מאגר הכתר דברים פרק יט עם פירוש רש"י

פרק יט
[א] כִּֽי־יַכְרִ֞ית יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ אֶת־אַרְצָ֑ם וִירִשְׁתָּ֕ם וְיָשַׁבְתָּ֥ בְעָרֵיהֶ֖ם וּבְבָתֵּיהֶֽם:
[ב] שָׁל֥וֹשׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֣יל לָ֑ךְ בְּת֣וֹךְ אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לְרִשְׁתָּֽהּ:
[ג] תָּכִ֣ין לְךָ֘ הַדֶּרֶךְ֒ וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ אֶת־גְּב֣וּל אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר יַנְחִֽילְךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיָ֕ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה כָּל־רֹצֵֽחַ:
[ד] וְזֶה֙ דְּבַ֣ר הָרֹצֵ֔חַ אֲשֶׁר־יָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וָחָ֑י אֲשֶׁ֨ר יַכֶּ֤ה אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֥ל שִׁלְשֹֽׁם:
[ה] וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘ לַחְטֹ֣ב עֵצִים֒ וְנִדְּחָ֨ה יָד֤וֹ בַגַּרְזֶן֙ לִכְרֹ֣ת הָעֵ֔ץ וְנָשַׁ֤ל הַבַּרְזֶל֙ מִן־הָעֵ֔ץ וּמָצָ֥א אֶת־רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת ה֗וּא יָנ֛וּס אֶל־אַחַ֥ת הֶעָרִים־הָאֵ֖לֶּה וָחָֽי:
[ו] פֶּן־יִרְדֹּף֩ גֹּאֵ֨ל הַדָּ֜ם אַחֲרֵ֣י הָרֹצֵ֗חַ כִּי־יֵחַם֘ לְבָבוֹ֒ וְהִשִּׂיג֛וֹ כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ וְהִכָּ֣הוּ נָ֑פֶשׁ וְלוֹ֙ אֵ֣ין מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם:
[ז] עַל־כֵּ֛ן אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר שָׁלֹ֥שׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֥יל לָֽךְ:
[ח] וְאִם־יַרְחִ֞יב יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת־גְּבֻ֣לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶ֑יךָ וְנָ֤תַן לְךָ֙ אֶת־כָּל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לָתֵ֥ת לַאֲבֹתֶֽיךָ:
[ט] כִּֽי־תִשְׁמֹר֩ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֨ה הַזֹּ֜את לַעֲשֹׂתָ֗הּ אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ וְלָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו כָּל־הַיָּמִ֑ים וְיָסַפְתָּ֨ לְךָ֥ עוֹד֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים עַ֖ל הַשָּׁלֹ֥שׁ הָאֵֽלֶּה:
[י] וְלֹ֤א יִשָּׁפֵךְ֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֣רֶב אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וְהָיָ֥ה עָלֶ֖יךָ דָּמִֽים: פ
[יא] וְכִֽי־יִהְיֶ֥ה אִישׁ֙ שֹׂנֵ֣א לְרֵעֵ֔הוּ וְאָ֤רַב לוֹ֙ וְקָ֣ם עָלָ֔יו וְהִכָּ֥הוּ נֶ֖פֶשׁ וָמֵ֑ת וְנָ֕ס אֶל־אַחַ֖ת הֶעָרִ֥ים הָאֵֽל:
[יב] וְשָֽׁלְחוּ֙ זִקְנֵ֣י עִיר֔וֹ וְלָקְח֥וּ אֹת֖וֹ מִשָּׁ֑ם וְנָתְנ֣וּ אֹת֗וֹ בְּיַ֛ד גֹּאֵ֥ל הַדָּ֖ם וָמֵֽת:
[יג] לֹא־תָח֥וֹס עֵינְךָ֖ עָלָ֑יו וּבִעַרְתָּ֧ דַֽם־הַנָּקִ֛י מִיִּשְׂרָאֵ֖ל וְט֥וֹב לָֽךְ: ס
[ששי] [יד] לֹ֤א תַסִּיג֙ גְּב֣וּל רֵֽעֲךָ֔ אֲשֶׁ֥ר גָּבְל֖וּ רִאשֹׁנִ֑ים בְּנַחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּנְחַ֔ל בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לְרִשְׁתָּֽהּ: ס
[טו] לֹֽא־יָקוּם֩ עֵ֨ד אֶחָ֜ד בְּאִ֗ישׁ לְכָל־עָוֺן֙ וּלְכָל־חַטָּ֔את בְּכָל־חֵ֖טְא אֲשֶׁ֣ר יֶחֱטָ֑א עַל־פִּ֣י׀ שְׁנֵ֣י עֵדִ֗ים א֛וֹ עַל־פִּ֥י שְׁלֹשָֽׁה־עֵדִ֖ים יָק֥וּם דָּבָֽר:
[טז] כִּֽי־יָק֥וּם עֵד־חָמָ֖ס בְּאִ֑ישׁ לַעֲנ֥וֹת בּ֖וֹ סָרָֽה:
[יז] וְעָמְד֧וּ שְׁנֵֽי־הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִהְי֖וּ בַּיָּמִ֥ים הָהֵֽם:
[יח] וְדָרְשׁ֥וּ הַשֹּׁפְטִ֖ים הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה עֵֽד־שֶׁ֙קֶר֙ הָעֵ֔ד שֶׁ֖קֶר עָנָ֥ה בְאָחִֽיו:
[יט] וַעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר זָמַ֖ם לַעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו וּבִעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ:
[כ] וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹא־יֹסִ֨פוּ לַעֲשׂ֜וֹת ע֗וֹד כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ:
[כא] וְלֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶ֑ךָ נֶ֣פֶשׁ בְּנֶ֗פֶשׁ עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ שֵׁ֣ן בְּשֵׁ֔ן יָ֥ד בְּיָ֖ד רֶ֥גֶל בְּרָֽגֶל: ס

פרק יט
(ג) תכין לך הדרך - 'מקלט' 'מקלט' היה כתוב על פרשת דרכים (ראה תוס' מכות ג , ה). ושלשת את גבול ארצך - שיהא מתחלת הגבול עד עיר הראשונה של מקלט כשיעור מהלך שיש ממנה עד השנייה , וכן משניה לשלישית , וכן מן השלישית עד הגבול השיני של ארץ ישראל (ראה מכות ט , ב). (ה) ונדחה ידו - כשבא להפיל הגרזן על העץ: "ותתמריג ידיה" (ת"א) - לשון ונשמטה ידו , להפיל מכת הגרזן על העץ; "כי שמטו הבקר" (ש"ב ו , ו) תרגם יונתן: "ארי מרגוהי תוריא". ונשל הברזל מן העץ - יש מרבותינו אומרים (ראה מכות ז , ב): נשמט הברזל מקתו; ויש מהם אומרים (ראה שם) , שישל הברזל חתיכה מן העץ המתבקע , והיא נתזה והרגה. (ו) פן ירדוף גואל הדם - לכך אני אומר להכין לך הדרך וערי מקלט רבים (ראה לעיל , ב - ג). (ח) ואם ירחיב... כאשר נשבע - לתת לך ארץ קיני קניזי וקדמוני (ראה בר' טו , יט). (ט) ויספת לך עוד שלש - הרי תשע: שלש שבעבר הירדן (ראה דב' ד , מא - מג) , ושלש שבארץ כנען (ראה לעיל , א - ז) ושלש לעתיד לבא (ראה ספ"ד קפה). (יא) וכי יהיה איש שונא לרעהו - ועל ידי שנאתו הוא בא לידי 'וארב לו'. מכאן אמרו (ראה ספ"ד קפו): עבר אדם על מצוה קלה , סופו לעבור על מצוה חמורה; לפי שעבר על "לא תשנא" (וי' יט , יז) , סופו לבא לידי שפיכות דמים. לכך נאמר וכי יהיה איש שונא לרעהו וגו'; שהיה לו לכתוב 'וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש'. (יג) לא תחוס עינך - שלא תאמר: הראשון כבר נהרג , מה אנו הורגים את זה , ונמצאו שני ישראל הרוגים?! (ראה ספ"ד קפז). (יד) לא תסיג גבול - לשון "נסוגו אחור" (יש' מב , יז): שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חבירו למען הרחיב את שלו. והלא כבר נאמר "לא תגזל" (וי' יט , יג) , מה תלמוד לומר לא תסיג? - לימד על העוקר תחום חבירו שעובר בשני 'לאוין'. יכול אף בחוצה לארץ? תלמוד לומר: בנחלתך אשר תנחל וגו' - בארץ ישראל עובר בשני 'לאוין'; בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום "לא תגזל" (ראה ספ"ד קפח). (טו) עד אחד - זה 'בנה אב': כל 'עד' שבתורה - שנַים , אלא אם כן פרט לך הכתוב בו 'אחד' (ראה סנה' ל , א). לכל עון ולכל חטאת - להיות חבירו נענש על עדותו לא עונש גוף ולא עונש ממון; אבל קם הוא לשבועה: אמר לחבירו: תן לי מנֶה שהלויתיך! אמר לו: אין לך בידי כלום , ועד אחד מעידו [שיש לו] , שחייב לישבע (ראה שבועות מ , א). על פי שנים עדים - ולא שיכתבו עדותן באגרת וישלחו לבית דין , ולא שיעמוד תורגמן בין העדים ובין הדיינין (ראה ספ"ד קפח). (טז) לענות בו סרה - דבר שאינו , שהוסר העד הזה מכל העדות הזו; כיצד? שאמרו להם: והלא עמנו הייתם אותו היום במקום פלוני! (ראה מכות ה , א). (יז) ועמדו שני האנשים - בעדים הכתוב מדבר; ולימד שאין עדות בנשים , ולימד שצריכין להעיד עדותן מעומד (ראה שבועות ל , א - ב). אשר להם הריב - אילו בעלי הדין (ראה שם , א). לפני יי' - יהי דומה להם כאילו עומדין לפני המקום , שנאמר "בקרב אלהים ישפט" (תה' פב , א). אשר יהיה (בנוסחנו: יהיו) בימים ההם - יפתח בדורו כשמואל בדורו , צריך אתה לנהוג בו כבוד (ראה ר"ה כה , ב). (יח) והנה עד שקר העד - כל מקום שנאמר 'עד' , בשנַים הכתוב מדבר (ראה סוטה לא , ב). ודרשו... היטב - על פי המזימין אותם , ובודקין וחוקרין את הבאים להזימן בדרישה וחקירה. (יט) כאשר זמם - ולא 'כאשר עשה'; מכאן אמרו (מכות ה , ב): הרגוּ - אין נהרגין. לעשות לאחיו - מה תלמוד לומר לאחִיו? לימד על זוממי בת כהן נשואה , שאינה בשריפה אלא במיתת הבועל , שהיא בחנק , שנאמר "באש תשרף" (וי' כא , ט) - היא ולא בועלה; לכך נאמר כאן 'לאחיו' - כאשר זמם לעשות לאחיו ולא 'כאשר זמם לעשות לאחותו' (ראה סנה' נא , ב). אבל בכל שאר מיתות השוה הכתוב אשה לאיש (ראה קידושין לה , ב) , וזוממי אשה נהרגין כזוממי איש; כגון שהעידוה שהרגה את הנפש [או] שחללה שבת , נהרגין במיתתה. שלא מיעט כאן 'אחותו' אלא במקום שיש לקיים בהם הזמה כמיתת הבועל. (כ) ישמעו ויראו - מכאן שצריכין הכרזה: איש פלוני ופלוני נהרגין על שהוזמו בבית דין (ראה סנה' פט , א). (כא) עין בעין - ממון (ראה ב"ק פד , א): עין בעין , שן בשן וגו'.