מאגר הכתר דברים פרק יז עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יז
(א) לא תזבח - אגב שהזהיר על המזבח , הזהיר על הזבחים. (ג) אשר לא צויתי - להשתחות להם. אבל במקום שצויתי השתחואה מותרת , כדכתיב "והשתחוית לפני יי' אלהיך" (דב' כו , י). ולאדם - לכבדו , כמו שמצינו ביעקב שהשתחוה לעשו (ראה בר' לג , ג) , וכן הרבה; ובלבד שלא יהא נעבד כהמן (ראה אס' ג , ב). (ה) את האיש או את האשה - כפל מלה הוא , ואורחיה דקרא , דכתבה התורה: והוצאת את האיש ההוא... אל שעריך ולא פירש למה; כפל: את האיש או את האשה - וסקלתם - ורגמתם; (וכמוהו:) "נשאו נהרות יי'" , ולא פירש מה נשאו , וכפל ופירש: "נשאו נהרות קולם" (תה' צג , ג). (ו) על פי שני (לפנינו: שנים) עדים או שלשה עדים - לפי שכתב גבי בית דין "אחרי רבים להטות" (שמ' כג , ב): עֲשֵׂה לך בית דין נוטה , כדי שתלך אחרי רבים - פירש לכך גבי עדים דאין הולכים בהם אחרי רבים: אם הם שלשה באים להעיד על עדות אחד , בודקין אותם כל אחד בפני עצמו , ואם האחד מכחיש את שנים בחקירות או בדיקות , כגון בארירן או בסייף או בסודר שנחנק בו (ראה סנה' מא , א) - כי עדותן בטילה , ואין אומרים: נלך אחר שנים , והשלישי יִבָּטֵל; כיון שבָּטלה מקצתה - בָּטלה כולה (ראה גיטין לג , א - ב). וכנדון זה אמרו רבותינו (משנה מכות א , ח): מה שנים , נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטלה , אף שלשה , נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עידותו בטלה. ומיהו בעידות ממון איכא למאן דאמר למימר (שם) גבי נמצא אחד מהם קרוב או פסול - תתקיים העדות בשאר; אבל אם הם סותרים דבריהם בחקירות - בהא לא דברו רבותינו , ונראה שאין בדבריהם כלום , משום דהוה עדות שאין אתה יכול להזימה (ראה סנה' מא , א); ובעדות נפשות - דברי הכל: אין בדבריהם כלום. ומיהו אם יעמוד השלישי להכחישן , אין דבריו של אחד במקום שנים; אבל כיון ששלשתם מודים שראו את הדבר כאחד , ואחר כך סותרים דבריהם - נראה שהם שקרנים. ואף דרשו רבותינו (ראה משנה מכות א , ז): מה שלש מזימין את השנים , אף שנים מזימין את השלש , אע"פ שהם רבים ומשלשים ביניהם הממון; שנטפל (ראה שם) לעוברי עבירה כעוברי עבירה , וכל שכן שנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה ― דמידה טובה מרובה ממידת פורענות (ראה סוטה יא , א) ― כדאיתא במכות (משנה מכות א , ז). (ז) יד העדים תהיה בו - שהם ראו העבירה. כי אחרים שלא ראו , לבן נֹקפן: שמא עשה , שמא לא עשה; וכיון שרואין שהעדים נותנין בו יד להמיתו , תחזקנה ידי אחרים להמיתו; דאומרים: ודאי לא ישלחו בו יד אלא אם כן ראו. (ח) כי יפלא - במופלא הכתוב מדבר (ראה ספ"ד קנב); שאע"פ שהוא מופלא , עֲשֵׂה בו דין אם ימרה , שמא ירבו מחלוקת בישראל. ופשוטו כתרגומו (ראה ת"א) , שיהא הדבר מופלא ומכוסה מעיניך , שלא תוכל להוציאו לאור. ממך - זה יועץ (ראה סנה' פז , א) , כדאשכחן 'ממך' גבי יועץ , כדכתיב "ממך יצא חושב על יי' רעה יועץ בליעל" (נח' א , יא); דאפילו יועץ וחכם - עשֵׂה בו דין. דבר - זה הלכה למשה מסיני (ראה סנה' פז , א ורש"י שם) , שניתנה בדבור ולא בכתב; שאם חלק על הלכה למשה מסיני , עושים בו דין. למשפט - זה הדין. בין דם לדם - בין דם נידה לדם לידה לדם זיבה. בין דין לדין - בין דיני ממונות לדיני מכות לדיני נפשות. בין נגע לנגע - בין נגע אדם לנגעי בגדים לנגעי בתים. דברי - אילו החרמים והערכין וההקדשות , שבאים על ידי דיבור. ריבות - השקות סוטה , שבא על ידי ריב שבין אדם לאשתו; ועריפת עגלה ערופה , שעל ידי ריב בינו ובין רעהו הרג את חבירו; וטהרת מצורע (ראה סנה' פז , א) , שעל ידי שהוא בעל מריבות ומוציא שם רע (ראה ערכין טו , ב) בא לו הנגע. בשעריך - זה לקט , שכחה ופיאה (ראה סנה' פז , א) , דכתיב בהו "ואכלו בשעריך" (דב' כו , יב). ושלש מחלוקות התם: רבי מאיר אומר: אינו חייב אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת; ורבי יודה: על דבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים; ורבי שמעון אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים. והתם מפרש טעמייהו , וכל חד וחד מפרש להאי קרא אליביה; ומייתי פלוגתא דתנאי אַכָּל מילתא ומילתא ב'אילו הן הנחנקים' (סנה' פז , א). (י) מן המקום ההוא - מלמד שהמקום גורם (ראה ע"ז ח , ב). (יא) על פי התורה - תורה בכל מקום: לשון מוסר והוראה , כמו "אל תטוש תורת אמך" (מש' א , ח). ימין ושמאל - לא תסור מן הדרך אשר יורו , לא לימין ולא לשמאל; שפעמים שתהיה סבור לילך לימין ותלך לשמאל , וירבו מחלוקות בישראל. (יב) והאיש אשר יעשה בזדון - שיורה לעשות; דזהו יעשה - שיגרום לעשות; אבל אם שָנה כדרך שהיה שונה , כיון שלא הורה לעשות אינו חייב מיתה (ראה משנה סנה' יא , ב). (יג) וכל ישראל (בנוסחנו: העם) ישמעו ויראו - כיון שישמעו שנהרג רב גדול על זאת , יהא כל אחד ירא לנפשו. ורבותינו דרשו (ראה סנה' פט , א) שצריך הכרזה. דארבעה צריכין הכרזה: זקן ממרא ובן סורר ומורה ונביא השקר ועד זומם; וכולם נהרגים על דבור בעלמא. ולכך אמר בה: וכל ישראל ישמעו ויראו - דכולם תוהי בהו אינשי זקן ממרא , שהיה מתכוין ללמוד ולהורות הוראה ישרה , ועל זה נהרג?! והוא כדי שלא יַרבו מחלוקת בישראל ולא יעשו תורה כשתי תורות. בוא וראה כמה קשה ענשן של אותם שחולקין על הגדולים הקדמונים , המבטלים דבריהם וסומכים על סברתם לעשות מעשה; והם רובם מתכוונים לקנות שֵם , וקונים גיהנם לנפשם , כי לב הראשונים כלב האולם (ראה עירובין נג , א) , והם יונה פותה אין לב (ע"פ הו' ז , יא). ועל בן סורר ומורה תוהו אינשי , שקטן , על שאכל ושתה נהרג? חדא - שהוא קטן , ועוד , שהוא עבר עבירה והוא נהרג על סופו , כמו שפירשו רבותינו (ראה משנה סנה' ח , ה). ועל עד זומם - כמו כן , דמאי חזית דסמכת אהני? סמוך אהני (ראה סנה' כז , א)! ועוד , שלא עשו מעשה , דכתיב "כאשר זמם" (דב' יט , יט) ולא 'כאשר עשה' (ראה מכות ב , א) , ומאן לימא לן דלא הדרו בהו קודם שיהרג הנדון , ויאמרו טענה שלא יהרג? ועל נביא השקר , שהיה מתחילה נביא אמת ואחר כן נביא שקר ונהרג; ואם נתן אות , כל שכן שנהרג. ועל ארבעה אילו הוא אומר: ישמעו ויראו - כי כששומעין שזה נהרג , יריאים לנפשם. ורבותינו דרשו (ראה סנה' פט , א) שצריכין הכרזה. ואיכא למאן דאמר (ראה שם) שמשהין אותם עד הרגל , ומקשינן ליה: מי כתיב 'יראו ויראו'? ישמעו ויראו כתיב! ואין מענין את דינו , ונהרג מיד ומכריזין עליו. (יד) וירשת וישבת (בנוסחנו: וירשתה וישבתה) בה - מצוה זו של מלך , לאחר ירושה וישיבה. (טו) שום תשים עליך מלך - זו מצות 'עשה' (ראה ספ"ד קנז); כי ודאי צריך שיהא מלך , שלא יעשה כל אחד הישר בעיניו (ע"פ דב' יב , ח). עליך - שתהא אימתו עליך (ראה שם). אשר יבחר יי' - שצריך להעמידו על פי נביא (ראה שם); מקרב אחיך - שאין הקדוש ברוך הוא בוחר באחר. לא תוכל לתת עליך איש נכרי - פן יחטיאו אותך לי (ע"פ שמ' כג , לג); כי בעונות , אפילו מלכי ישראל החטיאו , כגון ירבעם וחביריו. אשר לא אחיך הוא - כלל; אבל אמו מישראל - מותר , כדאמרינן (ראה יבמות מה , ב): רב אכשר לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי דבבל; כיון דאמו מישראל , 'מקרב אחיך' קרינן ביה , אף על גב דאמרינן (ראה שם): כל משימות שאתה משים עליך , לא יהיו אלא מקרב אחיך. (יז) לא ירבה לו נשים - אלא שמונה עשרה (ראה משנה סנה' ב , ד) , בין טובות בין רעות; כדנפקא לן מדוד (ראה סנה' כא , א) , שהיה לו ששה (ראה ש"ב ג , ב - ה) בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: "ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה" (ש"ב יב , ח) , דהיינו: שמונה עשרה. ואפילו כאביגיל (ראה משנה סנה' ב , ד) , כי ברוב נשים ישלה לבו אפילו הם טובות; ואם רעות - בפחות משמונה עשרה. ובשמונה עשר נמי לא יסירו לבו? רבי יודה (ראה שם): מרבה הוא , ובלבד שלא יהו מסירות את לבו; כלומר: מן הטובות - כמה שירצה , מן הרעות - שמֹנה עשר , שלא נתן קצבה כי אם לרעות. רבי שמעון אומר (ראה שם): אפילו אחת והיא מסירה לבו , הרי זה לא ישאנה; דהכי קאמר קרא: לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל , אלא שמונה עשרה; ולא יסור לבבו - אפילו באחת רעה. דרבי שמעון לטעמיה (ראה סנה' כא , א) , דדריש טעמא דקרא; ולא יסור אינו טעם , דאינו דרך פסוק לכתוב טעם דאינו צריך , דאנו נותנין טעמא לפסוק מעצמינו; ולא יסור - מצוה באנפיה נפשיה היא , דלא אפילו אחת רעה. אבל רבי יודה ותנא קמא דלא דרשי טעמא דקרא אלא אם כן נכתב , אמרו: הכא נכתב הטעם , לפיכך לא דרשי ליה אם לא נכתב. כן מוכחא הסוגיא (שם). (יח-כ) לבלתי רום לבבו מאחיו - זה טעם ל"כסף וזהב לא ירבה לו" (לעיל , יז) , ולבלתי סור מן המצוה - זה טעם אַסֵפר תורה , שיהא יוצא ונכנס עמו. ורבותינו דרשו (ראה סנה' כא , ב): את משנה התורה - שיהא לו שְנַיִם: אחת שיוצאה ונכנסת עמו , ואחת בבית גנזיו. ועוד קרי ליה משנה (ראה סנה' כא , ב - כב , א) - לפי שראוי הכתב להשתנות בימי עזרא , כדכתיב "כתב הנשתון כתוב ארמית" (עז' ד , ז). ולמען דבר זה יאריך ימים על ממלכתו - אם ישמרהו , ובניו - כמו כן; והוא יזַכֶּה לבניו כמו שעשה דוד לזרעו.