מאגר הכתר דברים פרק יב עם פירוש רש"י

פרק יב
[א] אֵ֠לֶּה הַחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֘ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂוֹת֒ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֧י אֲבֹתֶ֛יךָ לְךָ֖ לְרִשְׁתָּ֑הּ כָּ֨ל־הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם חַיִּ֖ים עַל־הָאֲדָמָֽה:
[ב] אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּדוּן אֶֽת־כָּל־הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ־שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹרְשִׁ֥ים אֹתָ֖ם אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם עַל־הֶהָרִ֤ים הָֽרָמִים֙ וְעַל־הַגְּבָע֔וֹת וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן:
[ג] וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗ם וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת־מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔ם מִן־הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא:
[ד] לֹא־תַעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ה] כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכָּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָּֽׁמָּה:
[ו] וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם:
[ז] וַאֲכַלְתֶּם־שָׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וּשְׂמַחְתֶּ֗ם בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יֶדְכֶ֔ם אַתֶּ֖ם וּבָתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֥ר בֵּרַכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:
[ח] לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּן כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֧חְנוּ עֹשִׂ֛ים פֹּ֖ה הַיּ֑וֹם אִ֖ישׁ כָּל־הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָֽיו:
[ט] כִּ֥י לֹא־בָאתֶ֖ם עַד־עָ֑תָּה אֶל־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ:
[י] וַעֲבַרְתֶּם֘ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ וִישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַנְחִ֣יל אֶתְכֶ֑ם וְהֵנִ֨יחַ לָכֶ֧ם מִכָּל־אֹיְבֵיכֶ֛ם מִסָּבִ֖יב וִֽישַׁבְתֶּם־בֶּֽטַח:
[שני] [יא] וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַיהוָֽה:
[יב] וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵי֘ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶם֒ אַתֶּ֗ם וּבְנֵיכֶם֙ וּבְנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַבְדֵיכֶ֖ם וְאַמְהֹתֵיכֶ֑ם וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשַׁעֲרֵיכֶ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה אִתְּכֶֽם:
[יג] הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲלֶ֖ה עֹלֹתֶ֑יךָ בְּכָל־מָק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה:
[יד] כִּ֣י אִם־בַּמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֤ר יְהוָה֙ בְּאַחַ֣ד שְׁבָטֶ֔יךָ שָׁ֖ם תַּעֲלֶ֣ה עֹלֹתֶ֑יךָ וְשָׁ֣ם תַּעֲשֶׂ֔ה כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּֽךָּ:
[טו] רַק֩ בְּכָל־אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֜ תִּזְבַּ֣ח׀ וְאָכַלְתָּ֣ בָשָׂ֗ר כְּבִרְכַּ֨ת יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לְךָ֖ בְּכָל־שְׁעָרֶ֑יךָ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יֹאכֲלֶ֔נּוּ כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל:
[טז] רַ֥ק הַדָּ֖ם לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם:
[יז] לֹֽא־תוּכַ֞ל לֶאֱכֹ֣ל בִּשְׁעָרֶ֗יךָ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ וְתִירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ וְכָל־נְדָרֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדֹּ֔ר וְנִדְבֹתֶ֖יךָ וּתְרוּמַ֥ת יָדֶֽךָ:
[יח] כִּ֡י אִם־לִפְנֵי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ תֹּאכֲלֶ֗נּוּ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֶיךָ֘ בּוֹ֒ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֖י אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְשָׂמַחְתָּ֗ לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ:
[יט] הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲזֹ֖ב אֶת־הַלֵּוִ֑י כָּל־יָמֶ֖יךָ עַל־אַדְמָתֶֽךָ: ס
[כ] כִּֽי־יַרְחִיב֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֥יךָ אֶֽת־גְּבֻלְךָ֘ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־לָךְ֒ וְאָמַרְתָּ֙ אֹכְלָ֣ה בָשָׂ֔ר כִּֽי־תְאַוֶּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ לֶאֱכֹ֣ל בָּשָׂ֑ר בְּכָל־אַוַּ֥ת נַפְשְׁךָ֖ תֹּאכַ֥ל בָּשָֽׂר:
[כא] כִּֽי־יִרְחַ֨ק מִמְּךָ֜ הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֶיךָ֘ לָשׂ֣וּם שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ וְזָבַחְתָּ֞ מִבְּקָרְךָ֣ וּמִצֹּאנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאָֽכַלְתָּ֙ בִּשְׁעָרֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אַוַּ֥ת נַפְשֶֽׁךָ:
[כב] אַ֗ךְ כַּאֲשֶׁ֨ר יֵאָכֵ֤ל אֶֽת־הַצְּבִי֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ל כֵּ֖ן תֹּאכֲלֶ֑נּוּ הַטָּמֵא֙ וְהַטָּה֔וֹר יַחְדָּ֖ו יֹאכֲלֶֽנּוּ:
[כג] רַ֣ק חֲזַ֗ק לְבִלְתִּי֙ אֲכֹ֣ל הַדָּ֔ם כִּ֥י הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ וְלֹא־תֹאכַ֥ל הַנֶּ֖פֶשׁ עִם־הַבָּשָֽׂר:
[כד] לֹ֖א תֹּאכֲלֶ֑נּוּ עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם:
[כה] לֹ֖א תֹּאכֲלֶ֑נּוּ לְמַ֨עַן יִיטַ֤ב לְךָ֙ וּלְבָנֶ֣יךָ אַחֲרֶ֔יךָ כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה:
[כו] רַ֧ק קָדָשֶׁ֛יךָ אֲשֶׁר־יִהְי֥וּ לְךָ֖ וּנְדָרֶ֑יךָ תִּשָּׂ֣א וּבָ֔אתָ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהוָֽה:
[כז] וְעָשִׂ֤יתָ עֹלֹתֶ֙יךָ֙ הַבָּשָׂ֣ר וְהַדָּ֔ם עַל־מִזְבַּ֖ח יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְדַם־זְבָחֶ֗יךָ יִשָּׁפֵךְ֙ עַל־מִזְבַּח֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהַבָּשָׂ֖ר תֹּאכֵֽל:
[כח] שְׁמֹ֣ר וְשָׁמַעְתָּ֗ אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֑ךָּ לְמַעַן֩ יִיטַ֨ב לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אַחֲרֶ֙יךָ֙ עַד־עוֹלָ֔ם כִּ֤י תַֽעֲשֶׂה֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: ס
[שלישי] [כט] כִּֽי־יַכְרִית֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֛מָּה לָרֶ֥שֶׁת אוֹתָ֖ם מִפָּנֶ֑יךָ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְיָשַׁבְתָּ֖ בְּאַרְצָֽם:
[ל] הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּנָּקֵשׁ֙ אַחֲרֵיהֶ֔ם אַחֲרֵ֖י הִשָּׁמְדָ֣ם מִפָּנֶ֑יךָ וּפֶן־תִּדְרֹ֨שׁ לֵאלֹהֵיהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר אֵיכָ֨ה יַעַבְד֜וּ הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֙לֶּה֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְאֶעֱשֶׂה־כֵּ֖ן גַּם־אָֽנִי:
[לא] לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה כֵ֔ן לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּי֩ כָל־תּוֹעֲבַ֨ת יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֗א עָשׂוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּ֣י גַ֤ם אֶת־בְּנֵיהֶם֙ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם יִשְׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ לֵאלֹהֵיהֶֽם:

פרק יב
(ב) אבד תאבדון - אבד ואחר כך תאבדון; מכאן לעוקר עבודה זרה שצריך לשרש אחריה (ראה ע"ז מה , ב). את כל המקומות אשר עבדו שם וגו' - ומה תאבדון מהם? את אלהיהם אשר על ההרים. (ג) 'מזבח' - של אבנים הרבה; 'מצבה' - של אבן אחת , והוא 'בימוס' ששנינו במשנה (ראה ע"ז ג , ז): אבן שחצבהּ מתחילה לבימוס. אשרה - אילן הנעבד. ואבדתם את שמם - לכנות לה שם לגנאי: 'בית גליא' קורין לה 'בית כריא'; 'עין כל' - 'עין קוץ' (ראה ע"ז מו , א). (ד) לא תעשון כן - להקטיר לשמים בכל מקום , כי אם במקום אשר יבחר (ראה להלן , ה). דבר אחר: "ונתצתם את מזבחותם ואבדתם את שמם" (לעיל , ג) - לא תעשון כן: אזהרה למוחק את השם [ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה. אמר רבי ישמעאל: וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחות?! אלא שלא תעשו כמעשיהם , ויגרמו עונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב (ראה ספ"ד סא)]. (ה) לשכנו תדרשו - זה משכן שילה. (ו) וזבחיכם - שלמים של חובה. מעשרותיכם - מעשר בהמה ומעשר שיני לאכול לפנים מן החומה. תרומת ידכם - אילו בִּכורים , שנאמר בהן 'יד': "ולקח הכהן הטנא מידך" (דב' כו , ד; ראה ספ"ד סג). ובכרת בקרכם - לתתם לכהנים ויקריבום שם. (ז) אשר ברכך יי' - לפי הברכה הָבֵא (ראה ספ"ד סד). (ח) לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים וגו' - [מוסב למעלה על "כי אתם עוברים את הירדן" וגו' (יא , לא):] כשתעברו את הירדן , מיד אתם מותרים להקריב בבמה כל ארבע עשרה שנה של כיבוש וחילוק. ובבמה לא תקריבו כל מה שאתם מקריבים פה היום במשכן , שהוא עמכם ונמשח , והוא כשר להקריב בו חטאות ואשמות ונדרים ונדבות , אבל בבמה אין קרב אלא נידר ונידב; וזהו איש כל הישר בעיניו - נדרים ונדבות שאתם מתנדבים על ידי שישר בעיניכם להביאם ולא על ידי חובה , אותם תקריבו (ראה זבחים קיז , א). (ט) כי לא באתם כל אותם ארבע עשרה שנה אל המנוחה - זו שילה; ואל הנחלה - זו ירושלם (ראה ספ"ד סו). עד עתה - כמו 'עדיין'. (י) ועברתם את הירדן וישבתם בארץ - שתחלקוה ויהא כל אחד מכיר חלקו ואת שִבתו. והניח לכם - לאחר כיבוש וחילוק; ו'מנוחה' - מן הגוים אשר הניח יי' לנסות בם את ישראל (ע"פ שו' ג , ד) , ואין זו אלא בימי דוד. אז: (יא) והיה המקום וגו' - בנו לכם בית הבחירה בירושלם; וכן הוא אומר בדוד "ויהי כי ישב המלך בביתו ויי' הניח לו מכל אויביו מסביב ויאמר המלך אל נתן הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה" (ראה ש"ב ז , א - ב; ספ"ד סז). שמה תביאו וגו' - למעלה (פס' ו) אמור לעניין שילה , וכאן אמור לעניין ירושלם; ולכך חִלקן הכתוב , ליתן היתר בין זו לזו: משחרבה שילה ובאו להם לנוב , וחרבה נוב ובאו לגבעון , היו הבמות מותרות , עד שבאו לירושלם (ראה ספ"ד סה). מבחר נדריכם - מלמד שיביא מן המובחר (ראה ספ"ד סח). (יג) השמר לך - ליתן 'לא תעשה' על הדבר (ראה ספ"ד ע; פה). בכל מקום אשר תראה - אשר יעלה בלבך; אבל אתה מקריב על פי נביא , כגון אליהו בהר הכרמל (ראה מ"א יח , טו - לט; ספ"ד ע). (יד) באחד שבטיך - בחלקו של בנימן. ולמעלה הוא אומר "מכל שבטיכם" (פס' ה); הא כיצד? - כשקנה דוד את הגורן מן ארונה היבוסי (ראה ש"ב כד , טז - כה) , גבה הזהב מכל השבטים; ומכל מקום , הגורן בחלקו של בנימין היה (ראה ספ"ד סב). (טו) רק בכל אות נפשך - במה הכתוב מדבר? אם בבשר תאוה , להתירה להם בלא הקרבת אימורין , הרי אומר במקום אחר "כי ירחיב [יי' אלהיך] את גבולך" וגו' , "ואמרת אכלה בשר" וגו' (להלן , כ); במה זה מדבר? - בקדשים שנפל בהם מום , שיפָּדו ויֵאָכלו בכל מקום. יכול יפָּדו על מום עובר? תלמוד לומר: רק (ראה ספ"ד עא). תזבח ואכלת - אין לך בהם היתר גיזה וחלב , אלא אכילה על ידי זביחה (ראה שם). הטמא והטהור - לפי שבא מכח קדשים , שנאמר בהם "הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" (וי' ז , יט) , הוצרך להתיר בו שטמא וטהור אוכלין בקערה אחת , כצבי וכאיל שאין קרבן בא מהם (ראה ספ"ד עא). כצבי וכאיל - לפוטרו מן הזרוע והלחיים והקיבה (ראה שם). (טז) רק הדם לא תאכלו - אע"פ שאין לך בו זריקת מזבח , לא תאכלנו. תשפכנו כמים - לומר שאין צריך כסוי (ראה ספ"ד עא). דבר אחר: הרי הוא כמים להכשיר את הזרעים (ראה שם). (יז) לא תוכל - בא הכתוב ליתן 'לא תעשה' על הדבר (ראה ספ"ד קמז). לא תוכל - רבי יהושע בן קרחה אומר: יכול אתה אבל אינך רשאי; כיוצא בו: "ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני ישראל להורישם" (ראה יהו' טו , סג) - יכולים היו , אלא שאין רשאין (ראה ספ"ד עב) , לפי שכרת להם אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה; ולא יבוסים היו אלא חתים היו (ראה בר' כג) , אלא על שם העיר ששמה 'יבוס' [נקראים 'יבוסים']; כך מפורש בפרקי רבי אליעזר. והוא שנאמר "כי אם הסירך העורים והפסחים" (ש"ב ה , ו) - צְלמים שכתבו עליהם את השבועה (ראה פר"א לו). ובכורות בקרך - אזהרה זו לכהנים. ותרומת ידך - אילו הבִּכּורים (ראה ספ"ד עב). (יח) [לפני יי' - לפנים מן החומה.] והלוי אשר בשעריך - אם אין לך לתת לו מחלקו , כגון מעשר ראשון , תן לו מעשר עני; אין לך מעשר עני , הזמינהו על שלמיך (ראה ספ"ד עד). (יט) השמר לך - ליתן 'לא תעשה' על הדבר (ראה עירובין צו , א). על אדמתך - אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל (ראה ספ"ד עד). (כ) כי ירחיב - למדה תורה דרך ארץ , שלא יתאוה אדם לאכול בשר אלא מתוך רחבת ידים ועושר (ראה חולין פד , א). בכל אות נפשך וגו' - אבל במדבר נאסר להם בשר חולין , אלא אם כן מקדישהּ ומקריבהּ שלמים (ראה וי' יז). (כא) כי ירחק ממך המקום - ולא תוכל לבוא ולעשות שלמים בכל יום כמות עכשיו , שהמשכן הולך עמכם. וזבחת... כאשר צויתיך - למדנו שיש ציווי בזביחה היאך ישחוט , והן הלכות שחיטה שנאמרו למשה בסיני על פה (ראה ספ"ד עה). (כב) אך כאשר יאכל את הצבי וגו' - אינך מוזהר לאוכלן בטהרה. אי מה צבי ואיל חֶלבן מותר , אף חולין חלבן מותר? תלמוד לומר: אך (ראה בכורות טו , א). (כג) רק חזק לבלתי אכל הדם - ממה שנאמר חזק אתה למד , שהיו שטופין בדם לאוכלו; לפיכך הוצרך לומר: חזק; דברי רבי יהודה. שמעון בן עזאי אומר: לא בא [הכתוב] אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצות: אם הדם , שהוא קל להשמר ממנו , שאין אדם מתאוה לו , הוצרך לחַזֶּקך באזהרתו , קל וחומר בשאר מצות (ראה ספ"ד עו). לא תאכל הנפש עם הבשר - אזהרה לאבר מן החי (ראה שם). (כד) לא תאכלנו - אזהרה לדם התמצית (ראה כריתות ד , ב). (כה) לא תאכלנו - אזהרה לדם האברים (ראה כריתות ד , ב). למען ייטב לך וגו' - צא ולמד מתן שכרן של מצות: אם הדם , שנפשו של אדם קצה ממנו , הפורש ממנו זוכה לו ולבניו אחריו , קל וחומר לגזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להם (ראה ספ"ד רפו)! (כו) רק קדשיך - אע"פ שאתה מותר לשחוט חולין , לא התרתי לך לשחוט את הקדשים ולאוכלן בשעריך בלא הקרבה , אלא הֲביאם לבית הבחירה. (כז) ועשית עולותיך - אם עולות הן , תן הבשר והדם לגבי המזבח; ואם זבחי שלמים הם , דם זבחיך ישפך על המזבח תחלה , ואחר כך הבשר תאכל. עוד דרשו רבותינו (ראה ספ"ד עז): "רק קדשיך" (לעיל , כו) - בא ללמד על קדשים שבחוצה לארץ , וללמד על התמורות ועל וולדות קדשים שיקריבו (ראה בכורות יד , ב). (כח) שמור - זו משנה (ראה ספ"ד עט) [שאתה צריך לשמרה בבטנך שלא תשכח , כענין שנאמר "כי נעים כי תשמרם בבטנך" (מש' כד , יח)]; ואם שָניתָ , איפשר שתשמע ותקיים; הא כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה (ראה ספ"ד עט). את כל הדברים - שתהא חביבה עליך מצוה קלה כמצוה חמורה (ראה שם). הטוב - בעיני שמים , והישר - בעיני אדם (ראה שם). (ל) פן תנקש - אונקלס תרגם לשון 'מוקש'. ואומר אני שלא חש לדקדק בלשון , שלא מצינו נו"ן בלשון 'יוקש' , ואפילו ליסוד הנופל ממנו; אבל בלשון טירוף וקישקוש מצינו נו"ן: "וארכובתיה דא לדא נקשן" (דנ' ה , ו). ואף זה אני אומר: פן תנקש אחריהם - פן תטרף אחריהם להיות כרוך אחר מעשיהם. [וכן "ינקש נושה לכל אשר לו" (תה' קט , יא) - מקלל את הרשע להיות עליו נושים רבים , ויהיו מחזרים ומתנקשים אחר ממונו.] אחרי השמדם מפניך - אחר שתראה שאשמידם מפניך , יש לך לתת לב: מפני מה נשמדו אילו? - מפני מעשיהם מקולקלים שבידיהם; אף אתה לא תעשה כן , שלא יבואו אחרים וישמידוך (ראה ספ"ד פא). איכה יעבדו - לפי שלא ענש על עבודה זרה אלא על זיבוח וקיטור וניסוך והשתחויה ― כמו שכתוב "בלתי ליי' לבדו" (שמ' כב , יט) , דברים הנעשים לגבוה ― בא ולימדך כאן שאם דרכה של עבודה זרה לעובדה בדבר אחר , כגון פוער לפעור ואבן למרקוליס , זו היא עבודתו וחייב; אבל זיבוח וקיטור וניסוך והשתחויה , אפילו שלא כדרכה [חייב] (ראה סנה' ס , ב - סא , א). (לא) כי גם את בניהם. גם - לרבות את אבותיהם ואימותיהם. אמר רבי עקיבא: אני ראיתי גוי אחד , שכְּפָתוֹ לאביו לפני כלבו ואכלוֹ (ראה ספ"ד פא).