פרק יח
[שלישי]
[א]
לֹא־יִ֠הְיֶה
לַכֹּהֲנִ֨ים
הַלְוִיִּ֜ם
כָּל־שֵׁ֧בֶט
לֵוִ֛י
חֵ֥לֶק
וְנַחֲלָ֖ה
עִם־יִשְׂרָאֵ֑ל
אִשֵּׁ֧י
יְהוָ֛ה
וְנַחֲלָת֖וֹ
יֹאכֵלֽוּן:
[ב]
וְנַחֲלָ֥ה
לֹא־יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ
בְּקֶ֣רֶב
אֶחָ֑יו
יְהוָה֙
ה֣וּא
נַחֲלָת֔וֹ
כַּאֲשֶׁ֖ר
דִּבֶּר־לֽוֹ:
ס
[ג]
וְזֶ֡ה
יִהְיֶה֩
מִשְׁפַּ֨ט
הַכֹּהֲנִ֜ים
מֵאֵ֣ת
הָעָ֗ם
מֵאֵ֛ת
זֹבְחֵ֥י
הַזֶּ֖בַח
אִם־שׁ֣וֹר
אִם־שֶׂ֑ה
וְנָתַן֙
לַכֹּהֵ֔ן
הַזְּרֹ֥עַ
וְהַלְּחָיַ֖יִם
וְהַקֵּבָֽה:
[ד]
רֵאשִׁ֨ית
דְּגָנְךָ֜
תִּירֹשְׁךָ֣
וְיִצְהָרֶ֗ךָ
וְרֵאשִׁ֛ית
גֵּ֥ז
צֹאנְךָ֖
תִּתֶּן־לֽוֹ:
[ה]
כִּ֣י
ב֗וֹ
בָּחַ֛ר
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
מִכָּל־שְׁבָטֶ֑יךָ
לַעֲמֹ֨ד
לְשָׁרֵ֧ת
בְּשֵׁם־יְהוָ֛ה
ה֥וּא
וּבָנָ֖יו
כָּל־הַיָּמִֽים:
ס
[רביעי]
[ו]
וְכִֽי־יָבֹ֨א
הַלֵּוִ֜י
מֵאַחַ֤ד
שְׁעָרֶ֙יךָ֙
מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל
אֲשֶׁר־ה֖וּא
גָּ֣ר
שָׁ֑ם
וּבָא֙
בְּכָל־אַוַּ֣ת
נַפְשׁ֔וֹ
אֶל־הַמָּק֖וֹם
אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר
יְהוָֽה:
[ז]
וְשֵׁרֵ֕ת
בְּשֵׁ֖ם
יְהוָ֣ה
אֱלֹהָ֑יו
כְּכָל־אֶחָיו֙
הַלְוִיִּ֔ם
הָעֹמְדִ֥ים
שָׁ֖ם
לִפְנֵ֥י
יְהוָֽה:
[ח]
חֵ֥לֶק
כְּחֵ֖לֶק
יֹאכֵ֑לוּ
לְבַ֥ד
מִמְכָּרָ֖יו
עַל־הָאָבֽוֹת:
ס
[ט]
כִּ֤י
אַתָּה֙
בָּ֣א
אֶל־הָאָ֔רֶץ
אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
נֹתֵ֣ן
לָ֑ךְ
לֹא־תִלְמַ֣ד
לַעֲשׂ֔וֹת
כְּתוֹעֲבֹ֖ת
הַגּוֹיִ֥ם
הָהֵֽם:
[י]
לֹא־יִמָּצֵ֣א
בְךָ֔
מַעֲבִ֥יר
בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ
בָּאֵ֑שׁ
קֹסֵ֣ם
קְסָמִ֔ים
מְעוֹנֵ֥ן
וּמְנַחֵ֖שׁ
וּמְכַשֵּֽׁף:
[יא]
וְחֹבֵ֖ר
חָ֑בֶר
וְשֹׁאֵ֥ל
אוֹב֙
וְיִדְּעֹנִ֔י
וְדֹרֵ֖שׁ
אֶל־הַמֵּתִֽים:
[יב]
כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת
יְהוָ֖ה
כָּל־עֹ֣שֵׂה
אֵ֑לֶּה
וּבִגְלַל֙
הַתּוֹעֵבֹ֣ת
הָאֵ֔לֶּה
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
מוֹרִ֥ישׁ
אוֹתָ֖ם
מִפָּנֶֽיךָ:
[יג]
תָּמִ֣ים
תִּֽהְיֶ֔ה
עִ֖ם
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶֽיךָ:
[חמישי]
[יד]
כִּ֣י׀
הַגּוֹיִ֣ם
הָאֵ֗לֶּה
אֲשֶׁ֤ר
אַתָּה֙
יוֹרֵ֣שׁ
אוֹתָ֔ם
אֶל־מְעֹנֲנִ֥ים
וְאֶל־קֹסְמִ֖ים
יִשְׁמָ֑עוּ
וְאַתָּ֕ה
לֹ֣א
כֵ֔ן
נָ֥תַן
לְךָ֖
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶֽיךָ:
[טו]
נָבִ֨יא
מִקִּרְבְּךָ֤
מֵאַחֶ֙יךָ֙
כָּמֹ֔נִי
יָקִ֥ים
לְךָ֖
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
אֵלָ֖יו
תִּשְׁמָעֽוּן:
[טז]
כְּכֹ֨ל
אֲשֶׁר־שָׁאַ֜לְתָּ
מֵעִ֨ם
יְהוָ֤ה
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
בְּחֹרֵ֔ב
בְּי֥וֹם
הַקָּהָ֖ל
לֵאמֹ֑ר
לֹ֣א
אֹסֵ֗ף
לִשְׁמֹעַ֙
אֶת־קוֹל֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהָ֔י
וְאֶת־הָאֵ֨שׁ
הַגְּדֹלָ֥ה
הַזֹּ֛את
לֹא־אֶרְאֶ֥ה
ע֖וֹד
וְלֹ֥א
אָמֽוּת:
[יז]
וַיֹּ֥אמֶר
יְהוָ֖ה
אֵלָ֑י
הֵיטִ֖יבוּ
אֲשֶׁ֥ר
דִּבֵּֽרוּ:
[יח]
נָבִ֨יא
אָקִ֥ים
לָהֶ֛ם
מִקֶּ֥רֶב
אֲחֵיהֶ֖ם
כָּמ֑וֹךָ
וְנָתַתִּ֤י
דְבָרַי֙
בְּפִ֔יו
וְדִבֶּ֣ר
אֲלֵיהֶ֔ם
אֵ֖ת
כָּל־אֲשֶׁ֥ר
אֲצַוֶּֽנּוּ:
[יט]
וְהָיָ֗ה
הָאִישׁ֙
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־יִשְׁמַע֙
אֶל־דְּבָרַ֔י
אֲשֶׁ֥ר
יְדַבֵּ֖ר
בִּשְׁמִ֑י
אָנֹכִ֖י
אֶדְרֹ֥שׁ
מֵעִמּֽוֹ:
[כ]
אַ֣ךְ
הַנָּבִ֡יא
אֲשֶׁ֣ר
יָזִיד֩
לְדַבֵּ֨ר
דָּבָ֜ר
בִּשְׁמִ֗י
אֵ֣ת
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־צִוִּיתִיו֙
לְדַבֵּ֔ר
וַאֲשֶׁ֣ר
יְדַבֵּ֔ר
בְּשֵׁ֖ם
אֱלֹהִ֣ים
אֲחֵרִ֑ים
וּמֵ֖ת
הַנָּבִ֥יא
הַהֽוּא:
[כא]
וְכִ֥י
תֹאמַ֖ר
בִּלְבָבֶ֑ךָ
אֵיכָה֙
נֵדַ֣ע
אֶת־הַדָּבָ֔ר
אֲשֶׁ֥ר
לֹא־דִבְּר֖וֹ
יְהוָֽה:
[כב]
אֲשֶׁר֩
יְדַבֵּ֨ר
הַנָּבִ֜יא
בְּשֵׁ֣ם
יְהוָ֗ה
וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה
הַדָּבָר֙
וְלֹ֣א
יָבֹ֔א
ה֣וּא
הַדָּבָ֔ר
אֲשֶׁ֥ר
לֹא־דִבְּר֖וֹ
יְהוָ֑ה
בְּזָדוֹן֙
דִּבְּר֣וֹ
הַנָּבִ֔יא
לֹ֥א
תָג֖וּר
מִמֶּֽנּוּ:
ס
פרק יח
(ו)
וכי
יבא
הלוי
-
כהן
שאינו
מאותה
משמרה
שעובדת
היום
בירושלים
בעזרה.
(ח)
לבד
ממכריו
על
האבות
-
לפי
הפשט:
כמו
"איש
מאת
מכרו"
(מ"ב
יב
,
ו);
אם
יש
לו
שם
קרוב
מאבותיו
,
שיתן
לו
קרבנו
לעשותו
הוא
,
יש
לו
רשות
להקריבו
אע"פ
שאינו
ממשמרה
זו.
(יא)
וחבר
חָבר
-
הניגון
בחי"ת;
כמו
מן
"הַחֶרֶב"
(יר'
כא
,
ז)
-
"תאכל
הֶחָרֶב"
(ש"ב
יא
,
כה).
וזה
מוכיח:
"וחובר
(בנוסחנו:
חובר)
חֲבָרִים
מחוכם"
(תה'
נח
,
ו):
כמו
מן
'מלך'
-
'מְלָכִים'
,
וכמו
מן
'עבד'
-
'עֲבָדִים'
,
כן
יאמר
מן
חֶבֶר
-
"חֲבָרִים".
ואילו
היה
'חָבֵר'
,
טעמו
בבי"ת
,
כמו:
"חָבֵר
אנכי
(לפנינו:
אני)
לכל
אשר
יראוך"
(תה'
קיט
,
סג);
'יָרֵך';
'גָדֵר';
'כָּתֵף'
ו'גָזֵל';
שטעמם
למטה
,
היה
לו
לומר
'וחובר
חֲבֵרִים'
,
(כמו)
מן
'יָרֵך'
-
"יְרֵכו"
(בר'
לב
,
כו);
'גְזֵלו';
"חֲבֵרִים
מקשיבים
לקולך"
(שה"ש
ח
,
יג).
ובַחי"ת
-
מצאתי
אחרי
כן
בספרי
ספרד
כדבריי.
(יב)
מוריש
אותם
-
כי
אינם
חוששים
לדרוש
את
הקדוש
ברוך
הוא
ואת
נביאי
האמת
,
כי
סמוכים
על
תועבותיהם
המגידים
להם
ברוח
הטומאה.
(יג)
תמים
תהיה
וגו'
-
וממנו
תדרוש
,
ולא
מן
המתים
(ראה
לעיל
,
יא).
ולפי
כי
מנסה
הקדוש
ברוך
הוא
בם
את
ישראל
,
נתן
כח
ברוח
הטומאה
להגיד
על
פי
השעירים.
(טו)
נביא
מקרבך
מאחיך
כמוני
-
שיצוה
לך
מצוות
שבתורה
,
ולא
כנביא
וחולם
חלום
שיאמר
לך
לעבוד
עבודה
זרה
(ראה
דב'
יג
,
ב
-
ג).
ומה
שכתוב
"ולא
קם
נביא
עוד
בישראל
כמשה"
(דב'
לד
,
י)
-
הרי
פירושו
כמו
שמפרש:
"אשר
ידעוֹ
יי'
פנים
אל
פנים"
(שם);
אבל
להאמין
להקדוש
ברוך
הוא
יהא
כמותו
,
ולדבר
אמת
מאתו
,
ולא
כַּנביא
הנותן
לישראל
אות
ומופת
לעבוד
עבודה
זרה.
(כב)
ולא
יהיה
הדבר
ולא
יבא
-
וכגון:
שאין
תשובה
ומעשים
שינחם
הקדוש
ברוך
הוא
בשבילם.
הרי
חזקיה
-
תפילה
הועילה
לו
(מ"ב
כ
,
א
-
ז)
,
ונינוה
-
"כי
שבו
מדרכם
הרעה"
(יונה
ג
,
י).