מאגר הכתר דברים פרק יט עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יט
(א) וישבתה (לפנינו: וישבת) בעריהם ובבתיהם - זאת המצוה נמי (ראה דב' יז , יד ופירושו שם) אחר ירושה וישיבה. (ג) ושלשת את גבול ארצך - שתהיינה משולשות (ראה יל"ש תורה תשפז). וכבר פירשתי (במ' לה , ו) 'מה שנא' שאמרו רבותינו (ראה מכות י , א): מאי שנא מהאי גיסא דמרחקי? משום דבשכם שכיחי רוצחים , והקדוש ברוך הוא מזמין להם שוגגין. (ד) וזה דבר הרוצח - שהרוצח מדבר על ידי עצמו אל גואל הדם לאמר (ראה מכות ט , ב): שוגג הייתי. ורבותינו דרשו נמי (ראה שם יב , ב) , שאם באים אנשי העיר מקלט לכבדו , אומר להם: רוצח אני; ואם אומרים: אע"פ כן! - יקבל. ועיר שרובה רוצחים אינה קולטת , שנאמר: וזה דבר הרוצח (ראה שם י , ב) - לא שהשוו דבריהם לדבריו. וחי (ראה שם , א) - עביד ליה חיותא: שאין עושין אותם לא טירים גדולים - שלא יהא רגלו של גואל הדם מצוי שם , ולא כפרים קטנים - שלא יקחנו בחזקה , אלא עיירות בינוניות. אין מפשילין לתוכן חבלים. ואם תלמיד הוא - מַגלים רבו עמו , ואם רב - מַגלים ישיבתו עמו , דתורה חיותא היא. בבלי דעת - פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם (ראה שם ז , ב). (ה) ונשל הברזל מן העץ - שיצא הברזל מִקתו. אבל אם מן העץ המתבקע (ראה משנה מכות ב , א) - הוה ליה 'כח כחו' (ראה מכות ח , א) , ופטור. ואיכא למאן דאמר (?): מן העץ - המתבקע , כל שכן הברזל מקתו. ומצא את רעהו - פרט לממציא את עצמו (ראה שם). (ו) ולו אין משפט מות - לרוצח , כי בשוגג הכהו. ואיכא למאן דאמר (ראה מכות י , ב): בגואל הדם הכתוב מדבר; כלומר: יש לירא שמא יהרגנו , שהרי אין ירא כלום אם יהרוג , שאין לו משפט מות , כי גואל הדם הוא. כי לא שונא הוא לו - דברי הכל: ברוצח הכתוב מדבר (ראה שם). (ח) כי ירחיב יי' - עתה מפרש למתי יעשה השלש ערים שאומר לך עכשיו (ראה להלן , ט). (ט) כי תשמור את כל המצוה - כי בכך תלוי הדבר. על השלש האלה - שהבדלתי (ראה דב' ד , מא). ורבותינו דרשו (ראה ספ"ד קפה) שלעתיד הוא מדבר , שיהיו תשע , ועל השלש האלה - אשָלֹש שבארץ ישראל קאי; לבד אותם שבעבר הירדן שהבדיל משה (ראה דב' שם). (י) והיה עליך דמים - אם לא תתקן המקלט. (יד) לא תשיג (בנוסחנו: תסיג) גבול רעיך (לפנינו: רעך) - שלא תשיג לגבול רעיך אשר מעבר הלז. כגון שני אַלָמים ועני אחד ביניהם: זה דוחקו מכאן וזה דוחקו מכאן , ומוציאים העני מביניהם. ובא לומר , שלא תטול משלו כלום כדי להשיג; וכן אמר ישעיה: "הוי מגיעי בית בבית" (ה , ח). (טו) לא יקום עד אחד באיש - בממון ובמכות הכתוב מדבר; אבל קם הוא לשבועה (ראה ספ"ד קפח). ולעיל דבר בדיני נפשות , כדכתיב "לא יומת על פי עד אחד" (דב' יז , ו). על פי שנים (בנוסחנו: שני) עדים - על פיהם ולא על פי כתבם (ראה ספ"ד קפח) , שיכתוב עדותו בשטר. אבל כששניהם כותבים שטר אחד ומכוּוָנין דבריהם - כמו שנחקרה עדותן בבית דין דמי. וכן אמרו רבותינו (ראה גיטין ג , א): עדים החתומים על השטר - כמי שנחקרה עדותן בבית דין. וכן כתיב בירמיה "וכתוב בספר וחתום והעד עדים" (לב , מד). (טז) לענות בו סרה - שתסרה גופו של עדות (ראה מכות ה , א); שיאמרו המזימים: והלא במקום פלוני עמנו הייתם; ולא מן ההורג ומן הנהרג. ומיהו הוא ניצול בכך , אם אמרו: ההורג , או הנהרג , היה עמנו במקום פלוני. אבל העדים אינם נהרגים , אלא הוי בהכחשה; ואינם נהרגים עד שיזומו כולם (ראה מכות ה , ב). (יז) ועמדו שני האנשים - מצוה בנידונים שיעמדו , שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. ומיהו העדים ודאי בעמידה , דבדידהו משתעי קרא (ראה ספ"ד קצ). אשר להם הריב - אילו בעלי דינים. (יט) ועשיתם לו כאשר זמם - ולא 'כאשר עשה'; שאם הרגו - אין נהרגין (ראה מכות ה , ב). ואם תאמר: לא כל דכן הוא: לא נהרגו - נהרגין , הרגו לא כל שכן?! - אין עונשין מן הדין (ראה שם). אם תאמר (ראה משנה מכות א , ו): מהו 'נפש' 'נפש' (ראה להלן , כא)? - לומר שאין נהרגין עד שיגמר הדין על פיהם , שהגיע על פיהם ליטול הנפש. שאם באים המזימים קודם שנגמר הדין , אין דין להרגם , שהרי רוב הנידונים ניצולים , שבית דין מהפכין בזכותם; ולאחר שנהרג - שמא הקרובים שכרום לנקום קרוב , או אוהבם אותו נהרג. אבל לאחר גמר דין הרי הוא כנהרג , שאם היה לו זכות , בבית דין מצאוהו. ואין הקרובים מביאין מזימין , דְעַד שיבאו מזימים - דאיכא למיחש לזוממי זוממים - יביאו מכחישין להציל הנידון , ולא יראו כלום. אבל לאחר שנהרג לא יועילו מכחישין. וכי תימא (ראה סנה' כז , א): מאי חזית דסמכת אהני , סמוך אהני?! ואמרו רבותינו: חידוש הוא. ונראה , לכך סמכה תורה אהני , כדי שתהא אימת ההזמה על העדים , ולא יהיה קל עליהם להעיד עדות שקר. כל כך דיקדקה התורה על אמיתת הדין. ובעדי ממון - אם שילם הממון והוזמו , יחזיר לו המקבל את הממון , והם פטורים. ואם לא שילם ונגמר הדין (ראה משנה מכות א , ג) - ישלמו בין כולם הממון , דמשלשים בממון , דחזי לאיצטרופי (ע"פ גיטין כ , א; ראה מכות ה , א); אבל אין משלשין במכות , דלא חזו לאיצטרופי , אלא כל אחד ואחד לוקה. לעשות לאחיו - (ראה סנה' נא , ב:) ואם העידו על איש ואשה שחטאו יחד בזימה , ואינם דינם שוה , כגון בת כהן - שהיא בשריפה ובועלה בחנק , או , למאן דאמר ארוסה בשריפה (ראה סנה' נא , א) - היא בשריפה ובועלה בסקילה - ידונו הזוממים במיתה הכתובה באחיו , ולא במיתה הראויה לאחותו; דאי בדידיה חדית רחמנא (ע"פ כתובות מה , א) , בעדים לא חדית. והא ליכא למימר שאם העידו על אשה שאין נהרגין , דהא השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה (ראה קידושין לה , א). (כ) ולא יוסיפו לעשות - איכא למאן דאמר (ראה מכות ב , ב) , שזו אזהרה לעדים זוממין , ואיכא למאן דאמר (שם): מ"לא תענה" (שמ' כ , יג).