מאגר הכתר דברים פרק יז עם פירוש רמב"ן

פרק יז
(א) לא תזבח ליי' אלהיך... כל דבר רע - אזהרה למפגל קדשים על ידי דבור רע; ועוד נדרשו בו שאר דרשות ב'שחיטת קדשים'; לשון רבנו שלמה. והנה זו מצוה מבוארת , שכבר הזהיר על השוחט בעלי מומין (ראה וי' כב , כב) , וחזר להוסיף המפגל. והקרוב , כי החזיר האזהרה בעבור הישראלי המקריב , שלא יפגל בשחיטה; אבל הכהנים זריזין ומוזהרים הם , ודים בהתראה אחת; ולכך לא החזיר מום המקריבים. וטעם כי תועבת יי' אלהיך הוא - הזבח הזה; כי הזובח משחת ליי' - בוזה הוא , כאמור בקבלה: "וארור נוכל... וזובח משחת ליי' כי מלך גדול אני" (מל' א , יד). ועל פי המדרש (ראה ספ"ד קמז) תהיה התועבה ברובע ונרבע (ראה וי' יח , כג) , באתנן ומחיר (ראה דב' כג , יט) , שהם 'תועבות'. (ב-ה) כי ימצא בקרבך באחד שעריך אשר יי' אלהיך נותן לך - כבר פירשתי (דב' ז , טז) , כי כאשר ידבר במשפטים יזכיר תחלה המשפט בעבודה זרה או בעובדיה. ואמר: באחד שעריך אשר יי' אלהיך נותן לך וגו' - ולא שיהא זה בארץ ישראל בלבד; שאף העובד עבודה זרה בחוצה לארץ - בסקילה. אבל ענין הכתוב , לומר: כי ימצא הדבר באחת מן הערים הרחוקות (ע"פ דב' כ , טו) שיתן לך השם כאשר ירחיב את גבולך (ע"פ דב' יט , ח) , והוגד לך ושמעת באי זה עיר אחרת שתהיה אתה שם , תדרש הדבר היטב; וכאשר תדע שהוא אמת , והוצאת אותם אל השער ההוא שעבד בו וסקלתם. ואמר: נעשתה התועבה הזאת בישראל - לחייב אפילו בחוצה לארץ. כי בעיר הנדחת אמר "נעשתה התועבה הזאת בקרבך" (דב' יג , טו) , אבל כאן הזכיר באחד שעריך - שדבר בהווה כאשר פירשנו , ואחר כן הזכיר בישראל - ללמד שנוהג זה בכל ישראל. ועוד הוצרך לומר באחד שעריך - ללמד כי יסקל על שער שעבד בו , וזה בארץ; כי בחוצה לארץ נסקל על פתח בית דין שנדון בו. והמצוה הזאת מבוארת , שכבר אמר "זובח לאלהים יחרם" (שמ' כב , יט) - והוא בכל מקום ובכל זמן , ולכך יִשְנה אותה , לבאר מה שיצטרך להוסיף במצוה , ויקצר בדבר הנזכר. ועל דרך האמת: יתכן כי הזכיר באחד שעריך בעבור שאמר: לעבור בריתו , והיא התועבה שנעשית בישראל - יודיע הכתוב כי הברית בארץ הברית (ע"פ יח' ל , ה); אבל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה (ראה כתובות קי , ב) , וכבר הזכרתי הענין הזה (וי' יח , כה). והזכיר איש או אשה - כי בעבור קלות דעת האשה תתפתה לעבוד עבודה זרה באות או מופת (ראה דב' יג , ב) שנעשה לפניה; והעד: נשי ירמיהו (ראה יר' מד , ט , טו , כה); וכן הזכיר באוב וידעוני "או אשה" (וי' כ , כז) - לרגילות הנשים בהם , כמו שאמר "מכשפה לא תחיה" (שמ' כב , יז). ובסיפרי (ספ"ד קמח) דרשו , כי בעבור שאמר במדיח "יצאו אנשים בני בליעל" (דב' יג , יד) , ואין הדין ההוא ככה בנשים , הוצרך לפרש בעובד , שהוא שוה באיש ובאשה. וטעם אשר לא צויתי - מפורש. (ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים - אם מתקיימת עדות בשנים , למה פרט לך בשלשה? להקיש שלשה לשנים: מה שנים - עדות אחת , אף שלשה - עדות אחת , ואין נעשין זוממין עד שיזומו כולם; לשון רבנו שלמה. וכן אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול , עדות כולם בטלה , והם כולם נהרגין ומשלמין ממון בהזמתן; שעיקר הכתוב להקיש שלשה לשנים בכל דבריהם , כדעת רבותינו (ראה מכות ה , ב). ועל דרך הפשט: אמר הגאון רב סעדיה: שנים עדים , או שלשה מקבלי עדות השנים. ואין בכתוב קבלת עדות , רק עדים! אבל כמדומה לי שטעה הגאון בדינו , כי עדות דיני נפשות לא תקובל , רק בפני סנהדרין של עשרים ושלשה. אבל פשוטו של מקרא לאמר , שיומת המת על פי שנים עדים כשאין שם יותר , או על פי שלשה אם ימָצאון שם שלשה (ע"פ בר' יח , כט). יאמר הכתוב: כאשר הוגד לך ושמעת , תדרש הדבר היטב (ראה לעיל , ד) על פי כל העדים הנמצאים שם. והנה אם שמענו שעבר בפני שלשה , נשלח בעבורם ויבואו לבית דין ויעידו כולם , והוא הדין למאה; כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת. ואם לא היו שם יותר או שהלכו להם ואינם נמצאים , בשנים די. (ח) דברי ריבות - שיהו חכמי העיר חלוקים בדבר: זה מטמא וזה מטהר , זה מחייב וזה מזכה; לשון רבנו שלמה , והוא דעת אנקלוס. ואיננו נכון , אבל כפי מדרשו (ראה ספ"ד קנב): בין דם לדם - בין דם נדה לדם יולדת ולדם זבה; בין דין לדין - בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות; בין נגע לנגע - בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים; דברי ריבות - השקאת סוטה ועריפת העגלה וטהרת המצורע. והנה טעמו: 'ובין' , והלמ"ד לדעתם תשמש כמו בי"ת: בין דם בדם , בין דין בדין; כלומר , שיפלא דבר במשפט באחד מכל הדמים ואחד מכל הדינין; וכמוהו "לוז שם העיר לראשונה" (בר' כח , יט) - בראשונה; "נגפו יי' במעיו לחלי לאין מרפא" (דה"ב כא , יח) - בחולי באין מרפא; "ויחפהו זהב טוב לככרים שש מאות" (דה"ב ג , ח) - בככרים; וכן רבים. או טעמו: בין דם לכל הדמים , בין דין לכל הדינין; וכן "וכל ריב אשר יבא (בנוסחנו: יבוא) עליכם מאחיכם... בין דם לדם בין תורה למצוה לחוקים ולמשפטים והזהרתם אותם ולא יאשמו ליי'" (דה"ב יט , י). וכפי פשוטו: בין דם לדם... - בענין רציחות או דיני ממון או פצע וחבורה , כל דברי ריבות אשר יהיו בשעריך. ודבר הכתוב בהווה , כי בענייני המשפטים יהיו המחלוקות יותר משאר ההוראות. אבל דין הזקן שוה בכולם , ולכך אמר "ועשית... על פי התורה... ועל המשפט" (להלן , י - יא) , כי "התורה" תרמוז לשאר ההוראות. (יא) ימין ושמאל - אפילו אומרין לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין; לשון רבנו שלמה. וענינו: אפילו תחשב בלבך שהם טועים , והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך , תעשה כמצותם; ואל תאמר: איך אוֹכַל החֵלֶב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה?! אבל תאמר: כך צוה אותי האדון המצַוֶה על המצות , שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר , ועל משמעות דעתם נתן לי התורה , אפילו יטעו. וזה כענין רבי יהושע עם רבן גמליאל ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו (ראה ר"ה כה , א). והצורך במצוה הזאת גדול מאד , כי התורה נִתנה לנו בכתב , וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים; והנה ירבו המחלוקות ותֵעשה התורה כמה תורות! וחתך הכתוב לנו הדין , שנשָמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה , בין שקבלו פירושו עד מפי משה מפי הגבורה , או שיאמרו כן לפי משמעות התורה או כונתה; כי על הדעת שלהם הוא נותן לנו התורה , אפילו יהו בעיניך כמחליף הימין בשמאל. וכל שכן שיש לך לחשוב על הימין שהוא ימין , כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו , לעולם נשמרו (ע"פ תה' לז , כח) מן הטעות ומן המכשול. ולשון סיפרי (ספ"ד קנד): אפילו מראין בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין , שמע להם. (יד) ואמרת אשימה עלי מלך - על דעת רבותינו (ראה סנה' כ , ב): כמו 'וְתֹאמַר' , 'ואמור': אשימה עלי מלך. והיא מצות 'עשה' , שיחייב אותנו לאמר כן אחר ירושה וישיבה; כלשון "ועשית מעקה לגגך" (דב' כב , ח) , וזולתו. והזכיר ואמרת , כי מצוה שיבאו לפני הכהנים הלוים ואל השופט (ראה לעיל , ט) ויאמרו להם: רצוננו שנשים עלינו מלך. ולפי דעתי עוד , שגם זה מרמיזותיו על העתידות , שכן היה; כששאלו להם את שאול , אמרו לשמואל: "שימה עלינו מלך לשפטנו ככל הגוים" (ראה ש"א ח , ה) , וכן כתוב שם "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו" וגו' (שם , כ); כי מה טעם שתאמר התורה במצוה: ככל הגוים אשר סביבותי , ואין ישראל ראויים ללמֹד מהם , ולא לקנא בעושי עולה (ע"פ תה' לז , א)?! אבל זה רמז לענין שיהיה; ולכך באה הפרשה בלשון הבינוני , כאשר פירשתי כבר (דב' ד , כה). (טו) וטעם אשר יבחר יי' אלהיך בו - על דעת המפרשים (ראה ראב"ע) , שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים (ע"פ במ' כז , כא). יצוה הכתוב: תשים עליך מלך אותו שיבחר השם אלהיך בו , כי הוא יבחר ולא אתה. ובסיפרי (ספ"ד קנז): שום תשים עליך מלך: מת - מַנֵּה אחר תחתיו; מלך - לא מלכה; אשר יבחר יי' אלהיך בו - על פי נביא. ואם כן מה טעם להזהיר לא תוכל לתת עליך איש נכרי , והשם לא יבחר בנכרי? אבל כדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר; יאמר: שום תשים עליך מלך שיבחר השם בו , אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים (ע"פ ש"א כח , ו); אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם. ועל דרך הפשט אמרו: תשים עליך מלך אשר יבחר השם - ולא אשר שנא השם אלהיך (ע"פ דב' טז , כב) - בו , כי הוא בחר בישראל , ולהיות המולֵך מבְּחוריו , ולא מקרב העמים אשר שנא. ודעתי בדרך הפשט , כי טעם אשר יבחר: שכל מולך על עמים - מאת האלהים היא לו , כענין שכתוב "די שליט עלאה במלכות אנשא ולמאן די יצבא יתננה" (דנ' ד , כט); וכך אמרו (ראה ברכות נח , א): אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי. יאמר: שום תשים עליך מלך - כל אשר יהיה נגזר מן השמים שימלוך , ואם הוא מקטני שבטי ישראל , ומשפחתו - הצעירה (ע"פ ש"א ט , כא); אבל איש נכרי לא תמליך עליך לעולם. וכן על דרך הפשט "המקום אשר יבחר יי' אלהיך בו" (דב' יב , ה) - כל שיבנו שם בית המקדש ליי' , כי הכל מרצון השם. (טז) לא ירבה לו סוסים - אלא כדי מרכבתו; כדי שלא ישיב את העם מצרימה; שהסוסים באים משם , שנאמר "ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף" (מ"א י , כט). לשון רבנו שלמה. והוקשה לי בזה , כי אמרו בירושלמי בסוף סנהדרין (י , ח [כט , ד]): לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה , לפרקמטיא ולכבוש הארץ; ואם ישלח המלך ויקנה משם הסוסים והרכב - סחורה היא זו , ומותר. ויתכן שדרך הכתוב , כי הזהיר: לא ירבה לו סוסים - אפילו מארצו ומארץ שנער , או כדרך הסחורה המותרת; שלא יבטח על רכבו כי רב , ועל פרשיו כי עצמו מאד (ע"פ יש' לא , א) , אבל יהיה מבטחו בשם אלהיו. ואחר כן הזהיר על המלך שלא ישיב את העם מצרימה - שיהיו לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי הרכב למען הרבות סוס , כענין שנאמר בשלמה "ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת ערי הרכב" וגו' (מ"א ט , יט); וכן היו לו במצרים , כמו שאמר "ומוצא הסוסים אשר לשלמה... ומקוה סוחרי המלך" וגו' (מ"א י , כח) - שלא היה אדם רשאי להוציא ממצרים סוסים בלא רשות מלך מצרים , והיו נותנים לו מהם מכס. ונתן פרעה לשלמה "מוצא הסוסים" , לומר , שיוציא הוא כרצונו , והוא שיתן הרשות לאשר ירצה ויהא המכס שלו. והיו לו שם הסוחרים עומדים במצרים , קונים הסוסים כולם ושולחים לאדוניהם כרצונו , ומוכרים האחרים לשאר מלכי הארץ; והוא שאמר "וכן לכל מלכי החתים ולכל מלכי ארם בידם יוציאו" (שם , כט) , כלומר: על ידי סוחרי שלמה יוציאו אותם , ולו יתנו המכס. וטעם רק - לומר: אף על פי שתשים עליך מלך ככל הגוים אשר סביבותיך (ראה לעיל , יד) , רק לא יהיה כמלכיהם , שלא ירבה סוסים כאשר יעשו הם , שכל חפצם במלכים למען הרבות להם סוסים ופרשים. וטעם ויי' אמר לכם - כי השם אומר לכם שלא תוסיפון לשוב בדרך מצרים; וכן "כאשר צוך יי' אלהיך" (דב' ה , טז) - שהוא מצוה אותך כן. או אמר לכם - שאמר לי כן לצוות אתכם , כדרך "ויאמר משה כה אמר יי' כחצות הלילה" וגו' (שמ' יא , ד). ועל דעת רבותינו (ראה ירוש' סוכה ה , א [נה , ב]): "כי כאשר (בנוסחנו: אשר) ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד" (שמ' יד , יג) - מִצוה; ומשה הזכיר: ויי' אמר לכם שלא תוסיפו לשוב בדרך הזה. וכבר פירשתיו (שם). וטעם המצוה הזאת , מפני שהיו המצרים והכנענים רעים וחטאים ליי' מאד (ע"פ בר' יג , יג) , כמו שאמר "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען" וגו' (וי' יח , ג); והנה רצה השם שלא ילמדו ישראל ממעשיהם , והכרית בכנענים כל נשמה (ראה דב' כ , טז) , ואמר "לא ישבו בארצך" (שמ' כג , לג) , והזהיר במצרים שלא נשב אנחנו בארצם. (יט) והיתה עמו - התורה הנזכרת. וקרא בו - בספר הנזכר. ועל דרך האמת: והיתה עמו - התורה עצמה תהיה עמו , כדרך "ויי' נתן חכמה לשלמה" (מ"א ה , כו) , ואומר "וישב שלמה על כסא יי' למלך" (דה"א כט , כג). (כ) לבלתי רום לבבו מאחיו - נרמז בכאן בתורה איסור הגאות; כי הכתוב ימנע את המלך מן הגאות ורוממות הלב , וכל שכן האחרים , שאינם ראוים לכך; כי בראוי להתרומם ולהתגדל - יזהירנו להיות לבבו שפל ככל אחיו הקטנים ממנו. כי הגאוה מדה מגונה ונמאסת אצל האלהים אפילו במלך , כי ליי' הגדולה והרוממות , ולו לבדו התהלה ובו יתהלל האדם , כענין המבואר על ידי הנביאים: "תועבת יי' כל גבה לב" (מש' טז , ה); וכתיב "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" וגו' (יר' ט , כג).