מאגר הכתר דברים פרק יג עם פירוש רלב"ג

פרק יג
(א) את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות - רוצה לומר: על האופן אשר צויתי בו. לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו - כבר בארנו דיני ההוספה והגרעון שהוזהרנו מהם בראש פרשת 'ואתחנן' (ראה דב' ד , ב). (ב) כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום - ידמה שקרא נביא למי אשר יתודע אליו השם יתעלה במראה , ואשר ידבר בו בחלום קרא חולם חלום. ונתן אליך אות או מופת - רוצה לומר: כדי שיאמינו בדבריו. (ג) ובא האות והמופת - כמו שייעד אותו קודם בואו , ויאמר לך: נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם; ועל זה נתן לך האות והמופת , כדי שתאמין לדבריו. (ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא - הזהיר בכאן שלא לשמוע אל דבריו כשיאמר לעבוד עבודה זרה , גם אם אמר זה לפי שעה , ואע"פ שהתנבא בשם השם יתעלה ויאמר שהשם יתעלה צוה לעשות כך; כל שכן אם נתנבא בשם עבודה זרה. כי מנסה יי' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את יי' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם - הרצון בזה , שלזה הסכים שיבא זה המתעה לכם; כמו שמצאנו בספר יהושע , שכבר השאיר השם יתעלה קצת הגוים ההם לנסות בם את ישראל (? ראה שו' ג , א - ד). והנה האות והמופת שיעד בו הנביא שקר ההוא , אינו ראיה בבואו שיהיה אמת מה שאמר , כי היה זה בלתי ספק על דרך להט וכשוף ומה שידמה להם. והעניין ידוע שאין דבריו אמת , כי אין שם אלוה זולתי השם יתעלה , כמו שנתברר לישראל במעמד הר סיני הנפלא מפי הגבורה , ונתברר עוד מצד העיון במה שאין ספק באמתתו. ולזה אין דרך לנתינת אות או מופת להביא להאמין הפך זה. והוא מבואר , שמי שישתדל לאהוב השם יתעלה בכל לבבו ובכל נפשו (ע"פ דב' ו , ה) , ינצל מההאמנה לדבריו , והוא מי שישתדל להשיגו כפי כחו; כי הוא ישער במה שהשיג ממנו , שאין אלוה זולתו. (ה) אחרי יי' אלהיכם תלכו - צוה שילכו אחרי השם יתעלה , רוצה לומר , שילכו בדרכיו בחקרם איך מנהגו במה שישפע ממנו , וזה יהיה סבה שייראו ממנו; ויראתם ממנו תסבב שישמרו מצותיו וישמעו בקולו ויעבדוהו , לא זולתו , וידבקו בעבודתו. (ו) והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת - רוצה לומר: על יד בית דין; והוא הקלה שבמיתות בית דין , כמו שהתבאר מהשרשים הכוללים. ובערת הרע מקרבך - בַּעֵר העושה הרעות הגדולות לך , פן תכשל ותפול ברע. (ז) כי יסיתך אחיך בן אמך - רוצה לומר: אחיך או בן אמך שאינו אחיך מן האב. והנה דבר הכתוב בהווה , שלא יסית איש אחד אחר בזאת ההסתה , שיש בה מהסכנה העצומה לו אם יודעו דבריו , אם לא יהיה קרובו או רעהו אשר כנפשו; ולא יֵאָמרו כמו אלו הדברים לזאת הסבה גם כן , כי אם בסתר. (ח) הקרובים אליך או הרחוקים ממך מקצה השמים (בנוסחנו: הארץ) ועד קצה השמים (בנוסחנו: הארץ) - הנה הקדים הקרובים כי הם היותר נכונים שיכשלו בהם , ואחר כן זכר הרחוקים באיזה מקום שיהיו , ממזרח שמש עד מבואו (ע"פ מל' א , יא) , או מקצה הדרום עד קצה הצפון. (ט) לא תאבה לו - אע"פ שהיה אהובך מצד הקורבה והאהבה כמו שזכר תחלה (לעיל , ז) , לא תרצה בו ובאהבתו , כי בקש להדיחך (ע"פ פס' יג , להלן) ולהאבידך. וזאת האזהרה שלא יסכים לדבריו. ולא תשמע אליו - מגיד שאם אבה ושמע - חייב , אע"פ שעדיין לא עבד עבודה זרה. וזה יהיה כשצוה לעבוד אלהים אחרים מהקרובים אליו או מהרחוקים (ראה לעיל , ז - ח). אבל אם הסית המסית שיעבדוהו , לא ינהג בו זה הדין; וזה מבואר מהשרשים הכוללים. ולפי שזה המאמר היה בסתר (ראה לעיל , ז) , וידענו שאין האדם נדון במיתה כי אם על פי עדים , למדנו מזה (ראה סנהדרין סז , א) שיש למוסת להכמין לו עדים שיראוהו וישמעו דבריו והוא לא יראם , כדי שיוכלו להעיד. לא תחוס עינך עליו - הזהיר בזה מלחוס על דם המסית. ולא תחמול - הזהיר בזה שלא ילמד עליו זכות. ולא תכסה עליו - הזהיר בזה שלא ישתוק אם ידע לו חובה. (י) כי הרוג תהרגנו וגו' - צוה בזה להמיתו , ושהמוסת תהיה בו ידו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. ולפי שזאת ההמתה היא בסקילה , למדנו מזה , שהמוסת חייב להשליך בו אבן שיהיה בה כדי להמית , שנאמר: להמיתו; ואם לא מת ישליכו עליו כל העם אבנים באחרונה. והנה כונה התורה בזה לפייס המוסת , שיקח נקמתו מזה שהשתדל להאבידו; עם שהוא במדרגת העד בזה , והתורה אמרה "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו" (דב' יז , ז). (יב) ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך - זו האזהרה למסית. ולפי שאמר כדבר הרע הזה ולא אמר 'הדבר הרע הזה' , למדנו , שאם הסית שיעבדוהו , נהרג , כיון שבא לידי מעשה , שנאמר: ולא יוסיפו לעשות. והוא מבואר (ראה סנה' סז , א) , שאע"פ שלא אמר 'נלך ונעבוד' , ואמר המסית 'אלך ואעבוד' או 'אלך ואשתחוה' ומה שידמה לזה , הרי הוא נסקל , שנאמר: כדבר הרע הזה. וראוי שתדע שאם הסית יותר מאחד , דינו גם כן כך; אלא אם הסית רוב אנשי העיר , שאז נקרא 'מדיח' , וכבר נתבאר דינו במה שנמשך לזה (ראה להלן , יג ואי'). והנה אם הסית לשנים או יותר , הרי הם עדיו; וכדי שיכירו אם הוא שוגג או מזיד , יראו אם יוכלו להחזירו לטוב , ויאמרו לו: היאך אתה אומר זה? ואיך יתכן שנניח עבודת השם יתעלה שהוא אלהים חיים ומלך עולם , והלכנו לנוע על העצים (ע"פ שו' ט , ט) ועל האבנים?! ואם לא חזר בו , מביאים אותו לבית דין וסוקלין אותו. (יג) כי תשמע באחת עריך אשר יי' אלהיך נותן לך לשבת שם - יצאה ירושלם (ראה ספ"ד צב) שלא נתנה לשבת שם , כי לא נתנה לבית דירה , אך היו ישראל עולים שם לרגל. ולזה הסכימו קצת רבותינו (ראה יומא יב , א) שירושלם לא נתחלקה לשבטים , כי היא היתה כמו משותפת לכל ישראל. וכן העניין בערי המקלט , כי לא נתנו לדירה אלא למקלט. ולפי שאמר באחת שעריך , למדנו (ראה ספ"ד צב) שאין עושין בעיירות רבות זו אצל זו זה הדין. (יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם - הנה התנאי - שיהיו מאותו השבט , שנאמר: מקרבך; ושיהיו מאנשי העיר ההיא , שנאמר: את יושבי עירם; ושיהיו שנים או יותר , שנאמר: יצאו אנשים. ולזה יחוייב שלא יהיו המדיחים נשים או קטנים , שנאמר: אנשים. והתנאי עוד , שיאמרו להם: נלך ונעבוד באיזו שתהיה ממיני העבודות , או: נלך ונקבלה באלוה , כי זה נכנס תחת גדר העבודה. ולפי שנאמר וידיחו את יושבי עירם - למדנו (ראה סנה' קיא , ב) , שהתנאי בזה שיודחו כל יושבי העיר או רובם. והנה יתבאר מצד הוראת הגדר , שמי שעמד בעיר שלשים יום , יקרא מ'יושבי העיר'. (טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב - צוה בזה להרבות בחקירות ובדרישות עם העדים ולשאול היטב כל הדברים אשר יעמידום על הבחינה אם עדותם מכוון , כדי לעמוד על אמתת העניין. והנה אמת נכון הדבר - רוצה לומר , שאחר החקירות והדרישות והבדיקות נתבאר שהעניין כן הוא , שכבר נעשתה התועבה הזאת בישראל. (טז-יז) הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב - מפני שאמר העיר סתם , הנה הוא מבואר שאינה קטנה , שהקטנה תקרא "עיר קטנה" (קה' ט , יד); ולא עיר גדולה , כי היא תקרא "עיר גדולה" (יהו' י , ב). וביארו חכמים (ראה סנה' טו , ב) , שלזה העניין תקרא עיר סתם - ממאה ועד רובו של שבט; אך רובו של שבט אין ראוי לשפוט בדין עיר הנדחת , כי הוא כמו שבט אחד; ואין ראוי שיסבבו שיפקד שבט מישראל. וידמה שפחות ממאה לא יתכן שיקרא 'עיר' סתם , אך היא כפר; או תקרא 'עיר קטנה' או 'בת העיר אשר אצלה'; ואולם הגדולה - יתכן שתקרא 'עיר' סתם. והנה נמנע הִשָפטם שם בדין עיר הנדחת כשהיו רובו של שבט , לסבה שאמרנו , כי הוא כמו שבט אחד לפי משפטי התורה , ואין ראוי להשמיד שבט אחד. ולזה יִדוֹנוּ העובדים בסקילה , וישאר הטף והנשים. וראוי שתדע שזה המשפט לא יהיה על יד סנהדרי קטנה , כי כבר בארה התורה כי לא ישפטו כי אם יחידים על פי סנהדרי קטנה , שנאמר: "והבאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך" (ראה דב' יז , ה) - למדנו מזה שיחידין נהרגים על פי בית דין שבכל שער ושער; אך המרובין אינם נהרגים אלא על פי בית דין הגדול , ולזה תעשה הדרישה והחקירה על פי בית דין הגדול. ואחר זה , כשידעו באמת שהודחו רוב יושבי העיר , שולחים שם חכמים להחזירם למוטב ולהזהירם שלא יעשו כן , כמו שמצאנו בימי יהושע ששלחו הנשיאים ופנחס בן אלעזר לשני השבטים וחצי כשבנו המזבח מעבר לירדן , להחזירם למוטב ולהזהירם (ראה יהו' כב , יא - כ); וכמו שמצאנו בנביאים שהיו מוכיחים ישראל כשהיו עובדים עבודה זרה; ואם חזרו בתשובה - מוטב , כי התורה אמרה את יושבי העיר ההיא , והם עתה אחרים , כי כבר שבו מדרכם הרעה. עם שהוא ראוי שתהיה שם התראה בהשפטם למות. ואם לא חזרו בתשובה , מצוין בית דין הגדול לישראל לעלות עליהם לצבא להחרים העיר בזה האופן; וזה , שהם מרבין שם בתי דינין לחקור מי עבר אחר ההתראה בעדים , באופן ראוי. ואם נמצאו העובדים רובה של עיר , דנין אותה בדין עיר הנדחת; ואם לא הרי הן יחידין , ונדונין העובדין בסקילה , כדין עובד עבודה זרה , והשאר פטורין. ואם היו רובה של עיר , מעלין אותה לבית דין הגדול כדי שיגמרו הדין בפניהם , ואחר זה מכין העובדים וטפם ונשיהם לפי חרב , שנאמר הכה תכה את כל (לפנינו: ללא 'כל') יושבי העיר ההיא , וזה כולל כל נפש אדם אשר בה. ומצילין הצדיקים אשר בה וטפם ונשיהם , רוצה לומר: אלו שלא עבדו עבודה זרה אחר ההתראה. החרם אותה וגו' - למדנו מזה (ראה ספ"ד צד) , שכל מה שהוא מיושבי העיר ההיא מהנכסים והמקנה , אבד , שנאמר: ואת כל (לפנינו: ללא 'כל') בהמתה. ואת כל שללה - ואפילו נכסי הצדיקים שבה. אבל מה שהיה בה מהאנשים שאינם מיושבי העיר או משל הקדש , אינו אבד , שאין אני קורא בו בהמתה ושללה. ומזה המקום נלמד (? ראה סנה' קיב , א) , שנכסי הרשעים שבה שהיו חוצה לה , אינו מחויב שישרף , לפי שאינו שלל העיר ההיא ואינו בה , והתורה אמרה ואת כל אשר בה. אך אם נקבצו שם (ראה שם) הרי הם נשרפים , שהרי הם שללה. ולמדנו מזה גם כן שאין מאבדין מהקניינים בשריפה , אלא דבר שיתכן שיקרא שללה , והוא דבר המטלטל , שאינו חסר אלא קבוץ ושריפה; ולזה יתבאר (ראה סנה' קיב , א; קיג , א) שהפירות המחוברים לקרקע אינם נשרפים , כי הם חסרים תלישה וקבוץ ושריפה; וכן העניין במה שידמה לזה. ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת וגו' - לפי שהוא ראוי לבער הרע מקרבנו כשהיה בזה האופן המגונה בתכלית , הנה ראוי שלא נשפוט שיהיה אמרו אל תוך רחובה - תנאי , שאם לא היה לה רחוב לא נשפוט אותה כעיר הנדחת; ועוד , שהרי אמרה תורה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה - מכל מקום. ולזה הוא מבואר , שכונת התורה בקבוץ שללה אל תוך רחובה - להוסיף פרסום בעניין , כדי שיִוָסְרו הנשארים; ולזה הוא מבואר (ראה סנה' קיב , א) , שאם לא היה לה רחוב עושין לה רחוב , והרי אני קורא בה רחובה. ואם יש לה רחוב חוצה לה עושין בדרך שיהיה רחובה , רוצה לומר , שיבנו חומה סביב העיר באופן שיהיה הרחוב תוך החומה , ואז יקרא רחובה , ויקבצו שם את כל שלל העיר. ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל ליי' אלהיך - זו היא מצות עשה. ואמר שזה הפועל ראוי שיעשה ליי' , רוצה לומר , שיכוין בעשייתו נתינת האלהות לשם יתעלה , במה שיחרים ויאבד עובדי עבודה זרה וכל אשר להם. והיתה תל עולם לא תבנה עוד - למדנו מזה שאסור לבנות עיר הנדחת לעולם. ולפי שלא הזהיר אלא שלא תבנה , למדנו מזה (ראה סנה' קיא , ב) שעושה אותה שדות וכרמים , גנות ופרדסים. (יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם - הזהיר בזה שלא ליהנות מממון עיר הנדחת. ולפי שעבודה זרה ומשמשיה ותקרובת שלה , הכל נקרא חרם , כמו שאמר בפרשת 'ואתחנן' (ראה דב' ז , כה - כו) , למדנו מזה שהנהנה מעבודה זרה ומכל מה שיעשה בשבילה עובר משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם. למען ישוב יי' מחרון אפו וגו' - ביאר בזה , שהעושה זה הדין בעיר הנדחת , משיב חרון אף יי' מישראל ומביא עליהם רחמים. זהו דין עיר הנדחת. ואולם מדיחיה - יתבאר שהם בסקילה (ראה סנה' פט , ב) , ממה שנאמר במסית: "ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה" (לעיל , יב) , כי זהו דומה לדבר ההוא , ויש בו מעשה , שהרי הודחו יושבי העיר בסבתם ועבדו עבודה זרה. לא היו שם מדיחים (ראה סנה' קיא , ב) , או שלא היה שם אלא מדיח אחד , או שהיו המדיחים מעיר אחרת או משבט אחר , או שהיו המדיחים קטנים או נשים , או שהיתה העיר עיר מקלט , או עיר שאינה לדירה ולשבת שם , או שהיתה כפר קטן , או שהיה בה רובה של שבט , או שלא הודחה רובה של עיר - הרי כל העובדים נידונים כיחידים בסקילה , וממונם - ליורשיהם. וכבר אמרו רבותינו (ראה סנה' טז , ב) , שאין עושין עיר הנדחת סמוכה לספר , כי העיר היא משמרת לשאר ערי ישראל , שלא יבואו גוים ויחריבו את ארץ ישראל. והנה יתבאר זה , לפי מה שאחשב , מצד מה שדקדקה התורה שלא יוזקו בה רק יושבי העיר ההוא ובהמתה ושללה (ראה לעיל , טז - יז) , ואולם בעיר הסמוכה לספר יוזקו שאר העיירות.