מאגר הכתר דברים פרק יג עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יג
(א) לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו - כלומר: אם לא תוסיף , לא תגרע; אבל אם תוסיף - תגרע , כמו שפירשתי לעיל (דב' ד , ב). (ג-ד) ובא האות והמופת , לא תשמע אל דברי הנביא ההוא - שאפילו העמיד לך חמה בחצי הרקיע כיהושע (ראה יהו' י , יג) לא תשמע אליו. רבי יוסי הגלילי אומר (ראה סנה' צ , א): הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודה זרה , לפיכך נתנה לה ממשלה; כלומר: הגיעה לסוף דעתם של בריות של עבודה זרה , לֵידע ולנסות אותם אם לבם שלם עם הקדוש ברוך הוא , שלא יוכל שום דבר לפתותם , ולפיכך פעמים שהקדוש ברוך הוא מקיים דברי נביאי הבעל והעבודה זרה , לנסות בהם את יריאיו; כדכתיב: כי מנסה יי' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים - לא יוכל שום דבר להפרידכם מאחרי השם. תניא , אמר רבי עקיבא (שם): חס ושלום שהקדוש ברוך הוא מעמיד חמה לעוברי רצונו! אלא כגון חנניא בן עזור (ראה יר' כח) , שמתחילתו נביא אמת ולבסוף נביא שקר; והכי קאמר קרא: 'כי יקום בקרבך נביא אמת ונתן אליך אות או מופת' בעוד שהוא נביא אמת , ועל דברים אחרים שאמר לו הקדוש ברוך הוא , ובא האות והמופת שאמר , ועכשיו אמר: לך עבוד אלהים אחרים (ע"פ ש"א כו , יט) , עבודה זרה; שנעשה נביא שקר , ואומר: אתה יכול לסמוך עלי , שהרי הרבה אותות ומופתים ראית על ידי - לא תאבה לו ולא תשמע אליו (ע"פ פס' ט להלן). ואם תאמר: מאחר שסופו לקלקל , למה עשאו הקדוש ברוך הוא תחילה נביא אמת , פן יטעה את בניו? ואמר: כי מנסה יי' אלהיכם; וכל שכן אם יעשה על ידי מכשפוּת , כגון ישו , שהוציא כשפים ממצרים (ראה סנה' קז , ב) , או על ידי אחיזת עינים , או על ידי גניבה - ששמע דברי נביא אמת שאמר: כך וכך יהיה ביום פלוני , והלך הוא ואמר כן בשם עבודה זרה; לא תשמע לו! (ה) אחרי יי' אלהיכם תלכו - כדמפרש ואזיל: לירא אותו; לשמור מצותיו - מצות 'עשה' , ולשמוע בקולו - שלא לעבור על אזהרתו , כגון מצות 'לא תעשה'; ולדבקה בו - שלא להפרד ממנו כלל וכלל. (ו) והנביא ההוא יומת - בסקילה , דגמרי רבנן (ראה סנה' פט , ב) 'הדחה' 'הדחה' ממסית; דכתיב כאן: להדיחך מן הדרך , ובמסית כתיב "כי בקש להדיחך" (להלן , יא): מה מסית בסקילה , דכתיב ביה "וסקלתו באבנים" (שם) , אף נביא שהדיח בסקילה. ורבי שמעון (שם) לא גמיר גזירה שוה ומפרש שהוא בחנק , דכל 'מיתה' האמורה בתורה סתם - אינו אלא חנק. כי דבר סרה על יי' אלהיך - דברים כדי להסיר אותך מאחריו. המוציאך מארץ מצרים - כלומר: שגמל עמך טובות; וחייב אתה להנקם מן הרוצה להפרידך ממנו ולבערו מן העולם. (ז) אחיך בן אמך - שהוא חביב לך , שהייתם שניכם בבטן אחד ושניכם ינקתם משדים אחדים. ולפי שהוא חביב יותר מבן האב , שמאב אחד עויינים זה את זה מפני הנחלה , אבל אֵם אין דרך כל כך להיות לה נחלה להנחיל לבניה , לפי שאין בת יורשת במקום בן. ורבותינו דרשו (ראה קידושין פ , ב): וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית? אלא הא קא משמע לן , דבן מתייחד עם אמו ואין אדם מתייחד עם שאר העריות , ומתוך שהם מתייחדים שם מוצא זה את זה ביחוד , אומר זה אל זה מה שעם לבו. אשת חיקך - אשה השוכבת בחיקך; כמו "משוכבת חיקך שמור פתחי פיך" (מי' ז , ה). בסתר לאמר - דבר הכתוב בהווה , שאין דרך לומר דבר זה כי אם בסתר. ולי נראה: אפילו בסתר; שתאמר: לא גילה סודו ועצתו כי אם לי , באשר הוא בוטח בי , איך אגלנו?! וזהו 'אנקונפשיאון' (בלעז: חוסר רחמים)! ולכך: אע"פ כן (ט) לא תחמול ולא תכסה עליו - כי אין זו מסירה , לא 'טראישון' (בלעז: בגידה) , כי אין לך לאהוב אדם ולהבטיחו נגד יוצרך. ורבותינו דרשו (ראה ספ"ד פט): לא תחמול ולא תכסה - שלא תהפך בזכותו , כי אם בחובתו , ומחזירין אותו לחובה ולא לזכות. (י) כי הרוג תהרגנו - צַדד כיצד תהרגנו: שתכמין לו עדים מבחוץ ותדליק לו את הנר מבפנים; כדאיתא בסנהדרין (סז , א). ידך תהיה בו בראשונה - שאתה שמעת הנבָלה מפיו , ושְלח בו יד תחילה , ואז תחזק יד כל העם אחריך להמיתו , כי ידעו כי לא בחינם אתה נותן בו יד. (יד) וידיחו את יושבי עירם - מדכתיב בהם וידיחו ילפינן באיזה מיתה המדיחים חייבים. ורבנן (ראה סנה' פט , ב) ילפי 'הדחה' ממסית ואמרי: מדיחי עיר הנדחת בסקילה. ורבי שמעון (שם) גמר 'הדחה' 'הדחה' מנביא שהדיח , ואמר שהם בחנק. ובין למר ובין למר , חמוּרים הם מן הנדחים , דמרובה כח המדיח מכח הנידח. ולרבנן - סקילה חמורה מסייף , ולרבי שמעון חנק חמור מסייף. אשר לא ידעתם - ואמר לך להניח את הודאי , שהוא גדול ונורא וגיבור (ראה דב' י , יז) , ולתפוס את הספק שלא ידעתם , ואף כל שכן שהוא ידוע שאינם כלום. (טו) ודרשת וחקרת - בשבעת חקירות , כדגמרינן (ראה סנה' מ , א) מהטיב (בנוסחנו: היטב) "הטיב" (בנוסחנו: היטב; דב' יט , יח). ושאלת - בבדיקות. (טז) הכה תכה , וכן "מות יומת" (במ' לה , כא) , וכן "הרג תהרגנו" (לעיל , י) - באים ללמדנו , שאם אין אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו , המיתהו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו (ראה ב"מ לא , ב). לפי חרב - ואע"פ שהיחיד העובד עבודה זרה בסקילה , אין דרך בני עיר אחת למסור עצמן לסקילה אלא יוצאין להלחם , ולכך אמר הכתוב להכותם בחרב. ויחיד - ממונו פלט ונותן ליורשיו , יכין רשע וילבש צדיק (ע"פ איוב כז , יז); אבל עיר - יורשיהם נהרגים עמהם. (יח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם - שאם תשלול את העיר לא יהיה כבוד שמים בַּדָבָר , שיהא נראה שלהנאתך נתכוונתה , לשלול שלל ולבוז בז (ע"פ יש' י , ו); אבל אם לא ידבק , והעיר תהיה "תל עולם" (לעיל , יז) - שלא תתיישב בה , אז יִוָדע כי לשם שמים נתכוונת. ולמען דבר זה ישוב יי' מחרון אפו - ממה שהכעיסוהו הנידחים והמדיחים. ונתן לך רחמים ורחמך - כיון שלא רחמת על מכעיסיו הוא ירחם אותך. ומה שאמרו רבותינו (ראה סנה' טז , ב): אין עושין עיר הנדחת בסְפָר , דכתיב "מקרבך" (לעיל , יד); ואינה נעשית עיר הנידחת אלא אם ידיחוה אנשים , דכתיב "יצאו אנשים" (שם); וכן אין עושין שלש , מפני קרחה - מיהו נידונין הן כיחידים: כשיתפשו אחד מהם ידינוהו בבית דין כיחיד העובד עבודה זרה ונסקל; אבל אין עוקרין את העיר לעשותה "תל עולם" (לעיל , יז) , ומשום שלא יכנסו גוים בארץ ישראל , אם הוא בסְפר , או משום קרחה , אם הם שלש.