מאגר הכתר במדבר פרק כב עם פירוש רלב"ג

פרק כב
(ב - ג) ויקץ מואב מפני בני ישראל - רוצה לומר , שהיה במצוקה גדולה וביראה פן ישחיתוהו ישראל כמו שהשחיתו האמורי. (ד) כלחוך השור את ירק השדה - אמר זה , לפי שהשור הוא רב המזון , וכאשר יבא על עשב השדה יכַלֶנו ויאכלנו בשלמות מזולת שישאיר בו דבר. והוצרך להזכיר שבלק בן צפור היה מלך למואב בעת ההיא , בעבור מה שרצה להזכיר מדברי בלעם ובלק. (ה) הנה כסה את עין הארץ - רוצה לומר , כי לרבויים יכסו מראה הארץ , שלא יוכל איש לראות את הארץ (ע"פ שמ' י , ה) , כי היא כלה מכוסה בהם. והוא יושב ממולי - אמר זה לפי שהם היו אז בערבות מואב (ראה לעיל , א) , ושם חנו אצל הירדן מבית הישימות עד אבל השטים , כמו שנזכר בפרשת 'אלה מסעי' (ראה במ' לג , מח - מט). (ו) לכה נא ארה לי את העם הזה וגו' - אחשוב , כי מפני שהיה בלעם קוסם , כאמרו "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו... בחרב" (יהו' יג , כב) - ולזאת הסבה גם כן הביאו לו קסמים (ראה להלן , ז) - הנה היה יודע בקסם העתיד לבא על איש ואיש ביותר שלם שאפשר שתגיע זאת הידיעה לקוסם , ולזה נתיחד בזה הענין מבין שאר הקוסמים , שדברים רבים מדבריו נתקיימו. ומצד תחבולותיו , כאשר היה יודע מצד הקסם שיגיע רע לאיש - מה , היה מקלל אותו , וכאשר היה יודע העת הראוי שיגיע בו לאיש - מה טוב , היה מברך אותו; והיה מביא זה האנשים להאמין כי מבורכיו הם ברוכים ומקולליו הם מקוללים. ואפשר עוד , שהיה עושה מעשים - מה ממין הנַחַש והכשוף להזיק למי שירצה ולהועיל למי שירצה , כמו שנבאר עם זכירתנו תועלות זאת הפרשה (תועלת ג בקובץ תועלות לרלב"ג , במ' כב , ב - כה , ט). (ז) וקסמים בידם - הם כלים - מה , יעורר בהם הקוסם כח הדמיון להגיע אליו הקסם. וראוי שתדע , כי אלו הדברים הנזכרים בזאת הפרשה מבלעם הם נבואות , לא קסמים; וזה יתבאר במה שביארנו מסגולות הקסם והנבואה ומה שיוכר בו אחד - אחד מהם , בשני מ'ספר מלחמות יי'' (ראה פרקים ו - ח). ואחשוב , כי השם יתעלה השיבו נביא בזה הזמן - בעבור עוצם השגחתו על ישראל (ראה ויק"ר א , יב) , כי היה ראוי שתשמרהו זאת המעלה מנתינת עצה להכשיל ישראל בדברים מגונים , כמו הזִמה ועבודה זרה. ועם כל זה לא נשמר מזה , כי הוא נתן עצה למואבים להפקיר בנותיהם לזנות עם ישראל כדי שיפתו אותם לעבוד עבודה זרה , כמו שנתבאר בפרשת 'ראשי המטות'; אמר "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביי' על דבר פעור" (במ' לא , טז; ראה סנה' קו , א). (ט) מי האנשים האלה עמך - אע"פ שהשם יתעלה יודע הכל , הנה יבאו ממנו אלו השאלות לדבר כלשון בני אדם , ולהישיר השופטים , שיתישבו בידיעת אמתת הדבר קודם שישפטו בו. (יג-יז) כי מאן יי' לתתי להלוך עמכם - לפי שהיה רצון בלעם ללכת שם , לא רצה להגיד למלאכי בלק מה שאמר השם יתעלה לו: "לא תאור את העם כי ברוך הוא" (לעיל , יב) , כי חשב שאם היה בלק יודע זה לא היה מוסיף לשלוח לו. אך אמר להם כי מאן יי' לתתי להלוך עמכם - כאלו אמר , כי לא היה רצון השם למנוע ממנו ההליכה שם , אבל מנע ממנו ההליכה עמהם; והנה היה חושב בלעם , כי אולי בעת אחֵר יאות השם יתעלה להניחו ללכת שם לקוב את העם (ראה תנח' בלק ה). ולפי שהרגיש בלק בזה , רצוני , שזה המאמר לא היה מחייב שלא יתרצה ללכת לבלק , אבל היה מחייב שלא יתרצה ללכת עם אלו ששלח לו ראשונה , חשב כי אולי היה זה לבקשת הכבוד. ולזה הוסיף בלק לשלוח שרים רבים במספר ויותר נכבדים מהראשונים , ושלח לו בביאור כי כבד יכבדהו מאד , כדי שיתרצה על כל פנים לבא לקוב את העם (ראה שם ו). (יח) מלא ביתו - הרצון בו: בית מלא , כמו שפירש החכם אבן עזרא; כי לא יהיה תועלת לבלעם אם יתן לו בלק פֹּעל מלא הבית כסף וזהב. (יט) שבו נא בזה גם אתם הלילה - אמר זה לבאר להם , כי לא אמר מה שאמר לשרים הראשונים לבקשת הכבוד , כמו שחשב בלק (ראה פירושו לעיל , יג - יז) , אך אמר זה לפי שאינו יכול לעשות דבר אם לא יִמָלך בשכינה , ואשר יאמר לו השם יתעלה יעשה. ולזה אמר: יצטרך לכם גם כן להתעכב פה הלילה - כי אז , בעת השינה , יותר נכון לקבל כח עליון , כמו שביארנו בשני מ'ספר מלחמות יי'' (ראה פרק ו) - ואז יודיעני השם מה אעשה. (כ) אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם - רוצה לומר: אם הם רוצים לקרוא לך שתבא אצל בלק , קום לך אתם; אך לא תלך שם לקוב את העם כמו ששואל בלק , אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. ואמנם אמר לו כך , כי תחלה אמר לו השם יתעלה: "לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא" (לעיל , יב); וחשב בלעם מזה המאמר , שהשם יתעלה מנע ממנו ההליכה עמהם אע"פ שלא יאור את העם , ולזה אמר אל שרי מואב: "מאן יי' לתתי להלוך עמכם" (לעיל , יג). ולזה אמר לו עתה , שאינו מונע ממנו ההליכה אל בלק , אך מונע ממנו מה ששאל ממנו , לקוב את העם. (כא) ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו - יש בזה הספור שאלות קשות מאד. האחת: איך יתכן שתראה האתון מלאך יי' (ראה להלן , כג) , והנה לא יראהו מי שאינו נביא , כמו שנתבאר בסוף דניאל: "והאנשים אשר היו עמו לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם" (ראה דנ' י , ז)? ולא תטעה בענין ה'מלאך' שנראה למנוח ולאשתו (ראה שו' יג , יא - יד) , כי הוא היה איש נביא , כמו שביארנו שם (פס' יא - טז). ואם אמרנו שהשם יתעלה יעשה זה על דרך המופת , הנה ישאל שואל: אי זה תועלת היה בזה המופת? והנה לא היה המכוון מזה אלא שיאמר המלאך לבלעם , כי הוא יצא לשטן לו (ראה להלן , כב) , אם תהיה כונתו לקוב את העם! ובהיות הענין כן , למה לא נראה לו המלאך ראשונה וחרבו שלופה בידו (ראה להלן , לא) , ויגיע מזה התכלית המכוון מהשם יתעלה בזה , ולא נצטרך לחדוש זה המופת הנפלא , רוצה לומר , שתראה האתון את מלאך יי'?! ואם אמרנו שזה המלאך היה נביא , הנה יפול הספק עדין , לאי זה תועלת הוצרך להתחדש אז על דרך המופת שתדבר האתון , עם שלא יוכל אחד לומר מי היה זה הנביא? ועוד: איך לא ראוהו שרי בלק ולא נערי בלעם , כי לא נזכר פה שראהו אחר זולתי האתון ובלעם אחריה? והוא מבואר , שהשם יתעלה לא יחדש המופתים ללא צורך! אמר שלמה "והאלהים עשה שייראו מלפניו" (קה' ג , יד; ראה פירושו שם). והנה דעת רבותינו ז"ל הוא שזה הענין היה כפשוטו , ולזה אמרו (משנה אבות ה , ו) שפי האתון הוא מהדברים שנבראו בין השמשות. והנראה בעינינו , לפי השרשים האמתיים הנראים מדברי הנביאים ומהעיון , שזה הספור היה ענין שקרה לבלעם במראה הנבואה , כמו הענין בספור לקיחת הושע גומר בת דבלים ושאר מה שנמשך בספור ההוא (ראה הו' א) , אשר הוא בהכרח דבר נראה לו במראה הנבואה , לא דבר שקרה (ראה מו"נ ב , מב , מו). והנה נדמה לבלעם בחלומו של נבואה - שכבר היה לילה כשבאהו דבר השם יתעלה במה שאמר לו: "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם" (לעיל , כ) , ואחר זה נדמה לו בחלומו שהיה בֹּקר , ושהוא קם וחבש את אתונו והלך עם שרי מואב; כי כן היתה הסכמתו אם היה מֵקיץ , לפי שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו (ראה ברכות נה , ב) , ולזה תמצא כי תכונות האדם בחלומו הם מתיחסות לתכונותיו בהקיץ. והנה סבב השם יתעלה , שיקרה לו בהליכתו מה שהורה לו שלא הסכימו מן השמים שילך שם לתכלית אשר הוא פונה אליו , כי היה דעתו על כל פנים להשתדל להזיק לישראל לפי היכולת. ולזה ספר שקרה לו זה המקרה (ראה להלן , כה - לג) , כי האתון נטתה מן הדרך והלכה בשדה , וכאשר הכה בלעם אותה להטותה הדרך נלחצה אל הקיר ולחצה רגל בלעם אל הקיר , ושב להכותה; ואחר זה רבצה תחתיו ושב להכותה. ונדמה לו בחלומו כאלו פתח השם יתעלה את פי האתון ודברה עמו שתי פעמים , והוא השיב לה כדַבֵּר איש לאיש אחר. ואחר נראה לו המלאך , ונתבאר לו מדברי המלאך בחלומו שנטיית האתון מן הדרך היתה מפני ראותה מלאך יי'. והנה אמר "אם רע בעיניך אשובה לי" (להלן , לד) - לפי שהיה דומה לו שכבר החזיק בדרך ובא לו הצווי שנית שילך עם האנשים אך לא ידבר , רק מה שידבר אליו השם יתעלה (ראה להלן , לה). וזה כלו היה מהשגחת השם יתעלה על ישראל , כמו שזכרנו (לעיל , ז) , כי זה היה ראוי שיוסיף אימה לבלעם מעבור את פי השם יתעלה בהשתדלותו לגרום נזק לישראל. והנה מה שאמר אחר זה "וילך בלעם עם שרי בלק" (להלן , לה) הוא ענין שהיה בהקיץ , ולזה הוצרך להגיד זה , כי הראשון היה במראה הנבואה; ולולי זה הפירוש לא היה צריך לומר שנית וילך עם שרי מואב. (כב) ויחר אף אלהים כי הולך הוא - רוצה לומר: לפי מה שנתבאר לשם יתעלה , שהוא היה הולך לא לתכלית שיזהר ממה שהזהירו השם יתעלה , חרה אפו עליו , ורצה להראותו דבר מפחד , ימנע בעבורו מהשתדל להזיק לישראל. לשטן לו - הוא מענין "שטה מעליו ועבור" (מש' ד , טו); והרצון בו , למנעו ממה שהיה מכוין אליו ולהטותו ממנו. ושני נעריו עמו - לפי שממנהגו היה כשהיה הולך , שהיה מוליך עמו שני נעריו , נדמה לו כך. (כד) במשעול הכרמים - הוא השביל שבין הכרמים; והיו הכרמים ההם מוקפים גדר. (כט) כי התעללת בי - רוצה לומר , שעשית כנגדי פעולות קשות; כטעם "את אשר התעללתי במצרים" (שמ' י , ב). (ל) ההסכן הסכנתי - ההרגל הרגלתי. (לב) כי ירט הדרך לנגדי - רוצה לומר: נטה ונתעוֵת , כי אתה רוצה להחטיא כונתי ולנטות מן הדרך אשר צויתי לך. (לג) אולי נטתה מפני וגו' - רוצה לומר: לולא שנטתה מפני , שהייתי מוצא אותך תכף , מרוב חרון אפי על הסכמתך זאת הייתי הורג אותך לבדך , לא היא , כי היא אינה חוטאת בזה. והנה בנטותה מפני הצילה אותך מהמות , כי שקטה חמתי בין הזמן הזה. ואתה הכית אותה על זה שלש פעמים בהצילה אותך - הנה בודאי לא היה זה מן הראוי! והנה אמר: גם אותכה הרגתי - כי הוא היה מתרעם על מה שהתעללה בו האתון; וכאלו אמר: לא הספיק לך מה שהתעללה בך האתון , כי יותר קשה ממנו הייתי עושה לך! ואמר: ואותה החייתי - לפי שהיה מפורסם שלא יראה אחד מלאך יי' ויחי ― אמר יעקב אבינו כאשר ראה את פנואל: "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (בר' לב , לא); ואמר מנוח: "מות נמות כי אלהים ראינו" (שו' יג , כב) ― וכאלו אמר , שלא די שלא הרגתי אותה , אבל הצלתיה מהמות הראוי לה מפני ראותה אותי. (לו) ויצא לקראתו אל עיר מואב - הנה יצא בלק עד קצה גבול ארצו לקראת בלעם לכבדו , כי כן שלח לו: "כי כבד אכבדך מאד" (לעיל , יז); ולכבודו גם כן זבח בלק בקר וצאן ושלח לבלעם ולשרים אשר אתו (ראה להלן , מ). (מא) ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם - יש לשאול בכאן שאלה עמוקה והוא , שכבר יֵרָאה מזה המקום , וממה שאמר אחר זה "אפס קצהו תראה וכלו לא תראה" (במ' כג , יג) , וממה שאמר "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו" (במ' כד , ב) - שכבר היה מדקדק בלעם שיראה את ישראל , כדי שיהיה זה כלי לקוב אותם. והנה יפול בזה ספק חזק: אי זה רושם היה בראייתו ישראל , להגיע להם קללה ועונש? ואם אמרנו כי אולי בעין הרע היה מגיע היזק למי שיביט בהם , מצד איד ארסיי נתך ממנו , הנה ידמה כי ממקום רחוק כל כך לא היה אפשר שיגיע הִפָּעֲלוּת למובטים מפני האיד הנתך מעין בלעם , כי הוא לא יפעל באי זה מרחק הזדמן! ועוד: איך לא היו נזוקים העומדים לפניו? ועוד: אי זה רושם היה בזה אל שיהיו מבורכים אשר יברכם , והנה מצאנו שאמר לו בלק: "גם קוב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו" (במ' כג , כה)? והנראה בעיני , שהוא היה רוצה לראות אותם כדי שתתבודד מחשבתו בהם , ויהיה זה סבה אל שיִוָדע לו מה שראוי שיקרה לחלק - חלק מהם מרע או מטוב; כי זה מתנאי הנבואה והקסם , כמו שביארנו בשני מ'ספר מלחמות יי'' (ראה פרק ו). והנה היה במות בעל מקום גבוה אצל גבול מואב , היה יכול בלעם לראות משם קצה העם. ואמר החכם אבן עזרא , כי הוא 'בעל במות ארנון' (ראה במ' כא , כח); ונכון הוא.