מאגר הכתר דברים פרק כ עם פירוש רלב"ג

פרק כ
(חלק שלישי:) "כי תצא למלחמה על אויביך" וגו' (כ , א) עד סוף הפרשה (דב' כא , ט). (א) כי תצא למלחמה וגו' - הזהיר מלירוא מהאויבים , ואע"פ שהם עם רב מישראל ויש להם סוס ורכב , כי ראוי להם לבטוח בשם יתעלה אשר אין מעצור לו להושיע ברב או במעט (ע"פ ש"א יד , ו). ויעיד על זה , שכבר העלנו מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה (ע"פ שמ' לב , יא) , עם היות ישראל אז בתכלית החולשה; ולא בחרב ולא בחנית הושיעם השם יתעלה. והנה הזהיר מלירוא מהם , כי עם שזה הוא ממעוט הבטחון בשם יתעלה , הנה הוא דרך אל שינוצחו ישראל. (ב-ג) והיה כקרבכם אל המלחמה - הנה יתבאר שזה הדבור יהיה בִּקְרֹב ישראל אל המלחמה , והוא ברצותם לערוך מערכות המלחמה , כי אז הם בתכלית הקורבה למלחמה. וכבר יתבאר זה עוד מהדברים הבאים אחר זה. ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם - מגיד שהכהן המיוחד לזה ידבר אז אל העם בכללות אלו הדברים הנזכרים פה. ואמר אליהם - מגיד שאַחֵר אומר אליהם אלו הדברים הנזכרים בכאן תחלה. ולפי שהם נאמרים להמון רב , הנה יחוייב שיהיה זה המאמר בקול רם , באופן שיהיה המאמר אליהם. וכן אמר בפרשת 'כי תבא': "וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם" (דב' כז , יד). ואמנם צוה שיהיה זה על ידי אחר , כי הכהן המיוחד לזה ראוי שיהיה גדול המעלה , בדרך שישמעו אליו כל ישראל. ולפי שלא יהיה ראוי לאיש גדול להגביה קולו מאד , חוייב שיהיה שם אַחֵר לאמרם קול רם. ולפי שביאר אחר זה קצת הדברים יִשְנו אותם השוטרים להשמיעם אל העם , למדנו שזה שיאמר אלו הדברים שזכר ראשונה הוא יותר נכבד מהשוטרים , ולזה אמרו שהוא כהן אחר (ראה סוטה מג , א). ולפי שצוה לדבר אליהם אלו הדברים , למדנו שחייב לאמרם בזה הלשון שנאמרו בתורה. שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם - אמר זה , להודיעם שצריך שישתדלו שינצחום על כל פנים , שאם יפלו בידם לא יחמלו עליהם , לפי שהם אויביהם. אל ירך לבבכם וגו' - אמר זה לפי שרכות הלבב והפחד הוא סבה ליראה , והיראה הוא סבה אל שלא יתנהג האדם בחכמה ובדרכי הגבורה בעניין המלחמה , אבל יתנהג בחפזה ובבלי התישבות; וזה יהיה סבה להשבר לבם , רוצה לומר , שיערצו ויחתו. (ד) כי יי' אלהיכם וגו' - רוצה לומר , כי יי' שהוא מנהיג אתכם ומשגיח , הנה הוא הולך עמכם למלחמה , רוצה לומר , ששכינתו דבקה בכם להלחם בעבורכם עם אויביכם , או להושיע אתכם מידם , כאמרו "יי' ילחם לכם" (שמ' יד , יד). והראה בזה המאמר , שאם יהיו ישראל ראויים שינצחו אויביהם מצד שקדם בדרכי התורה , הנה השם יתעלה הולך עמם להלחם בעבורם עם אויביהם; ואם אין ישראל באופן שתדבק בהם כמו ההשגחה הזאת , או שלא שלם עון אויביהם עדיין (ע"פ בר' טו , טז) , הנה השם יתעלה הולך עמם במחנה להושיע אותם מיד אויביהם. (ה) ודברו השטרים אל העם לאמר וגו' - ידוע שאלו הדברים ראויים להיות קודם הדבור הראשון , והוא מה שאמר "אל תיראו" וגו' (לעיל , ג) , כי הדבור ההוא איננו ראוי כי אם להולכים להלחם , לא להולכים ושבים לביתם; ולזה הוא מבואר שאלו הדברים יאמר הכהן תחלה בעת היות ישראל סמוך ליציאה מארץ ישראל , והדבור שזכרנו תחלה יאמר סמוך לערכם המלחמה , שנאמר: "והיה כקרבכם כקרבכם אל המלחמה" (לעיל , ב). מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו - לא דקדקה התורה שיבנהו , אבל כיון שהוא חדש לו , שלא חנכו , ינהג בו זה הדין שזכר. אך אם יש בחנוכו עבירה , כגון שגזלוֹ , הוא מבואר שלא יחזור מפני זה. ולזה גם כן אמר אשר בנה - כי לפי הנהוג יבנה האדם משלו. ולפי שאמר בית , למדנו שהוא ראוי שיהיה באופן שידבק בו גדר הבית; והנה סתם הבית הוא שיהיה ראוי לדירה. ילך וישוב לביתו - צוהו שילך וישוב לביתו , שמא ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו. והנה אמר זה , כי אם ילך במלחמה ידאג על שלא זכה לחנך הבית , ויחשב שבעבור זה סבב השם יתעלה המלחמה , לבעבור מנעו שלא יחנכנו , ויחנכנו אחר , ויהיה זה סבה אל שיירך לבו ויירא במלחמה , ויבא מפני זה רע לאנשי הצבא. והנה עניין לכתו ושובו הוא לספק מים ומזון לבני החיל (ראה סוטה מג , א). (ו) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו - הנה לא דקדקה התורה שיהיה הוא הנוטע , אבל שיהיה שלא חללו עדיין , רוצה לומר , שלא זכה לאכול ממנו; כי עד השנה הרביעית לא יזכה לזה , כי השלש שנים הראשונים יהיה כל פריו ערלה. ולפי שלא דקדקה התורה כי אם מפני היראה שיש לו , שאיש אחר יחללנו , למדנו שכן הדין בכל אילני מאכל שיהיה בהם הרבוי , כמו העניין בכרם. והנה מצאנו באילנות שֵם כרם; אמר: "מגדיש ועד קמה ועד כרם זית" (שו' טו , ה). והנה הפחות שיפול עליו זה השם מהאילנות הם חמשה , ולזה יתבאר שאם היו לו חמשה אילני מאכל ולא זכה עדיין לחללם ולאכול מהם , הוא הולך ושב לביתו לסבה שזכרנו בעניין הבית (לעיל , ה). (ז) ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה - הנה למדנו מאמרו ואיש אחר יקחנה , שאין הקפדה בזה אלא מפני זה הפחד שיהיה לו , לסבה אשר זכרנו בעניין הבית (לעיל , ה); ולזה הוא מבואר , שזה הדין נוהג בכל אשה שתהיה קנויה לו קצת ולא לקחה , היתה בתולה או אלמנה או שומרת יבם. ואם היה בלקוחיה עבירה אינו חוזר מפני זה , וזה מבואר; וכן המחזיר גרושתו , שהרי לקחה. וראוי שתדע שמי שארס אשה ולקחה , אינו יוצא כלל לצבא עם עורכי המלחמה , ואינו הולך ושב לספק לאנשי הצבא מזונותיהם , שנאמר: "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח" , כמו שיתבאר במה שיבא בגזרת האל בפרשת 'כי תצא' (דב' כד , ה). ושם התבאר (ראה פירושו) , שכן הדין במי שבנה בית חדש וחנכו ובאשר נטע כרם וחללו. (ח) ויספו השטרים לדבר אל העם וגו' - ראוי שתדע שעד זה המקום (פס' ה - ח) היו דברי הכהן ראשונה בצאתם מהארץ , והשוטרים היו משמיעים זה לעם אחריו. אולם בקרבם למלחמה יאמר הכהן כדברים הראשונים תחלה , והוא אמרו "שמע ישראל" (לעיל ג - ד) , וכהן אחר יאמר הדברים ההם לישראל בקול רם , ואחר זה ישוב הכהן לאמר "מי האיש אשר בנה" וגו' (לעיל , ה) , והשוטר משמיע אחריו אלו הדברים לכל ישראל בקול רם. והנה אלו השוטרים הם שוטרים של סנהדרי גדולה , שהם משותפים לכל ישראל; ולזה לא תהיה זאת המלחמה , רוצה לומר: מלחמת הרשות , כי אם על פי בית דין הגדול , שהשוטרים הם תחת השופטים ובמצותם יעשו מה שיעשו. ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו' - רוצה לומר , שזה המאמר יוסיפו השוטרים לדבר אל העם יותר ממה שישמעו מפי הכהן. מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו - רוצה לומר שהירא ורך הלבב שאין לו כח לשמוע לדברי הכהן שהזהירם מזה , מפני טבעו ומנהגו , יפרד מאנשי המלחמה וילך וישוב לביתו לספק מזונותיהם לבני הצבא , כדי שלא ימס לבב אחיו כלבבו בראותם פחדו והיותו נחפז לנוס; כי כך דרך אנשי המלחמה , רוצה לומר , שבראותם איש אחד מהם נס , ינוסו כולם. (ט) והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם - מגיד שכל אלו הדברים הם סמוך לעת רצותם לערוך המלחמה , ולזה אמר כי תכף שישלימו אלו הדברים יְמַנו שרי צבאות בראש העם , להנהיגם בסידור הראוי לדבר המלחמה. ולפי שהשתדלותם היה שלא יגרום איש מהאנשים אשר שם שימס לבב העם , היו ממנים אנשים אחרים גבורי כח , ישמרו שלא ינוס איש מהם , כדי שלא ימס לבב העם כלבבו (ראה סוטה מד , א). וראוי שתדע שאלו הדינין ממה שאמר פה: "מי האיש אשר בנה" וגו' (לעיל , ה) אינו נוהג אלא במלחמת הרשות; אבל במלחמת מצוה כלם יוצאים. והראיה כי במלחמת הרשות מדבר - מה שאמר אחר זה: "כי תקרב אל עיר להלחם" וגו' (להלן , י) , שהיא מלחמת הרשות , כמו שהתבאר שם. והראייה עוד שבמלחמת מצוה כלם יוצאים - מה שאמר משה לבני גד ולבני ראובן כי נשיהם וטפם ישארו בעריהם והם יעברו חלוצים עם אחיהם (ראה במ' לב , כד - כז) - מגיד שלא נשארו שם מהם כי אם נשיהם וטפם. ואולם מה שאמר תחלה שיאמר הכהן "שמע ישראל" וגו' (פס' ג) הוא נוהג גם במלחמת מצוה , שהרי מצאנו בתורה שהזהיר השם יתעלה פעמים רבות שלא ייראו מאותם הגוים ואל יערצו מפניהם (ראה דב' לא , ו). אך לא היו אומרים "מי האיש הירא" וגו' (לעיל , ח) , כי כלם מחוייבים להחרים הגוים ההם. (י-יא) כי תקרב אל העיר להלחם עליה וגו' - מגיד שקודם שילחמו עליה יחויב שיקראו אליה לשלום , ואם יענו שהם רוצים להיות בשלום עם ישראל ויסכימו כל העיר לפתח לישראל , הנה כל העם הנמצא בה יהיו לישראל למס ויעבדו אותם. וזה משותף למלחמת הרשות ולמלחמת המצוה , כמו שנתבאר בספר יהושע , שנאמר: "לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל" וגו' "כי מאת יי' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם" (יא , יט - כ); וזה ראיה שאם היו משלימים לא היו הורגים אותם. ולפי שאסור לישראל להניח עובדי עבודה זרה בארצם , שנאמר: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי" (שמ' כג , לג) , למדנו שהוא מחוייב , כשישלימו , שיקבלו שלא לעבוד עבודה זרה , ויקבלו עם זה כל המצות שנצטוו בני נח בהם (ראה סנה' נו , ב) , כדי שיכנעו למצות שהם מחוייבים בהם; והם: שפיכות דמים ואבר מן החי ויתר המצות שהתבאר מהתורה שנתחייבו בהם , כמו העריות והגזל; כי עליהם היה המבול (ראה פירושו בר' ו , יא - יג). ואמר אברהם: "ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו" (בר' יב , יב) - מגיד שכלם היו נשמרים מהעריות לפי דיניהם. ואולם 'ברכת יי'' היא בכלל עבודה זרה , ואין לך חטאה גדולה מזו. וכן מחוייבים להושיב דיינים במקומותיהם להעמיד אלו הדינים , שנאמר: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (בר' ט , ו) , וזה אי אפשר מזולת שופט. וכשיקבלו עליהם זה , צריך שיקבלו עליהם עם זה להיות לישראל למס ולעבדם , שנאמר: והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. והנה ענין המס יכלול מס הגוף והממון , כאמרו: "וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית יי'... ואת המלוא ואת חומת ירושלם... ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה... כל העם הנותר מן האמורי... ויעלם שלמה למס עובד" (מ"א ט , טו , יט - כא). למדנו מזה שיש להכריחם לעשות עבודת המלך , ולבנות החומה והבתים ומה שיצוו עליו , או שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית השם יתעלה כמו שגזר יהושע לגבעונים (ראה יהו' ט , כז). ואולם מס הממון הוא שיתנו שנה בשנה סך מה. והנה ימשך מענין העבדות , שלא יהיו מושלים על ישראל וינהגו מנהג העבדים להיות שפלים לפני ישראל. (יב) ואם לא תשלים עמך וגו' - רוצה לומר: אם לא תסכים להשלים עמך אך יצאו לעשות מלחמה עם ישראל , או יעמדו תוך העיר ולא ירצו לפתוח לך ולא יצאו גם כן למלחמה , אז תתן העיר במצור בדרך שלא יכנס בה שום מזון מחוץ. (יג-יד) וכאשר יתנה השם בידך באיזה שיהיה מאלו הדרכים , הנה תכה את כל זכורה לפי חרב , רוצה לומר: האנשים הגדולים; כי הנשים והטף מהזכרים והבהמה וכל אשר יהיה בעיר וכל שללה תבוז לך. ואכלת את שלל אויבך אשר נתן יי' אלהיך לך - מגיד כי גם המאכלות האסורות שימצאו שם יוכלו לאכול , כאלו תאמר החזירים המלוחים והנבלות והטרפות. אך העבודה זרה והנטפל אליה אסורה כמו שקדם (ראה דב' ו , כה). וזה אמנם התירה להם התורה אם ירעבו ולא ימצא להם דבר מה לאכול זולת זה , כדי שלא תרפינה ידיהם מן המלחמה. (טו) כן תעשה לכל הערים הרחוקות - מגיד שזה אינו נוהג , רוצה לומר: להחיות הנשים והטף , אלא בערים הרחוקות שאינם משבעה עממין. (טז-יח) אך אם הם משבעה עממין ולא השלימו , אסור להחיות מהם הנשים והטף , ולזה הוזהרו שלא להחיות מהם כל נשמה , במקום שהיו מחיים קצתם בערי שאר הגוים; והטעם: כדי שלא ילמדו ישראל לחטא באלו התועבות שגדלו עליהם. (יט) כי תצור אל עיר ימים רבים - רוצה לומר: אחר שלא הסכימה להשלים עמך וכונתה לעשות עמך מלחמה (ראה לעיל יא - יב) , אם לא תוכל להמלט בדרך אחרת; כי קודם זה לא יצורו עליה , כמו שקדם (ראה שם). לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל - מגיד שאסור להשחית אילן מאכל , ואע"פ שהוא מהאויבים הנלחמים עם ישראל , כל שכן אם היה משל ישראל. והנה זה לא יהיה אלא כשהיה בזה השחתה , אך אם אין בו השחתה רק תועלת , יוכל האדם לקצצו. ולזאת הסבה גם כן אסור למנוע מאילן מאכל אמת המים שהוא שותה ממנה , כדי שלא ייבש וישחיתהו. כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור - רוצה לומר: האם עץ השדה הוא אדם שיוכל להיות נכנס מפני אימתך תוך העיר בסבת המצור שאתה צר עליה? והנה ה"א מלת האדם היא ה"א התימה. (כ) רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא - רוצה לומר: כמו שהיה אילן סרק , או היה ממין עץ מאכל אך יבש , בדרך שלא יעשה פירות - אותו תשחית ותכרות , לבנות מצור על העיר אשר לא השלימה עמך ומבקשת לעשות עמך מלחמה , עד שתכבוש אותה , ותנהג אז בה לפי הדינים הנזכרים. ולפי שאמר עד רדתה - למדנו , שאפילו בשבת יוכל לבנות המצור ולעסוק במלחמה כיון שהתחילו זה קודם השבת (ראה שבת יט , א) , כי אינם מפסיקים דבר המלחמה הזאת מפני שום סבה. ולפי שאמר העושה עמך מלחמה , למדנו שאם היו רוצים לברוח אין מוחין בידם , אע"פ שלא השלימו. ולזה בבנותם המצור לא יקיפו העיר מכל רוחותיה , אך יניחו רוח אחד , שאם יסכימו לברוח דרך שם יוכלו לברוח. ואין אנחנו מצווים להמיתם אע"פ שלא הסכימו לקבל עליהם המצות שזכרנו (לעיל , יא) , כיון שלא ישבו בארצנו ומניחים לנו העיר שלהם.