מאגר הכתר דברים פרק יב עם פירוש רלב"ג

פרק יב
(א) אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ וגו' - זכר עתה החקים והמשפטים שנוהגים תמיד בארץ , כל הימים שיהיו ישראל חיים על האדמה ההיא , רצונו לומר: בארץ ישראל. (ב) אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם וגו' - הנה זאת המצוה היא לעקר עבודה זרה מארץ ישראל , והיא נוהגת תמיד בכל עת שתמָצא עבודה זרה שם. והוא מבואר מעניינה שאי אפשר בה שתנהג אלא בארץ ישראל , כי כבר בארה התורה שזאת המצוה הוא לעקור עבודה זרה מארץ ישראל (ראה שמ' לד , יב - יג). את כל המקומות אשר עבדו שם וגו' - מגיד שאנחנו חייבין בארץ ישראל להרוס הבתים שעבדו בהם עבודה זרה ולאבדם , כשנבנה הבית לעבודה זרה , כמו שיתבאר במה שיבא. את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן - למד שאנחנו חייבין לאבד העבודה זרה ששמו באיזה מקום שיהיה בארצנו. והנה זכר אלו המקומות , כי הם היו נהוגים שישימו שם אלהיהם. ולמדנו מזה (ראה ע"ז נב , ב) , שאם בטלו אותם הגוים העבודה זרה ההיא , שלא נחוייב לאבדה שאינה אלהיהם בעת שמצאנום , והתורה אמרה את אלהיהם על ההרים - שיהיו אלהיהם בעת שמצאנום. וכן אמר בפרשת 'ואתחנן': "פסילי אלהיהם תשרפון באש" (דב' ז , כה) , ואמר בזה המקום: "ופסילי אלהיהם תגדעון" (להלן , ג). ולמדנו עוד מזה (ראה ספ"ד ס) , שאם השתחוו להרים ולגבעות אין אנחנו חייבים לאבדם , כי התורה זכרה שאלהיהם על ההרים צֻוינו לאבד ולא ההרים , כי לא נקראם המקומות אשר עבדו שם את אלהיהם. ולזה גם כן אם עשו מהם עבודה זרה , לא נחוייב לאבדם , כי אין בהם תפיסת יד אדם , כמו שאם השתחוו לשמש או לירח לא תאסר לנו הנאתם. ומזה המקום למדנו שהעבודה זרה שהיא תחת עץ רענן - לא נחוייב לאבד כי אם העבודה זרה , לא העץ ההוא , אחר שאין בו תפיסת יד אדם , כמו העניין בהרים ובגבעות. אך אם יש בו תפיסת יד אדם , כגון שנטעו לעבודה זרה , יחוייב לאבדו; וזו היא אשרה שחייבה התורה לשרפה (ראה להלן , ג). (ג) ונתצתם את מזבחותם - רוצה לומר: המזבחות שעבדו בהם העבודה זרה. והנה לא צוה לאבדו אלא לנתצו , וזה היה כשלא היה בו תפיסת יד אדם לעבודה זרה. וחוייבו לנתצו כדי שלא ישאר שם מזבח; וכן העניין באבן אשר יעשו ממנו מצבה להשתחוות עליה (ע"פ וי' כו , א) לעבודה זרה - כיון שאין בה תפיסת יד אדם לעבודה זרה ישברוה , והיא מותרת בהנאה. והנה ישברוה לאבד את שמה , שלא תקרא 'מצבה'. ואשריהם תשרפון באש - כבר בארנו (לעיל , ב) שזה יהיה באילן שנטעו תחלה לעבודה זרה , שיש תפיסת יד אדם בכלו. ופסילי אלהיהם תגדעון - זה יהיה באילן שלא נטעו לעבודה זרה תחלה , ועשה בו מעשה לעבודה זרה , כאלו תאמר שגדעו ופסלו לעבודה זרה - הנה מה שצמח אחר זה או מה שהיה בו תפיסת יד אדם לעבודה זרה - אסור , ולזה מגדע אותו; והשאר מותר. ואולם בפרשת 'ואתחנן' אמר: "פסילי אלהיהם תשרפון באש" (דב' ז , כה) , וזה אמנם היה בפסל שנפסל כלו לעבודה זרה , כמו שחצב אבן לעבודה זרה. ואבדתם את שמם מן המקום ההוא - זה יהיה בבית שעבדו בו עבודה זרה ולא היה בו תפיסת יד אדם , שכבר היה בנוי לא לשם עבודה זרה ולא חודש בו דבר לעבודה זרה , הנה יספיק שיאבד את שם העבודה זרה מהמקום ההוא , רוצה לומר , שיסירה משם ויאבדה , כמו שנתבאר בעבודה זרה שהושמה תחת כל עץ רענן (ראה לעיל , ב) , שהעץ ההוא לא נאסר , אך יאבד העבודה זרה שהושמה תחתיו. או יהיה הרצון בזה , שישתדלו על כל פנים לאבד שם העבודה זרה מן המקום ההוא שהוא בו , אם היה כתוב שם , כמו שנהגו בהרבה מאלו. (ד) לא תעשון כן ליי' אלהיכם - הוזהרנו בזה שלא לאבד או לנתוץ מה שהוא ליי'; ולזה יתבאר (ראה ספ"ד סא) , שהנותץ אבן אחת מהמזבח או מההיכל דרך השחתה , עובר בלאו. ונכלל בזה גם כן (ראה שם) , שאם אבד שם מהשמות הקדושים עובר בלאו , שנאמר: "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא" (לעיל , ג) - לא תעשון כן ליי' אלהיכם. (ה) כי אם אל המקום אשר יבחר יי' אלהיכם מכל שבטיכם וגו' - רוצה לומר: לא תעשון כן ליי' אלהיכם (ראה לעיל , ד) כמו שהיו עושים הגוים לעבוד אלהיהם במקומות רבים , כאמרו: "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים" וגו' (לעיל , ב); כי אתה לא תעבדהו כי אם במקום מיוחד , והוא המקום אשר יבחר יי' אלהיכם מכל השבטים - שם לבד תהיה זאת העבודה ליי' , להעיר על ייחוד הנעבד בה; ולזה היתה במקום מיוחד ועל יד משפחה מיוחדת. והנה אמר מכל שבטיכם , לפי שמקום בית המקדש - קנוהו כל השבטים , כמו שנתבאר במה שנזכר בסוף שמואל , שכבר קנה דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים (ראה ש"ב כד , כד) , ובמקום אחר הוא אומר שקנהו בשש מאות שקלים (ראה דה"א כא , כה) , להורות שמכל אחד מהשבטים לקח חמשים שקלים. אמנם ירושלם היה מאחד מהשבטים , כמו שנתבאר בספר יהושע (טו , סג) , ולזה אמר אחר זה "במקום אשר יבחר יי' באחד שבטיך לשום שמו שם" (צירוף של פס' יד וכא , להלן) , רוצה לומר: להשרות שכינתו שם. ויהיה הרצון בזה , שישים שמו שם לשכנו. או יהיה בזה מעניין ברכת כהנים , שנאמר שם "ושמו את שמי על בני ישראל" (במ' ו , כז) , ולזה אמר אחר זה לשכנו , רוצה לומר: להשרות שכינתו שם. ואע"פ שברכת כהנים נאמרת בכל מקום , שנאמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמ' כ , כא) , הנה נלמד מזה (ראה ספ"ד סב) ששם המפורש לא יהיה נזכר על יד הכהנים כי אם בבית המקדש , ולזה אמר לשום את שמו שם. אך בשאר המקומות יזכרוהו בכנוי , ולזה אמר "אשר אזכיר את שמי" , שהוא מעניין "אזכרתה" (וי' ב , ב) , כמו שבארנו שם (שמ' כ , כא בה"מ) רוצה לומר , שאריח שם שמי אך לא יהיה נזכר שם ככתבו , כמו ריח הדבר , שאינו הדבר בעל הריח. ובאת שמה - כבר נתבאר במה שקדם , ששלש פעמים בשנה יחוייב להם לבא שם (ראה שמ' כג , יז). (ו) והבאתם שמה עולותיכם וגו' - לפי שסמך זה אל אומרו "ובאתה שמה" (לעיל , ה) , למדנו מזה (ראה ספ"ד סג) שברגל הראשון שיבא שם יחוייב להביא שם קרבנותיו ונדריו , שנאמר: "ובאת שמה" - והבאתם שמה. עולותיכם - אם של צבור או של יחיד. זבחיכם - הם זבחי שלמי צבור או זבחי שלמי יחיד. מעשרותיכם - הם של יחיד , והם שני מעשרות שהם נאכלים שם לבעלים: אחד מעשר שני מדגן תירוש ויצהר (ראה דב' יד , כב - כג) , והאחד מעשר בהמה הנזכר בסוף פרשת 'אם בחוקותי' (ראה וי' כז , לב). ותרומת ידכם - אלו בכורים שהיו ישראל מחוייבים להביאם שם בידיהם , כמו שנזכר בפרשת 'והיה כי תבא': "ולקח הכהן הטנא מידך" (דב' כו , ד). נדריכם ונדבותיכם - זו עולה הבאה בנדר ונדבה , או שלמים , כי אלו באים בנדר ונדבה , כמו שנזכר בפרשת 'אמור אל הכהנים' (ראה וי' כב , יח - כא). ובכורות בקרכם וצאנכם - זהו פטר רחם שהוא לכהנים , והם יקריבו אמוריהם לשם יתעלה , והשאר נאכל לכהנים. והנה לא זכר חטאות ואשמות , לפי שכבר נתבאר בהם שמקום שחיטתן הוא מקום שחיטת העולה (ראה וי' ו , יח; ז , ב); עם שהדברים קל וחומר: שאם לא הותר להקריב קדשים קלים כי אם בזה המקום , כל שכן קדשי הקדשים. (ז) ואכלתם שם לפני יי' אלהיכם - רוצה לומר: במקום אשר יבחר יי' (ראה לעיל , ה) יאכלו הנאכל מכל אלו שזכר. ואולי לזאת הסבה שתק מחטאות ואשמות , לקצר המאמר בזה המקום , כי אותם אינם נאכלים כי אם לפנים מן הקלעים , ואלו שזכר פה נאכלים בכל העיר. ושמחתם בכל משלח ידכם וגו' - רוצה לומר: בכל מה שתוכלו לשלוח ידיכם לעשות ממנו שלמי שמחה במועדים , כשתבואו בבית הבחירה לֵרָאות את פני השם יתעלה (ע"פ שמ' לד , כד) , תשמחו שם אתם ונשיכם. ואחשב כי לנשים מצות ראייה - רשות. אשר ברכך יי' אלהיך - הנה אלו השלמים הם לפי הברכה אשר ברך אותך השם יתעלה , כי העשיר מרבה בשלמים אלו. (ח) לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו - אמר זה לפי מה שאחשב , שכבר הותרו הבמות לישראל בזולת עולה ושלמים , כמו שנזכר בפרשת 'אחרי מות' (ראה וי' יז) , ולזה היה יכול להקריבם זר , כי לא נמנע מזר אלא מלקרב אל משכן יי'. ולא היה אסור הקרבת עולה ושלמים בבמת יחיד , כי אם במדבר , לסבה בעינה שנאסרה שם בשר תאוה , כמו שבארנו במה שקדם (וי' יז , ג , יג). אמנם אחר זה , שהותר בשר תאוה , הותרו אלו לעשות בבמת יחיד; ולזה מצאנו בשאול שהקריב את העולה בבמת יחיד (ראה ש"א יד , לד - לה) , וכן מצאנו בדוד (ראה ש"ב כד , כה) , ולא גנו אותם הנביאים שהיו שם (ראה שם , יח) על זה. ומזה נלמד גם כן כי ליחיד הותרה במת יחיד , לא לצבור , שנאמר: איש כל הישר בעיניו; ולזה מצאנו שהמקריבים בבמת יחיד היו יחידים. (ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וגו' - מגיד (ראה ספ"ד סה) , שכיון שבאו אל המנוחה נאסרו הבמות , ואחר כן הותרו עד היותם באים אל הנחלה; כי לא נאסרו כי אם כאשר באו אל המנוחה ואל הנחלה. והנה המנוחה היה משכן שילה , והנחלה היה בית המקדש שהיה בירושלם , ואחריו נאסרו הבמות מכל וכל. (יא) וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליי' - אחשוב שרמז בזה אל הבהמות שאין בהם מום , שנדר אותם לשם יתעלה. והנה כפל זה המאמר זולתי מעט שקצר בו , כאלו העיר שכבר יהיו שם שני מקומות אשר יבחר יי' , והם המנוחה והנחלה שזכר תחלה (ראה לעיל , ט). (יב) ושמחתם לפני יי' אלהיכם - וגו' - אלו שלמי שמחה. והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה עמך (לפנינו: אתכם; ראה דב' יד , כז) - מגיד (ראה ספ"ד סט) , שאם יש לו בידו מעשר ראשון שהוא חלק הלוי , נותנו לו , ואם לאו , נותן לו מן השלמים או מעשר עני. (יג-יד) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה - הוא הדין לשאר הקרבנות , אך קצר בו הכתוב; ויורה על זה מה שאמר בפסוק הבא אחר זה: כי אם במקום אשר יבחר יי' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך - רוצה לומר: שאר הקרבנות שחִיֵיב קודם זה להביא במקום ההוא (ראה לעיל , יא); ולזה יחוייב שיהיו כלם ב'לא תעשה'. (טו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר - ראוי שתדע , שאי אפשר שתהיה הכוונה בזה להתיר בשר תאוה שנאסר במדבר , שהרי זכר אחר זה עניין היתר בשר תאוה בפרשת 'כי ירחיב יי' אלהיך את גבולך' (להלן , כ ואי'); ואי אפשר שיתיר זה בקרבנות , שהרי ביאר שאין לו רשות להביאם כי אם במקום אשר יבחר יי' (ראה לעיל , יא). ובהיות העניין כן , הנה לא ישאר אלא שיהיה זה המאמר בפסולי המקודשין , והם אשר יש בהם מום רע , כמו שנזכר בבכור בפרשת 'כל הבכור' (דב' טו , יט - כב) , שאם יש בו "מום רע" (שם , כא) , והוא מום קבוע , לא יזבחנו ליי'. ואמר שם: "בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל. רק את דמו לא תאכל על הארץ תשפכנו כמים" (שם , כב - כג) , כמו שאמר זה בזה המקום. ולזה הוא מבואר שזה המאמר הוא בפסולי המקודשין , כי כבר נתבאר למעלה שלא יחוייב להביאם שם , כאמרו "וכל מבחר נדריכם" (לעיל , יא) - מגיד שהבעלי מומין לא יחוייב להביא שם. ובהיות העניין כן , כבר יתבאר בפרשת 'אם בחוקותי' , שגם הבהמה הטמאה יחוייב שתפדה בצאתה לחולין (ראה וי' כז , כז); למדנו מזה שהוא יחוייב באלו שיפדו. ואמר תזבח - לפי שלא הותר לו לגדלם אחר שנפדו , כי הם אסורים בגזה ועבודה , כמו שהתבאר בעניין הבכור (דב' טז , יט). ואכלת בשר - הבשר הותר לו לאכול , אך לא יוכל לגדלם ויאכל החֵלב. ואמר ואכלת - שלא הותר לו להאכילו לכלבים , כי עדיין יש לו קצת קדושה. כברכת יי' אלהיך אשר נתן לך - למדנו בזה דרך ארץ , שיאכל האדם מהבשר לפי עשרו , לא יותר. וכאלו באר בזה , שלא יֵאָסר אם עבר זמנו שהיה ראוי שיאכל בו אם לא היה בו מום , אע"פ שזכר שדינו דין קדש לקצת הדברים. בכל שעריך - מגיד שמותר לשחטו ולאכלו בכל המקומות. הטמא והטהור יחדו... כצבי וכאיל - בעבור שלמדנו ממה שאמר תחלה שיש בו עדיין קצת קדושה , הוצרך לבאר שלא הוזהר הטמא מלאכלו , אך טמא וטהור אוכלין בקערה אחת , כמו העניין בצבי ואיל , שאינם ראויים לקרבן. (טז) רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים - הוצרך לומר זה. לפי שכבר ביאר שיש בו קדושה קצת - אולי יחשוב חושב שדמו יהיה אסור כדם קדשים; ולזה באר שהוא כמים שמותרין בהנאה. ואמר על הארץ תשפכנו - לבאר שאין טעון כסוי , כדם צבי ואיל. (יז) לא תוכל לאכול בשעריך וגו' - הזהיר בזה שלא לאכול מעשר שני של דגן תירוש ויצהר חוץ מהמקום אשר יבחר יי' (ראה להלן , יח) , ושלא יאכלו הכהנים הבכורות חוץ מהמקום ההוא , ולא השלמים. והנה אמר כל נדריך אשר תדור , מה שלא אמר כן במה שקדם , אך אמר "נדריכם" (לעיל , ו); "וכל מבחר נדריכם" (לעיל , יא) - לכלול העולה עם השלמים , כי היא באה בנדר ובנדבה כמו השלמים. ואי אפשר שנאמר שיכלול בזה פסולי המקודשין , כי כבר הותרו לאכול בשערים כמו שקדם (ראה לעיל , טו). ולזה יהיה זה אזהרה שלא יאכל אדם מבשר העולה באיזה מקום שיהיה , כי לא הותרה אלא למזבח , כאמרו "ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח יי' אלהיך" (להלן , כז). והנה הדברים קל וחומר (ראה ספ"ד עד): אם מה שהותר לאדם במחיצתו נאסר חוץ למחיצתו , כל שכן במה שכל המקומות הם חוץ למחיצתו לאכילת אדם. ובכלל , הנה נלמד מזה העניין שלא יותר לאכול דבר כי אם בגדרים שהתירה אותם התורה; ולפי שלא הותרה העולה כי אם למזבח , הנה יהיה מזה אזהרה שלא יאכל אדם מבשרה באיזה מקום שיהיה , כי כל מקום יקרא שעריך לזה העניין. וכן נלמד מזה (ספ"ד עב) , שלא יאכל אדם קדשים קודם זריקת הדם , כי עדיין לא הותרו לאדם. ומזה גם כן יתבאר , והוא קל וחומר , שאסור לאכול בשר קדשים חוץ למחיצתו , שהוא לפנים מן הקלעים (ראה ספ"ד עג); כי שאר המקומות יקראו שעריך לזה העניין. והוא ידוע שהבִּכּוּרים נאכלים לכהנים בכל מקום , ממה שנזכר בפרשת 'קרח' מאכילת הבכורים (ראה במ' יח , יב - יג) , שלא התנה שם מקום מיוחד לאכילתם. ולזה תהיה הכונה באמרו ותרומת ידיך - שלא יאכל הכהן בִּכורים בשערים קודם הנחתם בעזרה , על האופן שהתבאר בפרשת 'והיה כי תבא' (ראה דב' כו , ד). (יט) השמר לך פן תעזוב את הלוי - הנה זאת אזהרה שלא לעזוב את הלוי - שלא נתן לו חלקו הראוי לו מהמעשרות או ממעשר עני או מהשלמים והמעשר שני שנתחייבנו לאכלו בירושלם. (כ) כי ירחיב יי' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך וגו' - לפי שלא הותר בשר תאוה במדבר , הוצרך להזכיר בזה המקום שבכניסתם לארץ יהיו מותרים בבשר תאוה. כי תאוה נפשך לאכל בשר - מגיד , שאין ראוי לאכול בשר אלא לתאבון. (כא) כי ירחק ממך המקום אשר יבחר יי' וגו' - לפי שהתורה היא אחת לכל אנשי התורה , כמו שנתבאר במקומות רבים מהתורה , הוא מבואר שאין ראוי שיובן מזה , שאשר ירחק מהם המקום יהיו מותרין בבשר תאוה , לא הקרובים אל המקום; אבל הכונה בזה , שלא יהיה המקום קרוב לכלל ישראל מפני הרחבת גבולך. ולפי שמפני הרוחק התיר זה , הוא מבואר ששחיטת בשר תאוה תהיה חוץ מהמקום; אך אם יזבחהו במקום , יחוייב שיהיה שלמים ויאכל ממנו המזבח חלקו. וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן יי' לך כאשר צויתיך - רוצה לומר , שבאופן שצויתיך שתהיה זביחת הקדשים , והוא בשחיטה , כן תהיה זאת הזביחה. ואולם אמר זה , לפי שהזביחה תֵאָמר גם כן על הנחירה; אך גדר השחיטה הוא שתהיה בצואר , בחתיכת הסימנין. וכבר יתבאר לך שהזביחה תאמר גם כן על הנחירה ממה שאמר "ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם" (במ' כב , מ). ואמר מבקרך - להורות שאין ראוי שיאכל אדם בשר אם לא היה לו בקר וצאן , רוצה לומר , שיהיה לו די ספוק לקנותם. ואמר מבקרך - ולא כל בקרך , שאין ראוי לאדם שיאכל כל אשר לו; אך ישער ההוצאה לפי קנייניו , כדי שימצא לו מזונו תמיד. ואכלת בשעריך בכל אות נפשך - רוצה לומר , שזה שנשחט חוץ לעזרה תוכל לאכל בשעריך , לא מה שישחט בעזרה , כי הוא קדש. ומזה המקום למדנו , שהנשחט - יתכן שתאכל , לא מה שלא נשחט. (כב) אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל וגו' - הזהירנו שלא ינהג בזה מנהג קדש , כדי שלא יחשב שהוא שוחט קדשים בחוץ. ולמד בזה שהצבי והאיל אינם מותרים כי אם בשחיטה; וכן הוא אומר "כי יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר" (וי' ז , יז); ולזה יהיה הרצון באמרו "ושפך את דמו" - שחיטה. ומזה המקום נלמד (ראה ספ"ד עה) שמצות שחיטה נוהגת בבהמה וחיה ועוף; והכונה בה - מה שיתכן שימות בו הבעל חיים תכף מחתיכת הסמנים. וכבר שיערו חכמים (ראה חולין כח , א) שלא יתכן שישלם זה בבהמה וחיה , כי אם בחתיכת שני סימנים או רובם. אך בעוף ישלם בחתיכת סימן אחד להיותו חסר החִיות מהבהמה והחיה , והוא כמו ממוצע בין הבהמה והדגים (ראה חולין כז , ב) שאינם צריכים שחיטה. (כג) רק חזק לבלתי אכול הדם - באר בזה שדמה אסור באכילה; שלא יחשוב החושב שלא יהיה מוזהר , רק על דם קרבן , כדי שיתננו על המזבח. ולא תאכל הנפש עם הבשר - רוצה לומר: לא תאכל מה שהנפש בו עדיין עם הבשר ההוא , והוא אבר מן החי. רצוני , כי עדיין יש בנפש כח לשלוח לאבר ההוא הצריך לו מהמזון לוּ היה בבעל חיים. (כד) לא תאכלנו - הזהיר עוד על הדם כדי שיהיו יותר נזהרים מאכילתו; וכבר זכרנו תועלת זאת האזהרה בפרשת 'צו' (וי' אחרי פירוש ח , לד). על הארץ תשפכנו כמים - למדנו בזה , שאין טעון כסוי. ואמר כמים - שלא יכוין בשפיכתו על הארץ לדבר מהדברים שהיו מכוונים בו המכשפים ומה שידמה להם , אך יהיה לבו בשפכו אותו על הארץ , כאלו שופך שם מים. (כה) לא תאכלנו למען ייטב לך וגו' - הודיע בזה שבהיותם נזהרים מזה , יגיע להם ולזרעם תועלת עצום. (כו) רק קדשיך אשר יהיו לך - צוה בזה להביא כל הקרבנות לבית הבחירה , ולזה הוא מבואר שהבעלים מטפלים בהבאתם עד שיהיו שם. (כז) ועשית עולותיך הבשר והדם - למדנו בזה (ראה ספ"ד עח) , שאם אין דם לזרוק על המזבח , לא זכה המזבח בבשר; וכן אם אין בשר , לא יזרוק הדם , כי זריקת הדם היא לרצות הקרבת הבשר. ולמדנו מזה עוד (ראה שם) , שאע"פ שמחוייב להקטיר כל העולה במזבח , שנאמר "והקטיר הכהן את הכל המזבחה" (וי' א , ט) , הנה אם פרשו מהמערכה ופקעו משם הקרנים או הטלפים או העצמות או הגידים , אינו זקוק להחזירם שם , כי התורה לא דקדקה אלא בבשר. ודם זבחיך ישפך על מזבח יי' אלהיך והבשר תאכל - למד (ראה זבחים לו , ב) על דם כל הזבחים , שטעון מתנה אחת. ואע"פ שנתבאר בחטאת (ראה וי' ד , כה) ובעולה (ראה וי' א , ה) שיש בהן יותר ממתנה אחת , הנה למדנו מזה (ראה זבחים לו , ב) שאם לא נתן כי אם מתנה אחת , לא עכב. והבשר תאכל - למדנו מזה (ראה פסחים עז , ב) , שאינו זוכה באכילת בשר כי אם אחר שזכה המזבח בהם. (כח) שמור ושמעת את כל הדברים האלה - רוצה לומר , שישמרם בלב וישמע לעשותם; וזה יהיה בלמידתו אותם , כי הלמידה מיישרת אל המעשה. וזכר שמקיום אלו המצות יגיע טוב נפשיי וגופיי לו ולבניו עד עולם , כדי שיהיו יותר זריזים בעניין אלו המצות. הנה זה ביאור מה שיצטרך אל ביאור מזאת הפרשה שהגבלנו ביאורה פה. (שש עשרה תועלות - בקובץ רלב"ג תועלות) (חלק שני:) "כי יכרית יי' אלהיך את הגוים אשר אתה בא שמה" (דב' יב , כט) עד "עשר תעשר" (דב' יד , כב). (ל-לא) השמר לך פן תנקש אחריהם - רוצה לומר: פן תנקש במוקש אשר נוקשו הם , וזה יהיה אם תנהג במנהגיהם בעריות ובזולת זה , כמו שאמר בפרשת 'קדושים תהיו': "ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם" (וי' כ , כג). ופן תדרוש לאלהיהם - מגיד שאם ילכו במנהגיהם הפחותים , סופם לעבוד עבודה זרה. או ירצה בזה: שמא תחקור איך היו הגוים עובדים עבודה זרה , ותחשוב לעבוד השם יתעלה בדרך ההוא. והזהיר שלא יעשה כן ליי' , כי מה שיחשבוהו לעבודה לו , יהיה ההפך; כי הם היו עושים לאלהיהם כל הדברים המרוחקים והמתועבים לשם יתעלה , עד שגם בניהם ובנותיהם היו שורפים באש לאלהיהם. ואולם כוונת התורה היא בהפך זה; שלא העמיסה עלינו דבר יכבד עלינו , אבל הם דברים ישרים וצדיקים , מיישרים בעצמותם אל כל הטובות.