מאגר הכתר דברים פרק יח עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יח
(ב) ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו - מה שדרש בספרי (ראה ספ"ד קסד , וראה רש"י כאן): ונחלה לא יהיה לו - זה נחלת שאר , בקרב אחיו - זה נחלת חמשה , נראה לי דהכי פירושו: נחלה לא יהיה לו - זה נחלת שאר: אפרים ומנשה ודן ונפתלי וגד ואשר ובנימין , שאינם אחיו מאמו , בקרב אחיו - זו נחלת חמשה: ראובן שמעון יהודה יששכר זבלן; דאפילו הם עם אותם שהם אחיו מאב ואם , לא יקח נחלה. לפי שדיבר בפרשת המלך (ראה דב' יז , יד - כ) , דיבר כאן בכהנים והלוים , שישראל משועבדים לתת להם מתנות. (ג) מאת העם - מן החולין , לבד מה שיש להם בקדשים. מאת זובחי הזבח - הדין עם הזובח; שאם מכר מתנות כהונה הרי הם של לוקח , והטבח ישלם לכהן. (ד) ראשית דגנך - תרומה גדולה ותרומת מעשר. ותרומה גדולה אין לה שיעור , אלא שיהו שְיָרֶיהָ ניכרים (ראה משנה תרומות ד , ה) , שלא יעשה אדם כל גורנו תרומה (ראה ספ"ב ה). אבל למטה אין לה שיעור; לכן אמרו רבותינו (ראה חולין קלז , ב): חטה אחת פוטרת את הכרי. אבל רבותינו (ראה משנה תרומות ד , ג) כתבו שלשה שיעורים וסמכום: 'עין רעה אחד מששים' (ראה ירוש' תרומות ד , ג [מב , ד]) - דכתיב "שישית האיפה מחומר החטים" (ראה יח' מה , יג): שישית האיפה הוא חצי סאה , שהרי האיפה שלש סאים (ראה מנחות עז , א) , והחומר הוא כּוֹר (ראה יל"ש יח' שפג) , שהוא שלשים סאין (ראה שם) , וחצי סאה משלשים סאין הוא אחד מששים; וזהו סימן ל'עין רעה'. ו'עין יפה אחד מארבעים' - דכתיב "וששיתם האפה (בנוסחנו: האיפה) מחומר השעורים" (יח' מה , יג); "וששיתם" משמע: שתי ששיות , דהיינו: סאה; ואמרו רבותינו (ראה ירוש' תרומות ד , ג [מב , ד]): תן על "וששיתם" שישית , נמצא תורם אחד מארבעים , שהרי שישית עם "וששתם" - סאה וחצי , ושני 'חומרים' כתיבי בקרא: חומר החטים וחומר השעורים (ראה יח' מה , יג) , שהם ששים סאין; וכשתורם מהן סאה וחצי זהו אחד מארבעים. ו'בינונים אחד מחמשים' - דכתיב "תרומה" (במ' טו , יט) - 'תרי ממאה' , וכתיב "אחד אחוז מן החמשים" (במ' לא , ל); וזהו 'בינונים'. ראשית גז צאנך תתן לו - ופליגי עלה בחולין (ראה משנה חולין יא , ב): איכא למאן דאמר: שתי רחלות גוזזות מנה ופרס חייבות בראשית הגז , דכתיב "ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן" (יש' ז , כא) - אלמא דשתים קרויות 'צאן' , והכא כתיב גז צאנך; ואיכא למאן דאמר: חמש רחלות גוזזות מנה ופרס , דכתיב "וחמש צאן עשויות" (ש"א כה , יח); ודייק "עשויות" , 'פרפייטאש' (בלעז) - דאז גמורות ומוכנות לשני מצוֹת: בכורה וראשית הגז. והתם (ראה חולין קלח , א) מפרש , שצריך לתת כדי נתינה: כדי אבנט , שהוא בגד קטן לכל הפחות. ואם יש לו עדר גדול - אחד מששים. (ז) ושרת ככל אחיו - לשורר (ראה מת"ד יח , ז) ולהפשיט , כי פשט הכתוב בלוים מיירי. ורבותינו דרשו (ראה ספ"ד קסח) על הכהנים. (ח) חלק כחלק יאכלו - מה שיבא בחג מחמתו (ראה ספ"ד קסט) , כגון מוספין ופָרי החג והכבשים ושאר קרבנות הבאים מחמת החג , חולקים כל המשמרות שוה בשוה. לבד ממכריו על האבות - מה שבא שלא מחמת החג , כגון התמידין ונדרים ונדבות: לאנשי משמר , ששַבָּת (שבוע) שאירע בו החג - שלהם. וכן תירגם אונקלוס. (ט) לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם - בדור המדבר כתיב "כמעשה ארץ מצרים" כו' (וי' יח , ג) , לפי שגדולים היו כשיצאו משם וידעו עניין מצרים , וגם היה להם לבא לארץ כנען לולי שנתעכבו על ידי המרגלים; ולכך הוצרכו להזהירם על אילו ועל אילו (ראה שם). אבל אילו שנכנסו עתה לארץ היו טף כשיצאו ממצרים , ולא למדו ממעשיהם , ולכך לא הוצרכו להזהר אלא על מעשה ארץ כנען שהם באים שם. (י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש - עתה מפרש על איזה תועבות הוא מזהירם: איכא למאן דאמר (ראה סנה' סד , א): בין למולך בין לשאר עבודה זרה חייב , ד'מולך' משמע: כל שהמליכוהו עליהם. ואיכא למאן דאמר: למולך חייב , שלא למולך פטור; דהוי 'שלא כדרכה' , ואינה עבודת פנים (ראה סנה' ס , ב). ואינם חייבין (ראה סנה' סד , ב) אלא על ידי העברה של אש; דילפינן התם מהכא , והכא כתיב: מעביר באש , והתם כתיב "ומזרעך לא תתן להעביר למולך" (וי' יח , כא): מה כאן באש , אף התם באש; מה להלן למולך , אף כאן למולך. ואיכא למאן דאמר (ראה סנה' סד , א): מולך לאו עבודה זרה , אלא חוק הוא להם , והקפידה עליו תורה. ואינו חייב (ראה שם , ב) אלא דרך העברה: שרגא דליבני בי מצעי , ונורא מהאי גיסא ומהאי גיסא. ורבא אמר (ראה שם): כי משוורתא דפוריא: עושים חפירה וממלאים אותה אש ומדלגים משפתה אל שפתה; ותניא כוותיה דרבא. וכן היו עושים בפורים (ראה רש"י שם). ואיכא למאן דאמר (ראה שם): מעביר עצמו - חייב , דכתיב לא ימצא בך , ובך משמע: עצמו; ואיכא דלא משמע ליה. וקוסם קסמים - שמעתי מיהודי אחד ממשקלכביאה , שבמקומו מנהג , כגון יוצא לדרך ופגע בתחילה באיש ואחר כך באשה , אומר שדרכו מצלחת; באשה ואחר כך באיש - חוזר בו: סבר שדרכו לא תצלח. באיש ואחר כך באיש , באשה ואחר כך באשה - דרכו בינונית. ויש מהם בודקין קודם שיצאו , ולוקחין קֵסמין מעץ ומקלפין אותם מצד אחד ומצד אחר; מניח הקליפה בעץ ה'דלש' , ולוקח הקֵסָם וזורקו מידו: אם הקליפה למעלה , אומר: זהו איש. ואחרכך זורק; אם מחשף הלבן (ע"פ בר' ל , לז) למעלה , אומר: זהו אשה. ואומר: הרי איש ואחר כך אשה; והולך לדרכו. ואם מחשף הלבן נופל תחילה למעלה , הוא אשה ואחר כך איש. ואם הקליפה למעלה בשניהם , או מחשוף הלבן , הרי איש אחר איש או אשה אחר אשה , ודרכו בינונית. ועל שם הקֵסמים נקרא 'קוסם קסמים'. מעונן - איכא למאן דאמר (ראה סנה' סה , ב): אוחז את העינים , ומעונן - לשון 'עין'; ואיכא למאן דאמר: הבודק בשעות , לומר: שעה זו יפה לצאת , ומעונן - לשון 'עוֹנָה'; ואיכא למאן דאמר: המעביר שבעה מיני זכור על העין: שכבת זרע משבעה מיני זכרים , כגון סוס וחמור וגמל ושאר זכרים עד שבעה. מנחש - תנו רבנן (שם): מנחש - האומר: פתו נפלה מפיו , מקלו נפל מידו; וכן המנחש בחולדה (ראה שם סו , א). (יא) אחד חבר גדול , שמחבר דובים ואריות ובריות גדולות , ואחד חבר קטן , דצמד זיבורתא ועקרבא ומחברם (ראה סנה' סה , א). ושואל אוב - מדבר בין הפרקים ובין אצילי ידיו , והמעלה בזכורו - שמעלהו על זכרות שלו - ונשאל בגולגולת (ראה סנה' סה , ב). וידעוני - המכניס עצם יִדּוֹע בפיו (ראה שם). דורש אל המתים - המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה (ראה שם). (יב) כי... בגלל התועבות האלה יי' אלהיך מוריש אותם מפניך - ואם תעשו כמותם , מה הועיל בחילופיו , שגירש אותם ולקח אותך?! (יג) תמים תהיה - כאיש תם שאינו מדקדק ומערים עם בוראו , אלא מה שהקדוש ברוך הוא מביא לידו , לוקח; ואינו מצפה כי אם לרצונו , הן טוב הן חילוף , ויאמר: יי' הוא , הטוב בעיניו יעשה (ע"פ ש"א ג , יח). (יד) אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו - 'אנטנדנט' (בלעז) , כי אין השכינה שורה עליהם. ואתה לא כן נתן לך - לא נתן לך כך , אלא משרה שכינתו על הנביאים , שתבוא לך מאת הקדוש ברוך הוא. (טו) מקרבך מאחיך כמוני - מיוחס מאב ואם; ולא שאמו משתקתו (ע"פ קידושין ע , א) מפני שבא דרך זימה; להזהירם שאין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על המשפחות המיוחסות בישראל (ראה קידושין ע , ב). (טז) ככל אשר אמרת (לפנינו: שאלת) - "ואת תדבר אלינו" (דב' ה , כד). (יט) והיה האיש אשר לא ישמעהו - שמוותר על דברי נביא (ראה סנה' פט , ב) , שאינו רוצה לעשות מה שנביא אומר לו , כגון חבריה דמיכה שלא רצה להכותו כשאמר לו: "הכיני נא" (מ"א כ , לה). ואפילו הוא , אם עבר על דברי עצמו (ראה סנה' פט , ב) , כגון שאכל בבית אל כשהטעהו הזקן (ראה מ"א יג , יז - יט). והכובש נבואתו (ראה סנה' פט , ב) קרי ביה 'לא ישמע' - שאינו רוצה להשמיע נבואתו , כגון יונה בן אמיתי (ראה יונה א , ג). והמוותר ― כגון שהנביא נותן לו אות , או שהוא מוחזק , כגון מיכה ― אז חייב המוותר. ואילו שלשה - מיתתם בידי שמים , דכתיב: אנכי אדרוש מעמו. ושלשת שבפסוק השיני (ראה להלן , כ) מיתתן בידי אדם. (כ) אשר יזיד לדבר דבר בשמי... אשר לא צויתיו - כגון צדקיה בן כנענה (ראה סנה' פט , א) , דכתיב "ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל" (מ"א כב , יא). אשר לא צויתיו - אבל לחבירו צויתי , והוא אמרו (ראה סנה' פט , א): כגון חנניה בן עזור שגנב דברי ירמיה על ידי קל וחומר; ואמר על בבל (ראה יר' כח , א - ד) מה שהיה ירמיה אומר על עילם (ראה יר' מט , לה - לט). ואשר ידבר בשם אלהים (אחרים) - כגון נביאי הבעל. ואפילו כיון הלכה (ראה סנה' פט , א) , לאמור על אסור 'אסור' ועל מותר 'מותר' , חייב מיתה , כדכתיב: ומת הנביא ההוא - בחנק , שהיא 'מיתה' האמורה סתם בתורה (ראה סנה' נב , ב). (כב) ולא יהיה הדבר ולא יבוא - שינבא דבר שאינו תלוי לא בזכות ולא בחובה , כמו "מה אות כי אעלה בית יי'" (יש' לח , כב); ואם נתן אות ולא בא , זהו לא יהיה הדבר , ובזדון דיבר. אבל אם התנבא פורענות על רשעים וחזרו בתשובה , כגון אנשי נינוה (ראה יונה ג , ה - ט) , הרי בא דברו והועיל , ואינו חייב. וכן על טוב , והרשיעוּ - הם מנעו הטוב מהם. אבל אם עמדו כְּמה שהם , ולא בא - אז חייב. ואם בא לעקור דבר מן התורה לגמרי - אפילו העמיד חמה באמצע הרקיע , חייב (ראה סנה' צ , א); כמו שאמרו רבותינו (ראה שבת קד , א) , שאינו רשאי לחדש דבר מעתה. אבל לפי שעה ולפי הצורך , כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה (ראה מ"א יח , ל - לג) , וכגון אברהם בהר המוריה (ראה בר' כב) , שהם מוחזקים חסידים גמורים - שומעים להם.