פרק יט
[א]
כִּֽי־יַכְרִ֞ית
יְהוָ֤ה
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
אֶת־הַגּוֹיִ֔ם
אֲשֶׁר֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
נֹתֵ֥ן
לְךָ֖
אֶת־אַרְצָ֑ם
וִירִשְׁתָּ֕ם
וְיָשַׁבְתָּ֥
בְעָרֵיהֶ֖ם
וּבְבָתֵּיהֶֽם:
[ב]
שָׁל֥וֹשׁ
עָרִ֖ים
תַּבְדִּ֣יל
לָ֑ךְ
בְּת֣וֹךְ
אַרְצְךָ֔
אֲשֶׁר֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
נֹתֵ֥ן
לְךָ֖
לְרִשְׁתָּֽהּ:
[ג]
תָּכִ֣ין
לְךָ֘
הַדֶּרֶךְ֒
וְשִׁלַּשְׁתָּ֙
אֶת־גְּב֣וּל
אַרְצְךָ֔
אֲשֶׁ֥ר
יַנְחִֽילְךָ֖
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
וְהָיָ֕ה
לָנ֥וּס
שָׁ֖מָּה
כָּל־רֹצֵֽחַ:
[ד]
וְזֶה֙
דְּבַ֣ר
הָרֹצֵ֔חַ
אֲשֶׁר־יָנ֥וּס
שָׁ֖מָּה
וָחָ֑י
אֲשֶׁ֨ר
יַכֶּ֤ה
אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙
בִּבְלִי־דַ֔עַת
וְה֛וּא
לֹא־שֹׂנֵ֥א
ל֖וֹ
מִתְּמֹ֥ל
שִׁלְשֹֽׁם:
[ה]
וַאֲשֶׁר֩
יָבֹ֨א
אֶת־רֵעֵ֥הוּ
בַיַּעַר֘
לַחְטֹ֣ב
עֵצִים֒
וְנִדְּחָ֨ה
יָד֤וֹ
בַגַּרְזֶן֙
לִכְרֹ֣ת
הָעֵ֔ץ
וְנָשַׁ֤ל
הַבַּרְזֶל֙
מִן־הָעֵ֔ץ
וּמָצָ֥א
אֶת־רֵעֵ֖הוּ
וָמֵ֑ת
ה֗וּא
יָנ֛וּס
אֶל־אַחַ֥ת
הֶעָרִים־הָאֵ֖לֶּה
וָחָֽי:
[ו]
פֶּן־יִרְדֹּף֩
גֹּאֵ֨ל
הַדָּ֜ם
אַחֲרֵ֣י
הָרֹצֵ֗חַ
כִּי־יֵחַם֘
לְבָבוֹ֒
וְהִשִּׂיג֛וֹ
כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה
הַדֶּ֖רֶךְ
וְהִכָּ֣הוּ
נָ֑פֶשׁ
וְלוֹ֙
אֵ֣ין
מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת
כִּ֠י
לֹ֣א
שֹׂנֵ֥א
ה֛וּא
ל֖וֹ
מִתְּמ֥וֹל
שִׁלְשֽׁוֹם:
[ז]
עַל־כֵּ֛ן
אָנֹכִ֥י
מְצַוְּךָ֖
לֵאמֹ֑ר
שָׁלֹ֥שׁ
עָרִ֖ים
תַּבְדִּ֥יל
לָֽךְ:
[ח]
וְאִם־יַרְחִ֞יב
יְהוָ֤ה
אֱלֹהֶ֙יךָ֙
אֶת־גְּבֻ֣לְךָ֔
כַּאֲשֶׁ֥ר
נִשְׁבַּ֖ע
לַאֲבֹתֶ֑יךָ
וְנָ֤תַן
לְךָ֙
אֶת־כָּל־הָאָ֔רֶץ
אֲשֶׁ֥ר
דִּבֶּ֖ר
לָתֵ֥ת
לַאֲבֹתֶֽיךָ:
[ט]
כִּֽי־תִשְׁמֹר֩
אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֨ה
הַזֹּ֜את
לַעֲשֹׂתָ֗הּ
אֲשֶׁ֨ר
אָנֹכִ֣י
מְצַוְּךָ֘
הַיּוֹם֒
לְאַהֲבָ֞ה
אֶת־יְהוָ֧ה
אֱלֹהֶ֛יךָ
וְלָלֶ֥כֶת
בִּדְרָכָ֖יו
כָּל־הַיָּמִ֑ים
וְיָסַפְתָּ֨
לְךָ֥
עוֹד֙
שָׁלֹ֣שׁ
עָרִ֔ים
עַ֖ל
הַשָּׁלֹ֥שׁ
הָאֵֽלֶּה:
[י]
וְלֹ֤א
יִשָּׁפֵךְ֙
דָּ֣ם
נָקִ֔י
בְּקֶ֣רֶב
אַרְצְךָ֔
אֲשֶׁר֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
נֹתֵ֥ן
לְךָ֖
נַחֲלָ֑ה
וְהָיָ֥ה
עָלֶ֖יךָ
דָּמִֽים:
פ
[יא]
וְכִֽי־יִהְיֶ֥ה
אִישׁ֙
שֹׂנֵ֣א
לְרֵעֵ֔הוּ
וְאָ֤רַב
לוֹ֙
וְקָ֣ם
עָלָ֔יו
וְהִכָּ֥הוּ
נֶ֖פֶשׁ
וָמֵ֑ת
וְנָ֕ס
אֶל־אַחַ֖ת
הֶעָרִ֥ים
הָאֵֽל:
[יב]
וְשָֽׁלְחוּ֙
זִקְנֵ֣י
עִיר֔וֹ
וְלָקְח֥וּ
אֹת֖וֹ
מִשָּׁ֑ם
וְנָתְנ֣וּ
אֹת֗וֹ
בְּיַ֛ד
גֹּאֵ֥ל
הַדָּ֖ם
וָמֵֽת:
[יג]
לֹא־תָח֥וֹס
עֵינְךָ֖
עָלָ֑יו
וּבִעַרְתָּ֧
דַֽם־הַנָּקִ֛י
מִיִּשְׂרָאֵ֖ל
וְט֥וֹב
לָֽךְ:
ס
[ששי]
[יד]
לֹ֤א
תַסִּיג֙
גְּב֣וּל
רֵֽעֲךָ֔
אֲשֶׁ֥ר
גָּבְל֖וּ
רִאשֹׁנִ֑ים
בְּנַחֲלָֽתְךָ֙
אֲשֶׁ֣ר
תִּנְחַ֔ל
בָּאָ֕רֶץ
אֲשֶׁר֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
נֹתֵ֥ן
לְךָ֖
לְרִשְׁתָּֽהּ:
ס
[טו]
לֹֽא־יָקוּם֩
עֵ֨ד
אֶחָ֜ד
בְּאִ֗ישׁ
לְכָל־עָוֺן֙
וּלְכָל־חַטָּ֔את
בְּכָל־חֵ֖טְא
אֲשֶׁ֣ר
יֶחֱטָ֑א
עַל־פִּ֣י׀
שְׁנֵ֣י
עֵדִ֗ים
א֛וֹ
עַל־פִּ֥י
שְׁלֹשָֽׁה־עֵדִ֖ים
יָק֥וּם
דָּבָֽר:
[טז]
כִּֽי־יָק֥וּם
עֵד־חָמָ֖ס
בְּאִ֑ישׁ
לַעֲנ֥וֹת
בּ֖וֹ
סָרָֽה:
[יז]
וְעָמְד֧וּ
שְׁנֵֽי־הָאֲנָשִׁ֛ים
אֲשֶׁר־לָהֶ֥ם
הָרִ֖יב
לִפְנֵ֣י
יְהוָ֑ה
לִפְנֵ֤י
הַכֹּֽהֲנִים֙
וְהַשֹּׁ֣פְטִ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
יִהְי֖וּ
בַּיָּמִ֥ים
הָהֵֽם:
[יח]
וְדָרְשׁ֥וּ
הַשֹּׁפְטִ֖ים
הֵיטֵ֑ב
וְהִנֵּ֤ה
עֵֽד־שֶׁ֙קֶר֙
הָעֵ֔ד
שֶׁ֖קֶר
עָנָ֥ה
בְאָחִֽיו:
[יט]
וַעֲשִׂ֣יתֶם
ל֔וֹ
כַּאֲשֶׁ֥ר
זָמַ֖ם
לַעֲשׂ֣וֹת
לְאָחִ֑יו
וּבִעַרְתָּ֥
הָרָ֖ע
מִקִּרְבֶּֽךָ:
[כ]
וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים
יִשְׁמְע֣וּ
וְיִרָ֑אוּ
וְלֹא־יֹסִ֨פוּ
לַעֲשׂ֜וֹת
ע֗וֹד
כַּדָּבָ֥ר
הָרָ֛ע
הַזֶּ֖ה
בְּקִרְבֶּֽךָ:
[כא]
וְלֹ֥א
תָח֖וֹס
עֵינֶ֑ךָ
נֶ֣פֶשׁ
בְּנֶ֗פֶשׁ
עַ֤יִן
בְּעַ֙יִן֙
שֵׁ֣ן
בְּשֵׁ֔ן
יָ֥ד
בְּיָ֖ד
רֶ֥גֶל
בְּרָֽגֶל:
ס
פרק יט
(ג)
תכין
לך
הדרך
-
להיות
הערים
במקום
שיהא
דרכו
מוכנת
ומיושבת.
ושלשת
-
תחלוק
הארץ
לשלש
,
או:
תשים
בשלישית
הארץ.
(ה)
את
רעהו
-
עִם;
וכן
רבים.
ונדחה
-
מבניין
'נפעל'.
[והקל:
"נדחי
ישראל
יכנס"
(תה'
קמז
,
ב).]
בגרזן
-
ברזל
שיכרתו
בו
העץ;
ומגזרתו
"נגרזתי"
(תה'
לא
,
כג).
ונשל
הברזל
-
כמו
"ונסע"
(במ'
ב
,
יז)
,
מגזרת
"כי
ישל
זיתיך"
(דב'
כח
,
מ);
רק
זה
נשל
-
פועל
עומד
,
"ונשל
גוים
רבים"
(דב'
ז
,
א)
-
פועל
יוצא.
וכן
"קול
גדול
ולא
יסף"
(דב'
ה
,
יט)
עם
"יסף
יי'
יגון"
(יר'
מה
,
ג)
,
על
דעת
מדקדק;
כי
על
דעתי
שניהם
יוצאים.
(ו)
והכהו
נפש
-
דרך
קצרה:
והכהו
מכת
נפש:
במקום
שתצא
נפשו.
(ח)
ואם
ירחיב
יי'
אלהיך
-
אם
ישמרו
כל
התורה.
על
כן
כתוב
"כי
תשמור
את
כל
המצוה
הזאת"
(להלן
,
ט)
,
והיא
"שלש
ערים"
(לעיל
,
ב).
(ט)
וללכת
בדרכיו
-
כל
המצות.
כל
הימים
-
בלי
הפסק
ביניהם.
(יד)
לא
תסיג
גבול
רעך.
תסיג
-
ידוע;
וכן
"אל
תסג
גבול
עולם"
(מש'
כב
,
כח);
והוא
קרוב
מהשחית
אשר
גבלו
ראשונים
-
שחלקו
הארץ.
ונסמכה
זאת
הפרשה
,
כי
על
יד
הסג
גבול
יבואו
לידי
ריב
ומכות
ורציחה
,
על
כן
כתוב
אחרי
זאת:
"נפש
בנפש
עין
בעין"
(פס'
כא).
והטוען
שחבירו
הסיג
גבולו
,
יביא
עדים;
על
כן
(טו)
לא
יקום
עד
אחד
באיש
-
בין
לרוצח
בין
למכה
בין
למסיג
בין
כל
דבר
,
רק
על
פי
שני
עדים
-
דרך
קצרה
,
כי
במקום
אחר:
"שנים"
(דב'
יז
,
ו).
(טז)
לענות
בו
סרה
-
כמו
עבודה
זרה.
(יח)
ענה
-
כמו
'העיד'.
גם
כן
במכות
ובעונש.
(כא)
וטעם
לא
תחוס
עינך
-
על
עד
שקר.