פרק יט
[א]
כִּֽי־יַכְרִ֞ית
יְהוָ֤ה
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
אֶת־הַגּוֹיִ֔ם
אֲשֶׁר֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
נֹתֵ֥ן
לְךָ֖
אֶת־אַרְצָ֑ם
וִירִשְׁתָּ֕ם
וְיָשַׁבְתָּ֥
בְעָרֵיהֶ֖ם
וּבְבָתֵּיהֶֽם:
[ב]
שָׁל֥וֹשׁ
עָרִ֖ים
תַּבְדִּ֣יל
לָ֑ךְ
בְּת֣וֹךְ
אַרְצְךָ֔
אֲשֶׁר֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
נֹתֵ֥ן
לְךָ֖
לְרִשְׁתָּֽהּ:
[ג]
תָּכִ֣ין
לְךָ֘
הַדֶּרֶךְ֒
וְשִׁלַּשְׁתָּ֙
אֶת־גְּב֣וּל
אַרְצְךָ֔
אֲשֶׁ֥ר
יַנְחִֽילְךָ֖
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
וְהָיָ֕ה
לָנ֥וּס
שָׁ֖מָּה
כָּל־רֹצֵֽחַ:
[ד]
וְזֶה֙
דְּבַ֣ר
הָרֹצֵ֔חַ
אֲשֶׁר־יָנ֥וּס
שָׁ֖מָּה
וָחָ֑י
אֲשֶׁ֨ר
יַכֶּ֤ה
אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙
בִּבְלִי־דַ֔עַת
וְה֛וּא
לֹא־שֹׂנֵ֥א
ל֖וֹ
מִתְּמֹ֥ל
שִׁלְשֹֽׁם:
[ה]
וַאֲשֶׁר֩
יָבֹ֨א
אֶת־רֵעֵ֥הוּ
בַיַּעַר֘
לַחְטֹ֣ב
עֵצִים֒
וְנִדְּחָ֨ה
יָד֤וֹ
בַגַּרְזֶן֙
לִכְרֹ֣ת
הָעֵ֔ץ
וְנָשַׁ֤ל
הַבַּרְזֶל֙
מִן־הָעֵ֔ץ
וּמָצָ֥א
אֶת־רֵעֵ֖הוּ
וָמֵ֑ת
ה֗וּא
יָנ֛וּס
אֶל־אַחַ֥ת
הֶעָרִים־הָאֵ֖לֶּה
וָחָֽי:
[ו]
פֶּן־יִרְדֹּף֩
גֹּאֵ֨ל
הַדָּ֜ם
אַחֲרֵ֣י
הָרֹצֵ֗חַ
כִּי־יֵחַם֘
לְבָבוֹ֒
וְהִשִּׂיג֛וֹ
כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה
הַדֶּ֖רֶךְ
וְהִכָּ֣הוּ
נָ֑פֶשׁ
וְלוֹ֙
אֵ֣ין
מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת
כִּ֠י
לֹ֣א
שֹׂנֵ֥א
ה֛וּא
ל֖וֹ
מִתְּמ֥וֹל
שִׁלְשֽׁוֹם:
[ז]
עַל־כֵּ֛ן
אָנֹכִ֥י
מְצַוְּךָ֖
לֵאמֹ֑ר
שָׁלֹ֥שׁ
עָרִ֖ים
תַּבְדִּ֥יל
לָֽךְ:
[ח]
וְאִם־יַרְחִ֞יב
יְהוָ֤ה
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
אֶת־גְּבֻ֣לְךָ֔
כַּאֲשֶׁ֥ר
נִשְׁבַּ֖ע
לַאֲבֹתֶ֑יךָ
וְנָ֤תַן
לְךָ֙
אֶת־כָּל־הָאָ֔רֶץ
אֲשֶׁ֥ר
דִּבֶּ֖ר
לָתֵ֥ת
לַאֲבֹתֶֽיךָ:
[ט]
כִּֽי־תִשְׁמֹר֩
אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֨ה
הַזֹּ֜את
לַעֲשֹׂתָ֗הּ
אֲשֶׁ֨ר
אָנֹכִ֣י
מְצַוְּךָ֘
הַיּוֹם֒
לְאַהֲבָ֞ה
אֶת־יְהוָ֧ה
אֱלֹהֶ֛יךָ
וְלָלֶ֥כֶת
בִּדְרָכָ֖יו
כָּל־הַיָּמִ֑ים
וְיָסַפְתָּ֨
לְךָ֥
עוֹד֙
שָׁלֹ֣שׁ
עָרִ֔ים
עַ֖ל
הַשָּׁלֹ֥שׁ
הָאֵֽלֶּה:
[י]
וְלֹ֤א
יִשָּׁפֵךְ֙
דָּ֣ם
נָקִ֔י
בְּקֶ֣רֶב
אַרְצְךָ֔
אֲשֶׁר֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
נֹתֵ֥ן
לְךָ֖
נַחֲלָ֑ה
וְהָיָ֥ה
עָלֶ֖יךָ
דָּמִֽים:
פ
[יא]
וְכִֽי־יִהְיֶ֥ה
אִישׁ֙
שֹׂנֵ֣א
לְרֵעֵ֔הוּ
וְאָ֤רַב
לוֹ֙
וְקָ֣ם
עָלָ֔יו
וְהִכָּ֥הוּ
נֶ֖פֶשׁ
וָמֵ֑ת
וְנָ֕ס
אֶל־אַחַ֖ת
הֶעָרִ֥ים
הָאֵֽל:
[יב]
וְשָֽׁלְחוּ֙
זִקְנֵ֣י
עִיר֔וֹ
וְלָקְח֥וּ
אֹת֖וֹ
מִשָּׁ֑ם
וְנָתְנ֣וּ
אֹת֗וֹ
בְּיַ֛ד
גֹּאֵ֥ל
הַדָּ֖ם
וָמֵֽת:
[יג]
לֹא־תָח֥וֹס
עֵינְךָ֖
עָלָ֑יו
וּבִעַרְתָּ֧
דַֽם־הַנָּקִ֛י
מִיִּשְׂרָאֵ֖ל
וְט֥וֹב
לָֽךְ:
ס
[ששי]
[יד]
לֹ֤א
תַסִּיג֙
גְּב֣וּל
רֵֽעֲךָ֔
אֲשֶׁ֥ר
גָּבְל֖וּ
רִאשֹׁנִ֑ים
בְּנַחֲלָֽתְךָ֙
אֲשֶׁ֣ר
תִּנְחַ֔ל
בָּאָ֕רֶץ
אֲשֶׁר֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
נֹתֵ֥ן
לְךָ֖
לְרִשְׁתָּֽהּ:
ס
[טו]
לֹֽא־יָקוּם֩
עֵ֨ד
אֶחָ֜ד
בְּאִ֗ישׁ
לְכָל־עָוֺן֙
וּלְכָל־חַטָּ֔את
בְּכָל־חֵ֖טְא
אֲשֶׁ֣ר
יֶחֱטָ֑א
עַל־פִּ֣י׀
שְׁנֵ֣י
עֵדִ֗ים
א֛וֹ
עַל־פִּ֥י
שְׁלֹשָֽׁה־עֵדִ֖ים
יָק֥וּם
דָּבָֽר:
[טז]
כִּֽי־יָק֥וּם
עֵד־חָמָ֖ס
בְּאִ֑ישׁ
לַעֲנ֥וֹת
בּ֖וֹ
סָרָֽה:
[יז]
וְעָמְד֧וּ
שְׁנֵֽי־הָאֲנָשִׁ֛ים
אֲשֶׁר־לָהֶ֥ם
הָרִ֖יב
לִפְנֵ֣י
יְהוָ֑ה
לִפְנֵ֤י
הַכֹּֽהֲנִים֙
וְהַשֹּׁ֣פְטִ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
יִהְי֖וּ
בַּיָּמִ֥ים
הָהֵֽם:
[יח]
וְדָרְשׁ֥וּ
הַשֹּׁפְטִ֖ים
הֵיטֵ֑ב
וְהִנֵּ֤ה
עֵֽד־שֶׁ֙קֶר֙
הָעֵ֔ד
שֶׁ֖קֶר
עָנָ֥ה
בְאָחִֽיו:
[יט]
וַעֲשִׂ֣יתֶם
ל֔וֹ
כַּאֲשֶׁ֥ר
זָמַ֖ם
לַעֲשׂ֣וֹת
לְאָחִ֑יו
וּבִעַרְתָּ֥
הָרָ֖ע
מִקִּרְבֶּֽךָ:
[כ]
וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים
יִשְׁמְע֣וּ
וְיִרָ֑אוּ
וְלֹא־יֹסִ֨פוּ
לַעֲשׂ֜וֹת
ע֗וֹד
כַּדָּבָ֥ר
הָרָ֛ע
הַזֶּ֖ה
בְּקִרְבֶּֽךָ:
[כא]
וְלֹ֥א
תָח֖וֹס
עֵינֶ֑ךָ
נֶ֣פֶשׁ
בְּנֶ֗פֶשׁ
עַ֤יִן
בְּעַ֙יִן֙
שֵׁ֣ן
בְּשֵׁ֔ן
יָ֥ד
בְּיָ֖ד
רֶ֥גֶל
בְּרָֽגֶל:
ס
פרק יט
(ג)
תכין
לך
הדרך
-
'מקלט'
'מקלט'
היה
כתוב
על
פרשת
דרכים
(ראה
תוס'
מכות
ג
,
ה).
ושלשת
את
גבול
ארצך
-
שיהא
מתחלת
הגבול
עד
עיר
הראשונה
של
מקלט
כשיעור
מהלך
שיש
ממנה
עד
השנייה
,
וכן
משניה
לשלישית
,
וכן
מן
השלישית
עד
הגבול
השיני
של
ארץ
ישראל
(ראה
מכות
ט
,
ב).
(ה)
ונדחה
ידו
-
כשבא
להפיל
הגרזן
על
העץ:
"ותתמריג
ידיה"
(ת"א)
-
לשון
ונשמטה
ידו
,
להפיל
מכת
הגרזן
על
העץ;
"כי
שמטו
הבקר"
(ש"ב
ו
,
ו)
תרגם
יונתן:
"ארי
מרגוהי
תוריא".
ונשל
הברזל
מן
העץ
-
יש
מרבותינו
אומרים
(ראה
מכות
ז
,
ב):
נשמט
הברזל
מקתו;
ויש
מהם
אומרים
(ראה
שם)
,
שישל
הברזל
חתיכה
מן
העץ
המתבקע
,
והיא
נתזה
והרגה.
(ו)
פן
ירדוף
גואל
הדם
-
לכך
אני
אומר
להכין
לך
הדרך
וערי
מקלט
רבים
(ראה
לעיל
,
ב
-
ג).
(ח)
ואם
ירחיב...
כאשר
נשבע
-
לתת
לך
ארץ
קיני
קניזי
וקדמוני
(ראה
בר'
טו
,
יט).
(ט)
ויספת
לך
עוד
שלש
-
הרי
תשע:
שלש
שבעבר
הירדן
(ראה
דב'
ד
,
מא
-
מג)
,
ושלש
שבארץ
כנען
(ראה
לעיל
,
א
-
ז)
ושלש
לעתיד
לבא
(ראה
ספ"ד
קפה).
(יא)
וכי
יהיה
איש
שונא
לרעהו
-
ועל
ידי
שנאתו
הוא
בא
לידי
'וארב
לו'.
מכאן
אמרו
(ראה
ספ"ד
קפו):
עבר
אדם
על
מצוה
קלה
,
סופו
לעבור
על
מצוה
חמורה;
לפי
שעבר
על
"לא
תשנא"
(וי'
יט
,
יז)
,
סופו
לבא
לידי
שפיכות
דמים.
לכך
נאמר
וכי
יהיה
איש
שונא
לרעהו
וגו';
שהיה
לו
לכתוב
'וכי
יקום
איש
וארב
לרעהו
והכהו
נפש'.
(יג)
לא
תחוס
עינך
-
שלא
תאמר:
הראשון
כבר
נהרג
,
מה
אנו
הורגים
את
זה
,
ונמצאו
שני
ישראל
הרוגים?!
(ראה
ספ"ד
קפז).
(יד)
לא
תסיג
גבול
-
לשון
"נסוגו
אחור"
(יש'
מב
,
יז):
שמחזיר
סימן
חלוקת
הקרקע
לאחור
לתוך
שדה
חבירו
למען
הרחיב
את
שלו.
והלא
כבר
נאמר
"לא
תגזל"
(וי'
יט
,
יג)
,
מה
תלמוד
לומר
לא
תסיג?
-
לימד
על
העוקר
תחום
חבירו
שעובר
בשני
'לאוין'.
יכול
אף
בחוצה
לארץ?
תלמוד
לומר:
בנחלתך
אשר
תנחל
וגו'
-
בארץ
ישראל
עובר
בשני
'לאוין';
בחוצה
לארץ
אינו
עובר
אלא
משום
"לא
תגזל"
(ראה
ספ"ד
קפח).
(טו)
עד
אחד
-
זה
'בנה
אב':
כל
'עד'
שבתורה
-
שנַים
,
אלא
אם
כן
פרט
לך
הכתוב
בו
'אחד'
(ראה
סנה'
ל
,
א).
לכל
עון
ולכל
חטאת
-
להיות
חבירו
נענש
על
עדותו
לא
עונש
גוף
ולא
עונש
ממון;
אבל
קם
הוא
לשבועה:
אמר
לחבירו:
תן
לי
מנֶה
שהלויתיך!
אמר
לו:
אין
לך
בידי
כלום
,
ועד
אחד
מעידו
[שיש
לו]
,
שחייב
לישבע
(ראה
שבועות
מ
,
א).
על
פי
שנים
עדים
-
ולא
שיכתבו
עדותן
באגרת
וישלחו
לבית
דין
,
ולא
שיעמוד
תורגמן
בין
העדים
ובין
הדיינין
(ראה
ספ"ד
קפח).
(טז)
לענות
בו
סרה
-
דבר
שאינו
,
שהוסר
העד
הזה
מכל
העדות
הזו;
כיצד?
שאמרו
להם:
והלא
עמנו
הייתם
אותו
היום
במקום
פלוני!
(ראה
מכות
ה
,
א).
(יז)
ועמדו
שני
האנשים
-
בעדים
הכתוב
מדבר;
ולימד
שאין
עדות
בנשים
,
ולימד
שצריכין
להעיד
עדותן
מעומד
(ראה
שבועות
ל
,
א
-
ב).
אשר
להם
הריב
-
אילו
בעלי
הדין
(ראה
שם
,
א).
לפני
יי'
-
יהי
דומה
להם
כאילו
עומדין
לפני
המקום
,
שנאמר
"בקרב
אלהים
ישפט"
(תה'
פב
,
א).
אשר
יהיה
(בנוסחנו:
יהיו)
בימים
ההם
-
יפתח
בדורו
כשמואל
בדורו
,
צריך
אתה
לנהוג
בו
כבוד
(ראה
ר"ה
כה
,
ב).
(יח)
והנה
עד
שקר
העד
-
כל
מקום
שנאמר
'עד'
,
בשנַים
הכתוב
מדבר
(ראה
סוטה
לא
,
ב).
ודרשו...
היטב
-
על
פי
המזימין
אותם
,
ובודקין
וחוקרין
את
הבאים
להזימן
בדרישה
וחקירה.
(יט)
כאשר
זמם
-
ולא
'כאשר
עשה';
מכאן
אמרו
(מכות
ה
,
ב):
הרגוּ
-
אין
נהרגין.
לעשות
לאחיו
-
מה
תלמוד
לומר
לאחִיו?
לימד
על
זוממי
בת
כהן
נשואה
,
שאינה
בשריפה
אלא
במיתת
הבועל
,
שהיא
בחנק
,
שנאמר
"באש
תשרף"
(וי'
כא
,
ט)
-
היא
ולא
בועלה;
לכך
נאמר
כאן
'לאחיו'
-
כאשר
זמם
לעשות
לאחיו
ולא
'כאשר
זמם
לעשות
לאחותו'
(ראה
סנה'
נא
,
ב).
אבל
בכל
שאר
מיתות
השוה
הכתוב
אשה
לאיש
(ראה
קידושין
לה
,
ב)
,
וזוממי
אשה
נהרגין
כזוממי
איש;
כגון
שהעידוה
שהרגה
את
הנפש
[או]
שחללה
שבת
,
נהרגין
במיתתה.
שלא
מיעט
כאן
'אחותו'
אלא
במקום
שיש
לקיים
בהם
הזמה
כמיתת
הבועל.
(כ)
ישמעו
ויראו
-
מכאן
שצריכין
הכרזה:
איש
פלוני
ופלוני
נהרגין
על
שהוזמו
בבית
דין
(ראה
סנה'
פט
,
א).
(כא)
עין
בעין
-
ממון
(ראה
ב"ק
פד
,
א):
עין
בעין
,
שן
בשן
וגו'.