פרק יג
[א]
אֵ֣ת
כָּל־הַדָּבָ֗ר
אֲשֶׁ֤ר
אָֽנֹכִי֙
מְצַוֶּ֣ה
אֶתְכֶ֔ם
אֹת֥וֹ
תִשְׁמְר֖וּ
לַעֲשׂ֑וֹת
לֹא־תֹסֵ֣ף
עָלָ֔יו
וְלֹ֥א
תִגְרַ֖ע
מִמֶּֽנּוּ:
פ
[ב]
כִּֽי־יָק֤וּם
בְּקִרְבְּךָ֙
נָבִ֔יא
א֖וֹ
חֹלֵ֣ם
חֲל֑וֹם
וְנָתַ֥ן
אֵלֶ֛יךָ
א֖וֹת
א֥וֹ
מוֹפֵֽת:
[ג]
וּבָ֤א
הָאוֹת֙
וְהַמּוֹפֵ֔ת
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר
אֵלֶ֖יךָ
לֵאמֹ֑ר
נֵלְכָ֞ה
אַחֲרֵ֨י
אֱלֹהִ֧ים
אֲחֵרִ֛ים
אֲשֶׁ֥ר
לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם
וְנָעָבְדֵֽם:
[ד]
לֹ֣א
תִשְׁמַ֗ע
אֶל־דִּבְרֵי֙
הַנָּבִ֣יא
הַה֔וּא
א֛וֹ
אֶל־חוֹלֵ֥ם
הַחֲל֖וֹם
הַה֑וּא
כִּ֣י
מְנַסֶּ֞ה
יְהוָ֤ה
אֱלֹֽהֵיכֶם֙
אֶתְכֶ֔ם
לָדַ֗עַת
הֲיִשְׁכֶ֤ם
אֹֽהֲבִים֙
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֵיכֶ֔ם
בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם
וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם:
[ה]
אַחֲרֵ֨י
יְהוָ֧ה
אֱלֹהֵיכֶ֛ם
תֵּלֵ֖כוּ
וְאֹת֣וֹ
תִירָ֑אוּ
וְאֶת־מִצְוֺתָ֤יו
תִּשְׁמֹ֙רוּ֙
וּבְקֹל֣וֹ
תִשְׁמָ֔עוּ
וְאֹת֥וֹ
תַעֲבֹ֖דוּ
וּב֥וֹ
תִדְבָּקֽוּן:
[ו]
וְהַנָּבִ֣יא
הַה֡וּא
א֣וֹ
חֹלֵם֩
הַחֲל֨וֹם
הַה֜וּא
יוּמָ֗ת
כִּ֣י
דִבֶּר־סָ֠רָה
עַל־יְהוָ֨ה
אֱלֹהֵיכֶ֜ם
הַמּוֹצִ֥יא
אֶתְכֶ֣ם׀
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֗יִם
וְהַפֹּֽדְךָ֙
מִבֵּ֣ית
עֲבָדִ֔ים
לְהַדִּֽיחֲךָ֙
מִן־הַדֶּ֔רֶךְ
אֲשֶׁ֧ר
צִוְּךָ֛
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
לָלֶ֣כֶת
בָּ֑הּ
וּבִעַרְתָּ֥
הָרָ֖ע
מִקִּרְבֶּֽךָ:
ס
[ז]
כִּ֣י
יְסִֽיתְךָ֡
אָחִ֣יךָ
בֶן־אִ֠מֶּךָ
אֽוֹ־בִנְךָ֨
אֽוֹ־בִתְּךָ֜
א֣וֹ׀
אֵ֣שֶׁת
חֵיקֶ֗ךָ
א֧וֹ
רֵעֲךָ֛
אֲשֶׁ֥ר
כְּנַפְשְׁךָ֖
בַּסֵּ֣תֶר
לֵאמֹ֑ר
נֵלְכָ֗ה
וְנַֽעַבְדָה֙
אֱלֹהִ֣ים
אֲחֵרִ֔ים
אֲשֶׁר֙
לֹ֣א
יָדַ֔עְתָּ
אַתָּ֖ה
וַאֲבֹתֶֽיךָ:
[ח]
מֵאֱלֹהֵ֣י
הָעַמִּ֗ים
אֲשֶׁר֙
סְבִיבֹ֣תֵיכֶ֔ם
הַקְּרֹבִ֣ים
אֵלֶ֔יךָ
א֖וֹ
הָרְחֹקִ֣ים
מִמֶּ֑ךָּ
מִקְצֵ֥ה
הָאָ֖רֶץ
וְעַד־קְצֵ֥ה
הָאָֽרֶץ:
[ט]
לֹא־תֹאבֶ֣ה
ל֔וֹ
וְלֹ֥א
תִשְׁמַ֖ע
אֵלָ֑יו
וְלֹא־תָח֤וֹס
עֵֽינְךָ֙
עָלָ֔יו
וְלֹא־תַחְמֹ֥ל
וְלֹֽא־תְכַסֶּ֖ה
עָלָֽיו:
[י]
כִּ֤י
הָרֹג֙
תַּהַרְגֶ֔נּוּ
יָ֥דְךָ֛
תִּֽהְיֶה־בּ֥וֹ
בָרִֽאשׁוֹנָ֖ה
לַהֲמִית֑וֹ
וְיַ֥ד
כָּל־הָעָ֖ם
בָּאַחֲרֹנָֽה:
[יא]
וּסְקַלְתּ֥וֹ
בָאֲבָנִ֖ים
וָמֵ֑ת
כִּ֣י
בִקֵּ֗שׁ
לְהַדִּֽיחֲךָ֙
מֵעַל֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
הַמּוֹצִיאֲךָ֛
מֵאֶ֥רֶץ
מִצְרַ֖יִם
מִבֵּ֥ית
עֲבָדִֽים:
[יב]
וְכָ֨ל־יִשְׂרָאֵ֔ל
יִשְׁמְע֖וּ
וְיִֽרָא֑וּן
וְלֹא־יוֹסִ֣פוּ
לַעֲשׂ֗וֹת
כַּדָּבָ֥ר
הָרָ֛ע
הַזֶּ֖ה
בְּקִרְבֶּֽךָ:
ס
[יג]
כִּֽי־תִשְׁמַ֞ע
בְּאַחַ֣ת
עָרֶ֗יךָ
אֲשֶׁר֩
יְהוָ֨ה
אֱלֹהֶ֜יךָ
נֹתֵ֥ן
לְךָ֛
לָשֶׁ֥בֶת
שָׁ֖ם
לֵאמֹֽר:
[יד]
יָצְא֞וּ
אֲנָשִׁ֤ים
בְּנֵֽי־בְלִיַּ֙עַל֙
מִקִּרְבֶּ֔ךָ
וַיַּדִּ֛יחוּ
אֶת־יֹשְׁבֵ֥י
עִירָ֖ם
לֵאמֹ֑ר
נֵלְכָ֗ה
וְנַעַבְדָ֛ה
אֱלֹהִ֥ים
אֲחֵרִ֖ים
אֲשֶׁ֥ר
לֹא־יְדַעְתֶּֽם:
[טו]
וְדָרַשְׁתָּ֧
וְחָקַרְתָּ֛
וְשָׁאַלְתָּ֖
הֵיטֵ֑ב
וְהִנֵּ֤ה
אֱמֶת֙
נָכ֣וֹן
הַדָּבָ֔ר
נֶעֶשְׂתָ֛ה
הַתּוֹעֵבָ֥ה
הַזֹּ֖את
בְּקִרְבֶּֽךָ:
[טז]
הַכֵּ֣ה
תַכֶּ֗ה
אֶת־יֹ֥שְׁבֵ֛י
הָעִ֥יר
הַהִ֖וא
לְפִי־חָ֑רֶב
הַחֲרֵ֨ם
אֹתָ֧הּ
וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֛הּ
וְאֶת־בְּהֶמְתָּ֖הּ
לְפִי־חָֽרֶב:
[יז]
וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָ֗הּ
תִּקְבֹּץ֘
אֶל־תּ֣וֹךְ
רְחֹבָהּ֒
וְשָׂרַפְתָּ֨
בָאֵ֜שׁ
אֶת־הָעִ֤יר
וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָהּ֙
כָּלִ֔יל
לַיהוָ֖ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
וְהָֽיְתָה֙
תֵּ֣ל
עוֹלָ֔ם
לֹ֥א
תִבָּנֶ֖ה
עֽוֹד:
[יח]
וְלֹֽא־יִדְבַּ֧ק
בְּיָדְךָ֛
מְא֖וּמָה
מִן־הַחֵ֑רֶם
לְמַעַן֩
יָשׁ֨וּב
יְהוָ֜ה
מֵחֲר֣וֹן
אַפּ֗וֹ
וְנָֽתַן־לְךָ֤
רַחֲמִים֙
וְרִחַמְךָ֣
וְהִרְבֶּ֔ךָ
כַּאֲשֶׁ֥ר
נִשְׁבַּ֖ע
לַאֲבֹתֶֽיךָ:
[יט]
כִּ֣י
תִשְׁמַ֗ע
בְּקוֹל֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
לִשְׁמֹר֙
אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֔יו
אֲשֶׁ֛ר
אָנֹכִ֥י
מְצַוְּךָ֖
הַיּ֑וֹם
לַעֲשׂוֹת֙
הַיָּשָׁ֔ר
בְּעֵינֵ֖י
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶֽיךָ:
ס
פרק יג
(א)
את...
הדבר
אשר
ציויתי
אתכם
,
אותו
תשמרו.
(ב-ג)
כי
יקום
בקרבך.
טעם
בקרבך
-
כי
אין
נביא
כי
אם
מישראל.
וזאת
הפרשה
דבקה
בעבור
עבודה
זרה
,
כי
שריפת
הבנים
-
עבודה
זרה.
נביא
-
שיאמר
כי
בהקיץ
דבר
השם
או
שלוחו
עמו
,
או
בחלום.
יש
אומרים
,
כי
יתכן
להיות
זה
הנביא
ממגנבי
דבר
השם
(ע"פ
יר'
כו
,
ל);
ופירושו
,
שאמר
נביא
האמת
שיהיה
אות
כך
,
להצדיקו
,
ושמע
השומע
והגידוֹ
,
להיות
לאות
לנפשו.
ויש
אומרים:
אפילו
בא
האות
והמופת
,
אין
להאמין
בו
,
כי
הוא
דִבר
הפך
שיקול
הדעת.
ולפי
דעתי
,
שיש
אות
,
גם
מופת
-
כמו
'סימן'
,
והעד:
דברי
ישעיה
,
שאמר:
"הנה
אנכי
והילדים
אשר
נתן
לי
יי'
לאותות
ולמופתים"
(ח
,
יח);
ואות
הנביא:
"כאשר
הלך
עבדי
ישעיה..."
(בנוסחנו:
ישעיהו;
יש'
כ
,
ג)
,
ואות
בניו
-
שְמותם
על
דבר
המקרה
שיהיה
בימיהם
,
והם:
"עמנו
אל"
(יש'
ז
,
יד)
,
"מהר
שלל"
(יש'
ח
,
ג)
,
"שאר
ישוב"
(יש'
ז
,
ג).
ובמכות:
"והיו
בך
לאות
ולמופת"
(דב'
כח
,
מו);
ורבים
אחרים.
(ד)
וטעם
כי
מנסה
-
בעבור
שעזבוֹ
ולא
המיתוֹ.
ונסיון
השם
-
להראות
צדקת
המנוסה.
(ה)
אחרי
יי'
אלהיכם
תלכו
-
שתעשו
על
פי
יכולתכם
כמעשיו
,
ותרדפו
אחרי
נתיבותיו.
ואותו
תיראו
-
לשאול
למה
זה.
ואת
מצותיו
תשמורו
-
שהם
העיקר.
ובקולו
תשמעו
-
מה
שהם
זיכר
לעיקר.
ואותו
תעבודו
-
במעשה.
ובו
תדבקון
-
בלב
,
בראש
ובסוף.
(ו)
כי
דבר
סרה
-
תחסר
מלת
'דברה';
כמו
"וברוב
יועצים
תקום"
(מש'
טו
,
כב).
וטעם
סרה
-
שהשם
צוה
לסור
מעבודה
זרה.
או
הוא
מגזרת
"סורר
ומורה"
(דב'
כא
,
כ);
והוא
הנכון
,
והיה
הרי"ש
ראוי
להדגש.
המוציא...
והפודך
-
כפול
בטעם
,
לחזוק.
ובערת
-
פרשתיו
(במ'
כד
,
כב).
(ז)
כי
יסיתך
אחיך
-
הטעם:
אפילו
אחיך.
וטעם
בן
אמך
-
שהייתם
בבטן
אחת.
והאם
כגוף
,
והאב
כצורה.
והצורה
-
לא
יבינוה
כי
אם
מתי
מעט.
(ט)
לא
תאבה
לו
-
באמונת
הלב.
ולא
תשמע
אליו
-
במעשה.
ולא
תחוס
עינך
-
להרגו.
ולא
תכסה
-
שתניחנו;
רק
תגלה
דברו
עד
ישמעון
עדים
זה
מפיו
,
כי
כן
כתוב
(ראה
דב'
יז
,
ו).
אז
תהרגנו.
(י)
ידך
תהיה
בו
-
היה
נראה
כי
משנַיִם
עדים
,
לולי
הקבלה
(ראה
ספ"ד
פט).
(יא)
וסקלתו
-
פירש
מה
תהיה
מיתתו.
(טו)
ודרשת
וחקרת
ושאלת
-
אלה
המלות
היטב
הם
מפורשות
בדברי
קדמונינו
(ראה
ספ"ד
צב).
(יז)
כליל
-
כולה.
ליי'
אלהיך
-
בעבור
כבוד
השם
תשרפנה
באש.
תל
-
מגזרת
"הר
גבוה
ותלול"
(יח'
יז
,
כב).
(יח)
למען
ישוב
יי'
מחרון
אפו
-
ולא
ישחיתך
בעון
העיר
(ע"פ
בר'
יט
,
טו).
(יט)
וטעם
כי
תשמע
-
כן
תעשה
אם
בקשת
לעשות
הישר
בעיניו.
ונסמכה
פרשת
'בנים
אתם'
(דב'
יד
,
א
ואי')
בעבור
המתים
,
אח
או
בן
או
אנשי
עיר
הנדחת.
ואסור
להתאבל
עליהם
,
אף
כי
להתגודד
(ראה
שם
א)
,
כי
הנה
אסור
הוא
על
כל
מת.