פרק יח
[שלישי]
[א]
לֹא־יִ֠הְיֶה
לַכֹּהֲנִ֨ים
הַלְוִיִּ֜ם
כָּל־שֵׁ֧בֶט
לֵוִ֛י
חֵ֥לֶק
וְנַחֲלָ֖ה
עִם־יִשְׂרָאֵ֑ל
אִשֵּׁ֧י
יְהוָ֛ה
וְנַחֲלָת֖וֹ
יֹאכֵלֽוּן:
[ב]
וְנַחֲלָ֥ה
לֹא־יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ
בְּקֶ֣רֶב
אֶחָ֑יו
יְהוָה֙
ה֣וּא
נַחֲלָת֔וֹ
כַּאֲשֶׁ֖ר
דִּבֶּר־לֽוֹ:
ס
[ג]
וְזֶ֡ה
יִהְיֶה֩
מִשְׁפַּ֨ט
הַכֹּהֲנִ֜ים
מֵאֵ֣ת
הָעָ֗ם
מֵאֵ֛ת
זֹבְחֵ֥י
הַזֶּ֖בַח
אִם־שׁ֣וֹר
אִם־שֶׂ֑ה
וְנָתַן֙
לַכֹּהֵ֔ן
הַזְּרֹ֥עַ
וְהַלְּחָיַ֖יִם
וְהַקֵּבָֽה:
[ד]
רֵאשִׁ֨ית
דְּגָנְךָ֜
תִּירֹשְׁךָ֣
וְיִצְהָרֶ֗ךָ
וְרֵאשִׁ֛ית
גֵּ֥ז
צֹאנְךָ֖
תִּתֶּן־לֽוֹ:
[ה]
כִּ֣י
ב֗וֹ
בָּחַ֛ר
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
מִכָּל־שְׁבָטֶ֑יךָ
לַעֲמֹ֨ד
לְשָׁרֵ֧ת
בְּשֵׁם־יְהוָ֛ה
ה֥וּא
וּבָנָ֖יו
כָּל־הַיָּמִֽים:
ס
[רביעי]
[ו]
וְכִֽי־יָבֹ֨א
הַלֵּוִ֜י
מֵאַחַ֤ד
שְׁעָרֶ֙יךָ֙
מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל
אֲשֶׁר־ה֖וּא
גָּ֣ר
שָׁ֑ם
וּבָא֙
בְּכָל־אַוַּ֣ת
נַפְשׁ֔וֹ
אֶל־הַמָּק֖וֹם
אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר
יְהוָֽה:
[ז]
וְשֵׁרֵ֕ת
בְּשֵׁ֖ם
יְהוָ֣ה
אֱלֹהָ֑יו
כְּכָל־אֶחָיו֙
הַלְוִיִּ֔ם
הָעֹמְדִ֥ים
שָׁ֖ם
לִפְנֵ֥י
יְהוָֽה:
[ח]
חֵ֥לֶק
כְּחֵ֖לֶק
יֹאכֵ֑לוּ
לְבַ֥ד
מִמְכָּרָ֖יו
עַל־הָאָבֽוֹת:
ס
[ט]
כִּ֤י
אַתָּה֙
בָּ֣א
אֶל־הָאָ֔רֶץ
אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
נֹתֵ֣ן
לָ֑ךְ
לֹא־תִלְמַ֣ד
לַעֲשׂ֔וֹת
כְּתוֹעֲבֹ֖ת
הַגּוֹיִ֥ם
הָהֵֽם:
[י]
לֹא־יִמָּצֵ֣א
בְךָ֔
מַעֲבִ֥יר
בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ
בָּאֵ֑שׁ
קֹסֵ֣ם
קְסָמִ֔ים
מְעוֹנֵ֥ן
וּמְנַחֵ֖שׁ
וּמְכַשֵּֽׁף:
[יא]
וְחֹבֵ֖ר
חָ֑בֶר
וְשֹׁאֵ֥ל
אוֹב֙
וְיִדְּעֹנִ֔י
וְדֹרֵ֖שׁ
אֶל־הַמֵּתִֽים:
[יב]
כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת
יְהוָ֖ה
כָּל־עֹ֣שֵׂה
אֵ֑לֶּה
וּבִגְלַל֙
הַתּוֹעֵבֹ֣ת
הָאֵ֔לֶּה
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
מוֹרִ֥ישׁ
אוֹתָ֖ם
מִפָּנֶֽיךָ:
[יג]
תָּמִ֣ים
תִּֽהְיֶ֔ה
עִ֖ם
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶֽיךָ:
[חמישי]
[יד]
כִּ֣י׀
הַגּוֹיִ֣ם
הָאֵ֗לֶּה
אֲשֶׁ֤ר
אַתָּה֙
יוֹרֵ֣שׁ
אוֹתָ֔ם
אֶל־מְעֹנֲנִ֥ים
וְאֶל־קֹסְמִ֖ים
יִשְׁמָ֑עוּ
וְאַתָּ֕ה
לֹ֣א
כֵ֔ן
נָ֥תַן
לְךָ֖
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶֽיךָ:
[טו]
נָבִ֨יא
מִקִּרְבְּךָ֤
מֵאַחֶ֙יךָ֙
כָּמֹ֔נִי
יָקִ֥ים
לְךָ֖
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
אֵלָ֖יו
תִּשְׁמָעֽוּן:
[טז]
כְּכֹ֨ל
אֲשֶׁר־שָׁאַ֜לְתָּ
מֵעִ֨ם
יְהוָ֤ה
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
בְּחֹרֵ֔ב
בְּי֥וֹם
הַקָּהָ֖ל
לֵאמֹ֑ר
לֹ֣א
אֹסֵ֗ף
לִשְׁמֹעַ֙
אֶת־קוֹל֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהָ֔י
וְאֶת־הָאֵ֨שׁ
הַגְּדֹלָ֥ה
הַזֹּ֛את
לֹא־אֶרְאֶ֥ה
ע֖וֹד
וְלֹ֥א
אָמֽוּת:
[יז]
וַיֹּ֥אמֶר
יְהוָ֖ה
אֵלָ֑י
הֵיטִ֖יבוּ
אֲשֶׁ֥ר
דִּבֵּֽרוּ:
[יח]
נָבִ֨יא
אָקִ֥ים
לָהֶ֛ם
מִקֶּ֥רֶב
אֲחֵיהֶ֖ם
כָּמ֑וֹךָ
וְנָתַתִּ֤י
דְבָרַי֙
בְּפִ֔יו
וְדִבֶּ֣ר
אֲלֵיהֶ֔ם
אֵ֖ת
כָּל־אֲשֶׁ֥ר
אֲצַוֶּֽנּוּ:
[יט]
וְהָיָ֗ה
הָאִישׁ֙
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־יִשְׁמַע֙
אֶל־דְּבָרַ֔י
אֲשֶׁ֥ר
יְדַבֵּ֖ר
בִּשְׁמִ֑י
אָנֹכִ֖י
אֶדְרֹ֥שׁ
מֵעִמּֽוֹ:
[כ]
אַ֣ךְ
הַנָּבִ֡יא
אֲשֶׁ֣ר
יָזִיד֩
לְדַבֵּ֨ר
דָּבָ֜ר
בִּשְׁמִ֗י
אֵ֣ת
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־צִוִּיתִיו֙
לְדַבֵּ֔ר
וַאֲשֶׁ֣ר
יְדַבֵּ֔ר
בְּשֵׁ֖ם
אֱלֹהִ֣ים
אֲחֵרִ֑ים
וּמֵ֖ת
הַנָּבִ֥יא
הַהֽוּא:
[כא]
וְכִ֥י
תֹאמַ֖ר
בִּלְבָבֶ֑ךָ
אֵיכָה֙
נֵדַ֣ע
אֶת־הַדָּבָ֔ר
אֲשֶׁ֥ר
לֹא־דִבְּר֖וֹ
יְהוָֽה:
[כב]
אֲשֶׁר֩
יְדַבֵּ֨ר
הַנָּבִ֜יא
בְּשֵׁ֣ם
יְהוָ֗ה
וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה
הַדָּבָר֙
וְלֹ֣א
יָבֹ֔א
ה֣וּא
הַדָּבָ֔ר
אֲשֶׁ֥ר
לֹא־דִבְּר֖וֹ
יְהוָ֑ה
בְּזָדוֹן֙
דִּבְּר֣וֹ
הַנָּבִ֔יא
לֹ֥א
תָג֖וּר
מִמֶּֽנּוּ:
ס
פרק יח
(א-ג)
לא
יהיה
לכהנים
הלוים
-
כאשר
הזכיר
משפטי
המלך
,
שהוא
השופט
,
הזכיר
גם
משפט
הכהנים
,
שהם
מורי
התורה.
ואחר
שאמר
שאין
להם
נחלה
,
יקחו
מאת
הזובח
הזרוע
והלחיים
והקבה:
הזרוע
-
מהגוף
,
והלחיים
והלשון
ביניהם
-
מהראש
,
והקבה
-
מהקרב.
ודרך
דרש:
כי
הכהן
שוחט
השלמים:
הזרוע
-
שכר
זרועו
בשחיטה
,
והלחיים
-
שכר
הברכה
,
והקבה
-
שכר
הבדיקה.
ועל
דרך
הפשט:
כי
אלה
טובים
-
מהשלשה
(הגוף
,
הראש
והקרב).
(ו-ז)
גם
הזכיר
דבר
הלוי
,
כי
גם
הם
יורו
התורה
בשערים;
והעד:
דברי
הימים
(ראה
דה"ב
יז
,
ח
-
ט).
(ח)
לבד
ממכריו
-
יש
אומרים
שהוא
כמו
"מאת
מכריכם"
(מ"ב
יב
,
ח)
,
בדרך
מעט
רחוקה
,
ולא
אבה
(ע"פ
שו'
יט
,
י)
הדקדוק;
רק
הוא
מגזרת
"וכי
תמכרו
ממכר"
(וי'
כה
,
יד).
והטעם
,
כי
אם
מכר
ביתו
שירש
מאבותיו
,
כאשר
כתוב
"ויצא
ממכר
בית
ועיר
אחזתו"
(שם
,
לג)
-
זה
פירוש
על
האבות
-
לא
יאמר
לו:
הנה
יש
לך
,
לא
תאכל
חלק
כחלק!
וכאשר
השלים
להזכיר
דבר
השופט
(ראה
דב'
יז
,
ח
ואי')
והכהן
,
הזכיר
דבר
הנביא
(ראה
להלן
,
טו
ואי').
(י)
מעביר
בנו
-
עבודה
היתה
,
כי
יש
גם
היום
בימינו
גוים
רבים
עובדי
אש.
קוסם
קסמים
-
יתכן
היותו
שם
כלל
,
ופירושו:
חותכי
משפט
,
האומרים
כי
כן
יהיה
בלא
ספק;
וכן
"גזרין"
(דנ'
ב
,
כז).
וקרוב
ממנו
"קסם
על
שפתי
מלך"
(מש'
טז
,
י).
והפרט:
מעונן
ומנחש
ומכשף.
גם
יתכן
להיותו
שם
פרט
להוברי
שמים
(ראה
יש'
מז
,
יג)
,
וטעם:
קסמים
שיש
במשפטי
הכוכבים
הנקראים
ראשונים
ושניים.
מעונן
ומנחש
-
פרשתיו
(וי'
יט
,
כו).
ומכשף
-
כן
(שמ'
ז
,
יא).
(יא)
וחובר
חבר
-
אלה
האומרים
שיחברו
השדים.
אוב
וידעוני
-
פרשתיו
(וי'
יט
,
לא).
ודורש
אל
המתים
-
כהולכים
אל
בית
הקברות
ולוקחי
עצם
אדם
מת
,
ובעבור
מחשבתו
ושגעונו
תֵרָאה
לו
דמות
צורות
בחלום
,
גם
בהקיץ.
(יב-יג)
וכל
אלה
תועבות
,
כי
האמת
-
להיות
לב
אדם
תמים
עם
בוראו.
וכאשר
ישען
על
חכמתו
,
לבקש
האמת
ומה
שיהיה
חוץ
מהשם
,
הנה
לבו
חסר
,
כי
הוא
משובש.
והרוצה
לדרוש
-
ידרוש
מהשם
על
פי
נביא.
על
כן
כתוב
אחריו
"נביא
מקרבך"
(להלן
,
טו)
-
זה
יהושע;
והעד
,
שאמר
"אליו
תשמעון"
(שם)
,
וכתוב
"וישמעו
אליו
בני
ישראל"
(דב'
לד
,
ט).
ועוד
ראיה
אחרת
,
כי
לא
מצאנו
נביא
שנכנס
עם
ישראל
כי
אם
יהושע.
גם
יתכן
להיות
זה
כלל
לכל
נביא
שיקום
אחר
משה.
(טו)
כמוני
-
שהוא
נביא
השם
,
לא
"מנחש"
(לעיל
,
י).
(יט)
אנכי
אדרוש
מעמו
-
והנה
מיתתו
בידי
שמים;
והעד:
האיש
אשר
לא
שמע
אל
דברי
הנביא
שאמר
"הכני
נא"
(מ"א
כ
,
לה)
,
ושם
כתוב
"בדבר
יי'"
(שם);
וכבר
היה
נביא
נודע.
(כב)
אשר
ידבר
הנביא
-
גם
כן
דבר
ירמיהו
,
בבוא
דבר
הנביא
בזמן
שיאמר
(ראה
יר'
כח
,
ט).
ואחר
שהשלים
לבאר
דברי
המעוננים
שהיו
בארץ
(ראה
לעיל
,
יד)
,
והיא
דרך
עבודה
זרה
,
הזהיר
שלא
ישפך
"דם
נקי"
(דב'
יט
,
י)
בארץ;
והטעם
,
שתהיה
הארץ
טהורה
מתועבות
המעוננים
,
גם
לא
תהיה
טמאה
בדם
נקי.