבְעִ֥ים
אִישׁ֙
מִזִּקְנֵ֣י
הָעָ֔ם
וַיַּעֲמֵ֥ד
אֹתָ֖ם
סְבִיבֹ֥ת
הָאֹֽהֶל:
[כה]
וַיֵּ֨רֶד
יְהוָ֥ה
׀
בֶּעָנָן֘
וַיְדַבֵּ֣ר
אֵלָיו֒
וַיָּ֗אצֶל
מִן־הָר֙וּחַ֙
אֲשֶׁ֣ר
עָלָ֔יו
וַיִּתֵּ֕ן
עַל־שִׁבְעִ֥ים
אִ֖ישׁ
הַזְּקֵנִ֑ים
וַיְהִ֗י
כְּנ֤וֹחַ
עֲלֵיהֶם֙
הָר֔וּחַ
וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ
וְלֹ֥א
יָסָֽפוּ:
[כו]
וַיִּשָּׁאֲר֣וּ
שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים
׀
בַּֽמַּחֲנֶ֡ה
שֵׁ֣ם
הָאֶחָ֣ד
׀
אֶלְדָּ֡ד
וְשֵׁם֩
הַשֵּׁנִ֨י
מֵידָ֜ד
וַתָּ֧נַח
עֲלֵהֶ֣ם
הָר֗וּחַ
וְהֵ֙מָּה֙
בַּכְּתֻבִ֔ים
וְלֹ֥א
יָצְא֖וּ
הָאֹ֑הֱלָה
וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ
בַּֽמַּחֲנֶֽה:
[כז]
וַיָּ֣רָץ
הַנַּ֔עַר
וַיַּגֵּ֥ד
לְמֹשֶׁ֖ה
וַיֹּאמַ֑ר
אֶלְדָּ֣ד
וּמֵידָ֔ד
מִֽתְנַבְּאִ֖ים
בַּֽמַּחֲנֶֽה:
[כח]
וַיַּ֜עַן
יְהוֹשֻׁ֣עַ
בִּן־נ֗וּן
מְשָׁרֵ֥ת
מֹשֶׁ֛ה
מִבְּחֻרָ֖יו
וַיֹּאמַ֑ר
אֲדֹנִ֥י
מֹשֶׁ֖ה
כְּלָאֵֽם:
[כט]
וַיֹּ֤אמֶר
לוֹ֙
מֹשֶׁ֔ה
הַֽמֲקַנֵּ֥א
אַתָּ֖ה
לִ֑י
וּמִ֨י
יִתֵּ֜ן
כָּל־עַ֤ם
יְהוָה֙
נְבִיאִ֔ים
כִּי־יִתֵּ֧ן
יְהוָ֛ה
אֶת־רוּח֖וֹ
עֲלֵיהֶֽם:
[שביעי]
[ל]
וַיֵּאָסֵ֥ף
מֹשֶׁ֖ה
אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה
ה֖וּא
וְזִקְנֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
[לא]
וְר֜וּחַ
נָסַ֣ע׀
מֵאֵ֣ת
יְהוָ֗ה
וַיָּ֣גָז
שַׂלְוִים֘
מִן־הַיָּם֒
וַיִּטֹּ֨שׁ
עַל־הַֽמַּחֲנֶ֜ה
כְּדֶ֧רֶךְ
י֣וֹם
כֹּ֗ה
וּכְדֶ֤רֶךְ
יוֹם֙
כֹּ֔ה
סְבִיב֖וֹת
הַֽמַּחֲנֶ֑ה
וּכְאַמָּתַ֖יִם
עַל־פְּנֵ֥י
הָאָֽרֶץ:
[לב]
וַיָּ֣קָם
הָעָ֡ם
כָּל־הַיּוֹם֩
הַה֨וּא
וְכָל־הַלַּ֜יְלָה
וְכֹ֣ל׀
י֣וֹם
הַֽמָּחֳרָ֗ת
וַיַּֽאַסְפוּ֙
אֶת־הַשְּׂלָ֔ו
הַמַּמְעִ֕יט
אָסַ֖ף
עֲשָׂרָ֣ה
חֳמָרִ֑ים
וַיִּשְׁטְח֤וּ
לָהֶם֙
שָׁט֔וֹחַ
סְבִיב֖וֹת
הַֽמַּחֲנֶֽה:
[לג]
הַבָּשָׂ֗ר
עוֹדֶ֙נּוּ֙
בֵּ֣ין
שִׁנֵּיהֶ֔ם
טֶ֖רֶם
יִכָּרֵ֑ת
וְאַ֤ף
יְהוָה֙
חָרָ֣ה
בָעָ֔ם
וַיַּ֤ךְ
יְהוָה֙
בָּעָ֔ם
מַכָּ֖ה
רַבָּ֥ה
מְאֹֽד:
[לד]
וַיִּקְרָ֛א
אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם
הַה֖וּא
קִבְר֣וֹת
הַֽתַּאֲוָ֑ה
כִּי־שָׁם֙
קָֽבְר֔וּ
אֶת־הָעָ֖ם
הַמִּתְאַוִּֽים:
[לה]
מִקִּבְר֧וֹת
הַֽתַּאֲוָ֛ה
נָסְע֥וּ
הָעָ֖ם
חֲצֵר֑וֹת
וַיִּהְי֖וּ
בַּחֲצֵרֽוֹת:
פ
פרק יא
(א)
ויהי
העם
-
נסמכה
זאת
הפרשה
,
כי
אחר
שנסע
הארון
מסיני
,
חנו
בקברות
התאוה
(ראה
במ'
לג
,
טז);
והנה
ספר
מה
שאירע
להם
שם.
כמתאוננים
-
מגזרת
"און"
(במ'
כג
,
כא);
וכן
"מחשבות
אונך"
(יר'
ד
,
יד).
וטעם
וישמע
-
שדברו
דברי
און.
ותאכל
-
מלעיל
,
כמו
'ויאמר';
ובמוכרת
מלרע
(ראה
בר'
ג
,
ו;
יד
,
יט)
,
הפך
הלשון.
רק
כן
מצאנו.
(ב)
ויצעק
העם
אל
משה
-
בפיוס.
ותשקע
האש
-
כטעם
'ותכבה'
,
ואין
לו
אח.
(ג)
תבערה
-
עוד
אפרשנו
(דב'
ט
,
כב).
(ד)
והאספסוף
-
שנאספו
אל
ישראל
ואינם
מהם
,
והם
"ערב
רב"
(שמ'
יב
,
לח).
והמלה
כפולה
כמו
"סחרחר"
(תה'
לח
,
יא);
"חמרמרו"
(איכה
א
,
כ).
וישובו
-
אחר
התאוה.
גם
בני
ישראל
-
עמם.
(ה)
הדגה
-
שם
המין.
חנם
-
בזול
,
כאילו
הוא
חנם.
הקשואים
-
באל"ף
תחת
ה"א
"מקשה"
(ראה
יש'
א
,
ח);
כמו
"ועמי
תלואים"
(הו'
יא
,
ז);
"תחלואיה"
(דב'
כט
,
כא);
ורבים
כן.
אבטיחים
-
ידוע
מלשון
קדר
,
ואין
רע
לו
במקרא.
חציר
-
הירקות
שהם
עשב
השדה
,
וכן
"המצמיח
הרים
חציר"
(תה'
קמז
,
ח);
והנה
הוא
שם
כלל.
והמתרגם
ארמית
אמר
שהוא
פרט
,
והוא
שם
(ראה
ת"א);
גם
הוא
נכון.
הבצלים
והשומים
-
ידועים
,
והם
קרובים
בלשון
קדר.
(ו)
נפשנו
-
היא
נפש
המתאוה
הנטועה
בכבד.
אין
כל
-
חסרנו
כל
דבר.
עינינו
-
כי
מן
השמים
ירד.
(ז)
והמן
כזרע
גד
-
ספר
הכתוב
חסרון
דעת
המתאוים
,
כי
המן
היה
כזרע
גד
,
והוא
קל
ללקוט
,
והיה
נראה
כי
הוא
לבן
(ראה
שמ'
טז
,
לא).
ועוד
,
כי
יוכלו
לאוכלו
כאשר
הוא
,
גם
לטחנו
ברחים
ולעשות
עוגות
,
או
לדכותו
ולבשלו
בפרור
(ראה
להלן
,
ח)
,
ויש
לו
טעם
נכבד
כמו
לשד
השמן
(ראה
שם).
ועוד
,
כי
היה
יורד
על
מקום
נקי
אַחַר
שירחץ
הטל
את
המקום.
כזרע
גד
-
סמוך
,
כמו
"נטע
שעשועיו"
(יש'
ה
,
ז).
גד
-
יש
אומרים
(רס"ג
תורה):
כוזברתא
,
ויש
אומרים:
חרדל
,
מגזרת
'גידין'.
ואנכי
לא
ידעתי
(ע"פ
בר'
כח
,
טז).
(ח)
שטו
-
כמו
"משוט
בארץ"
(איוב
א
,
ז).
וזה
יורה
,
כי
לא
היה
נופל
זה
עם
זה
,
רק
מפוזר
ומפורד
(ע"פ
אס'
ג
,
ח).
ברחים
-
שליד.
ולא
להפריד
זה
השם
,
כי
משנים
יהיו
הרחים.
במדוכה
-
עץ
או
אבן
שידוכו
בה.
גם
יתכן
שיעשו
עוגות
מאשר
ידוכו.
עוגות
-
כמו
"ועשי
עוגות"
(בר'
יח
,
ו).
לשד
השמן
-
יש
אומרים
(ראה
מחברת:
'שד';
דונש
ע'
* 361
;
שלשה
ס"ד
עמ' 118
:
'שד';
השרשים:
'שד')
כי
הלמ"ד
נוסף
כלמ"ד
"שלאנן"
(איוב
כא
,
כג)
,
והיה
ראוי
להיות
'השמֵן'
מלרע
,
בעבור
שהוא
תאר
השם.
והנכון
בעיני
שלמ"ד
לשד
-
שרש
,
כמו
"נהפך
לשדי"
(תה'
לב
,
ד)
,
והוא
הפך
"חרבוני
קיץ"
(שם)
,
והיא
הלחה
הנכבדת
העולה
למעלה
מכל
שמן;
ויהי
השמן
מלעיל
,
כמשמעו.
(י)
בוכה
למשפחותיו
-
שהתחברו
המשפחות
לבכות
כאשר
יעשו
בבכותם
על
מת.
איש
לפתח
אהלו
-
בפרהסיא.
ובעיני
משה
רע
-
פועל
עבר;
או
תחסר
מלת
'היה'.
(יא)
למה
הרעות
לעבדך
-
הכתוב
דבר
על
הבא
במהרה.
ולמה
לא
מצאתי
חן
בעיניך
-
כאשר
אמרתי
"שלח
נא
ביד
תשלח"
(שמ'
ד
,
יג).
ומלת
מצתי
-
חסר
אל"ף
,
ורבים
כמוה.
(יב)
הריתי
-
האני
אמם?
ילידתיהו
-
או
אני
אביהם?
כמו
"ילד
את
שלח"
(בר'
י
,
כד).
שאהו...
על
האדמה
-
עד
בואו.
(יג)
מאין:
במ"ם
-
שם
מקום
,
ובלא
מ"ם
-
כמו
'לא'.
ונמצאה
מלת
"הן
אתם
מאין"
(יש'
מא
,
כד).
(יד)
כי
כבד
-
פעל
עבר
,
כמו
"כי
זקן
יצחק"
(בר'
כז
,
א);
או
יחסר
'הוא'.
את
-
גם
אתה
,
לשון
זכר
ונקבה
,
כמו
לָך
(בר'
ג
,
יא;
שמ'
ב
,
ז)
גם
"בָּך
(דב'
ז
,
טו;
במ'
ה
,
כ)
,
ו"עִמָּך"
(בר'
כט
,
כה;
ל
,
טו)
,
ו"אִתָך
(בר'
יז
,
ד;
כ
,
טז).
ואם
'אתה'
-
לשון
זכר
לבדו.
(טו)
הרגני
-
כמו
"המיתני"
(ש"א
כ
,
ח);
זה
עשה
לי
בצדקתך
,
ובעבור
פיוסי.
וזה
טעם
ואם
(בנוסחנו:
אם)
מצאתי
חן
בעיניך.
ואל
אראה
-
עוד
ברעה
שאני
בה.
ואין
צורך
לתקון
סופרים
(ראה
תנח'
בשלח
טז;
רש"י).
(טז)
אספה
לי
-
מלה
זרה.
ויתכן
שהיתה
כן
בעבור
אות
הגרון;
וכן
"ערכה
לפני
התיצבה"
(איוב
לג
,
ה).
ושוטריו
-
כי
יש
זקנים
בימים
,
אינם
ראוים
להיותם
שוטרים;
גם
יש
שוטרים
ואינם
זקנים.
(יז)
וירדתי
-
הכבוד
ירד
באש
בתוך
הענן.
ודברתי
-
וכאשר
תשמע
הקול
אתה
,
ישמעו
גם
הם.
ואצלתי
-
כטעם
'אקח
מאשר
אצלך'.
ודע
,
כי
הרוח
כמו
החכמה
,
ואם
תנתן
מחכמת
ראובן
לשמעון
,
לא
תחסר
חכמת
ראובן
,
רק
נשארה
כאשר
היא.
והמשל
בנר
(ראה
ספ"ב
צג).
(יח)
התקדשו
-
נמצא
לשבח
ולגנאי
לשון
'התקדש'.
(יט)
ולא
יומים
-
כפל.
חמשה
ימים
-
כנגד
אצבעות
היד
האוכלים.
עשרה
-
כפל
בשתי
ידיו.
גם
עשרים
-
כמשל
האומרים:
יאכל
כל
מה
שיוכל
באצבעות
ידיו
ורגליו.
(כ)
חדש
ימים
-
פרשתיו
(בר'
ד
,
ד)
,
שישוב
ערך
הלבנה
באורה
כאשר
היתה;
וכן
"שנתים
ימים"
(בר'
מא
,
א).
וטעם
מאפכם
-
כי
הריח
באף
,
ויצא
הריח
ממנו
,
ולא
ימצא.
לזרא
-
באל"ף
תחת
ה"א;
וכן
"קראן
לי
מרא"
(רות
א
,
כ);
כי
אותיות
יהו"א
מתחלפים.
וטעם
לזרא
-
הוא
דבר
רע
נתעב
לתולדת
,
שלא
הרגיל
בו
אדם.
(כא)
שש
מאות
אלף
רגלי
-
ואין
צרך
להזכיר
הפחותים.
ורבים
פירשו
זאת
הפרשה
לטעמים
רבים.
יש
אומרים
,
כי
משה
אמר
מה
שאמרו
לו
ישראל
בעת
שישאלו
ממנו
הבשר.
והתשובה
,
כי
אמר
להם:
אין
לכם
צרך
לשאל;
"היד
יי'
תקצר"
(להלן
,
כג)?!
ולא
אדע
למה
הצרה
הזאת.
רק
הדבר
כמשמעו
,
כי
משה
לא
ידע
,
בעבור
שידע
שהשם
לא
יחדש
אות
או
מופת
כי
אם
להצדיק
נביאו
,
כאשר
אפרש
(במ'
כב
,
כח).
(כב)
ומצא
להם
-
כדברי
המתרגם
(ת"א).
ומה
נכבד
דרש
קדמונינו
(ראה
חולין
כז
,
ב)
במלת
ישחט
-
על
הבהמה
,
ויאסף
-
על
הדג.
(כג)
היקרך
-
כמו
"ויקר
מקרה"
(רות
ב
,
ג).
(כד)
ויצא
משה
-
מאהל
מועד.
(כה)
ויאצל
-
על
דעתי
מהבנין
'הכבד
הנוסף'.
ו"ו
ויתנבאו
-
כפ"ה
רפה
בלשון
ישמעאל.
והם
התנבאו
ולא
יספו
-
פעם
שנית;
וכן
"קול
גדול
ולא
יסף"
(דב'
ה
,
יט);
"ולא
יסף
עוד
לדעתה"
(בר'
לח
,
כו).
ואין
מדקדוק
הלשון
להיותו
מגזרת
"פן
תספו
בכל
חטאתם"
(במ'
טז
,
כו;
ראה
ת"א
לפסוקנו).
אמרו
חכמינו
ז"ל
(ראה
ספ"ב
צה)
שלקח
משה
מכל
שבט
ששה
,
והנם
שנים
ושבעים;
ובעבור
שאמר
לו
השם
"שבעים
איש"
(לעיל
,
טז)
,
הניח
שנים.
וזה
נכון.
(כו)
והמה
בכתובים
-
בתחלה.
ולא
יצאו
-
ממחנה
ישראל
אל
אהל
מועד.
(כז)
וירץ
הנער
-
בה"א:
הוא
הנודע
לשרת
משה
חוץ
מיהושע;
כי
שירות
יהושע
אינו
כשירות
כל
נער.
(כח)
מבחוריו
-
יש
אומרים
שפירושו
'מבחרותו';
והטעם
,
שלא
אמר
כדברי
זקן.
ויש
(ראה
רשב"ם)
מדביקים
מבחוריו
עם
משרת
משה;
והטעם
,
ששרת
אותו
מיום
שהיה
בחור.
וזה
איננו
נכון
,
כי
זה
המעשה
היה
בשנה
השנית
(ראה
במ'
י
,
יא).
והנכון
בעיני
שהוא
מבחוריו
,
הוא
מהמובחרים
לשרת
משה;
כי
אחרים
יש
עמו.
ודע
כי
מלת
'בחור'
בלשון
רבים
,
פעם
תשתנה
ופעם
לא
תשתנה
(ראה
יש'
ט
,
טז);
וכן
מלת
'סריס'
(ראה
בר'
מ
,
ז;
אס'
ב
,
כא);
אולי
הם
שני
משקלים.
כלאם
-
נפתח
הלמ"ד
בעבור
אות
הגרון
הבא
אחריו.
(כט)
ונפתחה
ה"א
המקנא
-
והיה
ראוי
להיותו
בשוא
ופתח
-
בעבור
היות
תחת
המ"ם
שוא
נע
,
ושנים
שואים
נעים
לא
יתחברו.
ומי
יתן
-
מלת
שואל
חפץ
בדבר
,
כאומר:
מי
יתן
לי
זאת
השאלה
והחפץ!
(ל)
ויאסף
משה
-
הלך
בלווי
עם
הזקנים
לחלוק
להם
כבוד.
(לא)
ורוח
נסע
-
יום
שיני.
ויגז
-
כרת
,
כמו
"גזי
נזרך"
(יר'
ז
,
כט);
ומגזרתו:
"גז
צאנך"
(דב'
יח
,
ד).
וטעם
ויגז
-
שהיו
בפאת
ים
רבים
כחול
,
והנה
גזז
מהם.
ומלת
ויגז
-
מפעלי
הכפל
,
כמו
"ויחם
בשר
הילד"
(מ"ב
ד
,
לד).
ויטש
-
כמו
"ויפרש"
(שמ'
מ
,
יט).
והטעם:
כדבר
נטוש
,
אין
כח
בו
לסור;
וכן
"והנם
נטושים
על
פני...
הארץ"
(ש"א
ל
,
טז).
סביבות
המחנה
-
בלבד.
גם
הטעם
,
שהיה
כאמתים
בכל
מקום
,
גבוה
או
שפל.
(לב)
וישטחו
-
כמו
'ויפרשו';
וכן
"שטחתי
אליך
כפי"
(תה'
פח
,
י)
,
ואם
הם
שנים
בנינים.
(לג)
מכה
רבה
-
דֶּבֶר
היה.
(לד)
ויקרא
-
הקורא;
או
משה.
קברו
-
הקוברים;
כמו
"ויאמר
ליוסף"
(בר'
מח
,
א).
(לה)
נסעו
העם
-
אל
חצרות
-
דרך
קצרה.
וטעם
ויהיו
בחצרות
דבק
עם
"ותדבר
מרים"
(במ'
יב
,
א)
,
כי
בעבורה
ישבו
שם
,
כי
כן
כתוב
(ראה
שם
,
טו).