מאגר הכתר דברים פרק טו עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק טו
(א) מקץ שבע שנים תעשה שמיטה - מכאן שאין השביעית משמטת אלא בסופה (ראה ערכין כח , ב). (ב-ג) וזה דבר השמיטה - אפילו דיבור משמטת; שאם חייב אדם לחבירו שבועה , שביעית משמטת. ואשר יהיה... את אחיך - (ראה משנה שביעית י , ב:) פרט למוסר שטרותיו לבית דין , שאין לו על אחיו כלום אלא לבית דין , ופרט למלוה שיש לו משכון , שאין לו ביד אחיו כלום שהרי יש לו משכון , ואף לא קרינן לא יגוש. אבל הנכרי תיגוש - שהנכרי זורע וקוצר ובוצר ויכול לשלם ולפרוע , אבל אחיך לא חרש וזרע ולא קצר , במה ישלם? כי קרא - אחיך - שמיטה לשדותיו ליי' - לשם שמים , ואין לו במה יפרע. (ד) אפס כי לא יהיה בך אביון - אם תשמרו שמיטות ויובלות. כי העניים המוכרים עצמם ואת בנותיהם חוזרים בשמיטה , ואם יש חוב משמיטים אותו , וביובל חוזרין נחלותיו וממכריו , ונמצא שאינו יכול להיות אביון. כי ברך יברכך - אלא ברך יברכך יי'; ואלעיל קאי , דקאמר: לא... בך אביון - כלומר: לא הלוה ולא המלוה: הלוה - כדפרישית , והמלוה - אע"פ שהוא משמט הלוואותיו: כי ברך יברכך , ולא תפסיד בכך כלום. בארץ אשר יי' אלהיך נותן לך - לכל אחד ואחד. לרשתה - כי לא תֵחָלֵט ביד אחרים אם תשמרו השמיטה , כדפריש ואזיל. (ה) רק אם שמוע תשמע בקול יי' אלהיך לשמור ולעשות (בנוסחנו: לעשות) את כל המצוה הזאת - השמיטה כהלכתה וכתקנה. (ו) כי יי' אלהיך ברכך כאשר דבר לך - כי לאחר שתירשו הארץ אני מצוה לכם השמיטה , לאחר שתכבשו ותחלקו ― כי איך ישמיטוה ― עד שתהא לכם השמטת כספים התלויה בהשמטת הארץ , כמו שאמרו רבותינו (ראה קידושין לח , ב): בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים , אין אתה משמט קרקע אין אתה משמט כספים. ונמצא , כשתעשה שמיטה כבר ברכך יי' אלהיך להוריש הארץ ולהוריש הגוים מפניך כאשר דבר לך; וכשם שהשלים תנאך , השלם לו תנאיו במה שנתן לך: שתעשה שמיטה; שאין הקדוש ברוך הוא מצוה לך אלא במה שהוא נותן לך. ואם תאמר: אם כן לא ישיבו לי הלוואתי , שאשמיטם? לכך נאמר: והלוית גוים רבים (ע"פ דב' כח , יב) - שאתה יכול ליגוש אותם ולפרוע מהם (ראה לעיל , ג). ואם תאמר: אינם מסורים בידי ליגוש אותם? לכך נאמר: ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו. (ז) כי יהיה בך אביון - אם יהיה בך אביון. 'כי' זה כמו 'אי' - אם יארע שיהיה בך אביון ― כי אין לך כלל שאין לך יוצאים מן הכלל , ולכך אמרו רבותינו (ראה עירובין כז , א): אין למידין מן הכללות ואפילו נאמר בו 'חוץ' ― מה שאמרתי לך "לא יהיה בך אביון" (לעיל , ד) - לא ימצא הוא; ואם יהיה , לא תאמץ את לבבך - שלא תאמר: זה שהוא אביון - מפני שאינו הגון והקדוש ברוך הוא שונאו , ולא אתן לו מאומה; כדרך שאמר טורנסרופוס הרשע אל רבי עקיבא (ראה ב"ב י , א); אלא עשה מה שעליך וגמול חסד לאחיך , והקדוש ברוך הוא מה שיחפוץ יעשה. כי שמא מה שהקדוש ברוך הוא מדקדקו בעניות - מפני שהוא אהבו , כדכתיב "את אשר יאהב יי' יוכיח" (מש' ג , יב) , ומנקהו כדי לזכותו לחיי העולם הבא; כי הקדוש ברוך הוא הרבה פעמים משפיע טוב לשונאיו כדי לטורדם , דכתיב "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת , בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אוון להשמדם עדי עד" (תה' צב , ז - ח). והוא הדין שמדקה אוהביו בעניות כדי שיזכנו. ולכך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך - כלומר: לא תקפוץ מה שבידך שלא ליתנו לעני. (ח) כי פתוח תפתח את ידך - כדי שיקח מה שבתוכה. והעבט תעבטנו (בנוסחנו: תעביטנו) די מחסורו - אם יש לך משכון ממנו על הלוואך , השב לו אותו שהוא חסר ממנו; כמו "השיב תשיב לו את העבוט" (דב' כד , יג). (ט) השמר לך פן יהיה דבר - שני 'לאוין' בדבר: השמר , פן (ראה פירושו לדב' יב , יג). עם לבבך בליעל - השמר פן יהיה דבר על לבך ובליעל על מחשבתך שלא תתן לו - שלא תשיב לו העבוט , שתאמר: מִלוָה שיש עליה משכון אינה משמטת , ולכך לא תחזיר לו את המשכון. וקרא עליך אל יי' והיה בך חטא - כמו "במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני" (שמ' כב , כו). (י) כי בגלל הדבר הזה - כמו "ושכב בשלמתו וברכך" (דב' כד , יג). ורבותינו דרשו (כתובות סח , א) , כי המעלים עיניו מן הצדקה כעובד עבודה זרה: כתיב הכא: פן יהיה דבר עם לבבך בליעל , וכתיב התם "יצאו אנשים בני בליעל... וידיחו" (דב' יג , יד). (יא) כי לא יחדל אביון - 'כי' זה כמו 'דילמא': שמא לא יחדל אביון מקרב הארץ , שלא תכשירו מעשיכם ככל הצורך. ולכן אנכי מצוך את הדבר הזה , שתרחם אביונים ותפתח ידך לאחיך - לעני שהוא אחיך , שהוא קודם לשאר עניים. לענייך - בני עירך , שהם קודמים לבני עיר אחרת (ראה ב"ב עא , א). לאביונך בארצך - 'אביון' מדוקדק יותר מ'עני' , שהוא תאב לכל , ומתוך עניו גולה מעירו לבקש בעיר אחרת. בארצך - אלו הגרים שבאים לגור בארצך. (יג-יד) לא תשלחנו ריקם - שהרי ב'מכרוהו בית דין' הכתוב מדבר (ראה קידושין טו , א) , ואין לו כלום , ובמה יתפרנס? לכך צריך הענקה מן אילו שלשה מינין: צאן , גורן ויקב - לחם , בשר ויין. ורבותינו נתנו שיעור בדבר , דילפי ריקם - "ריקם" (שמ' לד , כ) משלשים של עבד (ראה שמ' כא , לב) , כדאיתא בקידושין (יז , א). אבל במוכר עצמו , שקיבל מעות המכירה , לא כתיב הענקה; ומיהו איכא רבנן דילפי "שכר שכיר" (להלן , יח) , ואמרי שכאן וכאן איכא הענקה. (טו) ויפדך... אלהיך - ברכוש גדול ובהענקה גדולה (ראה בר' טו , יד; שמ' יב , לה). על כן אנכי מצוך - לעשות כן. (יז) ונתת (בנוסחנו: ונתתה) באזנו ובדלת - שהדלת של עץ , וטוב לנקוב כנגד העץ יותר מכנגד האבן. (יח) כי משנה שכר שכיר - כי שכר שכיר שלש שנים , כדכתיב "ונקלה כבוד מואב שלש שנים כשני שכיר" (ראה יש' טז , יד); ושני עבדוּת - שש , הרי העבדות משנה שכר שכיר. ונראה שלכך הרגילו שלש שנים שכיר: שאם ישכיר עצמו לשנה אחת , פעמים תתעבר ופעמים לא תתעבר , ויפסיד השוכר או הנשכר; אבל ברוב השנים עיבור אחד לשלש שנים , לא יפסיד לא זה ולא זה. וברכך יי' אלהיך - בכל מקום שהקדוש ברוך הוא אומר לישראל שיותירו משלהם לְשׁוּם מצוה , מבטיח להם שלא יחסרו כל כך , כי יברכם במעשה ידיהם. (יט-כ) תקדיש - תנהג בו מנהג קֹדש: שלא תעבוד בו , שאינו שלך לעשות בו מלאכתך , ולא ליקח גיזה שלו , אלא לאכול לפני הקדוש ברוך הוא. לאחר זריקת דמו והקטרת אימוריו יזכו בו כהנים משלחן גבוה (ע"פ קידושין נב , ב). (כג) על הארץ תשפכנו כמים - משום שהוקש לאיל וצבי (ראה לעיל , כב) , הייתי סבור שיהא טעון כיסוי הדם; קא משמע לן דלא (ראה פירושו לדב' יב , טז).