מאגר הכתר דברים פרק כ עם פירוש רש"י

פרק כ
(א) כי תצא למלחמה - סמך הכתוב יציאת מלחמה לכאן , לומר שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה (ראה דב' יט , כא; ספ"ד קצ). דבר אחר (ראה תנח' שופטים טו): [לומר לך:] אם עשית משפט צדק , מובטח אתה שאם תצא למלחמה אתה נוצח; וכן דוד אמר: "עשיתי משפט וצדק אל (לפנינו: בל) תניחני לעשקי" (תה' קיט , קכא). על איביך (בנוסחנו: איבך) - יהיו בעיניך אויבים: אל תרחם עליהם , כי לא ירחמו עליך (ראה תנח' שופטים טו). סוס ורכב - בעינַי כולם כסוס אחד. וכן הוא אומר "והכית את מדין כאיש אחד" (שו' ו , טו); ואומר "כי בא סוס פרעה" (שמ' טו , יט; ראה תנח' שופטים טז). עם רב ממך - ממך ובעיניך הוא רב , אבל בעיני אינו רב. (ב) כקרבכם אל המלחמה - סמוך לצאתכם מן הסְפָר , מגבול ארצכם (ראה ספ"ד קצא). ונגש הכהן - המשוח לכך , והוא נקרא 'משוח מלחמה' (ראה סוטה מב , א). ודבר אל העם - בלשון הקודש (ראה משנה סוטה ח , א). (ג) שמע ישראל - אפילו אין בכם זכות אלא של קרית 'שמע' בלבד , כדַי אתם שיושיע אתכם (ראה סוטה מב , א). על אויביכם - אין אילו אחיכם; שאם תפלו בידם , אינם מרחמים עליכם. אין זו כמלחמת יהודה עם ישראל , שנאמר להלן "ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה [וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום] ויאכילום וישקום [ויסוכום] וינהלום בחמורים [לכל כושל] ויביאום יריחו (בנוסחנו: ירֵחו) עיר התמרים [אצל אחיהם] וישובו שומרון" (דה"ב כח , טו; ראה משנה סוטה ח , א); על אויביכם אתם הולכים , לפיכך התחזקו למלחמה. אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו - ארבע אזהרות , כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושין: מגיפין בתריסיהן להקישן זה לזה כדי להשמיע קול שיפחדו שכנגדן וינוסו , ורומסין בסוסיהן ומצהילין אותם להשמיע שעטת פרסות סוסיהן , וצווחין בקולם , ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול; אל ירך לבבכם - צהלות סוסיהם; אל תיראו - מהגפת תריסין; ואל תחפזו - מקול הקרנות; ואל תערצו - מקול הצווחה (ראה משנה סוטה ח , א). (ד) כי יי' אלהיכם וגו' - הם באים בנצחונו של בשר ודם , ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גולית - מה היה סופו? נפל ונפלו עמו (ראה משנה סוטה ח , א). ההלך עמכם - זה מחנה הארון (ראה שם). (ה) ולא חנכו - לא דר בו; 'חינוך' - לשון התחלה. ואיש אחר יחנכנו - ודבר של עגמת נפש הוא זה. (ו) ולא חללו - ולא פדאו בשנה הרביעית , שהפירות טעונין לאוכלן בירושלם או לחללן בדמים ולאכול הדמים בירושלם. (ז-ח) ויספו השטרים - למה נאמר כאן 'ויספו'? - מוסיפין זו על דברי כהן: שהכהן מדבר ומשמיע מן "שמע ישראל" (לעיל , ג) עד "להושיע אתכם" (לעיל , ד); ו"מי האיש" ושיני ושלישי (ראה לעיל , ה - ז) - כהן מדבר ושוטר משמיע; וזו - שוטר מדבר ושוטר משמיע (ראה סוטה מג , א). הירא ורך הלבב - רבי עקיבא אומר: כמשמעו , שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר: הירא מעבירות שבידו; ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה - לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם שלא יבינו שהם בעלי עברות , והרואהו חוזר , אומר: שמא בנה בית או נטע כרם או אירש אשה (ראה משנה סוטה ח , ה). פן ימות במלחמה - ישוב פן ימות; שאם לא ישמע לדברי כהן , כדַי הוא שימות (ראה ספ"ד קצד). (ט) שרי צבאות - מעמידין זקפים מלפניהם ומלאחריהם וכשילין של ברזל בידיהם , וכל מי שמבקש לנוס , הרשות בידו לקפח את שוקו (ראה סוטה מד , א). 'זקפים' - בני אדם עומדין בקצה המערכה לזקוף את הנופלים ולחזקם בדברים: שובו אל המלחמה ולא תנוסו , שתחילת נפילה - ניסה (ראה שם , ב). (י) כי תקרב אל עיר - במלחמת הרשות הכתוב מדבר (ראה ספ"ד קצט) , כמו שמפורש בעיניין: "כן תעשה לכל הערים הרחוקות" (להלן , טו). (יא) כל העם הנמצא בה - אפילו אתה מוצא בה משבעה אומות שנצטוית להחרימם , אתה רשאי לקיימם (ראה ספ"ד ר). למס ועבדוך - עד שיקבלו עליהם מסים ושיעבוד (ראה שם). (יב) ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה - הכתוב מבשֶׂרך שאם לא תשלים עמך , סופה להלחם בך אם תניחנה ותלך (ראה ספ"ד ר). וצרת עליה - אף להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתם מיתת תחלואים (ראה שם). (יג) ונתנה יי' [אלהיך] בידך - אם עשית כל האמור בעניין , סוף שיי' נותנה בידך (ראה ספ"ד ר). (יד) והטף - אף טף של זכרים. ומה אני מקיים "והכית את כל זכורה" (לעיל , יג)? - בגדולים (ראה ספ"ד ר). (יז) כאשר צוך - לרבות את הגרגשי (ראה ספ"ד רא). (יח) למען אשר לא ילמדו אתכם - הא אם עשו תשובה ומתגיירים , אתה רשאי לקבלם (ראה ספ"ד רב). (יט) ימים - שנַיִם. רבים - שלשה. מכאן אמרו: אין צרין על עיירות של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת , ולימד שפותח בשלום שנים ושלשה ימים; וכן הוא אומר "וישב דוד בצקלג ימים שנים" (ש"ב א , א); ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר (ראה ספ"ד רג). כי הָאדם עץ השדה - הרי 'כי' משמש בלשון דילמא (ראה ר"ה ג , א): שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך , להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר? למה תשחיתנו?! (כ) עד רדתה - לשון 'רדוי' , שתהא כפופה לך , [כמו "וירדו בדגת הים" (בר' א , כו).]