פרק כה
[א]
וַיֵּ֥שֶׁב
יִשְׂרָאֵ֖ל
בַּשִּׁטִּ֑ים
וַיָּ֣חֶל
הָעָ֔ם
לִזְנ֖וֹת
אֶל־בְּנ֥וֹת
מוֹאָֽב:
[ב]
וַתִּקְרֶ֣אןָ
לָעָ֔ם
לְזִבְחֵ֖י
אֱלֹהֵיהֶ֑ן
וַיֹּ֣אכַל
הָעָ֔ם
וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ
לֵאלֹהֵיהֶֽן:
[ג]
וַיִּצָּ֥מֶד
יִשְׂרָאֵ֖ל
לְבַ֣עַל
פְּע֑וֹר
וַיִּֽחַר־אַ֥ף
יְהוָ֖ה
בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[ד]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֶל־מֹשֶׁ֗ה
קַ֚ח
אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י
הָעָ֔ם
וְהוֹקַ֥ע
אוֹתָ֛ם
לַיהוָ֖ה
נֶ֣גֶד
הַשָּׁ֑מֶשׁ
וְיָשֹׁ֛ב
חֲר֥וֹן
אַף־יְהוָ֖ה
מִיִּשְׂרָאֵֽל:
[ה]
וַיֹּ֣אמֶר
מֹשֶׁ֔ה
אֶל־שֹׁפְטֵ֖י
יִשְׂרָאֵ֑ל
הִרְגוּ֙
אִ֣ישׁ
אֲנָשָׁ֔יו
הַנִּצְמָדִ֖ים
לְבַ֥עַל
פְּעֽוֹר:
[ו]
וְהִנֵּ֡ה
אִישׁ֩
מִבְּנֵ֨י
יִשְׂרָאֵ֜ל
בָּ֗א
וַיַּקְרֵ֤ב
אֶל־אֶחָיו֙
אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית
לְעֵינֵ֣י
מֹשֶׁ֔ה
וּלְעֵינֵ֖י
כָּל־עֲדַ֣ת
בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֑ל
וְהֵ֣מָּה
בֹכִ֔ים
פֶּ֖תַח
אֹ֥הֶל
מוֹעֵֽד:
[מפטיר]
[ז]
וַיַּ֗רְא
פִּֽינְחָס֙
בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר
בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן
הַכֹּהֵ֑ן
וַיָּ֙קָם֙
מִתּ֣וֹךְ
הָעֵדָ֔ה
וַיִּקַּ֥ח
רֹ֖מַח
בְּיָדֽוֹ:
[ח]
וַ֠יָּבֹא
אַחַ֨ר
אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל
אֶל־הַקֻּבָּ֗ה
וַיִּדְקֹר֙
אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם
אֵ֚ת
אִ֣ישׁ
יִשְׂרָאֵ֔ל
וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה
אֶל־קֳבָתָ֑הּ
וַתֵּֽעָצַר֙
הַמַּגֵּפָ֔ה
מֵעַ֖ל
בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
[ט]
וַיִּהְי֕וּ
הַמֵּתִ֖ים
בַּמַּגֵּפָ֑ה
אַרְבָּעָ֥ה
וְעֶשְׂרִ֖ים
אָֽלֶף:
פ
{פרשת פינחס}
[י]
וַיְדַבֵּ֥ר
יְהוָ֖ה
אֶל־מֹשֶׁ֥ה
לֵּאמֹֽר:
[יא]
פִּֽינְחָ֨ס
בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר
בֶּן־אַהֲרֹ֣ן
הַכֹּהֵ֗ן
הֵשִׁ֤יב
אֶת־חֲמָתִי֙
מֵעַ֣ל
בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל
בְּקַנְא֥וֹ
אֶת־קִנְאָתִ֖י
בְּתוֹכָ֑ם
וְלֹא־כִלִּ֥יתִי
אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל
בְּקִנְאָתִֽי:
[יב]
לָכֵ֖ן
אֱמֹ֑ר
הִנְנִ֨י
נֹתֵ֥ן
ל֛וֹ
אֶת־בְּרִיתִ֖י
שָׁלֽוֹם:
[יג]
וְהָ֤יְתָה
לּוֹ֙
וּלְזַרְע֣וֹ
אַחֲרָ֔יו
בְּרִ֖ית
כְּהֻנַּ֣ת
עוֹלָ֑ם
תַּ֗חַת
אֲשֶׁ֤ר
קִנֵּא֙
לֵֽאלֹהָ֔יו
וַיְכַפֵּ֖ר
עַל־בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
[יד]
וְשֵׁם֩
אִ֨ישׁ
יִשְׂרָאֵ֜ל
הַמֻּכֶּ֗ה
אֲשֶׁ֤ר
הֻכָּה֙
אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית
זִמְרִ֖י
בֶּן־סָל֑וּא
נְשִׂ֥יא
בֵֽית־אָ֖ב
לַשִּׁמְעֹנִֽי:
[טו]
וְשֵׁ֨ם
הָאִשָּׁ֧ה
הַמֻּכָּ֛ה
הַמִּדְיָנִ֖ית
כָּזְבִּ֣י
בַת־צ֑וּר
רֹ֣אשׁ
אֻמּ֥וֹת
בֵּֽית־אָ֛ב
בְּמִדְיָ֖ן
הֽוּא:
פ
[טז]
וַיְדַבֵּ֥ר
יְהוָ֖ה
אֶל־מֹשֶׁ֥ה
לֵּאמֹֽר:
[יז]
צָר֖וֹר
אֶת־הַמִּדְיָנִ֑ים
וְהִכִּיתֶ֖ם
אוֹתָֽם:
[יח]
כִּ֣י
צֹרֲרִ֥ים
הֵם֙
לָכֶ֔ם
בְּנִכְלֵיהֶ֛ם
אֲשֶׁר־נִכְּל֥וּ
לָכֶ֖ם
עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר
וְעַל־דְּבַ֞ר
כָּזְבִּ֨י
בַת־נְשִׂ֤יא
מִדְיָן֙
אֲחֹתָ֔ם
הַמֻּכָּ֥ה
בְיוֹם־הַמַּגֵּפָ֖ה
עַל־דְּבַר־פְּעֽוֹר:
פרק כה
[א]
וישב
ישראל
בשטים
ויחל
העם
לזנות
אל בנות
מואב:
[ב]
ותקראן
לעם
לזבחי
אלהיהן
ויאכל
העם
וישתחוו
לאלהיהן:
[ג]
ויצמד
ישראל
לבעל
פעור
ויחר אף
יהוה
בישראל:
[ד]
ויאמר
יהוה
אל משה
קח
את כל ראשי
העם
והוקע
אותם
ליהוה
נגד
השמש
וישב
חרון
אף יהוה
מישראל:
[ה]
ויאמר
משה
אל שפטי
ישראל
הרגו
איש
אנשיו
הנצמדים
לבעל
פעור:
[ו]
והנה
איש
מבני
ישראל
בא
ויקרב
אל אחיו
את המדינית
לעיני
משה
ולעיני
כל עדת
בני ישראל
והמה
בכים
פתח
אהל
מועד:
[מפטיר]
[ז]
וירא
פינחס
בן אלעזר
בן אהרן
הכהן
ויקם
מתוך
העדה
ויקח
רמח
בידו:
[ח]
ויבא
אחר
איש ישראל
אל הקבה
וידקר
את שניהם
את
איש
ישראל
ואת האשה
אל קבתה
ותעצר
המגפה
מעל
בני
ישראל:
[ט]
ויהיו
המתים
במגפה
ארבעה
ועשרים
אלף:
פ
{פרשת פינחס}
[י]
וידבר
יהוה
אל משה
לאמר:
[יא]
פינחס
בן אלעזר
בן אהרן
הכהן
השיב
את חמתי
מעל
בני ישראל
בקנאו
את קנאתי
בתוכם
ולא כליתי
את בני ישראל
בקנאתי:
[יב]
לכן
אמר
הנני
נתן
לו
את בריתי
שלום:
[יג]
והיתה
לו
ולזרעו
אחריו
ברית
כהנת
עולם
תחת
אשר
קנא
לאלהיו
ויכפר
על בני
ישראל:
[יד]
ושם
איש
ישראל
המכה
אשר
הכה
את המדינית
זמרי
בן סלוא
נשיא
בית אב
לשמעני:
[טו]
ושם
האשה
המכה
המדינית
כזבי
בת צור
ראש
אמות
בית אב
במדין
הוא:
פ
[טז]
וידבר
יהוה
אל משה
לאמר:
[יז]
צרור
את המדינים
והכיתם
אותם:
[יח]
כי
צררים
הם
לכם
בנכליהם
אשר נכלו
לכם
על דבר פעור
ועל דבר
כזבי
בת נשיא
מדין
אחתם
המכה
ביום המגפה
על דבר פעור: