מאגר הכתר דברים פרק יג עם פירוש רמב"ן

פרק יג
(ב-ג) כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום - יקראנו הכתוב 'נביא' - על פי עצמו , שיאמר הוא: השם דבר עמי בהקיץ , ואני , נביאו , שלוח לכם שתעשו כן. ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת , כי בנפשות קצת האנשים כח נבואי , ידעו בו עתידות , לא ידע האיש מאין יבא לו; אבל יתבודד ותבא בו רוח לאמר: ככה יהיה לעתיד בדבר פלוני. ויקראו לו הפילוסופים 'כהין' , ולא ידעו סבת הענין , אך הדבר נתאמת לעיני רואים. אולי הנפש בחדושה תדבק בשכל נבדל תתכוין בו. והאיש הזה יקרא 'נביא' כי מתנבא הוא , ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר אליך. ונתן אליך אות או מופת - ענין אות: סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונו , כענין שנאמר "איש על דגלו באותות" (במ' ב , ב). כי כשיבא הנביא ויאמר: דבר פלוני עתיד להיות לדמיון שיהיה אחריו כך , יקרא 'אות'; כענין שנאמר "לכן יתן יי' (בנוסחנו: אדני) הוא לכם אות" (יש' ז , יד) שהאל עמנו - משֵם בן אשת הנביא. והמלה נגזרת מן "אתה" (דב' לג , ב). והמופת יֵאָמר על דבר מחודש שיֵעָשה לפנינו בשנוי טבעו של עולם , כענין שנאמר "לדרוש את המופת אשר היה בארץ" (ראה דה"ב לב , לא); "ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש" (יואל ג , ג). והיא מלה מקוצרת (מן) 'מופלת'. וישאילהו הלשון לדָבָר שהוא חוץ מן המנהג , כמו שאמר "והיה יחזקאל לכם למופת" (יח' כד , כד) , ואמר "ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת" (שם , כז) - כי מעשיו פלא בעיני הרואים; כדרך "ותרד פלאים" (איכה א , ט). וכן "אתיא ותמהיא" וגו' "אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין" (דנ' ג , לב - לג); "האותות והמופתים" (דב' כט , ב); כי הפלא והתמה ענין אחד. והיו ביציאת מצרים אותות , והם הדברים שיאמר להם מתחלה "למחר יהיה האות הזה" (שמ' ח , יט); והיו שם מופתים , שיֵעָשו בחדוש בלי שיקדימו להודיע בו. וכן "מה אות כי אעלה בית יי'" (יש' לח , כב) - שיקדים להודיעו; ואמר באות ההוא בעצמו: "לדרוש את המופת אשר היה בארץ" (ראה דה"ב לב , לא) - לדעת החדוש ההוא , איך נתחדש אצלם. וכן המטה אשר נהפך לנחש קראוֹ 'אות' כאשר הודיע בו לישראל (ראה שמ' ד , יז) , וקראוֹ 'מופת' כאשר עשאו לפני פרעה לחדוש (ראה שם , כא). וכן "כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש" (יש' כ , ג) , כי היה בדבר אות מגיד על מה שיאתה , ופלא במנהג שילך הנביא ככה. אם כן , ונתן אליך אות או מופת - שיאמר: אני הנביא השלוח אליכם שתעבדו עבודה זרה פלונית , וזה לכם האות , כי למחר יבא הארבה החסיל והגזם (ע"פ יואל ב , כה); או יתן להם מופת , שישליך לפניהם מטה ויהי לתנין (ע"פ שמ' ז , ט). ובסיפרי (ספ"ב כג) אמרו: אות הוא מופת ומופת הוא אות , אלא שדברה תורה שתי לשונות. אולי כונתם לומר , שאין חלוק בין שניהם בדינם , ודי היה להזכיר האחד , אלא שרצתה התורה להפליג בענין ולהזכיר כל הלשונות. והאיש הזה שיקרא עצמו 'נביא' ויצוה לעבוד עבודה זרה - על דרך הפשט נביא העבודה זרה הוא , שיאמר: צלם פעור שלחני אליכם , שהוא האלהים , ויצוה שתעבדוהו בכך וכך; והוא שאמר בו הכתוב עוד "ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת" (דב' יח , כ) , כי כל מתנבא בשם אלהים אחרים לעבוד אותם - יתנבא כי הם לו לאלהיו; והזכירוֹ שָם עם נביאי השקר (ראה שם , כב). אבל העולה בזה מדברי רבותינו (ראה סנה' צ , א) , כי זה הנביא הנזכר בכאן מתנבא בשם יי' , יאמר: השם הנכבד שלחני שתעבדו לפעור כי הוא השותף עמו במעשה בראשית; או , שהוא גדול מכל האלהים לפניו ורוצה שיעבדו אליו. והם ז"ל הזכירו (ראה שם) , כי אפילו יאמר שיעבדו לעבודה זרה אפילו שעה אחת בלבד , כגון שיאמר: עבדו לפעור היום הזה בלבד ותצליחו בדבר פלוני , כי כן הרצון לפני השם הנכבד - הוא חייב מיתה; וגם כן הוא זה כפשוטו של מקרא. והנה צוה הכתוב שלא נשמע למתנבא בשם יי' לעבוד עבודה זרה כלל , ולא נביט באותות ובמופתים שיעשה; והזכיר הטעם: מפני שאנו ידענו מיציאת מצרים שהוא מעשה ממש , לא חזיון ולא מראה (ראה להלן , ו) , כי ליי' הארץ (ע"פ תה' כד , א) , הוא המחדש והחפץ והיכול ואין אלהים מלבדו (ראה דב' ד , לה). וידענו ממעמד הר סיני כי הוא פנים בפנים (ראה דב' ה , ד) צוה אותנו ללכת בדרך הזה , שלא נעבוד זולתו כלל , וכבודו לאחר לא נִתן (ע"פ יש' מב , ח); וזה טעם "אשר צוך יי' אלהיך" (להלן , ו). והנה סרה דבר על השם (ראה שם) , שלא צוהו ככה מעולם , או סרה דבר על כבודו , שאין ראוי לעבוד לאל אחר. (ד) וטעם כי מנסה יי' אלהיכם אתכם - לאמר , כי ענין המופת אשר בא והראהו השם לזה בחלומו או בכיהונו (ראה לעיל , ב) - רצון האלהים היה בו לנסותכם באהבתו. וכבר פירשתי (בר' כב , א) , כי הנסיון יקרא כן מצד המנוסֶה. ואמר לדעת - שיִוָדע בפועל מה שהוא בכח וגלוי לפניו. והנה מצות כל הפרשה - במתנבא לעבוד עבודה זרה (ראה לעיל , ג). אבל במתנבא בשם יי' לשנות בדברי תורה - רבותינו דרשו בו (ראה סנה' צ , א) , שאם בא לעקור דבר מן התורה , כגון שיתיר החזיר או אחת מן העריות , כמשפט הזה יעשו לו. אבל אם יתיר זה לקצת הימים להוראת שעה , כגון אליהו בהר הכרמל (ראה מ"א יח , לב - לט) , אנו חייבים לשמוע אליו ולעשות ככל אשר יצונו. ונראה , שאם יתנבא בשם יי' לצוות מצוה שיחדש , כגון שהיה במקרא מגלה (ראה פירושו דב' ד , ב) - שאינו חייב מיתה , אלא שאין לנו לשמוע אליו; דכתיב "אלה המצות" (וי' כז , לד) - אין נביא רשאי לחדש בהם דבר מעתה. ואולי כיון שלא נאמין לו הנה הוא נביא השקר , ומיתתו בחנק. (ה) אחרי יי'... תלכו - היא מצוה , שנלך אחר עצתו וממנו לבדו נדרוש כל נעלם ונשאל כל עתיד , כענין "ותלך לדרוש את יי'" (בר' כה , כב); "כי יבא אלי העם לדרוש אלהים" (שמ' יח , טו). וכן יעשו ישראל עם הנביאים: "האין פה נביא ליי' ונדרשה את יי' מאותו" (מ"ב ג , יא); "ויגד לנו יי' אלהיך את הדרך אשר נלך בה ואת הדבר אשר נעשה" (יר' מב , ג). ובסיפרי (ספ"ד פה): אחרי יי' אלהיכם תלכו - זה ענן. והוא מה שפירשנו , שנשמע לקול אותותיו ונלך אחר עצתו. ואותו תיראו - שתאמינו בלבבכם כי הוא אשר בידו נפש כל חי (ע"פ איוב יב , י) ובידו להמית ולהחיות (ע"פ מ"ב ה , ז) , ופוקד עון (ראה דב' ה , ט) ומשלם שכר. ואת מצותיו תשמורו - תורת משה. ובקולו תשמעו - לעשות כל מה שיצוה אותנו מלבד התורה , כגון שאמר שמואל: "נסכלת כי לא שמרת את מצות יי'" (ראה ש"א יג , יג); והוא מה שיפרש עוד: "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך יי' אלהיך אליו תשמעון" (דב' יח , טו) , ואמר באיש אשר לא ישמע: "אנכי אדרוש מעמו" (שם , יט) , שהוא חייב מיתה בידי שמים; וכמו שבא במצות הנביא: "הַכני ופצעני בדבר יי'" (ראה מ"א כ , לה). וכך אמרו בסיפרי (ספ"ד פה): ובקולו תשמעו - בקול נביאיו. ואותו תעבודו ובו תדבקון - פירשתיו (דב' ו , יג; יא , כב). והנה כבר נאמר "את יי' אלהיך תירא ואותו תעבוד" (דב' ו , יג) , אבל החזירו לכאן - לשלול , שלא נירא מדברי הנביא מפני האות והמופת , ולא נעבור על עבודת השם בעבוּר דבריו , כי מן השם לבדו נירא ולא מאל אחר; ולהוסיף: ובקולו תשמעו. (ט) לא תאבה לו - לא תהא תאב לו , לא תאהבנו; לפי שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (וי' יט , יח) - את זה לא תאהב; לשון רבנו שלמה מסיפרי (ספ"ד פט). אבל בגמרא (ראה סנה' סא , ב) אמרו: הא אבה ושמע - חייב. וכן הדבר , כי 'אבה' לשון רצון: "ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם" (דב' כג , ו) - לא רצה; "לא אבה יבמי" (דב' כה , ז) - ממה שאמר "ואם לא יחפוץ" (שם). והנה לא תאבה לו - בלב , ולא תשמע אליו - שתודה לו לומר: כן אעשה! אלך ואעבוד העבודה זרה שאמרת! והוא מתחייב מיתה בהודאתו. וכן דעת אנקלוס: "ולא תקבל מיניה". ואלו ה'לאוין' כמו "לא תתאוה" ו"לא תחמד" (דב' ה , יח); שאם התאוה בלב , עובר ב'לאו' הראשון , ואם הוסיף לעשות כאשר חשב , עובר גם ב'לאו' השני. לא תחוס עינך - לרחם עליו שלא יומת. ולא תחמל - על הקורבה הנזכרת שיש לו עמך (ראה לעיל , ז) , כענין שנאמר "כאשר יחמל איש על בנו העובד אותו" (מל' ג , יז). ולא תכסה עליו - מהעיד עליו בבית דין. ובסיפרי (ספ"ד פט): לא תחמל - לא תלמד עליו זכות , ולא תכסה - אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוק. והכל טעם אחד , כי הכסוי - מן "מכסה פשעיו" (מש' כח , יג); "כוסה קלון" (מש' יב , טז) - השתיקה מהגיד. (יב) ואמר: לא (בנוסחנו: ולא) יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה - כי הוא (ראה לעיל , ז) דבר מצוי , יֵעָשה תמיד לולי המשפט; אבל ענין הנביא הנזכר (ראה לעיל , ב) איננו בתדירות. (טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב - הדרישה והחקירה מפורשים בדברי רבותינו (ראה סנה' מ , א). והזכיר הכתוב זה בעיר הנדחת ובעובד עבודה זרה (ראה דב' יז , ד) ולא הזכיר כן בנביא השקר ובמסית , כי הנביא מפרסם עצמו באותותיו ובמופתיו , והמסית - הכתוב ידבר עם המוסת: "כי הרג תהרגנו" (לעיל , י) , והוא היודע ועד (ע"פ יר' כט , כג) , כמו שאמר "לא תחמל ולא תכסה עליו" (לעיל , ט). אבל בעיר הנדחת ובעובד עבודה זרה , שהם מעשים מגיעים אלינו בשמועה , הזכיר בו דרישה וחקירה. ולא הוצרך להזכיר כן בשאר חייבי מיתות , כי מ'קל וחומר' יוָדע הדבר. ואמרו בעדים זוממין: "ודרשו השופטים היטב" (דב' יט , יח) , בעבור שלא יוָדע מי משתי הכתות יאמר אמת בלתי אחר חקירה רבה. ולענין הדין כולן למדין זה מזה בגזירה שוה (ראה סנה' מ , א - ב) , ומכולן יצאו לנו שבע חקירות ובדיקות. (טז) החרם אותה ואת כל אשר בה. אותה - הם אנשיה הנדחים; ואת כל אשר בה - הנשים הנגררות אחר האנשים. אבל הטף , שהם הקטנים בזכרים ובנקבות - אין ממיתין אותן. וכך אמרו בסיפרי (ספ"ד צד): חנן אומר: "לא יומתו אבות על בנים" (דב' כד , טז) - בעיר הנדחת הכתוב מדבר. אבל בתוספתא של מסכת סנהדרין (יד , ג) נחלקו בה: קטני בני אנשי עיר הנדחת שהודחו עמה אין נהרגין; רבי אליעזר אומר: נהרגין. אמר לו רבי עקיבא: מה אני מקיים "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" (להלן , יח)? אם לרחם על הגדולים - הרי כבר נאמר: החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה; ומה אני מקיים "ורחמך והרבך" - אלו קטנים שבתוכה; וכו'. והנה כל אלו ממצות הביאור שנאמר בתורה "זובח לאלהים יחרם" (שמ' כב , יט) , ועתה בֵּאר החרם ההוא במדיחים ובעובדים (ראה להלן , יז - יח).