מאגר הכתר דברים פרק יב עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יב
[א] אֵ֠לֶּה הַחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֘ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂוֹת֒ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֧י אֲבֹתֶ֛יךָ לְךָ֖ לְרִשְׁתָּ֑הּ כָּ֨ל־הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם חַיִּ֖ים עַל־הָאֲדָמָֽה:
[ב] אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּדוּן אֶֽת־כָּל־הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ־שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹרְשִׁ֥ים אֹתָ֖ם אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם עַל־הֶהָרִ֤ים הָֽרָמִים֙ וְעַל־הַגְּבָע֔וֹת וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן:
[ג] וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗ם וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת־מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔ם מִן־הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא:
[ד] לֹא־תַעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ה] כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכָּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָּֽׁמָּה:
[ו] וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם:
[ז] וַאֲכַלְתֶּם־שָׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וּשְׂמַחְתֶּ֗ם בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יֶדְכֶ֔ם אַתֶּ֖ם וּבָתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֥ר בֵּרַכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:
[ח] לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּן כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֧חְנוּ עֹשִׂ֛ים פֹּ֖ה הַיּ֑וֹם אִ֖ישׁ כָּל־הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָֽיו:
[ט] כִּ֥י לֹא־בָאתֶ֖ם עַד־עָ֑תָּה אֶל־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ:
[י] וַעֲבַרְתֶּם֘ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ וִישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַנְחִ֣יל אֶתְכֶ֑ם וְהֵנִ֨יחַ לָכֶ֧ם מִכָּל־אֹיְבֵיכֶ֛ם מִסָּבִ֖יב וִֽישַׁבְתֶּם־בֶּֽטַח:
[שני] [יא] וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַיהוָֽה:
[יב] וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵי֘ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶם֒ אַתֶּ֗ם וּבְנֵיכֶם֙ וּבְנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַבְדֵיכֶ֖ם וְאַמְהֹתֵיכֶ֑ם וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשַׁעֲרֵיכֶ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה אִתְּכֶֽם:
[יג] הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲלֶ֖ה עֹלֹתֶ֑יךָ בְּכָל־מָק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה:
[יד] כִּ֣י אִם־בַּמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֤ר יְהוָה֙ בְּאַחַ֣ד שְׁבָטֶ֔יךָ שָׁ֖ם תַּעֲלֶ֣ה עֹלֹתֶ֑יךָ וְשָׁ֣ם תַּעֲשֶׂ֔ה כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּֽךָּ:
[טו] רַק֩ בְּכָל־אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֜ תִּזְבַּ֣ח׀ וְאָכַלְתָּ֣ בָשָׂ֗ר כְּבִרְכַּ֨ת יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לְךָ֖ בְּכָל־שְׁעָרֶ֑יךָ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יֹאכֲלֶ֔נּוּ כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל:
[טז] רַ֥ק הַדָּ֖ם לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם:
[יז] לֹֽא־תוּכַ֞ל לֶאֱכֹ֣ל בִּשְׁעָרֶ֗יךָ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ וְתִירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ וְכָל־נְדָרֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדֹּ֔ר וְנִדְבֹתֶ֖יךָ וּתְרוּמַ֥ת יָדֶֽךָ:
[יח] כִּ֡י אִם־לִפְנֵי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ תֹּאכֲלֶ֗נּוּ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֶיךָ֘ בּוֹ֒ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֖י אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְשָׂמַחְתָּ֗ לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ:
[יט] הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲזֹ֖ב אֶת־הַלֵּוִ֑י כָּל־יָמֶ֖יךָ עַל־אַדְמָתֶֽךָ: ס
[כ] כִּֽי־יַרְחִיב֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֥יךָ אֶֽת־גְּבֻלְךָ֘ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־לָךְ֒ וְאָמַרְתָּ֙ אֹכְלָ֣ה בָשָׂ֔ר כִּֽי־תְאַוֶּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ לֶאֱכֹ֣ל בָּשָׂ֑ר בְּכָל־אַוַּ֥ת נַפְשְׁךָ֖ תֹּאכַ֥ל בָּשָֽׂר:
[כא] כִּֽי־יִרְחַ֨ק מִמְּךָ֜ הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֶיךָ֘ לָשׂ֣וּם שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ וְזָבַחְתָּ֞ מִבְּקָרְךָ֣ וּמִצֹּאנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאָֽכַלְתָּ֙ בִּשְׁעָרֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אַוַּ֥ת נַפְשֶֽׁךָ:
[כב] אַ֗ךְ כַּאֲשֶׁ֨ר יֵאָכֵ֤ל אֶֽת־הַצְּבִי֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ל כֵּ֖ן תֹּאכֲלֶ֑נּוּ הַטָּמֵא֙ וְהַטָּה֔וֹר יַחְדָּ֖ו יֹאכֲלֶֽנּוּ:
[כג] רַ֣ק חֲזַ֗ק לְבִלְתִּי֙ אֲכֹ֣ל הַדָּ֔ם כִּ֥י הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ וְלֹא־תֹאכַ֥ל הַנֶּ֖פֶשׁ עִם־הַבָּשָֽׂר:
[כד] לֹ֖א תֹּאכֲלֶ֑נּוּ עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם:
[כה] לֹ֖א תֹּאכֲלֶ֑נּוּ לְמַ֨עַן יִיטַ֤ב לְךָ֙ וּלְבָנֶ֣יךָ אַחֲרֶ֔יךָ כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה:
[כו] רַ֧ק קָדָשֶׁ֛יךָ אֲשֶׁר־יִהְי֥וּ לְךָ֖ וּנְדָרֶ֑יךָ תִּשָּׂ֣א וּבָ֔אתָ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהוָֽה:
[כז] וְעָשִׂ֤יתָ עֹלֹתֶ֙יךָ֙ הַבָּשָׂ֣ר וְהַדָּ֔ם עַל־מִזְבַּ֖ח יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְדַם־זְבָחֶ֗יךָ יִשָּׁפֵךְ֙ עַל־מִזְבַּח֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהַבָּשָׂ֖ר תֹּאכֵֽל:
[כח] שְׁמֹ֣ר וְשָׁמַעְתָּ֗ אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֑ךָּ לְמַעַן֩ יִיטַ֨ב לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אַחֲרֶ֙יךָ֙ עַד־עוֹלָ֔ם כִּ֤י תַֽעֲשֶׂה֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: ס
[שלישי] [כט] כִּֽי־יַכְרִית֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֛מָּה לָרֶ֥שֶׁת אוֹתָ֖ם מִפָּנֶ֑יךָ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְיָשַׁבְתָּ֖ בְּאַרְצָֽם:
[ל] הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּנָּקֵשׁ֙ אַחֲרֵיהֶ֔ם אַחֲרֵ֖י הִשָּׁמְדָ֣ם מִפָּנֶ֑יךָ וּפֶן־תִּדְרֹ֨שׁ לֵאלֹהֵיהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר אֵיכָ֨ה יַעַבְד֜וּ הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֙לֶּה֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְאֶעֱשֶׂה־כֵּ֖ן גַּם־אָֽנִי:
[לא] לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה כֵ֔ן לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּי֩ כָל־תּוֹעֲבַ֨ת יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֗א עָשׂוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּ֣י גַ֤ם אֶת־בְּנֵיהֶם֙ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם יִשְׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ לֵאלֹהֵיהֶֽם:

פרק יב
(א) כל הימים אשר אתם חיים - בין בארץ בין בחוצה לארץ. לפי שאמר למעלה: בארץ אשר נתן לך יי' לרשתה - סבור הייתי שלא היה נוהג אלא בארץ; תלמוד לומר: כל הימים אשר אתם חיים. ואשר נקט בארץ - דבר הֹוֶה , ששם תהיה ידם תקיפה והיכולת בידם לעשות. (ב) אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים - בכלים שנשתמשו בהם לעבודה זרה הכתוב מדבר , דהמקומות אי אפשר לאבד; ועוד , דקרקע עולם אינה נאסרת (ראה סנה' מז , ב). כדמפרש ואזיל: על ההרים הרמים - על ההרים הרמים אלהיהם , ולא ההרים אלהיהם , שאם השתחוה להר לא אסרוֹ; וכן הגבעות. ואשר עבדו - משמע שעבדו כבר , דאינם נאסרים בהזמנה עד שעבדו. אבל בע"ז (נא , ב) פלוגתא: איכא למאן דאמר: עבודה זרה של ישראל מיד אסורה , ובגוי - עד שתֵעבד; ואיכא למאן דאמר איפכא. תחת כל עץ רענן - שאם נתן תחתיו עבודה זרה , נוטלה , ואילן מותר (ראה ע"ז מה , ב). (ג) ואשיריהם תשרפון באש - שנְטָעָן מתחילה לכך. ופסילי אלהיהם תגדעון - שפסלו וגדעו לשם עבודה זרה; דהחליף - מגדע מה שהחליף (ראה ע"ז מח , א). (ד) לא תעשון כן ליי' אלהיכם - לעבוד בכל מקום. (ה) כי אם אל המקום - שאם יעשו בכל מקום , יזבחו לשעירים , ויהיו סבורים העולם שהוא לשמים , כדמפרש במקום אחר "והביאום ליי'... ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" (וי' יז , ה - ז). אבל כשמביא למקדש ומוסר לכהנים , על כרחו נקרב לשמים. ומ"פסילי" (לעיל , ג) דרשו רבותינו (ראה ע"ז נב , א) , שגוי פוסל עבודה זרה ומבטלה; ומיהו אמרו רבותינו (ראה ע"ז נג , ב) שעבודה זרה של ארץ ישראל לא היה להם ביטול , לפי שאמרו בעגל "אלה אלהיך ישראל" (שמ' לב , ד) ואִוו לאלהות הרבה. וארץ ישראל מוחזקת היא ונעשו עבודה זרה של ישראל שאין לה ביטול; ולכך אמר "תתוצון" (שמ' לד , יג) ו"תשרפון" (לעיל , ג) - שאין לה ביטול. "ואבדתם את שמם" (שם) , לא תעשון כן - אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח (ראה ספ"ד סא). (ו-ח) איש כל הישר בעיניו יעשה - שאין אתם צריכים להפריש תרומות ומעשרות , ולא לעלות לרגל , ולא להביא קרבניכם ונדריכם ונדבותיכם - אלא למשכן , שהוא סמוך להם. ורבותינו פירשו (ראה זבחים קיז , ב - קיח , א) על הֶיתר הבמות , שהותרו כל ארבע עשרה שכיבשו ושחילקו , שלא היו מקריבים אלא נדרים ונדבות שישר בעיניהם להקריב , ולא חטאות ואשמות שהם חובות. והכי קאמר: לא תעשו (לפנינו: תעשון) חטאות ואשמות , כאשר אנו עושים פה. איש הישר בעיניו - לעשות במה בראש גגו. שהרי במדבר נאסרו הבמות. (ט) אל המנוחה - 'המנוחה' קרי שילֹה , שאינה לדורות , אלא נחה שכינה עד שנחרב בימי עלי; אבל קרי ירושלים 'נחלה' , לפי שהיא לדורות ואין אחריה הֶיתר. (י-יא) וישבתם בטח. והיה המקום אשר יבחר - לאחר שתשבו בטח. (יג) השמר לך פן תעלה עלתיך - שני 'לאוין' הם; שכל מקום שנאמר 'השמר לך' ו'אַל' (ראה פירושו להלן , יט) אינו אלא 'לא תעשה' (ראה עירובין צו , א). בכל מקום אשר תראה - שיֵרָאה לך בעיניך: בכאן טוב להקריב. (יד) באחד שבטיך - בארץ אחד מן השבטים , וזהו בארץ בנימין; בחלקו נבנה כל המקדש , אלא שרצועה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין , ובה מזבח בנוי. ומיהו ירושלים לא נתחלקה לשבטים (ראה יומא יב , א); שהרי שמרו את יריחו שלא חלקוה , וכשנבחרה ירושלים נתנה יריחו במקומה (ראה ספ"ב פא) , כדי שתהא ירושלים לכולם; ומשום הכי קאמר לעיל "מכל שבטיכם" (פס' ה). (טו) רק בכל אות נפשך - כדמפרש בפרשה דלקמן בסמוך , "כי ירחיב יי' אלהיך את גבולך" (פס' כ ואי'). ורבותינו דרשו (ראה ספ"ד עא): מכאן לפסולי המשכן שנפדו שהן כחולין , אלא שאסורין בגיזה ועבודה; ודרשי הכי: תזבח - ולא גיזה; ואכלת - ולא לכלביך; בשר - ולא חלב. כברכת יי' - הכל לפי הברכה המצויה לך , תאכל בשר. הטמא והטהור - כמו הטהור יכול לאכול הטמא , שהם נאכלים בטומאה. ורבותינו דרשו (שם) מכאן , שהטמא והטהור אוכלין בקערה אחת אע"פ שהטמא מטמא מה שאוכל הטהור , וזה אוכל בטומאת הגוף וזה בטומאת בשר , שפיר דמי; מטמאין אותו לכתחילה. ודייקי מדכתיב "יחדיו" (להלן , כב). (טז) רק הדם לא תאכלו - כלומר: אעפ"י שאני מתיר לך הבשר , שהייתה אסורה לך מתחילה , על ידי פדיון , הדם איני מתיר לך; שזהו - איסורו איסור עולם , ולא בא איסורו מחמת הקדושה שנפדית. על הארץ תשפכנו כמים - לפי שהקישן לצבי ואיל (ראה לעיל , טו) , שדמם טעון כיסוי (ראה דב' טו , כב) , היִיתה סבור שאף אֵילו דמן טעון כיסוי; תלמוד לומר: על הארץ תשפכנו כמים (ראה חולין פד , א); (כנראה חסר קטע בכה"י) לומר שמכשיר פירות כמים (ראה פסחים טז , א). וגם למדנו , שדם קדשים אינו מכשיר , דדם הנשפך כמים מכשיר , ושאינו נשפך כמים אינו מכשיר (ראה פסחים כב , ב). (יז) לא תוכל לאכול בשעריך - האי קרא יתירא הוא , דהא כתיב לעיל "ואכלת לפני יי' אלהיך... מעשר דגנך" (דב' יד , כג; כוונתו ל"והבאתם שמה... ואכלתם שם... " , לעיל , ו - ז) , והוה ליה למכתב 'לא תוכל לאכלם בשעריך'! ופרט כל אחד יחידי - 'לאו' חד וחד , כדאיתא ב'אילו הן הלוקין' (ראה מכות יח , א). ואף בא להזהיר שלא יאכלם בטומאה , דכתיב התם "בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו" (דב' טו , כב) - שמתיר לאכול בטומאה גבי פסולי המוקדשין. והכי קאמר: לא תוכל לאכול בשעריך - מה שהיתרתי התם "בשעריך" (שם) , דהיינו טומאה - הכא לא תוכל; הכי איתא במכות (יט , ב) וב'הערל' (יבמות עג , ב). (יח) ושמחת לפני יי' אלהיך - שתהא שמחתך באכילת בשר לפני יי' אלהיך - שמאיתו באה השמחה לך; ותשמח בחצרות קדשו (ע"פ יש' סב , ט) לפניו בכל משלח ידיך - כי בכך ישלח בהם ברכה ושמחה. (יט) השמר , פן - שני 'לאוין' הן (ראה פירושו לעיל , יג). פן תעזוב את הלוי - שמשמש במקומך לפני המקום; ולפיכך עליך לחמול עליו , שתטיב לו בכל דבר - בין במעשר , בין בצדקה , ובכך תַראה ששימוש הקדוש ברוך הוא חביב עליך. על אדמתיך - פירש רבנו שלמה: אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר משאר עני ישראל. ונראה , לפי שבארץ ישראל יש לישראל נחלה וללוי אין נחלה , צריך שיתנו עיניהם עליו , אבל בגולה - כשם שאין ללוי נחלה כך אין לישראל נחלה; אבל בשלהי הוריות (יג , א) מפרש , דלוי קודם לישראל להחיותו ולהשבת אבידה. (כ) ואמרת אכלה בשר - לעיל (פס' טו) מיירי בפסולי המוקדשין , וכאן בבשר תאוה של חולין. מכאן אמר רבי אלעזר בן שמוע (? ראה ספ"ד עה): לא ליקח אדם בשר עד שיהא כמלך בביתו; נאמר כאן: ואמרת אכלה בשר , וכתיב "ואמרת אשימה עלי מלך" (דב' יז , יד). והני מילי בדורות הראשונים , שהיו חזקים ויכולים להרעיב נפש , אבל כגון אנו - לֹוִים ואוכלים , כדאמר רבי יוחנן בחולין (פד , א); דאמר רבי יוחנן: אבא רב אמר: מי שיש לו מאתים זוז יקח לפסו (לסִירוֹ) ליטרא בשר; ממשפחת בריאים הוה , ויסבול! אבל כגון אנו - לֹוִים ואוכלים. בכל אות נפשך תאכל בשר - אע"פ שהזהרתיך על הקדשים שלא תאכלם כי אם בירושלים , החולין תאכל בכל אות נפשך. (כא) כאשר צויתיך תעשה הזביחה; רמז להילכות שחיטה: שהיה , דרסה , חלדה , הגרמה ועיקור , רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה (ראה חולין כז , א - כח , א). כי ירחק ממך המקום - ברִחוק מקום אתה זובח , ואי אתה זובח בקירוב מקום; שלא תשחוט חולין חוץ בעזרה (ראה קידושין נז , ב). וזבחת מבקרך ומצאנך - לימדה תורה דרך ארץ (ראה ספ"ד עה): שלא ישחט אדם כל צאנו ובקרו לאכול , אלא מקצתו. (כג) רק חזק לבלתי אכול הדם - לפי שהדם מעורב בבשר ויש עמל להוציאו מן הבשר ולטהר הבשר מן הדם , מזהיר שתתחזק לנקותה; ולכך הצריך להזהירך טפי: (כז) ועשית עולותיך הבשר והדם ― והחֵלב בכלל הבשר ― ואעפ"י שאינו (אולי צ"ל: שאני) מזהיר על הדם הרבה שלא לאוכלו , לא מפני שהוא נמאס אין ראוי שתאכלוה , אבל בפני מי שנְתנהּ תבא (הנפש) , לכפר על נפשותיכם. ודם זבחיך ישפך , והדר הבשר תאכל - מכאן שאסור לאכול בשר קדשים עד לאחר זריקת הדם (ראה פסחים עז , ב). (כח) למען ייטב לך ולבניך - ולמען דבר זה ייטב לך ולבניך; כך יש רוב למען שבתורה. ועשית הטוב - לאדם , והישר - בעיני השם. כי לאדם שכמוך אתה יכול לגמול טובה , כדכתיב "לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך" (איוב לה , ח); אבל הקדוש ברוך הוא אינו צריך לִגמוּל טובה , אלא שתעשה הישר בעיניו. (ל-לא) אחרי השמדם מפניך - כי אז לא תיענש יותר?! שראיתה שמעשיהם מאוסים לפני הקדוש ברוך הוא עד שהשמידם מפני רוע מעלליהם , ואתה תעשה כמותם?! בתמיהה. ואעשה כן גם אני - לשמים. איני חפץ שתעשה לפנַי מה שהם עושים לעבודה זרה שלהם , כי שימושם ומעשיהם מאוסים ושנואים , מתועבים לפני; כדמפרש ואזיל: כי תועבת יי' אשר שנא. ורבותינו דרשו (ראה סנה' ס , ב) , שהעובד עבודה זרה כדרכה , כדרך שעובדין אותה , חייב , אבל שלא כדרכה אינו חייב מיתה אלא על ארבע עבודות פנים , כגון: זיבוח וניסוך וקיטור והשתחויה , כדנפקא לן מ"זובח לאלהים יחרם" (שמ' כב , יט). ריקן (סילק) כל העבודות לשם המיוחד. וקבלה והולכה וסילוק לחם הפנים לא חשבינן לגבי הכי 'עבודה' , דכתיב "ועבדתם" (במ' יח , ז) - עבודה תמה (ראה יומא כד , א) , ולא עבודה שיש אחריה זריקת הדם; ואין הקבלה אלא הכשר זריקה , וכן הולכת דם הכשר זריקה , והולכת איברים ואימורים הכשר הקטרה. אבל הזביחה אין אחריה עבודה באותו מעשה ובאותו עניין , וכן הקיטור והניסוך , נסך היין והמים , וזריקת הדם שאף הוא נקרא 'ניסוך' , כדכתיב "בל אסיך נסכיהם מדם" (תה' טז , ד); "עבודת מתנה" (במ' יח , ז) - ולא עבודת סילוק. והשתחואה , אעפ"י שאינה עבודה , הרי יצאת לידון: דכתיב "לא תשתחוה לאל אחר" (שמ' לד , יד) , וכתיב "לא תשתחוה להם ולא תעבדם" (שמ' כ , ה) - מקיש השתחואה לעבודה (ראה יומא כד , א; סנה' ס , ב). אבל הנודר בשמו , והמקיים בשמו - באזהרה.