מאגר הכתר דברים פרק יח עם פירוש רלב"ג

פרק יח
(א) לא יהיה הכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל - רוצה לומר: לא יטלו חלק בביזה עם ישראל ולא נחלה בארץ. והנה יש להם תמורת זה אשי יי' , והם הקרבנות שזכו בהם הכהנים , ונחלתו הוא מעשר ראשון ללויים , כי הוא להם כמו נחלה; ושאר המתנות שהם לכהנים , שהם כמו נחלה , כמו שהתבאר בפרשת 'קרח' (במ' יח , כ). (ב) ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו - רוצה לומר: בארץ , לפי שיי' הוא נחלתו , ודי לו נחלתו בזה. והרצון בזה , כי מפני שנתיחד זה השבט לעבודת השם יתעלה , הנה נתישר להשיג השם יתעלה מפני שקדו בעיון בתורה ובזאת העבודה הנכבדת שתיישר באופן נפלא להשגחתו יתעלה , ולזה ידבק בשם יתעלה וישאר נצחי עמו , כמו שנתבאר בראשון מספר מלחמות יי'. והנה ביאר בזה המקום כי לא היה ללוי חלק ונחלה לשתי סבות: האחת - כי יש להם נחלה יחיו בה בעולם הזה , וזאת גם כן הסבה אל שלא יקחו חלק בבזה; והשנית , והיא המגעת באמצעות הראשונה היא - לפי שיי' הוא נחלתם , ולזה הובדלו לעבודתו יתעלה והוסרה מהם הטרדה בעבודת האדמה והזריעה והקצירה. (ג) וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם וגו' - לפי שאמר משפט הכהנים מאת העם , למדנו שאין הכהנים חייבין במתנות אלו , רוצה לומר: הזרוע והלחיים והקיבה. ומזה גם כן יתבאר שהלוים חייבים בהם; אלא כי מפני שהוא אפשר שלא יהיו הלוים נכללים בכלל העם , הנה העניין בספק. והוא מבואר שאינה נוהגת בקדשים , לפי שכבר הוגבל במה שקדם מה שיקחו מן הקדשים (ראה וי' ז , לא - לב). והיא נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ , לפי שאינה תלויה בארץ בצד מן הצדדים. ואין חייב באלו המתנות אלא בבהמה טהורה לבד , לא בחיה , שנאמר: אם שור אם שה. ואפילו הכלאים הבא מן הצאן והעזים , שנאמר: אם שה - ולא אמר 'כשב או עז' (ראה וי' כב , כז). ומזה המקום נתבאר שאפילו מקצת שה חייב במתנות , כי השתוף אינו נאמר כי אם בשתוף השם על שה הכשבים ועל שה העזים (ראה דב' יד , ד); ולזה הוא מבואר שהכלאים הבא מן הבהמה וחיה חיב בחצי מתנות. ולפי שאמר מאת זובחי הזבח , למדנו שכיון שנשחט לאיזה תכלית שנשחט , הרי הוא חייב במתנות. ולמדנו שבהמת השותפין חייבת במתנות , ממה שנתבאר שאפילו מקצת שה חייב במתנות. ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה - הזרוע הוא מצד הוראת הגדר מן הפרק של ארכובה עד כף של יד , והם שני איברים מחוברים זה בזה. והוא של ימין , כי התורה דקדקה בזה בכל המקומות (ראה למשל וי' ז , לב). והלחיים - הוא לחי התחתון עם הלשון וראש הגרגרת עמו , כמו שנהגו הטבחים להסירו. והקיבה - היא כמשמעה. והוא מבואר שהקיבה תקרא כשהיא לפי שהיא בבהמה , ולזה יהיה נכלל עמה החלב שעליה; וכן העניין בעור והצמר המחובר ללחיים והזרוע. ולפי שאמר ונתן לכהן , למדנו שהוא ראוי שיהיה בו שיעור מתנה לכל כהן , אם חלקם לכהנים רבים. והנה אין באלו המתנות שום קדושה , כי לא נזכר זה בתורה. ואינם נתנות לחלל , כי אינו כהן. (ד) ראשית דגנך תירושך ויצהרך - היא תרומה גדולה. ואמר: תתן לו - לבאר שראוי שיהיה בה כדי נתינה. ואינה נוהגת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו , שנאמר: דגנך תירושך ויצהרך. וכבר נתבאר דינה במה שקדם (ראה במ' יח , יג). וראשית גז צאנך תתן לו - הנה כלל באומרו תתן לו שתי אלו המתנות , לבאר שכאשר יתן זה יתן זה; ולפי שראשית דגן תירוש ויצהר אינה נוהגת אלא בארץ , כן ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. וראוי שיתן מהגז מה שיהיה כדי מתנה לכהן , והוא השעור מהצמר שיעשה בו בגד קטן. והנה 'גז הצאן' לא יאמר כי אם על רבוי הצאן , והמעט שיפול בו זה השם הוא חמש , לפי הנהוג מזה. וראוי שיהיה בצאן כדי גזיזה לפי הנהוג , שנאמר גז צאנך; ושערו חכמים שלא יקרא 'גז' מה שאין בצאן האחת משקל שנים עשר סלע , כי לא יורגל לגוז בפחות מזה השעור. (ה) כי בו בחר יי' אלהיך וגו' לעמוד לשרת בשם יי' - רמז בזה לברכת כהנים שהוא שירות יי' , עם שכל מה שנעשו מהעבודות הוא בשם יי' , כי אליו תהיה מחשבתם וכונתם בעת העבודות; ובזה יתיישרו לעמוד על כונתם , כי הם כלם מיישירות בתכלית מה שאפשר להשגתו יתעלה , כמו שבארנו במה שקדם (ראה פירושו אחרי וי' ח). ואמר הוא ובניו כל הימים - להורות על נצחיות העבודה הזאת ועל היותה לו ולזרעו תמיד כל הימים. (ו-ח) וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם - ידוע שאין זה המאמר בלוי שאינו כהן , שנאמר חלק כחלק יאכלו , ואין שם ללוי קדשים שיהיו נאכלים במקום הבחירה לבד; ולזה הוא מבואר שזה הלוי הוא כהן. והנה אמר בו: ושרת בשם יי' אלהיו , כמו שאמר קודם זה: "לעמוד לשרת בשם יי'" (פס' ה) - למדנו שהוא מדבר בזה המקום משירות הכהונה. ולפי שאמרוֹ וכי יבא הלוי יעיר על העת אשר ראוי לבא בו הלוי , לפי מה שנתבאר מהשרשים הכוללים , וזה אמנם הוא ברגלים , למדנו , שכשיבא שם הכהן ברגל , הנה הוא רשאי בכל אות נפשו לבא לבית הבחירה ולשרת שם בשם יי' ככל אחיו הכהנים הלוים העומדים שם לפני יי' , ולאכול חלק כחלק עמהם מהקרבנות והמנחות. לבד ממכריו על האבות - ידוע שהאבות חלקו הכהנים למשמרות (ראה דה"א כד , ג ואי') , כדי שיהיו איש על עבודתו (ע"פ במ' ד , יט) , באופן שלא יהיה שם מחלקת ולא תתבלבל מפני זאת העבודה הנכבדת; וזה הוא עניין 'ממכריהם' - כאלו מכרו זה לזה חלקם , בדרך שיטול זה חלקו בשבת זו וזה בשבת אחרת , וזה יעבוד בשבת זו וזה בשבת אחרת. ואמר בזה המקום כי מלבד הקרבנות והעבודות שהם מהממכר הזה , יוכלו לעבוד הכהנים בשוה ולחלק ביניהם חלק כחלק , והם הקרבנות והמנחות שהם מפני הרגל. ואולם הקרבנות שאינם מפני הרגל המיוחסים לשבת ההוא , יהיו לאנשי המשמר לבד , העבודה והאכילה , לא לזולתם מהכהנים. ולפי שהוצרכה התורה להתיר זה לכהנים בעלותם לרגל , למדנו שכונת התורה היא שיהיו הכהנים משמרות משמרות , כי בזולת זה לא תשלם זאת העבודה הנכבדת באופן ראוי. והנה אמרוֹ וכי יבא הלוי - יכלול גם כן בואו שם להביא קרבנותיו או נדריו ונדבותיו , כי אז הוא ראוי לבא שם , ולזה יוכל לעבוד אז באלו הקרבנות ולאכל עמם חלק כחלק. ואחשוב שכבר אמר וכי יבא הלוי - לכלול בזה העניין הלוי , שהוא גם כן נחלק למשמרות. והנה לעניין השירות שהוא בשם יי' , והוא השירה שאומרים הלויים על הקרבנות , יהיה הבא מהלויים יכול לשרת בכל אות נפשו , לא בשאר עבודות הלוים , כי הם לאנשי המשמר. והנה למדנו מזה המקום שהלויים גם כן יחוייב שיהיו נחלקים למשמרות , בדרך שיהיה "איש על עבודתו ועל משאו" , כמו שזכרה התורה בפרשת 'במדבר סיני' (ראה במ' ד , יט) ובפרשת 'נשא' (שם , מט). הנה זה ביאור מה שיצטרך אל ביאור מזאת הפרשה שהגבלנו ביאורה פה. (עשרים ואחת תועלות - בקובץ רלב"ג תועלות). (חלק שני:) "כי אתה בא אל הארץ" וגו' (דב' יח , ט) עד "יד ביד רגל ברגל" (דב' יט , כא). (ט) לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם - ידוע שאין הכונה בזה שלא תהיה האזהרה הזאת רק בארץ , וזה שאין בכאן דבר יהיה לו התלות בארץ בצד מהצדדים; וכבר הזהיר על קצתם גם כן במקומות אחרים , ולא התנה בהם שיהיה זה בארץ. ואמנם הכוונה בזה הוא , כי כבר הוצרך להזהירם על זה יותר , מפני בואם אל הארץ שימצאו שם הגוים ההם עושים אלו הפעולות המגונות , ולזה אמר שלא ילמדו לעשות כתועבות הגוים ההם. וזהו מצות 'לא תעשה'. ולמדנו מזה שלא הזהיר אלא שלא ילמדו לעשות , אבל יוכלו ללמוד להבין ולהורות. והנה יחוייב לסנהדרין שידעו אלו הדברים מה הם ואיך הם , כדי שיוכלו לשפוט עליהם כפי הראוי. (י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש - זו היא העברה למולך. וענייניה היה שיעביר האדם קצת זרעו בין האש , וידמה אז שכבר כרת ברית עם האלוה ההוא שהוא האש , כמו שבארנו "ומזרעך לא תתן להעביר למולך" (וי' יח , כא). קוסם קסמים - הוא העושה קצת פעולות כדי שתתבודד מחשבתו ויגיד העתידות מפאת הקסם; ובו מינים רבים , קצתם יותר מגונים מקצת , ואע"פ שכלם ב'לא תעשה'. והנה הזהירה התורה מזה מפני מה שימשך מזה מההפסד , למה שימצא מהכזב בזה המין מההודעה , עם שיש בו מינים יתקרבו מאד לעניין עבודה זרה. והוא , שיעשו תמונות ויקטרו לפניהם קצת קטורים , וידמו שהצורה תדבר אז להם; ולזה אחשוב שסמכוֹ למעביר בנו ובתו באש. מעונן - אחשוב שהמעונן הוא שיאמר: שעה פלונית טובה לכך או רעה , ויהיה זה המאמר מופשט מכל סבה אחרת מחייבת זה. אך אם יאמר שבתשרי או במרחשון ראוי לזרוע זרעים כך - כאמרו "תן חלק לשבעה וגם לשמנה" (קה' יא , ב); ובאדר זרעים כך - מפני טבע ההויות ההם , או שיאמר שאין ראוי להקיז דם בתקופת תמוז מפני תגבורת החום אז , או שאין ראוי לחתוך אילן אחר חדוש הירח מפני יתרון הלחות בו , או שיפסידהו ויעפשהו , וכיוצא בו - אינו מכלל העוננות. ומנחש - הנה עניין הנחש הוא שינחש האדם ויאמר: אבֹא במקום כך ואם ויקרה לי כך אעשה כך , ואם לא - לא , כמו שעשה אליעזר עבד אברהם (ראה בר' כד , יג - יד) ויהונתן (ראה ש"א יד , ח - י) , או שילך במקום מה וימצא בדרכו שועל וישוב לו מפני זה , להיות מנחש , שכבר ידומה בפעולותיו שהיה משתדל בעשייתם. ואולם בדברים שעברו אינו נחש שיהיה אסור , כמו שאמר: "נחשתי ויברכני יי' בגללך" (בר' ל , כז) , ולזה רצה שישב עוד אצלו; וכן העניין במה שידמה לזה. ומכשף - הוא העושה מעשה כשוף , לא האוחז את העינים ויביא לדמות שהוא עושה ואינו עושה; וכבר נתבאר זה במה שקדם (וי' יט , כו). (יא-יב) וחובר חבר - הוא האומר קצת דברים ויחשוב שיבואו אז נחשים ועקרבים או איזה מין שירצה , או שיאמר לחש על נשיכת עקרב או נחש ויחשוב שיסור היזקם. ושואל אוב - הוא השואל דבר מבעל אוב. והנה בעל אוב בסקילה (ראה וי' כ , כז) , והשואל לו הוא ב'לא תעשה'. ודבר האוב הוא שיעשה בעל האוב קצת פעולות ויאמר קצת דברים עד שידמה השואל שהמת מדבר עמו מתחת הארץ בקול נמוך מאד , בלתי נשמע כי אם לשואל , כאמרו יהיה כאוב מארץ קולך" (יש' כט , ד). וידעוני - הוא הדורש אל בעל ידעוני; והוא ב'לא תעשה' , ובעל ידעוני עצמו בסקילה , כמו שקדם (ראה וי' כ , כז). ובעל ידעוני הוא שמניח עצם עוף ששמו ידוע בפיו , ויפול כמו נכפה , וידבר בפיו לפי מחשבתו דברים שעתידים להיות. ודורש אל המתים - הוא באיזה צד שיהיה דורש אליהם; אם שילין בבית הקברות ויתבודד דמיונו בעניין המתים ויחשוב שהמת ידבר עמו ויודיעהו דברים העתידים , או יהיה נשאל בגולגלת המת ויעשה פעולות וידבר דברים עד שידמה שיהיה קול נמוך יוצא מתחת שחיו וידבר לו דברים העתידים. והנה אלו הדברים כלם הם רבי ההפסד והגנות , והם תועבת השם יתעלה , ובגלל התועבות האלה מוריש השם יתעלה הגוים האלה מפניך. (יג) תמים תהיה עם יי' אלהיך - צוה שיהיה בשלמות עם השם יתעלה , שלא יהיה לבו נוקפו כלל באלו השגעונות ולא יפותה אליהם. (יד) כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו - רוצה לומר , כי מפני היותם תחת המזל יקרה להם שיגידו קצת העתידות בזה האופן; אך אתה אינך כן , כי הנביא לבד הוא אשר יודיע לכם המתחדש , כאמרו: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב" (במ' כג , כג) , כמו שפרשנו בפרשת 'בלק' (שם). או ירצה בזה: כי אלו הגוים , לחסרונם , לא השגיח השם יתעלה בהם להודיע להם העתידות , ואין להם מפני זה נביא; ולזאת הסבה יתפייסו באלו המהתלות שיודיעו המעוננים והקוסמים. ואולם אתה - הנה נתן לך השם יתעלה שתגיע לך הודעת העתידות בשלמות על יד נביא. (טו) נביא מקרבך מאחיך כמוני וגו' - רוצה לומר , שאני מקרבך מאחיך; אך אין הרצון בזה שיהיה במדרגת משה , שהרי זכרה התורה ש"לא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דב' לד , י); ולזה אמר אחר זה: "ונתתי דברי בפיו" (פס' יח) , ולא אמר 'ואדענו פנים בפנים'. יקים לך יי' אלהיך - ולזה לא תצטרך לטרוח ללכת בארץ אחרת לדעת העתידות. אליו תשמעון - רוצה לומר: בכל מה שיצוה אתכם מענייני הרשות; כמו שמואל לשאול: "שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך" (ש"א י , ח) , ולא קיים מצותו , ואמר לו שמואל שכבר עבר על דברי השם יתעלה (ראה ש"א יג , יג). וכבר רבו המשלים בזה בדברי הנביאים. והוא מבואר ממה שבא אחר זה , שאפילו במצות התוריות צוה לשמוע אליו. וראוי שנחקור מזה ונאמר , שאם היתה הכונה בזה שיזהיר לשמוע כל דברי התורה , הנה לא יהיה זה העניין שמיעה אליו אבל שמיעה לדברי התורה. ואם היתה מצותו לסור ממצות אחרות מהתורה תמיד , הנה זה יהיה גרעון מהתורה , והתורה אמרה "לא תגרע ממנו" (דב' יג , א); וכן העניין בהוספה , כי על דרך הנבואה לא יתכן שתתוסף בתורה מצוה לדורות. ולזה ידמה שסמך בפרשת 'ראה אנכי' אל אמרו "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" פרשת נביא השקר (ראה שם , ב - ו) , להורות שלא נקבל על דרך נבואה שום הוספה תמידית ושום גרעון תמידי בדברי התורה. ולזה יחוייב שנשמע אליו במה שיצונו לסור ממצוה אחת ממצות התורה שלא תתלה בעניין האלהות , לפי שעה (ראה ספ"ד קעה); כמו שמצאנו באליהו בהר הכרמל (ראה מ"א יח , לא - לד) ובגדעון בן יואש , לפי מה שפירשנו בספר שופטים (ו , כו). (טז) ככל אשר שאלת וגו' - רוצה לומר: כמו ששאלת בחורב שלא תשמע התורה מפי השם יתעלה אך מנביאו , כי יראת מהאש הגדולה , ולזה אמרת אלי שאדבר עמכם ותשמעו , ולא ידבר עמכם אלהים (ע"פ שמ' כ , טז). (יז) וייטב הדבר בעיני השם יתעלה ונתן לכם תורתו בשלמות על ידי , רוצה לומר: מה שינהג ממנה תמיד. (יח) ולפי שבקצת העתים יצטרך לפי שעה לעבור על קצת המצות , כי הוא יותר טוב אז לסבה מה , כמו שספרנו מעניין אליהו בהר הכרמל (ראה פירושו לעיל , טו) , הנה ישמעו זה מפי נביא גם כן , כיון שברחו מלשמוע אלו הדברים מפי; וזה שכבר אקים להם נביא מקרב אחיכם כמוך , שאתה מקרב אחיהם , לזה יהיה אצלם , ודבר אליהם את כל אשר אצונו , הן מדברי תורה הן מדברי הרשות. (יט) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו - רוצה לומר , שיהיה חייב מיתה בידי שמים. ואמר זה , כי אולי יהרהר אחד אחר הנביא ויאמר: איך אעבור על דברי תורה? ואולם זאת המחשבה ממנו היא נפסדת , כי הוא אינו עובר על דברי התורה אם ישמע אל דבריו לעבור על קצת דברי התורה לפי שעה , אך יעבור על דברי התורה אם לא ישמע אל דבריו כשלא היתה מצותו לעבוד עבודה זרה או כנגד אמונת השם יתעלה. והיה נכלל בזאת האזהרה נביא שעבר על דברי עצמו. (כ) אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי - מגיד שאם לא עשה זה בזדון אינו חייב מיתה. אשר לא צויתיו לדבר - אבל הוא בודה מלבו הדברים ואומר אותם בשמי - ויתחייב זה מיתה , מפני שנתנבא בשקר ואמר דברים יביאו להכחיש הנבואה , או שיביאו לעבור על קצת דברי התורה , אשר אנחנו מחוייבים לשמוע לדברי הנביא בהם. והמשל , שיאמר בשם השם יתעלה שהמטה אשר בידו יהפך לנחש ביום פלוני (ע"פ שמ' ד , ג) , או יוציא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים (ע"פ במ' יז , כג) ביום פלוני , וכשלא יקרה זה יתחדש מזה מההפסד , שיאמין קצת המון העם שאין יכולת בשם יתעלה לעשות אלו הנפלאות. או שיאמר שהשם יתעלה צוה שילחמו עם פלוני ביום השבת והוא לא צוהו על זה , ויהיה סבה אל שיעברו בזה על מצות התורה. והנה יכלול אמרו אשר לא צויתיו לדבר - שיאמר שהשם יתעלה שלחו לומר דברים , שמע שצוה אותם השם יתעלה לנביא אחר; והנה ההפסד שיקרה מזה הוא , כי אחר זה יאמר דברים בשם השם יתעלה ויחשבוהו העם כנביא , ויביא זה העניין מן ההפסד מה שכבר שזכרנו. ובכלל אשר לא צויתיו לדבר הוא , שיאמר דבר בשם יי' אשר יתבאר לך מעצם מאמרו שהשם יתעלה לא צוהו על זה , כמו שיוסיף לדורות מצוה או יגרע , כי כבר הודיעתנו התורה שזה לא יהיה (ראה דב' יג , א). ונתבאר עוד זה מצד העיון , כי לא יתכן שייוחס אל השם יתעלה זה העניין משנוי הרצון. ואשר ידבר בשם אלהים אחרים - רוצה לומר: אע"פ שצוה לקיים מצות התורה. ומת הנביא ההוא - רוצה לומר: מיתת חנק (ראה ספ"ד קעח). (כא) וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו יי' - לפי שצוה בכאן שהמתנבא בשם יי' מה שלא צוהו לדבר הוא חייב מיתה , הנה צריך לבית דין שתהיה להם בחינה , ידעו בה הדבר אשר לא דברו יי'. (כב) אשר ידבר הנביא בשם יי' ולא יהיה הדבר ולא יבא - הנה זהו לפי מה שאחשוב , אם בעצם הדבור שאמר בשם השם יתעלה , אם באות שישאלו לו אחר זה. אמנם בעצם הדבור - כמו שיאמר שהשם אמר אליו שכבר מת איש כך , וחקרו עליו אחר כן ומצאו שאין העניין כן; או שהשם אמר אליו שביום כך יהפכו מי הבור הפלוני לדם , ובא הזמן ההוא ולא בא מה שייעד. ואפשר עוד שיהיה בעצם הדבור - באות שיתן עמו באמרו להם המאמר; כמו שיאמר שצוהו השם שיאמר להם שילכו בעת מה למקום פלוני , ואמר עם זה: וזה לכם האות שבמקום כך תמצאו עתה דבר כך , ולא היה כן; או שיאמר להם כי ביום פלוני יתחדש אות מה , ולא נתחדש. וכבר יהיה זה בעצם הדבור באופן אחר , כשיאמר להם בשם יי' דבר ידוע להם שלא יהיה ולא יבא לעולם ממנו זה הדבור , כמו שיאמר להם בשמו להוסיף לדורות מצוה או לגרוע אותה לדורות. ואמנם מה שיהיה מפני אות ישאלו ממנו אחר זה ולא יהיה ולא יבא , הנה הוא מעיד שהוא אינו נביא; ולזה יתבאר שהדבר שדברו הנביא בשם יי' - לא דברו יי'. וראוי שנחקור בכאן ספק עצום יקרה בזה , וזה , שלא יתאמת - אע"פ שלא יהיה הדבר ולא יבא - היות זה המיעד בו נביא שקר; וזה , שאם היה בזה הייעוד רע , הנה השם יתעלה חנון ונחם על הרעה (ע"פ יואל ב , יג) , כמו שנתבאר מדברי ירמיהו אל חנניה בן עזור (ראה יר' כח , ח - ט). ואם היה היעוד טוב , גם שם לא יבחן אם לא יבא - שהוא נביא שקר , כי אולי יעד השם יתעלה הטוב ההוא מפני טוב דרכיהם , וכאשר סרו מדרכם הטובה ינחם השם יתעלה מהטוב אשר דבר להביא להם , כמו שאמר ירמיהו: "רגע אדבר על גוי ועל הממלכה" וגו' (יח , ז) - הנה התבאר מזה שגם הייעוד הטוב חוזר. ובהיות העניין כן הנה יפול ספק במה מהיעודים יבחן הנביא. ונאמר , כי לא יבחן הנביא בשום ייעוד שיהיה בו תנאי או שיהיה בכחו תנאי , רוצה לומר , שמעצם הייעוד יתחייב תנאי; כמו העניין ביעוד הטוב , שלא יקח זמן מוגבל ומקום מוגבל , כמו שבארנו בפרשת 'וישלח יעקב' (בר' לב , ח) , או כמו העניין בייעוד הרע , כי יש תנאי בכחו איך שיהיה , כמו שבארנו שם. ואולם בייעוד הטוב שהיה מפני דבר - יש תנאי , ויסור בסורו; וכשלא היה עניינו כן , הנה יבחן בו הנביא , שאם יאמר בו שקר הנה הוא נביא שקר. והנה יבחן הנביא בכל מה שיאמר מהדברים שהם כך בעת ההיא , היה טוב או רע , שאם לא נמצאו כן נדע באמת שהוא נביא שקר; וזהו אומרו ולא יהיה הדבר. ויבחן הנביא עוד במה שיודיע מהדברים העתידים שאין בהם טוב ורע לאיש או לאנשים , היה שיאמר שיתחדשו על דרך המופת , או שלא יהיה בחדושם דבר זר אצל הטבע; כי כשיתבאר שלא יבא מה שייעד בו , הנה נתבאר שהוא נביא שקר. בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו - רוצה לומר: כיון שדברו הנביא בזדון לא תגור ממנו , רוצה לומר , שלא תירא מלהמיתו מפני היותו גדול המעלה אצלך. ולזה הוא מבואר שאין ראוי לשתוק מללמד עליו חובה. ולפי שזה העניין הוא דבר גדול , כי הנביא הוא על כל ישראל אם היה נביא אמת , הנה לא ישפטוהו כי אם בית דין הגדול שבמקום הבחירה. וראוי שלא יעלם ממנו כי בית דין הגדול גם כן יש להם כח לעבור על מצות התורה להוראת שעה , שהרי אנחנו מחוייבים לעשות על פי התורה אשר יורו (ראה דב' יז , יא) , והוא שיהיה להוראת שעה.