מאגר הכתר דברים פרק טו עם פירוש רש"י

פרק טו
(א) מקץ שבע שנים - יכול שבע שנים לכל מלוה ומלוה? תלמוד לומר: "קרבה שנת השבע" (להלן , ט); ואם אתה אומר: שבע שנים למלוה [ומלוה , להלואות] כל אחד ואחד - היאך היא קריבה? הא למדת: שבע שנים למניין השמיטין (ראה ספ"ד קיא). (ב) שמוט כל בעל משה ידו - שמוט את ידו [של] כל בעל משה. (ד) אפס כי לא יהיה בך אביון - ולהלן הוא אומר "כי לא יחדל אביון" וגו' (פס' יא)!? - בזמן שאתם עושים רצונו של מקום , אביונים באחרים; וכשאין אתם עושים רצונו של מקום , אביונים בכם (ראה ספ"ד קיד). אביון - דל מעני; ולשון 'אביון' - שהוא תאב לכל. (ה) רק אם שמע (בנוסחנו: שמוע) [תשמע] - אז "לא יהיה בך אביון" (לעיל , ד). שמע תשמע - שמע קימעא , משמיעין אותו הרבה (ראה ספ"ד קטו). (ו) כאשר דבר לך - והיכן דבר? "ברוך אתה בעיר" (דב' כח , ג). [והעבטת - כל לשון הלואה , כשנופל על המלוה , נופל בלשון 'מפעיל'; כגון "והלוית" (שם , יב) , והעבטת. ואם היה אומר 'ועבטת' היה נופל על הלוה , כמו 'ולוית'.] והעבטת גוים רבים - יכול שתהא לוה מזה ומלוה לזה? תלמוד לומר: ואתה לא תעבוט (ראה ספ"ד קטז). ומשלת בגוים רבים - יכול גוים אחרים מושלים עליך? תלמוד לומר: ובך לא ימשלו (ראה שם). (ז) כי יהיה בך אביון - התאב תאב קודם (ראה ספ"ד קטז). מאחד אחיך - אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך (ראה שם). שעריך - עניי עירך קודמין [לעניי עיר אחרת] (ראה שם). לא תאמץ - יש לך [אדם] שמצטער אם יתן אם לאו; לכך נאמר: לא תאמץ. יש לך אדם שפושט ידו וקופצה; לכך נאמר: לא תקפוץ. מאחיך האביון - אם לא תתן לו , סופך להיות אחיו [של] אביון (ראה ספ"ד קטז). (ח) פתח תפתח - אפילו כמה פעמים (ראה שם). כי פתח תפתח - הרי כי משמש [בלשון] 'אלא' (ראה ר"ה ג , א). והעבט תעביטנו - [אם] לא רצה במתנה , תן לו בהלואה (ראה ספ"ד קטז). די מחסורו - ואי אתה מצווה לעשרו (ראה שם). אשר יחסר [לו] - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו (ראה שם). לו - זו אשה; וכן הוא אומר "אעשה לו עזר [כנגדו]" (בר' ב , יח; ראה ספ"ד קטז). (ט) וקרא עליך - יכול מצוה? תלמוד לומר: "ולא יקרא" (דב' כד , טו). והיה בך חטא - מכל מקום , ואפילו לא יקרא. אם כן , למה נאמר וקרא עליך? - ממהר אני ליפרע על ידי הקורא יותר ממי שאינו קורא (ראה ספ"ד קיז). (י) נתון תתן לו - אפילו מאה פעמים (ראה ספ"ד קיז). לו - בינו לבינך (ראה שם). בגלל הדבר - אפילו אמרת ליתן , אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה (ראה שם). (יא) על כן - מפני כן. לאמר - עיצה לטובתך אני משיאך (ראה ספ"ד קיח). לאחיך לעניך - לאיזה אח? לעני. לעניך [ביו"ד אחד] - לשון עני אחד , אבל "ענייך" בשני יו"דין (תה' עד , יט) - שני עניים. (יב) כי ימכר לך - על ידי אחרים; ובמכרוהו בית דין בגניבתו הכתוב מדבר (ראה מכיל' משפטים נזיקין א). והרי כבר נאמר "כי תקנה עבד עברי" (שמ' כא , ב) , ובמכרוהו בית דין [הכתוב מדבר]!? - אלא מפני [שני] דברים שנתחדשו כאן: [אחד , ] שכתוב: או העבריה - אף היא תצא בשש , ולא שימכרוה בית דין; שאין האשה נמכרת בגנבתה , שנאמר "ונמכר בגנבתו" (שם כב , ב) - ולא 'בגנבתה' (ראה סוטה כג , ב) , אלא בקטנה שמְכרהּ אביה; ולימד כאן , שאם יצאו שש שנים קודם שתביא סימנין , תצא. ועוד חידש כאן: ["העניק תעניק" (להלן , יד).] (יד) הענק (בנוסחנו: העניק) תעניק - לשון עֲדִי , בגובה ובמראית העין: דבר שיהא ניכר שהטיבות לו. ויש מפרשים לשון הטענה על צוארו. מצאנך מגרנך (בנוסחנו: ומגרנך) ומיקבך - יכול אין לו אלא אילו בלבד? תלמוד לומר: אשר ברכך - מכל מה שברכך בוראך (ראה ספ"ד קיט). ולמה נאמרו אילו? [לומר:] מה אילו מיוחדין שהן בכלל ברכה , אף כל שהוא בכלל ברכה; יצאו פרדות (ראה שם). ולמדו רבותינו במסכת קדושין (יז , א) בגזרה שוה , כמה נותן לו מכל מין ומין. (טו) וזכרת כי עבד היית - והענקתי ושָניתי לך: ביזת מצרים וביזת הים , ואף אתה הענק וּשְנֵה לו (ראה ספ"ד קכ). (יז) עבד עולם - יכול כמשמעו? תלמוד לומר: "ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשובו" (וי' כה , י); הא למדת , שאין זה אלא 'עולמו' של יובל (ראה מכיל' משפטים נזיקין ב). ואף לאמתך תעשה כן - הענק לה (ראה לעיל , יד). יכול אף לרציעה השוה אותה [הכתוב]? תלמוד לומר: "ואם אמר יאמר העבד" (שמ' כא , ה) - עבד נרצע , ואין אמה נרצעת (ראה ספ"ד קכב). (יח) כי משנה שכר שכיר - מכאן אמרו: עבד עברי עובד בין ביום בין בלילה (ראה ספ"ד קכג) , וזהו כפלים שבעבודת שכיר יום. ומה היא עבודתו בלילה? - רבו מוסר לו שפחה כנענית (ראה קידושין טו , א) , והוולדות לאדון. (יט) כל הבכור... תקדיש - ובמקום אחר הוא אומר "לא תקדיש" (ראה וי' כז , כו)! [הא כיצד?] - אינו מקדישו לקרבן אחר. וכאן לימד שמצוה לומר: הרי אתה קדוש לבכורה. דבר אחר: אי איפשר לומר תקדיש , שכבר נאמר "לא תקדיש" (ראה שם) , ואי אפשר לומר ['לא יקדיש' , שהרי כבר נאמר: תקדיש] וכו'; הא כיצד? - מקדישו אתה הקדש עילוי , נותן להקדש כפי טובת הנאה שבו (ראה ספ"ד קכד). לא תעבד בבכור שורך ולא תגוז - אף החילוף למדו רבותינו שאסור (ראה ספ"ד קכד) , אלא דבר הכתוב בהווה. (כ) לפני יי' אלהיך תאכלנו - לכהן הוא אומר; שכבר מצינו שהוא ממתנות כהונה , אחד תם ואחד בעל מום , שנאמר "ובשרם יהיה לך" וגו' (במ' יח , יט). שנה בשנה - מכאן שאין משהין אותו יותר על שנתו (ראה בכורות כח , א). [יכול יהא פסול משעברה שנתו? - כבר הוקש למעשר , שנאמר "ואכלת לפני יי' אלהיך... מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך" (דב' יד , כג); מה מעשר שני אינו נפסל משנה לחברתה , אף בכור אינו נפסל; אלא שמצוה תוך שנתו (ראה בכורות כז , ב).] שנה בשנה - אם שחטוֹ בסוף שנתו , אוכלו אותו היום ויום אחד משנה אחרת; לימד שנאכל לשני ימים ולילה אחד (ראה ספ"ד קכה). (כא) מום - כלל , פסח ועור - פרט , כל מום רע - חזר וכָלל: מה הפרט מפורש: מום הגלוי ואינו חוזר , אף כל הגלוי ואינו חוזר (ראה בכורות לז , א). (כג) רק את דמו לא תאכל - שלא תאמר: הואיל וכולו היתר הבא מכלל איסור הוא (ראה חולין צח , ב) , שהרי קדוש ונשחט בחוץ בלא פדיון ונאכל , יכול יהא אף הדם מותר? תלמוד לומר: רק את דמו לא תאכל.