מאגר הכתר דברים פרק יט עם פירוש רמב"ן

פרק יט
(א-ב) כי יכרית יי' אלהיך את הגוים. שלש (בנוסחנו: שלוש) ערים תבדיל לך - גם זו מצוה מבוארת , שכבר צוה בה (ראה במ' לה , יא - יד) ועתה הוסיף לבאר משפטיה , כי אמר: וירשתם וישבת בעריהם - ללמד שלא נתחייבו בה אלא לאחר ירושה וישיבה; וכן עשה יהושע (ראה יהו' כ). (ג) והוסיף: תכין לך הדרך - שיהו סרטיאות מפורשות לתוכה (ראה ספ"ד קפ) , ושיכתוב 'מקלט' , 'מקלט' על פרשת דרכים (ראה מת"ד יט , ג). והוסיף: ושלשת את גבול ארצך; והוסיף עוד ללמדנו ענין השגגה , כמה שאמר "ואשר יבא את רעהו ביער" וגו' (להלן , ה). ומדרשים רבים שדרשו רבותינו בפרשה. (ח-ט) ואם ירחיב יי' אלהיך את גבולך - הפרשה הזו עתידה , וכבר הזכרתי מזה בסדר 'ראה אנכי' (דב' יב , כ). כי מתחלה אמר "כי יכרית יי' אלהיך את הגוים אשר יי' אלהיך נותן לך את ארצם" (לעיל , א); ו"הגוים אשר יי' אלהיך נותן לך" - ירמוז לכל השבעה אשר יזכיר בכל מקום; וכן יאמר עליהם "ונשל... את הגוים האלה (בנוסחנו: האל) מפניך" (דב' ז , כב); "וברשעת הגוים האלה" (דב' ט , ד); "והוריש יי' את כל הגוים האלה מלפניכם" (דב' יא , כג); "רק מערי העמים האלה" (דב' כ , טז); וכן במקומות רבים. וצוה כי לאחר ירושה וישיבה בארצם יבדיל שלש ערים (ראה לעיל , ב) , ובהם תשלום המצוה , כמו שאמר "שש ערי מקלט תהיינה לכם" (במ' לה , יג) , ואמר "את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען" (שם , יד) , ולא צוה בתורה ביותר משש הערים האלה. וכן בכל מצות שבתורה הנוהגות לאחר ירושה וישיבה , מתחייבין בהן לאחר ירושת שבעה גוים אלו. אבל במצוה הזאת לבדה הוסיף בכאן: ואם ירחיב יי' אלהיך את גבולך , ולא אמר 'כאשר דבר לך' כמו שנאמר ב"ואם (לפנינו: כי) ירחיב יי'" של בשר תאוה (דב' יב , כ) , כי השם לא הבטיח אותם בשום מקום לתת להם , רק שבעת הגוים האלה; אבל הזכיר בכאן האבות: ואם ירחיב יי' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך , וזה ירמוז לכל עשרה עממין שנאמרו לאברהם (ראה בר' טו , יט - כא). והתנה בזה: אם תשמור... כל המצוה וגו'; והנה דבר ברור הוא! כי השבעה גוים עצמן - לא יירשו אותם בעברם על התורה , כאשר אמר פעמים רבים: "למען תחיו ובאתם וירישתם את הארץ" (דב' ד , א); "למען... תבא אל הארץ" (דב' כז , ג); "כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת... והוריש יי' את... הגוים האלה מלפניכם" (דב' יא , כב - כג). וכאשר עבר עכן על החרם , והוא איש אחד , נאמר "ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם ערף יפנו לפני אויביהם" (יהו' ז , יב)! אם כן , מה התנאי הזה אשר יתנה בשלשת העממין האלה לבדם: ואם ירחיב יי' אלהיך את גבולך... כי תשמור את כל המצוה וגו'? והטעם בזה , כי היה רצון לפניו יתברך שינחיל אותם בימי משה ויהושע השבעה אשר הבטיחם במצרים ובמדבר , כי היה גלוי לפניו שתגיע זכותם לכך; ומפני זה חייב אותם בכל המצות בירושה של אלו , וחייב אותם בשש ערי מקלט , והבדילם יהושע. אבל על השלשה הנשארים התנה: כי תשמור את כל המצוה... לאהבה את יי' וללכת בדרכיו וגו' - והוא לומר , שיקימו כולם כל התורה כולה; ואין שום מצוה תלויה בכך זולתי שלש הערים האלה. ומה טעם לאמר: כי תשמור... ללכת בדרכיו כל הימים , תוסיף לך שלש הערים - כי מי יודע מה יהיה אחרי כן (ע"פ קה' ו , יב) , כל הימים? ואמר רבי אברהם: כל הימים - בלי הפסק ביניהם; ואינו נכון. אבל: כי תשמר - כאשר תגיע זכותך שתשמור כל המצוה , לאהבה את השם - אהבה שלימה קיימת לעולם , שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא עוד לעולם , אז ירחיב את גבולך ויתן לך כל העמים; והוא לַיָמים אשר אמר "ומל יי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דב' ל , ו) , ו"לבב זרעך" יורה על כל הימים העתידים לבא. וכענין שנאמר בקבלה "ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם. וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי" (יר' לב , לט - מ). ואז , כאשר יכרת להם ברית עולם , יבדילו שלש הערים האלה. (יג) לא תחוס עינך עליו - שלא תאמר: הראשון כבר נהרג , למה אנו הורגים את זה , ונמצאו שנים הרוגים?! לשון רבנו שלמה מסיפרי (ספ"ד קפז). והטעם , שלא יאמר: כאשר נחוס על דם ההרוג , טוב שנחוס על דם החי. והנכון , כי הכתוב יצוה בחייבי המיתות "ובערת הרע מקרבך" (דב' יז , ז) , והיא מצות 'עשה'; אבל במרובי התקלות יזהיר עוד במצות 'לא תעשה' שלא ינצלו מידינו , לא מפני מוראם ולא שנִתן להם רחמים. וכך הזכיר במסית (ראה דב' יג , ט); ואמר "מכשפה לא תחיה" (שמ' כב , יז) , מפני היותה רבת המהומה (ע"פ יח' כב , ה) המוכרת רבים בכשפיה (ע"פ נח' ג , ד); "וקצותה את כפה לא תחוס עינך" (דב' כה , יב) - מפני כי הפתאים יהללו אותה בהיותה עוזרת לבעלה , או מפני שהבֹּשת מצוי ואין בו חסרון כיס; וכן בעדים זוממין צוה שלא ירחמו עליהם (ראה להלן , כא) , בעבור שלא נעשה בעדותם דבר , או מפני שתקלתם מרובה. וטעם וטוב לך - כי ביעור הדם הנקי מצוה וטובה גדולה לך , להציל נפשך ממות; כי הרחמנות על הרוצחים - שפיכות דמים , מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים. (יד) לא תסיג גבול רעך - אזהרה שלא ישַנה תחום החלוקה שחלקו הנשיאים את הארץ , לשבטים או ליחיד מהם. על כן אמר: אשר גבלו ראשונים - הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות (ראה במ' לד , יז - כט); ולכך הזכיר: בנחלתך אשר תנחל וגו'. וטעם המצוה הזאת , שלא יחשוב אדם לומר: אין חלקי אשר נתנו לי שוה כמו חלק חברי , כי טעו החולקים; או שיוציא בלבו לעז על הגורלות; ולא יהיה זה בעיניו גזל כלל. על כן צוה בכאן שלא יחלוק אדם על החלוקה ההיא ולא ישנה הגבולין כלל , לא בסתר ולא בגלוי. וזו מצוה מבוארת ממה שצוה "על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט" (במ' כו , נו) , ואמר "אלה... האנשים אשר ינחלו לכם" וגו' (במ' לד , יז). ועל דעת רבותינו (ראה ספ"ד קפח) , שהוא אזהרה לעוקר תחומו של חבירו בארץ שעובר בשני 'לאוין' - יהיה טעם אשר גבלו ראשונים: שלא ישנה התחום הישן בסתר , ויאמר: בכאן היה מעולם. והזהיר הכתוב בהווה , כי התחום החדש ניכר וידוע הוא , ואין אדם משנה אותו. וגם רבותינו עצמם הזכירו (שם): מנין לעוקר תחומין של שבטים שעובר ב'לא תעשה'? תלמוד לומר: לא תסיג גבול רעך; והוא באמת פשוטו של מקרא. (יח) ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד - לא פירש הכתוב איך יִוָדע שהוא עד שקר; כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על הדבר , אפילו יבאו מאה ויכחישו אותם , לא יתברר ששקר ענו. ולא נוכל לומר שבא הרוג ברגליו , כי לא יֵאָמר בזה ודרשו השופטים היטב. ועל כן באה הקבלה הנאמנת ופירשה (ראה מכות ה , א) , כי ההזמה תהיה כשיאמרו: והלא ביום פלוני עמנו הייתם. והטעם: מפני שהעדות הזו הוא על גופם של עדים , והם אינם נאמנים על עצמם , לומר: לא עשינו כך; שהרי יכולים הללו לומר עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת. (יט) כאשר זמם - ולא 'כאשר עשה'; מכאן אמרו: הרגו - אין נהרגין. לשון רבנו שלמה מדברי רבותינו (ראה מכות ה , ב). והטעם בזה , בעבור כי משפט העדים המוּזָמין בגזרת השליט , שהם שנים ושנים; והנה כאשר יבאו שנים ויעידו על ראובן שהרג את הנפש , ויבאו שנים אחרים ויזימו אותם מעדותן , צוה הכתוב שיֵהרגו; כי בזכותו של ראובן , שהיה נקי וצדיק , בא המעשה הזה; אלו היה רשע בן מות לא הצילו השם מיד בית דין , כאשר אמר: "כי לא אצדיק רשע" (שמ' כג , ז). אבל אם נֶהֱרַג ראובן - נחשב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים , כי הוא בעונו מת (ע"פ יח' יח , יח) , ואלו היה צדיק לא יעזבנו הקדוש ברוך הוא בידם , כמו שאמר הכתוב "יי' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו" (תה' לז , לג). ועוד , שלא יתן השם השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי , "כי המשפט לאלהים הוא" (דב' א , יז) , ו"בקרב אלהים ישפוט" (תה' פב , א). והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל , והבטחה שהקדוש ברוך הוא מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט (ע"פ דה"ב יט , ו). וזה טעם "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני יי'" (לעיל יז) , כי לפני השם הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים , והוא יַנְחם בדרך אמת (ע"פ בר' כד , מח). וכבר הזכרתי מזה בסדר 'ואלה המשפטים' (שמ' כא , ו).