מאגר הכתר דברים פרק טו עם פירוש ראב"ע

פרק טו
[ששי] [א] מִקֵּ֥ץ שֶׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה:
[ב] וְזֶה֘ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כָּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַיהוָֽה:
[ג] אֶת־הַנָּכְרִ֖י תִּגֹּ֑שׂ וַאֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֶת־אָחִ֖יךָ תַּשְׁמֵ֥ט יָדֶֽךָ:
[ד] אֶ֕פֶס כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן כִּֽי־בָרֵ֤ךְ יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהוָ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹֽתֵן־לְךָ֥ נַחֲלָ֖ה לְרִשְׁתָּֽהּ:
[ה] רַ֚ק אִם־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם:
[ו] כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בֵּֽרַכְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְהַעֲבַטְתָּ֞ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאַתָּה֙ לֹ֣א תַעֲבֹ֔ט וּמָֽשַׁלְתָּ֙ בְּגוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּבְךָ֖ לֹ֥א יִמְשֹֽׁלוּ: ס
[ז] כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן:
[ח] כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַֽעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ:
[ט] הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֡ פֶּן־יִהְיֶ֣ה דָבָר֩ עִם־לְבָבְךָ֨ בְלִיַּ֜עַל לֵאמֹ֗ר קָרְבָ֣ה שְׁנַֽת־הַשֶּׁבַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִטָּה֒ וְרָעָ֣ה עֵינְךָ֗ בְּאָחִ֙יךָ֙ הָאֶבְי֔וֹן וְלֹ֥א תִתֵּ֖ן ל֑וֹ וְקָרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא:
[י] נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ:
[יא] כִּ֛י לֹא־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר פָּ֠תֹחַ תִּפְתַּ֨ח אֶת־יָדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ: ס
[יב] כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָעִבְרִ֗י א֚וֹ הָעִבְרִיָּ֔ה וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵעִמָּֽךְ:
[יג] וְכִֽי־תְשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵעִמָּ֑ךְ לֹ֥א תְשַׁלְּחֶ֖נּוּ רֵיקָֽם:
[יד] הַעֲנֵ֤יק תַּעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּרַכְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ:
[טו] וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה הַיּֽוֹם:
[טז] וְהָיָה֙ כִּֽי־יֹאמַ֣ר אֵלֶ֔יךָ לֹ֥א אֵצֵ֖א מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֤י אֲהֵֽבְךָ֙ וְאֶת־בֵּיתֶ֔ךָ כִּי־ט֥וֹב ל֖וֹ עִמָּֽךְ:
[יז] וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַמַּרְצֵ֗עַ וְנָתַתָּ֤ה בְאָזְנוֹ֙ וּבַדֶּ֔לֶת וְהָיָ֥ה לְךָ֖ עֶ֣בֶד עוֹלָ֑ם וְאַ֥ף לַאֲמָתְךָ֖ תַּעֲשֶׂה־כֵּֽן:
[יח] לֹא־יִקְשֶׁ֣ה בְעֵינֶ֗ךָ בְּשַׁלֵּֽחֲךָ֨ אֹת֤וֹ חָפְשִׁי֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ כִּ֗י מִשְׁנֶה֙ שְׂכַ֣ר שָׂכִ֔יר עֲבָדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבֵֽרַכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה: פ
[שביעי] [יט] כָּֽל־הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר תַּקְדִּ֖ישׁ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֤א תַֽעֲבֹד֙ בִּבְכֹ֣ר שׁוֹרֶ֔ךָ וְלֹ֥א תָגֹ֖ז בְּכ֥וֹר צֹאנֶֽךָ:
[כ] לִפְנֵי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֤יךָ תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙ שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֔ה בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה אַתָּ֖ה וּבֵיתֶֽךָ:
[כא] וְכִֽי־יִהְיֶ֨ה ב֜וֹ מ֗וּם פִּסֵּחַ֙ א֣וֹ עִוֵּ֔ר כֹּ֖ל מ֣וּם רָ֑ע לֹ֣א תִזְבָּחֶ֔נּוּ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ:
[כב] בִּשְׁעָרֶ֖יךָ תֹּאכֲלֶ֑נּוּ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יַחְדָּ֔ו כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל:
[כג] רַ֥ק אֶת־דָּמ֖וֹ לֹ֣א תֹאכֵ֑ל עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם: פ

פרק טו
(א) וטעם מקץ שבע שנים תעשה שמטה - בתחלת השנה , כאשר פרשתי (דב' ט , יא); והעד: "הקהל את העם" (דב' לא , יב). ונדבקה זאת הפרשה - בעבור שאמר כי מעשר עני הוא ללוי , לגר , ליתום ולאלמנה (ראה דב' יד , כט) , אמר: וכן "דבר השמטה" (להלן , ב). והטעם: כמו "שמטוה" (מ"ב ט , לג): הַניחוה ותפול. (ב) כל בעל משה ידו - כמשקל "מַטֶּה" (שמ' ד , ב) , והוא שֵם; ולפי דעת הרבים (ראה דותן רס"ג ע' 560 ) הוא פועל. ובעל - כמו "והחכמה תחיה בעליה" (קה' ז , יב); "את נפש בעליו" (מש' א , יט); והטעם: מי שהדבר ברשותו. ישה - פועל יוצא; והלוקח יקרא "נושה בו" (דב' כד , יא). יגש - ילחץ , כמו "וכל עצביכם תנגושו" (יש' נח , ג); והנה נראה הנו"ן בפעלי העתיד מבעלי הנו"ן. שמטה ליי' - לכבוד השם , שנתן לו הממון. (ג) את הנכרי תגש - רשות. (ד-ה) אפס - הטעם: דע , כי זה שצויתיך שלא תגוש את אחיך , אין צורך אם היו כל ישראל או רובם שומעים בקול השם; אז לא יהיה בך אביון , שהוא צריך להיותך מַלוה אותו. רק כולכם תעבוטו גוים רבים (ראה להלן , ו); והטעם: תקחו עבוטו , שהוא משכון , בעבור ממון שתתן לו , שהוא צריך אליו לסחור בו. (ו) ומשלת - ובהיותכם ישרים תהיו עוד מושלים על הנכרים. רק המצוָה - "כי יהיה בך אביון" (להלן , ז); על כן אמר "כי לא יחדל אביון" (להלן , יא) , כי ידע שיבוא דור שלא יהא רובו זכאי. (ז) לא תאמץ את לבבך - לדבר על לבו דברים טובים. תקפוץ - תסגור , וכן "קפצה פיה" (תה' קז , מב). האביון - יש אומרים שהוא מגזרת "ולא אבה" (שמ' י , כז); והטעם , שהוא מתאוה לכל דבר , בעבור חסרונו. (ח) פָּתֹחַ תפתח - שם הפועל; וכל מקום שאיננו כתוב היא 'דרך קצרה'. גם הדרש יפה (ראה ספ"ד קטז). את ידך לו - לאשר אין לו כלום. והעבט תעביטנו - תתן לו משלך על עבוטו. והנה תעביטנו - תקח עבוטו. (ט) בליעל - שם; ויש אומרים שהיא מלה מורכבת , כגון תפלה שלא יַעַל ולא יגדל ולא יהיה. ורעה עינך - כמו "ושבה אל בית אביה" (וי' כב , יג); והמלה מהשנִיִים הנראים. (י) בגלל - כמו סבה , "לבעבור סבב" (ש"ב יד , כ). כי הכל בחלקים הוא , בחלקי הכל שהוא גוף. נתן (בנוסחנו: נתון) תתן - הטעם: כי אם תתן לו , יוסיף השם על ממונך. (יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ - כאשר פרשתי (לעיל , ו). לאחיך , הקרוב אליך - בתחלה; ולעניי משפחתך; ואביון ארצך - קודם אביון מקום אחר. וטעם הִדָבק "כי ימכר לך אחיך העברי" (להלן , יב) - בעבור "הענק (בנוסחנו: העניק) תעניק לו" (להלן , יד). (יב) אחיך העברי - פרשתיו (שמ' כא , ב). או העבריה - והוא "וכי ימכר איש את בתו לאמה" (שמ' כא , ז). (יג) ריקם - פרשתיו (בר' לא , מב). (יד) הענק (בנוסחנו: העניק) תעניק לו - כטעם: עשה לו תפארת , מגזרת "וענקים לגרגרותיך" (מש' א , ט). או יהיה פירוש המלה כפי המקום , בלא אח. (יז) באזנו ובדלת - פרשתיו (שמ' כא , ו). וטעם להזכיר זה , כי אתה חייב לתת לו בצאתו חפשי; רק אם לא ירצה לצאת. ואף לאמתך תעשה כן - דבק עם "הענק (בנוסחנו: העניק) תעניק לו" (לעיל , יד) , ואם הוא רחוק; כמו "שלם ישלם" ו"אם אין לו" (שמ' כב , ב); "ואם שלש אלה" (שמ' כא , יא) , ורבים כן; כי אין אשה נרצעת. (יח) לא יקשה בעיניך - מצאנו כתוב: "שלש שנים כימי (בנוסחנו: כשני) שכיר" (יש' טז , יד) , וזאת ראיה כי אין רשות לאדם שישכיר עצמו יותר משלש שנים; גם כן לשוכר אותו , הנותן שכרו. וזה טעם משנה - כמו 'כפל'; וכן "והיה משנה" (שמ' טז , ה); והוא שֵם. ו"משנה למלך" (אס' י , ג) - תואר השם; גם הוא מגזרת 'שנים' , כאשר פרשתי (שם , ב). והנה זה הכתוב יפרש , כי "ובשביעית יצא לחפשי" (שמ' כא , ב) - בתחלת השנה; גם יש ראיה משנת השמטה (שמ' כג , י - יא) , גם מיום השבת (ראה שמ' כ , יא). וברכך - פועל עתיד ולא עבר; כי אין הפרש ביניהם , רק כטעם המקום. (יט) כל הבכור - הזכירו בעבור לא תעבוד בבכור שורך. (כ) תאכלנו - מי שהוא ראוי לאכלו , כאשר פרשתי (דב' יב , יז). והזכיר זה פעם שנית , לבאר משפט בעל מום (ראה להלן , כא). אתה וביתך - בית הכהן. (כא) כל מום רע - הנזכרים. (כב) בשעריך תאכלנו - יש אומרים: הכהן יאכלנו חוץ למקדש , ויש אומרים: אחַר שיש בו מום , הוא לישראל; וזה רחוק בעיני. הטמא והטהור - שב אל תאכלנו; והטעם: כמו קריאה: אתה , הטמא או הטהור. והטעם: שתהיה טמא או טהור , הוא מותר לאכלו; בעבור כי בשר קדש - אם אכָלוֹ טמא הנו בכרת. ובעבור שהזכיר "שנה בשנה" (לעיל , כ) , הזכיר "שלש פעמים" (דב' טז , טז). ועוד: בעבור הבכור שיֵאָכל במקדש , וכן הפסח יֵאָכֵל במקדש ולא חוץ ממנו.