פרק יט
{פרשת חקת}
[א]
וַיְדַבֵּ֣ר
יְהוָ֔ה
אֶל־מֹשֶׁ֥ה
וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן
לֵאמֹֽר:
[ב]
זֹ֚את
חֻקַּ֣ת
הַתּוֹרָ֔ה
אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה
יְהוָ֖ה
לֵאמֹ֑ר
דַּבֵּ֣ר׀
אֶל־בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֗ל
וְיִקְח֣וּ
אֵלֶיךָ֩
פָרָ֨ה
אֲדֻמָּ֜ה
תְּמִימָ֗ה
אֲשֶׁ֤ר
אֵֽין־בָּהּ֙
מ֔וּם
אֲשֶׁ֛ר
לֹא־עָלָ֥ה
עָלֶ֖יהָ
עֹֽל:
[ג]
וּנְתַתֶּ֣ם
אֹתָ֔הּ
אֶל־אֶלְעָזָ֖ר
הַכֹּהֵ֑ן
וְהוֹצִ֤יא
אֹתָהּ֙
אֶל־מִח֣וּץ
לַֽמַּחֲנֶ֔ה
וְשָׁחַ֥ט
אֹתָ֖הּ
לְפָנָֽיו:
[ד]
וְלָקַ֞ח
אֶלְעָזָ֧ר
הַכֹּהֵ֛ן
מִדָּמָ֖הּ
בְּאֶצְבָּע֑וֹ
וְהִזָּ֞ה
אֶל־נֹ֨כַח
פְּנֵ֧י
אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד
מִדָּמָ֖הּ
שֶׁ֥בַע
פְּעָמִֽים:
[ה]
וְשָׂרַ֥ף
אֶת־הַפָּרָ֖ה
לְעֵינָ֑יו
אֶת־עֹרָ֤הּ
וְאֶת־בְּשָׂרָהּ֙
וְאֶת־דָּמָ֔הּ
עַל־פִּרְשָׁ֖הּ
יִשְׂרֹֽף:
[ו]
וְלָקַ֣ח
הַכֹּהֵ֗ן
עֵ֥ץ
אֶ֛רֶז
וְאֵז֖וֹב
וּשְׁנִ֣י
תוֹלָ֑עַת
וְהִשְׁלִ֕יךְ
אֶל־תּ֖וֹךְ
שְׂרֵפַ֥ת
הַפָּרָֽה:
[ז]
וְכִבֶּ֨ס
בְּגָדָ֜יו
הַכֹּהֵ֗ן
וְרָחַ֤ץ
בְּשָׂרוֹ֙
בַּמַּ֔יִם
וְאַחַ֖ר
יָבֹ֣א
אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה
וְטָמֵ֥א
הַכֹּהֵ֖ן
עַד־הָעָֽרֶב:
[ח]
וְהַשֹּׂרֵ֣ף
אֹתָ֔הּ
יְכַבֵּ֤ס
בְּגָדָיו֙
בַּמַּ֔יִם
וְרָחַ֥ץ
בְּשָׂר֖וֹ
בַּמָּ֑יִם
וְטָמֵ֖א
עַד־הָעָֽרֶב:
[ט]
וְאָסַ֣ף׀
אִ֣ישׁ
טָה֗וֹר
אֵ֚ת
אֵ֣פֶר
הַפָּרָ֔ה
וְהִנִּ֛יחַ
מִח֥וּץ
לַֽמַּחֲנֶ֖ה
בְּמָק֣וֹם
טָה֑וֹר
וְ֠הָיְתָה
לַעֲדַ֨ת
בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל
לְמִשְׁמֶ֛רֶת
לְמֵ֥י
נִדָּ֖ה
חַטָּ֥את
הִֽוא:
[י]
וְ֠כִבֶּס
הָאֹסֵ֨ף
אֶת־אֵ֤פֶר
הַפָּרָה֙
אֶת־בְּגָדָ֔יו
וְטָמֵ֖א
עַד־הָעָ֑רֶב
וְֽהָיְתָ֞ה
לִבְנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֗ל
וְלַגֵּ֛ר
הַגָּ֥ר
בְּתוֹכָ֖ם
לְחֻקַּ֥ת
עוֹלָֽם:
[יא]
הַנֹּגֵ֥עַ
בְּמֵ֖ת
לְכָל־נֶ֣פֶשׁ
אָדָ֑ם
וְטָמֵ֖א
שִׁבְעַ֥ת
יָמִֽים:
[יב]
ה֣וּא
יִתְחַטָּא־ב֞וֹ
בַּיּ֧וֹם
הַשְּׁלִישִׁ֛י
וּבַיּ֥וֹם
הַשְּׁבִיעִ֖י
יִטְהָ֑ר
וְאִם־לֹ֨א
יִתְחַטָּ֜א
בַּיּ֧וֹם
הַשְּׁלִישִׁ֛י
וּבַיּ֥וֹם
הַשְּׁבִיעִ֖י
לֹ֥א
יִטְהָֽר:
[יג]
כָּֽל־הַנֹּגֵ֡עַ
בְּמֵ֣ת
בְּנֶפֶשׁ֩
הָאָדָ֨ם
אֲשֶׁר־יָמ֜וּת
וְלֹ֣א
יִתְחַטָּ֗א
אֶת־מִשְׁכַּ֤ן
יְהוָה֙
טִמֵּ֔א
וְנִכְרְתָ֛ה
הַנֶּ֥פֶשׁ
הַהִ֖וא
מִיִּשְׂרָאֵ֑ל
כִּי֩
מֵ֨י
נִדָּ֜ה
לֹא־זֹרַ֤ק
עָלָיו֙
טָמֵ֣א
יִֽהְיֶ֔ה
ע֖וֹד
טֻמְאָת֥וֹ
בֽוֹ:
[יד]
זֹ֚את
הַתּוֹרָ֔ה
אָדָ֖ם
כִּֽי־יָמ֣וּת
בְּאֹ֑הֶל
כָּל־הַבָּ֤א
אֶל־הָאֹ֙הֶל֙
וְכָל־אֲשֶׁ֣ר
בָּאֹ֔הֶל
יִטְמָ֖א
שִׁבְעַ֥ת
יָמִֽים:
[טו]
וְכֹל֙
כְּלִ֣י
פָת֔וּחַ
אֲשֶׁ֛ר
אֵין־צָמִ֥יד
פָּתִ֖יל
עָלָ֑יו
טָמֵ֖א
הֽוּא:
[טז]
וְכֹ֨ל
אֲשֶׁר־יִגַּ֜ע
עַל־פְּנֵ֣י
הַשָּׂדֶ֗ה
בַּֽחֲלַל־חֶ֙רֶב֙
א֣וֹ
בְמֵ֔ת
אֽוֹ־בְעֶ֥צֶם
אָדָ֖ם
א֣וֹ
בְקָ֑בֶר
יִטְמָ֖א
שִׁבְעַ֥ת
יָמִֽים:
[יז]
וְלָֽקְחוּ֙
לַטָּמֵ֔א
מֵעֲפַ֖ר
שְׂרֵפַ֣ת
הַחַטָּ֑את
וְנָתַ֥ן
עָלָ֛יו
מַ֥יִם
חַיִּ֖ים
אֶל־כֶּֽלִי:
[שני]
[יח]
וְלָקַ֨ח
אֵז֜וֹב
וְטָבַ֣ל
בַּמַּיִם֘
אִ֣ישׁ
טָהוֹר֒
וְהִזָּ֤ה
עַל־הָאֹ֙הֶל֙
וְעַל־כָּל־הַכֵּלִ֔ים
וְעַל־הַנְּפָשׁ֖וֹת
אֲשֶׁ֣ר
הָֽיוּ־שָׁ֑ם
וְעַל־הַנֹּגֵ֗עַ
בַּעֶ֙צֶם֙
א֣וֹ
בֶחָלָ֔ל
א֥וֹ
בַמֵּ֖ת
א֥וֹ
בַקָּֽבֶר:
[יט]
וְהִזָּ֤ה
הַטָּהֹר֙
עַל־הַטָּמֵ֔א
בַּיּ֥וֹם
הַשְּׁלִישִׁ֖י
וּבַיּ֣וֹם
הַשְּׁבִיעִ֑י
וְחִטְּאוֹ֙
בַּיּ֣וֹם
הַשְּׁבִיעִ֔י
וְכִבֶּ֧ס
בְּגָדָ֛יו
וְרָחַ֥ץ
בַּמַּ֖יִם
וְטָהֵ֥ר
בָּעָֽרֶב:
[כ]
וְאִ֤ישׁ
אֲשֶׁר־יִטְמָא֙
וְלֹ֣א
יִתְחַטָּ֔א
וְנִכְרְתָ֛ה
הַנֶּ֥פֶשׁ
הַהִ֖וא
מִתּ֣וֹךְ
הַקָּהָ֑ל
כִּי֩
אֶת־מִקְדַּ֨שׁ
יְהוָ֜ה
טִמֵּ֗א
מֵ֥י
נִדָּ֛ה
לֹא־זֹרַ֥ק
עָלָ֖יו
טָמֵ֥א
הֽוּא:
[כא]
וְהָיְתָ֥ה
לָהֶ֖ם
לְחֻקַּ֣ת
עוֹלָ֑ם
וּמַזֵּ֤ה
מֵֽי־הַנִּדָּה֙
יְכַבֵּ֣ס
בְּגָדָ֔יו
וְהַנֹּגֵעַ֙
בְּמֵ֣י
הַנִּדָּ֔ה
יִטְמָ֖א
עַד־הָעָֽרֶב:
[כב]
וְכֹ֛ל
אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ
הַטָּמֵ֖א
יִטְמָ֑א
וְהַנֶּ֥פֶשׁ
הַנֹּגַ֖עַת
תִּטְמָ֥א
עַד־הָעָֽרֶב:
פ
פרק יט
{פרשת חקת}
[א]
וידבר
יהוה
אל משה
ואל אהרן
לאמר:
[ב]
זאת
חקת
התורה
אשר צוה
יהוה
לאמר
דבר׀
אל בני
ישראל
ויקחו
אליך
פרה
אדמה
תמימה
אשר
אין בה
מום
אשר
לא עלה
עליה
על:
[ג]
ונתתם
אתה
אל אלעזר
הכהן
והוציא
אתה
אל מחוץ
למחנה
ושחט
אתה
לפניו:
[ד]
ולקח
אלעזר
הכהן
מדמה
באצבעו
והזה
אל נכח
פני
אהל מועד
מדמה
שבע
פעמים:
[ה]
ושרף
את הפרה
לעיניו
את ערה
ואת בשרה
ואת דמה
על פרשה
ישרף:
[ו]
ולקח
הכהן
עץ
ארז
ואזוב
ושני
תולעת
והשליך
אל תוך
שרפת
הפרה:
[ז]
וכבס
בגדיו
הכהן
ורחץ
בשרו
במים
ואחר
יבא
אל המחנה
וטמא
הכהן
עד הערב:
[ח]
והשרף
אתה
יכבס
בגדיו
במים
ורחץ
בשרו
במים
וטמא
עד הערב:
[ט]
ואסף׀
איש
טהור
את
אפר
הפרה
והניח
מחוץ
למחנה
במקום
טהור
והיתה
לעדת
בני ישראל
למשמרת
למי
נדה
חטאת
הוא:
[י]
וכבס
האסף
את אפר
הפרה
את בגדיו
וטמא
עד הערב
והיתה
לבני
ישראל
ולגר
הגר
בתוכם
לחקת
עולם:
[יא]
הנגע
במת
לכל נפש
אדם
וטמא
שבעת
ימים:
[יב]
הוא
יתחטא בו
ביום
השלישי
וביום
השביעי
יטהר
ואם לא
יתחטא
ביום
השלישי
וביום
השביעי
לא
יטהר:
[יג]
כל הנגע
במת
בנפש
האדם
אשר ימות
ולא
יתחטא
את משכן
יהוה
טמא
ונכרתה
הנפש
ההוא
מישראל
כי
מי
נדה
לא זרק
עליו
טמא
יהיה
עוד
טמאתו
בו:
[יד]
זאת
התורה
אדם
כי ימות
באהל
כל הבא
אל האהל
וכל אשר
באהל
יטמא
שבעת
ימים:
[טו]
וכל
כלי
פתוח
אשר
אין צמיד
פתיל
עליו
טמא
הוא:
[טז]
וכל
אשר יגע
על פני
השדה
בחלל חרב
או
במת
או בעצם
אדם
או
בקבר
יטמא
שבעת
ימים:
[יז]
ולקחו
לטמא
מעפר
שרפת
החטאת
ונתן
עליו
מים
חיים
אל כלי:
[שני]
[יח]
ולקח
אזוב
וטבל
במים
איש
טהור
והזה
על האהל
ועל כל הכלים
ועל הנפשות
אשר
היו שם
ועל הנגע
בעצם
או
בחלל
או
במת
או
בקבר:
[יט]
והזה
הטהר
על הטמא
ביום
השלישי
וביום
השביעי
וחטאו
ביום
השביעי
וכבס
בגדיו
ורחץ
במים
וטהר
בערב:
[כ]
ואיש
אשר יטמא
ולא
יתחטא
ונכרתה
הנפש
ההוא
מתוך
הקהל
כי
את מקדש
יהוה
טמא
מי
נדה
לא זרק
עליו
טמא
הוא:
[כא]
והיתה
להם
לחקת
עולם
ומזה
מי הנדה
יכבס
בגדיו
והנגע
במי
הנדה
יטמא
עד הערב:
[כב]
וכל
אשר יגע בו
הטמא
יטמא
והנפש
הנגעת
תטמא
עד הערב:
פ