פרק כ
[א]
כי־תצא
למלחמה
על־איבך
וראית
סוס
ורכב
עם
רב
ממך
לא
תירא
מהם
כי־יהוה
אלהיך
עמך
המעלך
מארץ
מצרים:
[ב]
והיה
כקרבכם
אל־המלחמה
ונגש
הכהן
ודבר
אל־העם:
[ג]
ואמר
אלהם
שמע
ישראל
אתם
קרבים
היום
למלחמה
על־איביכם
אל־ירך
לבבכם
אל־תיראו
ואל־תחפזו
ואל־תערצו
מפניהם:
[ד]
כי
יהוה
אלהיכם
ההלך
עמכם
להלחם
לכם
עם־איביכם
להושיע
אתכם:
[ה]
ודברו
השטרים
אל־העם
לאמר
מי־האיש
אשר
בנה
בית־חדש
ולא
חנכו
ילך
וישב
לביתו
פן־ימות
במלחמה
ואיש
אחר
יחנכנו:
[ו]
ומי־האיש
אשר־נטע
כרם
ולא
חללו
ילך
וישב
לביתו
פן־ימות
במלחמה
ואיש
אחר
יחללנו:
[ז]
ומי־האיש
אשר־ארש
אשה
ולא
לקחה
ילך
וישב
לביתו
פן־ימות
במלחמה
ואיש
אחר
יקחנה:
[ח]
ויספו
השטרים
לדבר
אל־העם
ואמרו
מי־האיש
הירא
ורך
הלבב
ילך
וישב
לביתו
ולא
ימס
את־לבב
אחיו
כלבבו:
[ט]
והיה
ככלת
השטרים
לדבר
אל־העם
ופקדו
שרי
צבאות
בראש
העם:
ס
[שביעי]
[י]
כי־תקרב
אל־עיר
להלחם
עליה
וקראת
אליה
לשלום:
[יא]
והיה
אם־שלום
תענך
ופתחה
לך
והיה
כל־העם
הנמצא־בה
יהיו
לך
למס
ועבדוך:
[יב]
ואם־לא
תשלים
עמך
ועשתה
עמך
מלחמה
וצרת
עליה:
[יג]
ונתנה
יהוה
אלהיך
בידך
והכית
את־כל־זכורה
לפי־חרב:
[יד]
רק
הנשים
והטף
והבהמה
וכל
אשר
יהיה
בעיר
כל־שללה
תבז
לך
ואכלת
את־שלל
איביך
אשר
נתן
יהוה
אלהיך
לך:
[טו]
כן
תעשה
לכל־הערים
הרחקת
ממך
מאד
אשר
לא־מערי
הגוים־האלה
הנה:
[טז]
רק
מערי
העמים
האלה
אשר
יהוה
אלהיך
נתן
לך
נחלה
לא
תחיה
כל־נשמה:
[יז]
כי־החרם
תחרימם
החתי
והאמרי
הכנעני
והפרזי
החוי
והיבוסי
כאשר
צוך
יהוה
אלהיך:
[יח]
למען
אשר
לא־ילמדו
אתכם
לעשות
ככל
תועבתם
אשר
עשו
לאלהיהם
וחטאתם
ליהוה
אלהיכם:
ס
[יט]
כי־תצור
אל־עיר
ימים
רבים
להלחם
עליה
לתפשה
לא־תשחית
את־עצה
לנדח
עליו
גרזן
כי
ממנו
תאכל
ואתו
לא
תכרת
כי
האדם
עץ
השדה
לבא
מפניך
במצור:
[כ]
רק
עץ
אשר־תדע
כי־לא־עץ
מאכל
הוא
אתו
תשחית
וכרת
ובנית
מצור
על־העיר
אשר־הוא
עשה
עמך
מלחמה
עד
רדתה:
פ