מאגר הכתר דברים פרק יז עם פירוש רלב"ג

פרק יז
(א) לא תזבח ליי' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום - הזהיר בזה שלא לזבוח לשם יתעלה בעל מום , אע"פ שהוא מום עובר (ראה ספ"ד קמז) כמו גרב לח ומה שידמה לו. כל דבר רע כי תועבת יי' אלהיך הוא - הרצון בזה , שאע"פ שלא היה בו מום , כיון שיש בו דבר רע , הוא תועבת השם יתעלה , כמו אתנן זונה ומחיר כלב (ראה דב' כג , יט) ומוקצה לעבודה זרה ונעבד ורובע ונרבע - הזובח אותו ליי' עובר ב'לא תעשה' (ראה ספ"ד קמז). (ב-ד) כי ימצא בקרבך באחד שעריך וגו'... והוגד לך ושמעת ודרשת היטב וגו' - מגיד , שצריך לדרוש ולחקור בזה מאד אם העניין אמת אם לא. והנה אמת נכון הדבר - רוצה לומר , שאחר החקירות והבדיקות נמצא שעדות העדים מכוון. (ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו' אל שעריך - רוצה לומר , שיביאום להשפט לפני השפטים אשר בשערים , כי לא יצטרך להביא זה העניין לפני בית דין הגדול שבמקום הבחירה , כי איננו 'דבר גדול' (ראה שמ' יח , כב); וזה , ש'הדבר הגדול' ראוי שיבא לפני סנהדרי גדולה. כמו שמצאנו בשופטים ששם משה על ישראל , שלא נתן להם כח בדבר הגדול , כי היו מביאים אותו אל משה , והוא היה סנהדרי גדולה עם שבעים איש שהיו עמו , שנאמר "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" וגו' (במ' יא , טז); ומזה המקום למדנו שהיחידים נדונים בסנהדרי קטנה , לא העיר כלה. ומזה המקום נתבאר , שעיר הנדחת - היו דנין אותה סנהדרי גדולה , וזה , שאיש ואשה אתה מוציא אל שעריך , לא כל העיר או רובה (ראה סנה' טז , ב). וסקלתם באבנים ומתו - ראוי שתדע שזאת הסקילה תהיה בעיר שנמצאו (ראה כתובות מה , ב) , כמו שמצאנו בנערה המאורשה (ראה דב' כב , כד). ובכלל , הנה בזה האופן יגיע התועלת לבני העיר שצמח זה הרע בתוכם , ונוָסרו הנשארים. והנה אמר ומתו , כי כבר תקרא סקילה אע"פ שאין שם מיתה , כאמרו "ויסקל באבנים ועפר בעפר" (ש"ב טז , יג). (ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת - הזהיר בזה המקום שלא נעניש למות על פי עד אחד , כי אם על פי שנים עדים או יותר. והנה אמר או שלשה עדים - להודיע , כי כמו שנרבה בדרישות וחקירות ובבדיקות אם היו שני עדים , כן נרבה בהם אם היו יותר משנים; ולא נאמר: כיון שהסכימו רבים בזה העדות , הנה הוא אמת - ואפילו הן מאה או אלף. והנה הקיש שנים לשלשה: אם היו שם כתות מכחישות זו את זו , הרי השנים כשלשה והשלשה כשנים , אפילו הן אלף. ובצד אחר גם כן , שכמו ששני עדים , אם ימצא אחד מהם רשע או חומס או אחד מהדברים שיפסל העד בעבורו , עדותן בטלה , כן העניין אם היו שלשה או יותר בעדות אחת , ובאו להעיד עליו. (ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו - באר בזה , שבאבן שישליכו בו כל אחד מהעדים ראוי שיהיה כדי להמית , או אם ירה יירה (ע"פ שמ' יט , יג) יהיה בהשלכה כדי להמית; ואם לא מת ביריה ההיא , ישליך עליו העד השני אבן שיש בה כדי להמית במקום שימות בו בקלות יותר , כמו שהתבאר בשרשים הכוללים. ואם לא מת בזה , תהיה בו יד כל העם באחרונה זה אחר זה , עד שימות. ואמנם צותה התורה שתהיה בו בראשונה יד העדים , כדי שידקדקו יותר בעדותן שיהיה אמתי; שאם היה שקר יקשה להם זה יותר מההעדה בשקר , כמו שזכרנו במה שקדם (ראה שמ' כ , 'והוא מבואר'). (ח) כי יפלא ממך דבר למשפט - למדנו שהוא מדבר בחכם שנעלם ממנו דבר מה למשפט ממשפטי התורה. וזה , שמי שאינו יודע דבר , לא יאָמר עליו שכבר נעלם ממנו אחד מדיני התורה , אבל יאָמר זה בעצמות במי שיודע השאר , וכל שכן בזה המקום; שלא אמר שיעלם ממנו המשפט ההוא , אבל דבר מה ממנו. והכוונה בזה המאמר , שיהיה מחלוקת בשעריך מאחד מהשופטים אשר שם עם חביריו , או מקצתם עם קצת , בדרך שיפלא ממך בשעריך דבר למשפט , ולא יוכל להתברר שם. בין דם לדם - הנה המחלוקת שיהיה בין דם לדם הוא , שיאמרו קצתם שזה הדם טמא באשה מצד מראהו , וקצתם יאמרו שהוא טהור , כי אין לו מראה הדם הטמא; או שיאמרו קצת שהוא דם טוהר , כאלו תאמר שתהיה שופעת מתוך ארבעים לאחר ארבעים או מתוך שמונים לאחר שמונים , וקצתם יאמרו שהוא דם טמא כי הימים גורמים , והתורה טמאתהו אחר ימי מלאת (ראה וי' יב , ד - ו); או שיאמר קצתם שהוא דם נדה וקצתם יאמרו שהוא דם זיבה או דם לידה , כי זמני טומאתם חלוקים. בין דין לדין - כאלו תאמר שנחלקו בשומר , אם יש לו דין שומר חנם או שומר שכר ומה שידמה לזה. בין נגע לנגע - שנחלקו בדבר הנגעים , שקצתם יאמרו שזה הנגע הוא טמא מפני שיעורו או מפני מראהו , ויאמרו קצתם שהוא טהור כי אין לו שיעור הנגע הטמא , או שאין לו המראה הטמא; ויהיה המחלוקת ביניהם בשיעור הראוי לנגע הטמא או במראהו , וכן מה שידמה לזה. והיה מפני זה דברי ריבות בשעריך ומחלוקת , שזה אומר כך וזה אומר כך. וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר יי' - למדנו מזה שבמקום הבחירה היו יושבים סנהדרי גדולה הכוללת לכל ישראל , שהיא על כל הסנהדרין שיש בכל שער ושער. (ט) ובאת אל הכהנים הלוים - לפי שנאמר בהם: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דב' לג , י) , אמר תחלה: הכהנים הלוים , כי מהם ראוי לבחור לסנהדרי גדולה אם יש בהם ראויים לזה. ואל השופט אשר יהיה בימים ההם - רוצה לומר: או אל השופט שיהיה בימים ההם; והרצון בזה: אע"פ שלא היה כהן ולא לוי. ואמר: אשר יהיה בימים ההם - שיהיה אז ראוי להיות שופט לפי הדור ההוא , ואע"פ שלא היה ראוי לפי דורות אחרים. ודרשת והגידו לך את דבר המשפט - תדרוש ותחקור עמהם בזה להודיע להם המחלקת במה הוא , ובאיזה טעם נתלה כל אחד מהם; והם יגידו לך את דבר המשפט לפי הנראה להם , אם מהקבלה אם מהסברא. (י) ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא - צוה בכאן לעשות בהוראה הזאת לפי מה שהסכימו בית דין הגדול שבמקום הבחירה. ולפי שלא היה צריך לומר מן המקום ההוא , למדנו מזה שאם יצאו מן המקום ההוא והגידו , לא יחויב לשמוע לדבריהם , ומי שעבר על דבריהם אינו חייב מיתה; כי התורה דקדקה שיגידו זה מהמקום ההוא. ושמרת לעשות ככל אשר יורוך וגו' - מגיד שאנחנו מחוייבים להמשך לדבריהם בדברי התורה ובכל מה שיבארו ממנה , ולזה אמר: ככל אשר יורוך. (יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל - הזהיר בכאן מעבור על דבריהם וביאוריהם לדברי התורה , אפילו לאסור מה שהתירו או לטמא מה שטהרו , וכל שכן להתיר מה שאסרו או לטהר מה שטמאו. ולפי שאמר: "ועשית על פי הדבר" , ושמרת לעשות" (לעיל , י) , אשר יאמרו לך תעשה - למדנו שאינו מחוייב ללמד לתלמידיו כמו שיאמרו בית דין הגדול , אך כשיורה הוראה למעשה יחוייב לו להורות על פי התורה אשר הורו סנהדרי גדולה. (יב) והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן - על הוראה למעשה הוא חייב , לא על למוד והוראה לתלמידיו לא למעשה; ולזה אמר: אשר יעשה. ועל זדון הוא חייב , ואינו חייב אם בשוגג הורה למעשה הוראה זו; ולזה אמר: בזדון. ועל מה ששמע מהסנהדרין ההוא הוא חייב , לא אם שמע מפי שומע. והנה אמר הכהן או השופט , כי המופלא שבבית דין , והוא מי שהוא ראש עליהם , הוא אשר יאמר לו מה שיסכימו בו סנהדרי גדולה; כי אין ראוי שיגמר הדבר כי אם על פיו. העומד לשרת שם את יי' אלהיך - למדנו מזה שמקום הסנהדרין היה אצל בית הבחירה אשר ישרתו שם השם יתעלה. ולמדנו מאמרו העומד לשרת - שהשירות לא יהיה אלא בעמידה. ומת האיש ההוא - זאת המיתה חנק היא , לפי מה שהתבאר מהשרשים הכוללים , אחר שנתבאר שכבר עשה זה בזדון. ובערת הרע מקרבך (בנוסחנו: מישראל) - אמר זה , לפי שזה המחלוקת יהיה גורם להריסת התורה אם ישפוט בה כל איש לפי דעתו וסברתו; ולזה יסדה התורה זה השרש להסיר המחלוקת מענייני התורה בדור ודור. ולפי שהאיש ההוא הוא יחיד , דנין אותו למיתת בית דין שבעירו אחר החקירה והדרישה. (יג) ולפי שאמר וכל העם ישמעו וייראו - רוצה לומר , שכלם ישמעו דבר זה הדין הנפלא וייראו מעשות כך. ולמדנו מזה (ראה משנה סנה' יא , ד) , שמעלין אותו למקום הבחירה ומשהין אותו עד הרגל שיעלו שם הכל , ואז יתכן שישמעו זה כל העם. וכן הענין במסית , שהרי נאמר בו: "וכל ישראל ישמעו וייראו" (ראה דב' יג , יב). ולא יזידון עוד - רוצה לומר , שלא יזידו השופטים להורות לעשות כנגד הוראת בית דין הגדול. והנה מפני שמצאנו בפרטים שזכרה התורה שהיה בהם המחלוקת (ראה לעיל , ח) , שכלם משתתפים בשיש צד אל שיביאם המחלוקת לדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת , והיה מבואר שאין ראוי שנתן זה הדין החמור למה שהוא קל מהם בזה העניין , הנה אם לא היה המחלוקת אשר ביניהם מביא בשום צד לחטוא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת - אין זקן ממרא חייב מיתה עליו אם הורה לעשות כהוראתו (ראה סנה' פז , א). וזה דבר מבואר מהשרשים הכוללים. והמשל , שאם היה המחלקת בציציות או בכלאי הכרם או בלולב או בשופר או בסוכה ומה שידמה לזה , שאין לו מבוא בשום פנים להביא אל חטא שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת , לא יהיה חייב מיתה אם הורה לעשות כהוראתו. אמנם אם היה המחלוקת בממון או בדבר מביא לידי ממון , בדרך שימשך מהוראתו שיהיה הממון לזה בדין או הפך , הנה זה יביא לדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. כאלו תאמר שקדש אשה בזה הממון , ולדברי האומר שהוא כדין - הרי היא מקודשת , ואם קדשה שני - אינה מקודשת לשני; וזה המחלוקת יביא לחטוא במה שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת , והוא איסור אשת איש. ואולם המחלוקת בין דם לדם , בין נגע לנגע (ראה לעיל , י) , יביא תכף למה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת , כי לדברי האומר טהור - יכנס במקדש , ואם היה טמא הרי הוא חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. ולפי שמצאנו זה העונש החמור בזקן ממרא מפני שלא נמשך להוראת בית דין הגדול , והיה מבואר שזה הדין הוא יותר ראוי בו מבאיש אחר , מפני מעלתו ולפי שכבר יתכן שימשך מזה מההפסד יותר ממה שיקרה באחר , לפי שהוא יורה לעשות לרבים ויחטיא בזה רבים - אמנם איש אחד לא יחטיא בזה זולתו - ולזה הוא מבואר שאיש אחד שעבר על הוראת בית דין הגדול אינו חייב מיתה , אך הוא עובר ב'לא תעשה' , שנאמר: "לא תסור" וגו' (לעיל , יא); ובטל מצות 'עשה' , שנאמר: "על פי התורה" וגו' (שם). ולזה רצה שכל ישראל ישמעו וייראו , כדי שלא יעברו על הוראת בית דין הגדול. (יד) כי תבא אל הארץ וגו' - הנה הודיעה התורה העתיד להיות לישראל , והוא , שאחר ירושה וישיבה ישתדלו להשים עליהם מלך ככל הגוים אשר סביבותיהם , שמלכם שופט אותם. ולזה סמך משה זאת הפרשה לפרשת סנהדרי גדולה. וכן היה העניין , שהרי אמרו ישראל לשמואל: "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים" (ש"א ח , ה) , "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ונלחם את מלחמותינו" (שם , כ). והוא מבואר שמזה העניין ימשך הפסד התורה בכללה , כי התורה התחכמה אל שיהיו שם תמיד ראויים להוראה , לבאר משפטי התורה וחקיה ומצותיה בכללם , והם יעמידו התורה וישמרוה מההפסד. אך כשיהיה זה העניין מסור למלך לא ישאר שם מי שיעמיד התורה , ולזה השגיחה התורה בזה האופן שהשגיחה בזקן ממרא , והשתדלה שעם היות להם מלך , ימָשכו לדברי התורה לא לזולתם , כמו שיתבאר מדברינו בבאור זאת הפרשה. (טו) שום תשים עליך מלך - היא מצות 'עשה' עם התנאים שזכר אחר זה , והוא שיהיה זה המלך - אשר יבחר יי' בו , רוצה לומר: על יד נביאו , כמו העניין בשאול שבחרו השם יתעלה על יד שמואל (ראה ש"א י , א) , כדי שיבחרהו ראוי להתנהג לפי התורה. מקרב אחיך תשים עליך מלך - רוצה לומר: כשהיה שלא יהיה שם נביא ותבחר אתה המלך שימלוך עליך , הנה תחוייב למנותו מקרב אחיך , כדי שיתנהג בדרכי התורה אשר גדל בה. ומנוי המלך יהיה על יד בית דין הגדול , כי להם הדברים הכוללים לכל ישראל. והנה אמר מלך ולא אמר 'מלכה' , כי הנשים דעתן קלה ולא תאות להם המלוכה. לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא וגו' - הזהיר מנתינת איש נכרי על ישראל , שלא ידיחם ויביאם לעבור על דברי תורה , ואע"פ שהיה גר או ממשפחת גרים; אלא אם היתה אמו מישראל , שאפילו נתעברה מגוי , הרי הבן הוא 'אחינו' , רוצה לומר שהוא ישראל , כמו שבארנו במה שקדם (דב' ז , ג - ד). (טז) רק לא ירבה לו סוסים - רוצה לומר: יותר מהצריך למרכבתו. ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס ויי' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד - רוצה לומר , שבזה יהיה נשמר שלא ישיב את העם מצרים; כי אם יוּתַר לו להרבות סוס , ישלח לו אנשים לקנותם משם כי שם נמצאים מאד , כאמרו: "ותעל... מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה" (מ"א י , כט). והנה אם יעברו האנשים ההם למצרים יעברו על מצות השם יתעלה , כי הוא צוה לישראל שלא יוסיפו לשוב בדרך הזה עוד כדי שלא ילמדו ממנהגיהם המגונים מאד , כמו שנזכר בפרשת 'קדושים תהיו' (ראה וי' יח , ג). (יז) ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו - מגיד , שאם ירבה לו נשים יסור לבבו מהשם יתעלה ומתורתו , לרוב נטות מחשבתו על הנשים מצד רבויים. הלא תראה , כי שלמה , שלא קם כמוהו במלכים ושרתה עליו רוח הקודש , הטו נשיו לבבו (ראה מ"א יא , ד - ו). והנה המספר המותר למלך לקחת מהנשים ואינו 'רבוי' ביחס אל המלך , הם שמנה עשרה; שהרי מצאנו בדוד שהיו לו שש נשים (ראה ש"ב ג , ב - ה) , ואמר לו השם יתעלה: "ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה" (ש"ב יב , ח). ולא התיר לעצמו לקחת יותר ממה ששלח לו השם יתעלה עם הפלגשים שלקח (ראה ש"ב ה , יג). ולזה , כאשר הוצרך אל אבישג השונמית לחממו , לא לקחה לאשה ולא ידעה (ראה מ"א א , ב - ד) , ולזה היה שואל אותה אדוניה בן חגית להיות לו לאשה , כי לא לקחה דוד לו לאשה (ראה מ"א ב , יז). וכסף וזהב לא ירבה לו מאד - רוצה לומר: להשימו בבית גנזיו לאוצרו לו לעצמו. והסבה בזה , כי בקשתו רבוי הכסף והזהב יביאהו לקחת אותו שלא כדין , ויסור מהתורה , ויביאהו אל הגאוה שהיא גם כן סבה לסור מדברי התורה. ואולם אם ירבהו לא לו אך לשם יתעלה , כמו שעשה דוד באוצר הרב ההוא אשר הכין ליי' לבנות בית המקדש (ראה דה"א כב , יד) , או עשה זה לצרכי הצבור ומלחמותיהם , אין בזה חטא לו. (יח) והיה בשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר - הנה נתחייב בזה המלך יותר על הספר שיחוייב כל איש לכתוב לעצמו , כמו שיתבאר במה שיבוא בגזרת האל (ראה דב' לא , יט). והנה נצטוה המלך בזה כדי שישקוד על התורה ותהיה כל הנהגתו על פי התורה. ואמרוֹ על ספר - הוא המגלה , לפי הוראת הגדר. מלפני הכהנים הלויים אחשוב שאמר זה להעתיקו מהספר שאצל הכהנים הלויים , שהוא היותר מדוקדק שאפשר. (יט) והיתה עמו - רוצה לומר: התורה תהיה תמיד עמו כשהוא פנוי , שיוכל להתעסק בה. וקרא בו כל ימי חייו - רוצה לומר: בספר ההוא יקרא תמיד; ואע"פ שקרא התורה פעמים רבות לא יפטר מזה , כי הכונה היא לדבקו בדברי התורה בתכלית מה שאפשר , כדי שילמד ליראה את השם יתעלה , וישמור את כל דברי התורה והחוקים אשר בה לעשותם. (כ) לבלתי רום לבבו מאחיו - מגיד שהגאוה מסירה המלכות ממנו; ולזה השתדל השם יתעלה להסיר הגאוה ממנו במה שצוהו לשקוד על דברי התורה , ושלא ירבה לו כסף וזהב מאד (ראה לעיל , יז). ובזה גם כן ישמר שלא יסור ממצות התורה ימין ושמאל , כדי שיאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל; וזה , כי בשכר קיומו התורה יתמיד המלכות לו ולזרעו זמן ארוך. ואמר הוא ובניו - להגיד שהמלך , כשזכה במלכות , זכה בו לו ולבניו אם לא יגרום החטא שיסיר השם יתעלה המלכות מהם. וראוי שתדע שממאמרו "שום תשים עליך מלך" (לעיל , טו) יתבאר , שהוא ראוי שיהיה באופן שיהיה עליך מלך , רוצה לומר , שתשים בלבך שהוא מלך עליך , ולזה ראוי שתירא ממנו ולא תעשה דבר שיסיר אימתו מעליך. ולא יעשה זה הוא גם כן , כי עניין המלך לפי מה שיורה עליו הגדר הוא זה. וראוי גם כן שיהיה עניינו ותוארו בצד שלא יעשוק ממנו האימה על האנשים. והוא מבואר שכל האמור בפרשת מלך בספר שמואל (ראה ש"א ח , יא - יז) - מלך מותר בו , ולזה הסכמנו לזכרו פה כדי שיהיו דיני המלך נכללים בזה המקום. והנה מה שנזכר שם הוא , שיש לו רשות לקחת מבני ישראל מעשר מהבהמות והזרעים והפרות , שנאמר: "צאנכם יעשור" (שם , יז); ויש לו רשות לקחת בעל כרחם עבדיהם ושפחותיהם וחמוריהם לעשות מלאכתו , שנאמר: "ועשה למלאכתו" (שם , טז); ויקח בני ישראל לחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו (ראה שם , יב); ובנותיהם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות (ראה שם , יג); ובניהם יקח לשים במרכבתו ולהיות פרשיו ולהיות רצים לפני מרכבתו (ראה שם , יא); ובחוריהם היפים יש לו לקחת לשמש לפניו (ראה שם , טז); ויש לו להטיל על העם מס או מכס , שנאמר: "ואתם תהיו לו לעבדים" (שם , יז) - ועניין העבדות הוא נתינת המס , שנאמר: "יהיו לך למס ועבדוך" (דב' כ , יא).