מאגר הכתר דברים פרק כ עם פירוש ראב"ע

פרק כ
(א) כי תצא למלחמה - דבקה עם "ולא תחוס עינך" (דב' יט , כא) עם מי שהוא חייב; רק בצאת למלחמה יש לך לחוס על מְאָרֵשׂ ונוטע ורך לבב (ראה להלן , ה - ז). (ב) ונגש הכהן - מְשוּחַ מלחמה. (ג) אל תיראו - בלב. אל תחפזו - לנוס. אל תערצו - במעשה. (ה) חנכו - כמו "חנכת המזבח" (במ' ז , י). [וכן: "חנוך לנער" (מש' כב , ו). ומזה למדו רבותינו ז"ל (ראה תנח' וירא כב): 'מחנכין את הנערים'.] והטעם , כי לבו וכל תאותו - לחנוך ביתו; והנה לבו בביתו , לא למלחמה , על כן ינוס ויניס אחרים. (ו) חללו - מגזרת "חלילים" (מ"א א , מ) , כי מנהגם היה לחול בכרמים (ראה שו' כא , כ - כא). (ז) ארש... ולא לקחה - בנישואין. והנה זה הכתוב לאות , כי יש מי שימות בבא יומו , רק המת במלחמה מת בלא יומו; על כן אמר דוד "... או במלחמה ירד ונספה" (ש"א כו , י). (ח) הירא - להכות אחר , ורך הלבב - לסבול מכת אחר. את לבב - הנה את - נוסף יֵרָאה , רק טעמו כאשר פרשתי (שמ' י , ח) , שהוא כעצם הדבר. (ט) ופקדו - מגזרת "פקוד" (במ' ג , טו). (י) וקראת - קְרא אליה! [מצוה , ויתכן שהוא רשות.] (יב) תשלים - תעשה שלום. (טו) הרחוקות ממך - שאינם משבעה גוים. (טז-יז) לא תחיה - אסור שיאכילם או ישקם. והכלל , חייב הוא להמיתם אם יכול. ולא הזכיר הגרגשי , כי הוא המעט והקטן שבכלם. (יט) כי האדם עץ השדה - כבר בארתי ב'ספר היסוד' (? וראה צחות כב , ב) , כי יתכן בכל לשון לקצר ולאחוז דרך קצרה , כמו "חמור לחם" (ש"א טז , כ). רק מלת 'לא' לא יתכן להיותה נחסרת , כי הטעם יהיה להפך. ומדקדק גדול ספרדי אמר , כי חסר ה"א , וכן הוא: 'הכי האדם עץ השדה?'. וזה הטעם איננו ישר בעיני , כי מה טעם לאמר: לא תשחית עץ פרי , כי איננו כבן אדם שיוכל לברוח מפניך? ולפי דעתי , שאין לנו צורך לכל זה , וזה פירושו: כי ממנו תאכל , כי האדם עץ השדה; והטעם: כי חיי בן אדם הוא עץ השדה. וכמוהו: "כי נפש הוא חובל" (דב' כד , ו) - כי חיי נפש הוא חובל. ואותו לא תכרות - דבק עם לבוא מפניך במצור. והנה הוא: לא תשחית עץ פרי , שהוא חיים לבן אדם , רק מותר לך שתאכל ממנו , ואסור לך להשחיתו כדי שתבוא העיר מפניך במצור. והעד על זה הפירוש שהוא הנכון , שאמר: "וכרתָ ובנית מצור" (להלן , כ). (כ) עד רדתה - כי לולי שהיתה נשגבה , לא אמר הכתוב "ימים רבים" (לעיל , יט).