מאגר הכתר דברים פרק יח עם פירוש רש"י

פרק יח
(א-ב) כל שבט לוי - בין תמימים , בין בעלי מומין (ראה ספ"ד קסג). חלק - בביזה , ונחלה - בארץ (ראה שם). אשי יי' - קדשי המקדש. ונחלתו - אילו קדשי הגבול (ראה שם): תרומות ומעשרות; אבל נחלה גמורה לא יהיה לו בקרב אחיו. ובספרי דורשו (? ראה ספ"ד קסד): ונחלה לא יהיה לו - זו נחלת שאָר; בקרב אחיו - זו נחלת חמשה; ואיני יודע מהו. ונראה לי שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת 'ארץ חמשה עממים' , ושל סיחון ועוג - 'שני עממים' , אמורי וכנעני; ו'נחלת שאָר' - לרבות קיני וקניזי וקדמוני (ראה בר' טו , יט). וכן דורש בפרשת מתנות שנאמרו לאהרן (? ראה ספ"ב קיט): "על כן לא היה ללוי" (דב' י , ט) - להזהיר על קיני וקניזי וקדמוני. [שוב נמצא בדברי רבי קלונימוס: הכי גרסינן בספרי (? ראה ספ"ד קסד): ונחלה לא יהיה לו - אלו נחלת חמשה; בקרב אחיו - אלו נחלת שבעה: נחלת חמשה שבטים ונחלת שבעה שבטים. ומתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטים בלבד , שכן משה הנחיל לראובן וגד וחצי שבט מנשה (ראה במ' לב , לג) , ויהושע הנחיל ליהודה (ראה יהו' טו) ואפרים (ראה יהו' טז) ולחצי שבט מנשה (ראה יהו' יז) , ושבעה האחרים נטלו מאליהן אחרי מות יהושע (ראה יהו' יח , ב ואי'; כג , ה; שו' א) - מתוך כך הזכיר חמשה לבד ושבעה לבד.] כאשר דבר לו - "בארצם לא תנחל... אני חלקך" (במ' יח , כ). (ג) מאת העם - ולא מאת הכהנים (ראה ספ"ד קסה). אם שור אם שה - פרט לחיה. הזרוע - מן הפרק של ארכובה ועד כף של יד , שקורין 'אשפלדון' (בלעז). הלחיים - עם הלשון. דורשי רשומות היו אומרים (ראה ספ"ד קסה): זרוע - תחת היד , שנאמר "ויקח רומח בידו" (במ' כה , ז); לחיים - תחת תפִלה , שנאמר "ויעמד פנחס ויפלל" (תה' קו , ל); הקבה - תחת "האשה אל קבתה" (במ' כה , ח). (ד) ראשית דגנך - זו תרומה; לא פירש בה שיעור , אבל חכמים נתנו בה שיעור (ראה משנה תרומות ד , ג): עין יפה אחד מארבעים , רעה אחד מששים , בינונית אחד מחמשים. וסמכו על המקרא שלא לִפחות מאחד מששים , שנאמר "וששיתם את האיפה מחומר החטים" (ראה יח' מה , יג): ששית האיפה - חצי סאה; כשאתה נותן חצי סאה לכור , הרי אחד מששים , שהכור שלשים סאין (ראה יל"ש יח' שפג). וראשית גז צאנך - כשאתה גוזז צאנך בכל שנה , תן ממנה ראשית לכהן. ולא פירש שיעור , ורבותינו נתנו בו שיעור: אחד מששים (ראה חולין קלז , ב). וכמה צאן חייבות בראשית הגז? - חמש רחלות , שנאמר "חמש צאן עשויות" (ש"א כה , יח; ראה משנה חולין יא , ב). [רבי עקיבא אומר (ראה ספ"ד קסו): ראשית גז - שתים , צאנך - ארבע , תתן לו - הרי חמש.] (ה) לעמוד לשרת - מכאן שאין שירות אלא מעומד (ראה ספ"ד קסז). (ו-ז) וכי יבא הלוי - יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר? תלמוד לומר: ושרת - יצאו לוים שאין ראויין לשירות (ראה ספ"ד קסח). ובא בכל אות נפשו ושרת - לימד על כהן שבא ומקריב קרבנות נדבתו או חובתו אפילו במשמר שאינו שלו (ראה תוס' מנחות יג , יז). דבר אחר (ראה ספ"ד קסח): עוד לימד על הכהנים הבאים לרגל , שמקריבין ועובדין בקרבנות הבאות מחמת הרגל , כגון מוספי הרגלים , ואע"פ שאין המשמר שלהם. (ח) חלק כחלק יאכלו - מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות. יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל , כגון תמידין ומוספי השבת ונדרים ונדבות? תלמוד לומר: לבד ממכריו על האבות - חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל , שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה: טול אתה שבתך ואני אטול שבתי (ראה סוכה נו , א). (ט) לא תלמד לעשות - אבל אתה למד להבין ולהורות: להבין מעשיהם כמה הן מקולקלין , ולהורות לבניך: לא תעשה כך וכך , שזה הוא חוק הגוים (ראה ספ"ד קע). (י) מעביר בנו ובתו באש - היא עבודת המולך: עושה מדורת אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שתיהן (ראה ספ"ד קעא). [קוסם] - איזהו קוסם? האוחז את מקלו ואומר: אם אלך אם לא אלך; וכן הוא אומר "עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו" (הו' ד , יב; ראה ספ"ד קעא). מעונן - רבי עקיבא אומר: אילו נותני עונות , שאומרים: עונה פלונית יפה להתחיל. וחכמים אומרים: אילו אוחזי העינים (ראה ספ"ד קעא). מנחש - פתו נפלה מפיו; צבי הפסיקו בדרך; מקלו נפל מידו (ראה שם). (יא) וחבר חבר - שמצרף נחשים ועקרבים או שאר חיות למקום אחד (ראה ספ"ד קעב). ושואל אוב - זה מכשפוּת ששמו 'פיתום' ומדבר משחיו; מעלה את המת בבית השחי שלו (ראה שם). וידעוני - מכניס עצם חיה ששמה 'יִדּוֹעַ' לתוך פיו , ומדבר העצם על ידי מכשפוּת (ראה סנה' סה , ב). ודורש אל המתים - כגון המעלה בזכורו , והנשאל בגלגלת (ראה ספ"ד קעב). (יב) כל עשה אלה - 'עושה כל אלה' לא נאמר , אלא כל עושה אלה: אפילו אחת מהן (ראה ספ"ד קעג). (יג) תמים תהיה וגו' - התהלך בתמימות ותצפה לו , [ולא תסמוך על המנחשים ועל המעוננים] ולא תחקר אחר העתידות (ראה פסחים קיג , ב); אלא מה שיבא עליך קבל בתמימות , ואז תהיה עמו ולחֶלקו (ראה ספ"ד קנג). (יד) לא כן נתן לך הקדוש ברוך הוא - לשמוע אל מעוננים ואל קוסמים , שהרי השרה שכינה על הנביאים ואורים ותומים. (טו) מקרבך מאחיך כמוני - כמו שאני מקרבך , מאחיך יקים לך תחתי; וכן מנביא לנביא. (כ) אשר לא צויתיו לדבר - אבל צויתיו לחברו (ראה סנה' פט , א). ואשר ידבר בשם אלהים אחרים - אפילו כיון את ההלכה , לאסור את האסור ולהתיר את המותר (ראה ספ"ד קעז). ומת - בחנק (ראה ספ"ד קעח). שלשה מיתתן בידי אדם: המתנבא מה שלא שמע , ומה שלא נאמר לו ונאמר לחבירו , והמתנבא בשם עבודה זרה. אבל הכובש את נבואתו , והעובר על דברי נביא [והעובר על דברי עצמו] - מיתתן בידי שמים , שנאמר "אנכי אדרש מעמו" (לעיל , יט; ראה סנה' פט , א). (כא) וכי תאמר בלבבך - עתידים אתם לומר , כשיבא חנניה בן עזור ומתנבא: "הנה כלי בית יי' מושבים מבבלה עתה מהרה" (יר' כז , טז) , וירמיה עומד וצווח אל העמודים ואל הים ויתר הכלים שלא גלו עם יכניה: "בבלה יובאו" עם גלות צדקיה! (ראה שם , יט - כב; ספ"ד קעח). (כב) אשר ידבר הנביא ויאמר: דבר זה עתיד לבא עליכם , ותראו שלא יבא - הוא הדבר אשר לא דברו יי' , והרוג אותו. ואם תאמר: זה במתנבא על העתידות; הרי שבא ואמר: עשו כך וכך , ומפי הקדוש ברוך הוא אני אומר זו - כבר נצטוו , שאם בא להדיחך מאחת מכל המצות , "לא תשמע לו" (דב' יג , ד) , אלא אם כן מומחה הוא לך , צדיק גמור , כגון אליהו בהר הכרמל , שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לגדור את ישראל , הכל לפי צורך השעה וסייג הפירצה; לכך נאמר "אליו תשמעון" (לעיל , טו; ראה יבמות צ , ב). לא תגור ממנו - לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה ולא תירא ליענש עליו (ראה ספ"ד קעח).